הסידור
ח"י פנינים מתורת כ"ק אדמו"ר זי"ע
על סידור רבינו הזקן

 

דאג עבור כאו"א מישראל ולא הכניס את האזכרות ע"פ הסוד

וכמודגש גם בסידורו של רבינו הזקן – אשר ביחד עם זה ש"בירר וליבן הנוסח [של התפלה] ע"פ כוונה הרצוי' להאריז"ל", ו"דקדק שהתיבות יכילו את הסודות שבהן" – תיקנו באופן שיהי' שוה לכל נפש, שלכן "לא ביאר את הסודות והכוונות, כדי שיהי' יד הכל ממשמשין בו". ועד כדי כך, אשר גם כשהדפיסו סידורים בנוסח אדה"ז, והעמידו שם בכל התפלות את האזכרות בנקודות שונות ע"פ הסוד – לא הסכים אדמו"ר הצ"צ לכך כלל, משום "ששינו מאשר יסד אדה"ז באופן שהסידור יוכשר גם למי שאין לו יד בחכמת הקבלה וגם לנערים".

והגע בעצמך: גודל מעלתו והפלאתו של רבינו הזקן – אין אנו יודעים כלל! ואעפ"כ – וזוהי גדולתו האמיתית – דאג עבור כל אחד ואחת מישראל, ולא הכניס בסידורו את האזכרות בנקודות שונות כו' – כי חשש אשר היהודים הפשוטים "וועלן זיך דורך דעם אפשרעקן"!

(הדרן על הש"ס - כ"ד טבת סי"א, תש"ד)

 

כתב רק את הענינים השייכים לכאו"א מישראל

ואף שגם שאר הנוסחאות נתחברו ע"י גדולי ישראל – י"ל שהוא ע"ד המבואר בענין הפיוטים:

ידוע מ"ש בכתבי האריז"ל (פע"ח שער א' בתחלתו), שהאריז"ל "לא הי' חפץ בשום פזמון או פיוט מאלו שחברו האחרונים". והביאור בזה – דאף שהפיוטים נתחברו ע"י גדולי ישראל וקדושי ישראל, ולכן הם בודאי אמת, מ"מ הם אמת רק במדריגתם שלהם, ולכן ה"ה מתאימים ואמיתיים רק עבור אותם מישראל השייכים לאותו סוג של מחברי הפיוטים.

ולכן לא נכנסו הפיוטים בסידור אדמו"ר הזקן, כיון שאדה"ז כתב בסידורו רק את הענינים השייכים לכאו"א מישראל בשוה, מבלי הבט על מעמדו ומצבו, אבל ענינים שאינם שייכים לכל בנ"י – לא הכניס בסידורו (ולכן לא העתיק גם את כוונות האריז"ל, כיון שענין זה אינו שייך לכל בני ישראל).

 (משיחת ליל ב דחה"פ תשט"ו, תו"מ חי"ד ב ע' 6 הערה 19)

 

הלוואי היו קובעים שיעור בסדר ברכת הנהנין שבסידור

בענין זה בנוגע לתערובות לח בלח ישנם כמה חילוקי דיעות, אבל ישנה הלכה אחרת שמובאת בברכת הנהנין של אדמו"ר הזקן שזהו לכל הדיעות.

- והלואי היו קובעים לימוד בברכת הנהנין, אע"פ שזה נדפס בסידור, וזה לא ספר למדני, אבל באמת אפילו למדן גדול יכול ללמוד משם ענינים לא רק בנוגע להלכה, אלא גם אפילו עד שקו"ט שבתורה.

(משיחת ש"פ בראשית, תשכ"ח)

 

לשנות את סידורו של אדמו"ר הזקן?!

א. רש"ג: בהגדה כתוב "מגיד – ומגביה הקערה שיש בה המצות ויאמר כו'", ומדוע לא כתוב מתי מגלין המצות?

כ"ק אדמו"ר שליט"א: כפי שצויין כבר בליקוטים מנהגינו שאין מגביהין הקערה ורק מגלין המצות, וכן ראיתי את כ"ק מו"ח אדמו"ר נוהג מדי שנה בשנה.

וזאת, למרות שאח"כ (לפני "עבדים היינו") כתוב מפורש בהגדה "ומגלין מקצת הפת" שמזה משמע שקודם לכן צריך להגבי' דוקא, הרי לפועל כך נהג!

