X

דין המתענה במוצ"ש, דאין לו לדחות ההבדלה ולצרפה לקידוש יו"ט * עצת המג"א דבדיעבד יקדש ואח"כ יבדיל, ויברך בפה"ג רק בהבדלה, ומי שאין לו יין אלא שיכר ייצא יד"ח קידוש מאחר ואח"כ יבדיל על שיכר * רבנו משמיט העצה הראשונה של המג"א וס"ל דבכל גוונא יש לו לשמוע קידוש מאחר ואח"כ יבדיל * מבאר דרבנו קאי לשיטתו, דס"ל דהמקדים קידוש לבפה"ג לא יצא יד"ח * המנחת פיתים מקשה על דעת רבנו מדין המקדש שהפסיק בדיבור שמברך שוב בפה"ג * מתרץ קושייתו

א

כתב רבינו בשולחנו (סי' רצ"ט סעי' יא): "מי שמתענה ב' ימים וב' לילות לפני ר"ה, וחל ר"ה ביום ג' לא ימתין מלהבדיל עד מוצאי יום ב' שהוא ליל ר"ה, לפי שיצטרך לומר יקה"ז על כוס א' או על פת אחד, כמו שצריך לעשות ביו"ט שחל במוצ"ש, מטעם שנתבאר בסי' תע"ג, ויש בזה איסור, משום שאין אומרים ב' קדושות על כוס א', שקידוש יו"ט היא קדושה בפ"ע, ואין לה ענין להבדלת מוצאי שבת של חול, משא"כ ביו"ט שחל במוצ"ש, שמזכירין קדושת יו"ט גם בהבדלה, שמבדילין בין קודש לקודש, הרי הקידוש והבדלה ענין א', אבל כאן שצריך להבדיל הבדלת מוצ"ש שהיא בין קודש לחול, אין לה ענין כלל לקידוש של יו"ט, לפיכך אינו יכול לומר שתיהן על כוס א' או על פת אחד, מטעם שנתבאר למעלה".

והנה מקורו מהמג"א (שם ס"ק ט) שמביא את דברי השל"ה, וז"ל השל"ה: "אם חל ר"ה ביום ג', מי שמתענה הפסקה ביום א' וביום ב' שלפניו ב' ימים ולילות, אזי יעמוד במוצ"ש אצל מי שמבדיל, ויכון לצאת עמו בברכה ויענה אמן ובזה יוצא שפיר .. ראיתי העולם נוהגים להבדיל בליל במוצאי יום ב' לאחר התענית, אבל בענין זה שנכנס היו"ט של ר"ה אם יבדיל א"כ צריך לברך יקה"ז, דהיינו יין קידוש הבדלה זמן, והיא מילתא דתמיהא, ע"כ יהיה נזהר להדר אחר מי שעושה הבדלה במו"ש ויעמוד אצלו" עכ"ל.

ובמחצית השקל (על המג"א שם) מבאר מפני מה הוא מילתא דתמיהא, כיון שבכל מוצ"ש שחל ביו"ט יש יקנה"ז הכולל ברכת הנר והכא יהי' רק יקה"ז בלא נר, ועוד כיון שכל ישראל יקדשו קידוש דליל יו"ט בלבד, ורק הוא יקדש ויבדיל על כוס א'.

והיוצא מהשל"ה שהגם שלכתחילה אין לדחות ההבדלה לליל יו"ט, מ"מ אם אירע שהמתין צריך להבדיל יקה"ז, ואומר הכל על כוס א' ככל מוצאי שבת, שחל ביו"ט^[1].

