ביטוים מיוחדים

 

אבן העוזר

מה שכתב אבן העוזר צע"ג – קעז, ב.

אחרונים

נודע בשערים המצוינים בהלכה אשר הרבה מספרי הראשונים לא יצאו לאור הדפוס עדיין בימי האחרונים ז"ל הט"ז והמ"א והנמשכים אחריהם עד עתה קרוב לדורותינו אלה – מכירת חמץ.

אישתמיט להו מה שכתב הרמב"ם – [רנב-דש, בסופו].

בודאי יש לנו לקיים דברי רבותינו האחרונים ז"ל לפסק הלכה – תקיא, א.

אפשר להכריח דגם דעת רש"י כדעת האחרונים אלא שאין להאריך בזה, דבלאו הכי אין דבריהם צריכים חיזוק – תקיא, א (בסופו).

אליה רבה

דלא כאליה רבה שהרעיש בחינם – [רמג, ד"ה ומכל מקום].

אמונת שמואל

האמונת שמואל ומנחת יעקב תלה בוקי סריקי בט"ז – יו"ד קפז, יג.

מה שכתב האמונת שמואל בפירוש הט"ז הוא דרך דרש ואין לו רמז בלשון הט"ז והעיקר חסר מן הספר – יו"ד קפז, יג ד"ה ומה.

באר היטב

הבאר היטב לא דק בזה – ט, ב. יא, ג.

ב"ח

השו"ע אינו ספון בעיניו מלחלוק עליו ולסתור פסקיו כדרכו – רנד, ב.

אישתמיטתיה לשון הסמ"ג – ת"ת א, א.

בית יוסף

הרי"ף והרמב"ם הם עמודי ההוראה בביתו – יו"ד כג, (י).

למה ליה להוסיף מלבו – רנז, ב.

השגת הב"י על מהרי"ק צע"ג – רמח, ג.

אישתמיט ליה מה שכתב הרמב"ם – [רנב-דש, בסופו].

הטיבו אשר דברו הב"י ומג"א דלטעמייהו אזלי – שא, ט.

ב"ש

אישתמיטתיה מה שכתב הרמב"ם והכי תניא בהדיא בבריתא וצע"ג – ת"ת ג, א ד"ה אבל מ"ש.

גאונים

אין דבריהם צריכים חיזוק כנודע שדבריהם דברי קבלה – סדר הכנסת שבת (בסופו).

ולכל הפחות תקנת הגאונים היא ושייך לומר תקנו חכמים – תלד, ג.

חכם צבי

מאד תמוהין דבריו – רסא, ג.

אישתמיטתיה תלמוד ערוך בעבודה זרה – יו"ד קפז, יא ד"ה מה.

חק יעקב

אישתמטתיה דברי המ"מ וכס"מ – תלא, א (הגהה א).

אישתמיטתיה מה שכתב הרא"ש – תמג, ג.

אישתמטתיה כל זה – תמ, יב בסופו.

אשתמיטתיה מקור הדין של רשב"ם וראבי"ה, וגם אישתמטתיה מה שכתב רמ"א וזה גרם לו להשיג על רמ"א שלא כדת – תמז, ב (בסופו).

תירוץ הא' אין לו שחר כלל בדברי הפוסקים – תמ, י (הגהה).

אין דברי המ"א חשובים בעיניו לדקדק בלשונו והשיג עליו שלא כדת – תמב, ה.

לא התיר אלא משום דאישתמיטתיה כל דברי הפוסקים הללו שהרי לא הביאן כלל ואלו ראה דבריהם לא היה משיג על המ"א – תמב, ה.

דבריו בזה תמוהין הן מאד מאד – תמג, ב.

עיין שם היטב ויתברר לך ביטול דברי החק יעקב ופשוט הוא למבין – תלב, א.

מה שחילק בדברים המבודים מן הלב כל הרואה בגמרא יבין שאינו כן – תלח, א.

טור

לא ראה פירוש המשניות ומשום הכי כתב דטעות סופר הוא ברמב"ם – ת"ת א, א ד"ה והנה.

שינה דרכו מדרך הגמרא והרשב"א והרמב"ם – יו"ד לב, ב ד"ה והנה.

ט"ז

אישתמיטתיה מה שכתב הב"י – ח, ה.

אישתמיטתיה מה שכתב המרדכי – קעד, ג, ז.

מה שכתב צע"ג – לב, ה. רנט, ב, ג. ערה, ב. רצו, ג. תקטז, א. הלואה, ג.

דבריו תמוהים – רעו, ה.

מה שכתב היא סברא הפוכה ממש מהירושלמי, וגם הדבר תמוה מצד עצמו – [רנט, בסופו].

אנן נמשכים אחרי פסקיו – תלב, א.

כסף משנה

מה שכתב צע"ג– ת"ת א, א סד"ה אבל.

מה שכתב בהל' גזלה צע"ג דבהל' גנבה כתב להיפך – גזלה, יב.

כרתי ופלתי

דבריו צע"ג מלבד שסותרים זה את זה – יו"ד קפז, א.

אישתמיטתיה מה שכתבו התוס' בנדה – יו"ד קפט, ב.

אישתמיטתיה מה שכתב בתרומת הדשן ומה שכתב הראב"ד – יו"ד קפט, ה.

מה שהביא ראיה הוא עזר כנגדו – יו"ד קפט, ה.

לחם משנה

דבריו הם היפך תלמוד ערוך בבבא קמא – הפקר, א.

מגן אברהם

לא דק בלישניה – לב, ח. רסב, א (בסופו).

דבריו צע"ג – קסח, יא. קעד, ז. רב, ה. רפו, א. רצא, א. רצו, א. שה, ב. שמה, ב ד"ה ואפילו. שמח, ג. שנג, א.