כשעמדו להדפיס את ההגדה "עם לקוטי טעמים ומנהגים" שאלתיו אם "מנהג בית הרב" בנדו"ד זו הוראה לרבים, והאם יכולים להדפיס זאת? והסכים.

רש"ג: אם כן, מדוע לא תוקן הדבר בגוף ההגדה?

כ"ק אדמו"ר שליט"א: לשנות את סידורו של אדמו"ר הזקן?! גם אדמו"ר הצמח-צדק שהגי' כמ"פ בדברי אדמו"ר הזקן נזהר להגי' רק בצדדין, וכיו"ב.

ולדוגמא:

אדמו"ר הזקן כותב בסידורו לגבי ברכת שהחיינו בפורים ש"אין מברכין שהחיינו אלא בלילה ולא ביום" והצמח-צדק פסק שיש לברך שהחיינו גם ביום – וכך נהגו בביתו וכ"ה מנהג בית הרב – אולם נזהר ולא הגי' ולא שינה בפנים את דברי אדמו"ר הזקן.

[וזאת אע"פ שי"א (וקרוב לודאי שכן הוא) שגם רבינו הזקן בעצמו נהג לברך גם ביום, ומ"ש בסידורו "ולא ביום" – "היינו שלברכת שהחיינו ביום אין הכרח מן הגמרא וקבלת האריז"ל, ואין זה שייך לפסקי הסידור הזה"].

(המלך במסיבו ח"א ע' קכו, ליל א' דחג הפסח תשכ"ז)

 

אדה״ז דייק בסידור על מנת שלא להכשיל יהודי

ונמצא, שבסידורו דייק רבינו הזקן בכגון-דא, ומובן גם הטעם, כיון שפסקי הסידור נועדו להורות כיצד להתנהג בשעת התפלה, ובמילא יש להזהר שלא להכשיל יהודי שלא ידע כיצד להתנהג בפועל.

 (משיחת וא"ו תשרי תש"ל)

 

צ"ע למה הכניס בסידורו כל סדר ברכת הנהנין

ובכל אופן צ״ע למה הכניס אדה״ז בסידורו כל סדר ברכת הנהנין, שהוא חיבור שלם בפ״ע (ולא רק ליקוט של הלכות הרגילות ביותר, כהלכות נטילת שחרית. ציצית וכוי שבסידור). - וראה הגש״פ עם ביאורים (קה״ת תשמ״ו ושלאח״ז) ע׳ סט.

(לקו"ש חכ"ד ע' 68 הערה 16)

 

הטעמים שבסידור הם לידע ברור יותר ההנהגה במעשה בפועל

עוד חילוק בין שו"ע אדה"ז וסדר ברכת הנהנין שיוצא מהחילוק הנ"ל – הוא הענין של טעמי הלכות:

החידוש של שו"ע אדה"ז (לגבי שו"ע הב"י) הוא שהוא אומר "מילתא בטעמא", "הלכות בטעמיהן"; משא"כ ההלכות בסידור הם רק פסקי הנהגות בנוגע למעשה בפועל. ואע"פ שגם בסידור מובאים בכ"מ טעמי ההלכה (בקיצור) – החילוק בין שו"ע אדה"ז והסידור שלו:

אדמו"ר הזקן הכניס טעמי ההלכות בשו"ע כדי שלא יהיה ע"ד "מבלי עולם", בשביל ידיעת התורה, לדעת "הלכות בטעמיהן (בדרך קצרה);

משא"כ בסידור (ועד"ז סדר ברכת הנהנין) שענינו הוא פסקי הנהגות למעשה, אזי גם הטעמים שמובאים שם (לא בשביל ידיעת הטעמים, אלא) בשביל לידע ברור יותר את ההנהגה למעשה בפועל, לעשותה "געשמאקער" עם יותר כוונה, חיות וכו'. כפי שרואים זאת בכ"מ, איפה שמביאים את טעם ההלכה (בקיצור).

(לקו"ש חכ"ד ע' 70)

 

אם טוב זה טוב יותר טוב לא יותר טוב?!

האמור לעיל (בנוגע לענינים ששייכים לכאו"א) רואים גם בעשר זכיות של בעל ההילולא (שהוא זכה לפעול, שלכן זהו זכות שלו, וכפי שכ"ק מו"ח אדמו"ר מונה אותם בשיחה הידועה שכבר נדפסה) – שרובם ככולם של הזכויות הם ענינים השוים לכל נפש (ויש להם גם שייכות לענין של "לעשותו", כדלקמן):

החל מספרו הראשון, ספר התניא, שמיד בשם כתוב כבר שזהו "ספר של בינונים", ולאחר מכן הוא מסביר ומבאר ש"מדת הבינוני היא מדת כל אדם ואחרי' כל אדם ימשוך", כנ"ל.