אמנם המג"א כתב: "ולי נראה דאם אירע שהמתין לא יאמר קידוש והבדלה על כוס א', דהא אמרינן בפסחים ד' קב "דאין אומרים ב' קדושות על כוס אחד, אלא קדושה והבדלה משום דחדא מילתא היא, ופי' רש"י דתרוויהו משום קדושת יו"ט נינהו, ובהבדלה עצמה הוא מזכיר קדושת יו"ט דהמבדיל בין קודש לקודש הוא מברך ע"כ. אבל הבדלה דחול אין לה ענין. וגדולה מזו כתב בתוס' ד"ה ונימרינהו לתרוייהו, דאפילו לדעת המקשן דס"ל אומרים ב' קדושות על כוס א', מ"מ אם ברכת המזון קאי על סעודת חול וקידוש קאי על שבת, אין אומרים שניהם על כוס א'. ואין לומר דגם עתה יאמר המבדיל בין קודש לקודש, דהוא שקר".

ולאחרי אריכות דבריו כותב מה שהוא ס"ל במקרה כזה, וז"ל: "יקדש על כוס א' ואח"כ יבדיל על כוס אחר וישתה, כמו שעושים בסעודת נישואין", היינו דבסעודת נישואין מברך ברכת המזון על כוס א', ואח"כ נוטל כוס שני ומברך עליו שש ברכות, ונוטל הכוס הראשון ואומר ברכת הגפן שהוא א' משבע ברכות של נישואין, וגם שם הטעם הוא כי אין אומרים ב' קדושות על כוס א'.

 והיוצא למעשה מדבריו, שיקדש על כוס א' ולא יברך בורא פה"ג, כי אם יברך לא יוכל לטעום קודם הבדלה, ותהיה ההבדלה הפסק בין ברכת בפה"ג לשתיה. ואח"כ יקח כוס של הבדלה ויברך בורא פרי הגפן ויבדיל עליו, ויפטור בברכה של הגפן גם כוס הקידוש. ובאופן כזה ההבדלה לא מהווה הפסק, כי כן דרכו כל השנה. או שיבדיל בלי ברכת הגפן, ואח"כ יאמר ברכת הגפן על ב' הכוסות כמו בסעודת נישואין ממש.

לאחמ"כ ממשיך המג"א ודן גבי מי שאין לו יין אלא שיכר, ומסיים: "מוטב לעשות הקידוש גם כן על כוס אחד של שכר, כמו שנתבאר לעיל גבי יין .. אי נמי ישמע קידוש מאחרים, ולא יטעום המוציא עד אחר שיבדיל על השכר וישתה, משום דאסור לאכול קודם הבדלה, ואח"כ יברך המוציא ויאכל". היינו שהמג"א נותן עצה נוספת למי שאין לו יין, שישמע הקידוש מאחרים ואת ההבדלה יעשה אח"כ לעצמו על השכר.

ב

והנה אדה"ז השמיט לגמרי העצה הראשונה של המג"א, ובמקומה הביא העצה השניה גם למי שיש לו יין,  וז"ל (שם סעי' י"א): "ואם אירע שהמתין מלהבדיל עד ליל ראש השנה - ישמע קידוש מאחרים, ולא יטעום פרוסת המוציא עד שיבדיל על הכוס וישתה, שהרי אסור לטעום כלום קודם הבדלה, ואח"כ יברך המוצא ויאכל מיד, כדי שיהיה הקידוש במקום סעודה" עכ"ל. כלומר, לדעתו אין אפשרות לקדש על כוס א' בעצמו ולהבדיל על כוס אחר כמו בסעודת נישואין. וצריך ביאור מדוע אדה"ז לא ס"ל העצה הראשונה שכתב המג"א.

ויש לבאר זה ע"פ מה שכתב גבי ליל הסדר שחל במוצ"ש (סי' תע"ג סעי' ו), וז"ל: "אם חל במוצ"ש צריך לומר הבדלה לאחר הקידוש, ואם יש לו נר יברך עליו קודם הבדלה .. (ואם שינה הסדר, שהקדים המאוחר ואיחר המוקדם יצא, ולא יחזור ויברך, חוץ מאם הקדים הקידוש לברכת היין, שצריך לחזור ולברך ברכת הקידוש, לפי שעשה כדברי ב"ש כנגד ב"ה, וכל העושה כדברי בית שמאי לא יצא ידי חובתו) (עיין סימן רח"צ)". כלומר, אם מברכים ברכת הקידוש לפני ברכת הגפן לא יוצאים יד"ח קידוש.

