חילוק בלשון רבינו בשולחנו ובסידורו בכוונת הנחת תפילין * חקירה אי שיעבוד המוח והלב הוא ע"י הגברא (התבוננות), או החפצא (עצם הנחתן הנחת תפילין) * מבאר עפי"ז שיטת רבינו בשולחנו ובסידורו, וטעם החילוקים הנ"ל ביניהם

סתירה במג"א בעניין עניית אמן למסיים ברכה עם הש"ץ * תירוצי המפרשים * סתירה הנ"ל בדברי רבנו * הקושי ליישב תירוץ המפרשים בדברי רבינו * חקירה בגדר המסיים ברכה עם הש"ץ * הבנה חדשה וישרה בדעת המג"א לדברי רבינו * נפק"מ לדינא

תערובת שני מינים ושניהם עיקר אזלינן בתר הרוב, ולהלן כתב רבינו דדוקא כשנתבשלו יחד * יש שפירשו דלזה כיון רבינו לעיל, ודוחק * מחלק בין תערובת שני מיני מאכל לתערובת מאכל ומשקה דבעינן בישול * מביא עוד פוסקים שלמדו כן * מבאר מש"כ רבינו דתערובת דבש במינים אחרים בעינן בישול * טעם החילוק בתערובת משקה ומאכל

פירות הגדלים מגזע העץ ברכתם האדמה * קצה"ש מוכיח דזהו דווקא בעצים נמוכים ורכים * דחיית הוכחותיו * נפק"מ בברכת פרי הפפאיה

משמעות דברי רבנו דדוקא בהדלקה בעוד היום גדול בעי שיקבל עליו שבת מיד * מקשה עליו מדברי עצמו להלן שבכל גוונא יש לקבל שבת בהדלקת הנרות * עיון במקור הדברים - התוס' והרא"ש, ובסברותיהם * מוכיח דרבינו מפרש דעתם דאין צריך לקבל השבת בעת ההדלקה אלא סמוך לה * עפ"ז מתרץ הסתירה בדברי רבנו * מביא דברי רבנו בקו"א בענין זה, ובבירור שיעור הזמן בזה * מבאר דלדברי רבנו אפשר להדליק אף קודם פלג המנחה מעט * מוכיח דקבלת שבת סמוך להדלקה הוא גם באיש המדליק * מוכיח דגם היום, שהכל מקדימים להדליק הנרות, חובה לקבל השבת סמוך להדלקה

ספק הרע"א אם מי שלא קיבל שבת עדיין יכול להוציא אחרים י"ח קידוש * מביא ספק הגמ' אי נשים מוציאות אנשים בברכת המזון, וביאור המפרשים בזה * מביא מחלוקת רש"י ותוס' אם בן עיר יכול לקרוא המגילה לבני הכפרים קודם י"ד, ומבאר דנחלקו אי פסקינן כירושלמי * מבאר עפי"ז צדדי הספק הנ"ל של רע"א * מברר דשיטת רבנו בזה דלא כירושלמי * מבאר דאפשר לבאר הירושלמי שיתאים לשיטת רבנו

דין המתענה במוצ"ש, דאין לו לדחות ההבדלה ולצרפה לקידוש יו"ט * עצת המג"א דבדיעבד יקדש ואח"כ יבדיל, ויברך בפה"ג רק בהבדלה, ומי שאין לו יין אלא שיכר ייצא יד"ח קידוש מאחר ואח"כ יבדיל על שיכר * רבנו משמיט העצה הראשונה של המג"א וס"ל דבכל גוונא יש לו לשמוע קידוש מאחר ואח"כ יבדיל * מבאר דרבנו קאי לשיטתו, דס"ל דהמקדים קידוש לבפה"ג לא יצא יד"ח * המנחת פיתים מקשה על דעת רבנו מדין המקדש שהפסיק בדיבור שמברך שוב בפה"ג * מתרץ קושייתו

איסור הרמיזה לנכרי לעשות מלאכה * ספק הפרמ"ג אי מותר עפ"ז לומר לו בחול "למה לא עשית דבר פלוני בשבת" * חידוש רבנו דשרי לפי שאין באמירה זו רמז ציווי * ביאור הטעם לשיטת רבנו שרק בחול שרי אמירה זו, ולא בשבת

לדברי רבנו היתר טלטול מדוכה עם שום שעליה הוא לפי שבטלה לשום * טעם ההיתר המבואר בראשונים * הסיבה שרבנו למד בדברי הרא"ש שלא כשאר הראשונים * המקור לדברי רבנו "שהרי זה כאילו מטלטל את השום בלבדו" * חקירה אי שרי לרבנו לטלטל המדוכה שלא לצורך

דעת רבינו דבקיעת הרבים מבטלת מחיצה העשויה בידי שמים רק "במקום שהלאה ממנו", ודלא כמג"א הסובר שמבטלת לגמרי * תמיהת שו"ת בית שלמה על שיטת רבינו * ביאור שיטת רבינו וישוב קושייתו * עוד מקשה שם מדברי רבינו במק"א דבקיעת הרבים אינה מבטלת מדאורייתא המחיצה כלל * ישוב הסתירה * עוד מקשה שם על דעת רבינו שאף בקיעת הרבים בין המחיצות מבטלתן * ישוב קושייתו * עוד כתב שם דיש ביאור אחר למה שהביא את רבינו להבנתו זו * דחיית דבריו * עוד העיר דרבינו עצמו הזכיר בחותם דבריו סברא נוספת. ואכן צ"ע * עוד מקשה בדעת רבינו דלדבריו אא"פ לסמוך אמחיצה ביד"ש לעולם * ישוב קושיתו