עד"ז ספרו השני, השו"ע שלו, שעל שמו הוא נקרא בפי כל העולם כולו – "שו"ע הרב".

ועד"ז ספרו השלישי, הסידור, שנוסח הסידור אדמו"ר הזקן בחר מ-60 נוסחאות (כידוע הסיפורי חסידים בזה שגם כבר נדפסו בכ"מ).

ואע"פ שהוא בחר נוסח אחד מכל 60 נוסחאות, זה לא ח"ו להקל או לגרוע בחשיבות של נוסחאות אחרות, כמדובר כמ"פ –

אלא כידוע הסיפור והווארט של רבותינו נשיאינו: "אם טוב זה טוב יותר טוב לא יותר טוב?!"

(משיחת ש"פ שמות, מבה"ח שבט, אור לכ"ד טבת תש"מ, שיחו"ק תש"מ א ס"ח ע' 756-7)

 

"ואהבת לרעך כמוך" קודם התפילה

ועד"ז בנוגע לענין השלישי, הסידור של אדמו"ר הזקן:

הסידור הרי ענינו סדר תפילה, אבל אעפ"כ קבע בעל הסידור בסידור, שעוד "קודם התפלה", קודם שמתחילים להשתמש בסידור ולהתפלל בו (לפי הנוסח שהוא בחר וכו') – "נכון לומר הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך".

[שאע"פ שאומרים "הריני מקבל כו'" מיד לפני "מה טובו", ועוד קודם לזה כתוב בסידור "מודה אני", ברכת השחר והלכות וכו' – אבל כפי שכתוב על שער הסידור, שהסידור הוא סדר תפלות, ותפילה מתחילה מ"מה טובו", וכפי שהוא אומר ש"נכון לומר קודם התפלה כו'", שזה כתוב לפני "מה טובו"].

שזוהי ההוראה השלישית (נוסף על ההוראה מספר התניא, ומהשו"ע), שיש מהסידור, שעוד לפני שמתחיל להתפלל ולבקש צרכיו,

[שזהו ענין התפילה בפשטות, כפי שמבין פשוט שבפשוטים, בין אם הוא יודע פירוש המילות, או שלא יודע פירוש המילות, אך הוא יודע שענין התפילה הוא שהוא נעמד לפני הקב"ה ומבקש ממנו כל מה שחסר לו, שזה גם כולל ענינים שנראה לו שחסרים לו]

- הוא צריך להיות מוכן לקבל על עצמו את המצוה של "ואהבת לרעך כמוך".

(משיחת ש"פ שמות, מבה"ח שבט, אור לכ"ד טבת תש"מ, שיחו"ק תש"מ א ס"ח ע' 756-7)

 

ישנם בסידור פירושים של האריז"ל, הבעש"ט והמגיד

הרי סידור אדמו"ר הזקן קשור עם סידור האריז"ל, וכמובן גם בפשטות מזה שסידור אדה"ז מיוסד ע"פ נוסח האריז"ל,

[וישנם גם בסידור פירושים של האריז"ל, ושל הבעש"ט עם המגיד, עד לנשמה חדשה, שזהו אדמו"ר הזקן]

(משיחת ש"פ ויק"פ, מבה"ח ניסן, פ' החודש תש"מ, שיחו"ק תש"מ ב סט"ז ע' 438-440)

 

שיתעסקו בלהט ויתייגעו בסידור אדה"ז

- הכוונה בלעורר את הדבר פלא בסידור אדה"ז, ועד"ז מה שעוררו בהתוועדות הקודמת בשו"ע אדה"ז  סקנ"ו, ועד"ז כל הענינים הדרושים ביאור שמעוררים בהתוועדויות, ולא נותנים שום ביאור בזה בשעת מעשה היא:

א) בפשטות – מפני שלבינתיים לי בעצמי אין ביאור בזה.

ב) ועיקר: בכדי לעורר אצל הרבים את הדבר פלא, שיתעסקו בזה בלהט ושיתייגעו בענין זה כל אחד לפי כחו ...