[וכוונתו במש"כ "עיין סימן רח"צ" היא בפשטות לדברי המג"א שם (סק"ג), שמביא דברי הב"ח שהמברך "בורא מאור האש" לא יצא, ומקשה עליו: "וצ"ע, דבסי' קסז וקפז משמע דאפי' לא אמר הנוסח ממש יצא, וצ"ע לדינא". ומיישב: "וי"ל דטעמו משום דעביד כב"ש".

כלומר, דמש"כ הב"ח דלא יצא (אין זה משום שמשנה ממטבע שטבעו חכמים, אלא) זהו לפי  שעשה כדברי ב"ש כנגד ב"ה, דב"ש ס"ל שאומר מאור האש (כיון שיש חדא נהורא), וב"ה ס"ל לומר מאורי האש (כיון שכמה גווני אור איכא בנר)]

ולפ"ז יש לומר, שזהו הטעם שאדה"ז לא ס"ל כעצה הראשונה של המג"א, כי עפי"ז הרי יקדים הקידוש לברכת הגפן, וא"כ הוא מקדש כדעת ב"ש, ולא יוצא בזה יד"ח[2] (וצ"ע מדוע המג"א לא חש לזה, אף שכנ"ל ס"ל בברכת מאורי האש כהב"ח).

ג

והנה על עצם הדין שמביא אדה"ז בסי' תע"ג (שאם הקדים הקידוש לבפה"ג לא יצא) הקשה במנחת פיתים (סי' רע"א סעי' י'. הובא בילקוט מפרשים בהוספות לשו"ע מכון ירושלים) "צע"ג דלקמן סעי' טו מוכח איפכא".

וכוונתו למש"כ המחבר (סי' רע"א סעי' ט"ו): "קידש וקודם שטעם הפסיק בדיבור - חוזר ומברך בפה"ג ואינו צריך לחזור ולקדש, וה"ה אם נשפך הכוס קודם שיטעמו ממנו", וכן פסק אדה"ז בשולחנו (סעי' כו-כז). וקושייתו, דמכיון שנקטינן להלכה שיכול לחזור ולברך בורא פרי הגפן אחרי ברכת הקידוש, ויצא עי"ז חובת קידוש, כמו"כ אם מלכתחילה קידש ואח"כ בירך הגפן יצא.

ונראה לבאר, שיש חילוק גדול אם קידש כסדר, ולאחמ"כ מפני סיבה (כגון הפסק) הוצרך לברך שוב ברכת הגפן, לבין אם מלכתחילה שינה הסדר ובירך ברכת הגפן לאחרי ברכת הקידוש. דבמקרה הראשון, שבירך ברכת הגפן בתחילה - יצא ידי חובת קידוש. אלא מפאת שהפסיק בדיבור בין הברכה לשתיה, אין הוא יכול לצאת יד"ח בברכת הגפן שבירך בתחילה, ובכדי שיוכל לשתות את היין צריך לברך ברכת הגפן שוב, אך הקידוש היה כהלכתו. משא"כ כאשר הקדים את ברכת הקידוש - מלכתחילה לא יצא ידי חובת קידוש, כי לא עשה סדר הקידוש כהלכתו. ומטעם זה לא יועיל שיברך אח"כ ברכת הגפן, כמ"ש בסי' תע"ג.

[1] ולכאו' נראה שלדעתו חותם "המבדיל בין קודש לקודש". שאם נאמר שמבדיל על כוס אחר מה התמיהה הרי יש עליו ב' חיובים, חיוב הבדלה וחיוב קידוש, וצ"ב מדוע אינו חושש למה שמקשה המג"א (הובא לקמן), שאם יאמר עתה המבדיל בין קודש לקודש הוא שקר, וצ"ע.

[2] ואף דאדה"ז הביא זאת (בסי' תע"ג) במוסגר, וכידוע דהספקות העמיד בחצע"ג, מ"מ מידי ספק לא יצאנו, ובוודאי ס"ל דאין לנהוג כן לכתחילה.