והכוונה היא לא שיכתבו לי מכתבים עם ביאור מה אפשר לומר בענין זה, ושאני יראה אם הביאור מתאים או לא, ואתן הסכמה על זה וכו',

אלא הכוונה היא שמכיון שישנם הרי קובצים שיוצאים (ב"סטנסיל", או באותיות דפוס (לא הזמן המתאים לדבר על זה בשבת)) הן מכאן, הן מעיירות הסמוכות, והן ממדינות אחרות, עד מארה"ק – שישלחו את הסברא שישנה בענין זה לקובצים, ולאחר שהמערכת תבחן אם זה ראוי לדפוס – ידפיסו את זה, וממילא תהיה תועלת ושקו"ט ברבים,

עד שאלו שעד עתה לא שמעו אודות ענין זה גם הם יראו, וממילא גם הם ישתתפו בשקו"ט.

וגם אלו שיודעים כבר מקודם מענין זה – מכיון שזה שקו"ט שקשור עם עוד אחרים – מתווסף בזה המעלה של "דיבוק חברים" ו"פלפול התלמידים", שאז מצליחים יותר מלימוד של יחיד.

(משיחת ש"פ ויק"פ, מבה"ח ניסן, פ' החודש תש"מ, שיחו"ק תש"מ ב סט"ז ע' 438-440)

,זזס

אדה״ז דייק בספר שמחזיקים אותו כל השנה

וכמדובר ומובן ומפורסם, עד כמה אדמו"ר הזקן דייק בכל ספריו, עאכו"כ בספר שמחזיקים אותו כל השנה כולה [כפי שנאמר לעיל], וספר שהוא סידור תפילה, וכל' הכתוב בקהלת שמכיון ש"האלקים בשמים ואתה על הארץ" לכן צריך להיות דברים מעטים.

ובפרט עוד כפי שהאבן עזרא מאריך שם עד כמה לא צריך להאריך ולא להוסיף, ולא לומר כך ללא סברא וללא טעם וללא יסוד ריבוי דברים בתפילה אפילו כשיש לו הקדמה לזה "דע לפני מי אתה עומד".

 (משיחת יום ב' פ' בהעלותך, אור לי"ב סיון תש"מ, שיחו"ק תש"מ ג ס"א ע' 313)

 

שיטת אדה"ז שנוסח התפילה יהיה בקיצור

ידוע שכללות השיטה של אדמו"ר הזקן בסידורו בנוגע לנוסח סדר התפילה – שהוא מיוסד על הפסוק בקהלת (ה, א) "כי האלקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים". שנוסח התפילה יהיה כמה שיותר בקיצור.

וכך אדמו"ר הזקן סידר את סידורו שנוסח התפילה, הן של תפילת חול, הן של תפילת שבת וכו', יהיה כמה שיותר קצר – כי מכיון שאדמו"ר הזקן סידר את סידורו בתור דבר השווה לכל נפש, הוא סידר את נוסח התפילה, הן של תפילת חול, הן של תפילת שבת וכו', שיהיה מתאים עם כל נפש, שזהו ש"דבריך" יהיו "מעטים".

(משיחת ש"פ תזריע, פ' החודש תשמ"א, שיחו"ק תשמ"א ג סע"ג ואילך ע' 24 ואילך)

 

ע"פ קבלה, אבל רק מה ששווה לכל נפש

אמנם אמת שאדמו"ר הזקן סידר את נוסח התפילה ע"פ קבלה (סוד), וענינים ופיוטים כו' שאינם ע"פ קבלה הוא לא הכניס בסידורו, כמו שכתוב בפרי עץ חיים שפיוטים שהם לא ע"פ קבלה לא נכנסו בסידור האריז"ל. ועאכו"כ שכך זה בנוגע לסידור אדמו"ר הזקן, שהוא סידור אחרי שאדמו"ר הזקן בירר אותו ומשם העתיק וכו' – אך אעפ"כ, אדה"ז הכניס בסידורו רק מה שהוא דבר השווה לכל נפש;

זאת אומרת שבמה שאדמו"ר הזקן הכניס ישנם שני תנאים: א. זה צריך להיות ע"פ קבלה. ב. זה צריך להיות דבר השווה לכל נפש.

 (משיחת ש"פ תזריע, פ' החודש תשמ"א, שיחו"ק תשמ"א ג סע"ג ואילך ע' 24 ואילך)

 

'סיום' על סידורו של אדמו"ר הזקן

דובר כמ"פ אודות עריכת ביום בכ"ד טבת על א' מספרי אדמו"ר הזקן. ולכל לראש – נערך סיום על ספרו הראשון – "שולחן ערוך" של אדמו"ר הזקן (נדפס בלקו"ש ח"ד ע' 1124), ועד"ז נערך כמ"פ סיום על ספר התניא.

אבל עדיין לא נערך סיום על סידורו של אדמו"ר הזקן, ולכן, מן הראוי לערוך עתה סיום על סידורו של אדמו"ר הזקן.

(משיחת כ"ד טבת תשמ"ב, תו"מ ח"ב ע' 704-710)

 

העתיק הפרקי אבות כיון שרצה לקבוע הגירסא המדוייקת

[וזהו א' הטעמים להעתקת פרקי אבות בסידורו של רבינו הזקן – אף שהי' יכול לכתוב רק "נוהגין לומר פרקי אבות כו', תמצא במשניות", מבלי להעתיקן בסידורו, במכ"ש וק"ו שאפילו בנוגע לנוסח התפלה כותב רבינו הזקן "רצה ומודים וכו' תמצא בשחרית", ועאכו"כ בנוגע לאמירת פרקי אבות שאין זה שייך לנוסח התפלה, כי אם בתור מנהג לאחרי התפלה כו' – מכיון שרצה לקבוע את הגירסא המדוייקת, כולל גם בנוגע לניקוד וכו'].

(משיחת ש"פ קרח, ג' תמוז תשמ"ח, תו"מ ח"ג ע' 553)

 

גודל הדיוק שבהסידור

ולהעיר ממ"ש כ"ק אדנ"ע בהגהותיו לסידור (שכ, ד) שאדמו"ר הצ"צ הגי' והוסיף התיבות "רצה ומודים כו' תמצא בשחרית" בהסידור שנדפס כל הנוסח רצה ומודים כו' עד גמירא – "שדקדק שלא יהי' שום שינוי מהסידור של רבינו הגדול ז"ל אף בדבר כזה שאינו נוגע לשום דבר בעצם הנוסחא . . וגם שאפשר שיש בזה איזה כוונה כי גבהו דרכיו כו'". ומזה רואים גודל הדיוק שבהסידור גם בדבר שיש בו סיבה פשוטה (לכאורה). כבנדו"ד, שמפני ריבוי הוצאות ההדפסה בתקופה ההיא לא הדפיסו כל הנוסח עוה"פ, אלא כתבו "רצה ומודים כו' תמצא בשחרית".

ואעפ"כ, בשנים שלאח"ז נדפסו הסידורים באופן ש"כל תפלה ותפלה באה על מקומה בשלמות, מבלי שיצטרך המתפלל לחפש הדפים בשעת תפלתו" (נוסח דף-השער) – מפני שניתוסף הצורך ב"סידור השוה לכל נפש", גם לאלו שעדיין לא הגיעו לדרגא כזו שיוכלו "לחפש הדפים" בשעת התפלה.

 (משיחת ש"פ קרח, ג' תמוז תשמ"ח, תו"מ ח"ג ע' 553)

 

שני סוגים בהלכות שבסידור

במ"ש בהגדה עם לקוטי מנהגים וטעמים ע' 35 - שמקום הדינים הוא בשו"ע ולא בסידור - ומקשה שכמה דינים כתב אדה"ז בסידורו:

הנה הרי סיימתי שם "ורק הנהגות הסדר קמ"ל" - כי בההלכות שבסידור שני סוגים ישנם: א) קונטרסים שלמים שחיבר אדה"ז להכניסם בסידור כחטיבה בפני עצמה. והם פס"ד בקיצור נמרץ בענינים הרגילים ושווים לכל נפש וצ"ל מצויים גם תח"י זה שאין השו"ע באותה שעה על שולחנו. ונק' בשם סדר (כמ"ש בשעה"כ פ"א ס"ד), או הלכות. וי"ל שגם הל' ברכות כהנים בכלל זה. ב) הנהגות (ולא דינים) בודדות השייכות לאמירת תפלה או ברכה פרטית (עיין בשעה"כ ש כל הל' ק"ש צ"ל נדפסים בריש הס' ביחד).

והנה בהגדה לא כתב אדה"ז קונטרס, כ"א הביא בס' הנהגות הנחוצות לדעת בשעת מעשה. וע"ז מיוסד מה שכתבתי בלקוטי.

(ט"ז אייר תש"ח. אג"ק ח"ב ע' שדמ)