אישתמיטתיה מה שכתב הרא"ש – רב, ה.

אישתמטיתיה מה שכתב הרמב"ם ומהרש"א ותוס' יו"ט – רסו, י.

אשתמיטתיה דברי הירושלמי – רפו, א (בסופו).

לא ראה מה שכתב הרשב"א – [רמג, בתחילתו].

דבריו סותרין זה את זה – שמה, ב. תמו, ב. תקז, ז.

דבריו סותרין דברי כל הפוסקים – תקז, ז.

דבריו נגד הגמרא – שמה, ב.

נתחכם להביא תשובת השל"ה לבד כדי להודיענו שהדין עמו – רמט, א.

בא וראה כמה נתחכם בלשונו שהעתיק דברי הגהות מרדכי ולא העתיקן כהווייתן – רנב, ה ד"ה ובא.

נתחכם להביא ראיה מסי' שח סכ"ה - רנט, א.

נתחכם להביא תחילה לשון הרמב"ם - שא, יב.

אינו מחדש לנו הלכה אלא למעשה בא להזהירנו – רנג, ו.

מה שכתב הוא עזר כנגדו – רפד, א.

ולענין הלכה אפשר להקל כיון שכן דעת המ"א אף שלא נתכוין לכך – רצו, א.

חזר בו – שא, ד.

המ"א דילג בתוס' תיבות כולי האי – שמה, ב.

ובזה סליקו כל דבריו כהוגן להלכה אף אם לא נתכוין לזה – שמה, ב (בסופו).

אנן נמשכים אחרי פסקיו – תלב, א.

לא הסכים בהדיא עם הב"ח אלא שהעתיק דעתו בשמו והרוצה לחלוק יחלוק, ואם היה מסכים עמו היה כותב דעתו בסתם ואח"כ היה רושם בשני חצאי לבנה מבטן מי יצאו הדברים, כדרכו בכל מקום כשמסכים לדברי הפוסקים שמעתיק – תמב, א.

לא היה לפניו אלא אלא דברי הב"ח ולא רצה לסמוך על הכרעתו – תמב, יד.

קיצר בביאור טעם דין זה כדרכו שאוחז דרך קצרה – תמב, יד.

אין ספיקו מוציא מידי ודאי של הרמ"א – תקז, א.

לא ראה כל דברי הט"ז רק מקצת כתבו הגיע לידו כנודע למדקדק היטב בב' חיבורים אלו – תקיח, ג.

מהר"י איסרלן

גדול שבאחרונים – תמו, א.

זהו דין מחודש שחידשו ויש פתחון פה לבעל דין לחלוק עליו – יו"ד קפז, יא.

מהר"ם מרוטנבורג

לחידוש גדול כזה היה צריך להביא ראיה ולא לכתוב בפשיטות כל כך – יו"ד קפז, יג סד"ה והנה.

לא הוציא מלבו מילין לומר ראה זה חדש הוא כי כבר היה לעולמים ככתבו וכלשונו בפירוש רש"י – יו"ד קפז, יג ד"ה אלא.

מהר"צ שפיץ

כל דבריו אינן אלא להראות בקיאות – תצט, ג ד"ה הנה מהר"צ.

אין בדבריו כדאי להשיב עליהם ופירוש משובש הוא מחמת כמה תמיהות – תצט, ג ד"ה ומה.

תירוצו מוכיח שלא ידע דעת הרמב"ם והשו"ע – תצט, ג (בסופו).

מנחת יעקב

אישתמיטתיה מה שכתב רמ"א בדרכי משה ובלאו הכי דבריו תמוהין שם מאד – תמז, ג.

לא ירד לסוף דעת הט"ז שם – יו"ד קפז, יג (בסופו).

משאת בנימין

דבריו צע"ג – יו"ד קפז, טז.

מה שכתב בכוונת הרשב"א הוא פלא גדול – יו"ד קפז, טז (בסופו).

סמ"ע

אישתמיטתיה מה שכתב הב"י – מכירה ומתנה, ד.

מה שכתב צע"ג – עדות, א. אונאה, א. גזלה, ט ד"ה וגם.

מה שכתב הוא נגד הגמרא וצע"ג – גזלה, ט.

פרי חדש

עיין שם היטב בגמרא ור"ן ויתברר לך דברי הפרי חדש כאן – תמג, ג.

לא דקדק בתורת הבית הארוך – יו"ד יח, ג ד"ה והפרי חדש.

צמח צדק

המציא מלבו טעם ההיתר  – רמו, ה.

יפה הורה במדינתו – רמו, ה (בסופו).

כדאי הם הרשב"א והר"ן לסמוך עליהם בשעת הדחק – יו"ד א, (ט).

רמ"א

מנא ליה לחדש חילוקים חדשים שאין להם זכר בפוסקים – [רמג, ד"ה והשתא].

אין לזוז מפסק הרמ"א – יו"ד קצ, (עב).

לא ראה מה שכתב ספר התרומה בסימנים – יו"ד קפז, ו.

רמב"ם

חזר בו בחיבורו ממה שכתב בפירוש המשנה – יו"ד קפג, ד.

כבר נודע דרכו ששנה דרך קצרה וסמך על המבין – יו"ד קפז, א ד"ה והנה.

ובאמת צריך עיון מנא ליה לחלק כן וגם נושאי כליו לא הראו מקום כבודו של חילוק זה – תלח, ב.

רמב"ן

וצריך להבין טענתו דליטעון איהו לנפשיה – יו"ד קפט, ד ד"ה וצריך.

ר"ן

אין ספיקו מוציא מידי ודאי של הטור – תצט, ג ד"ה הנה המ"א.

כדאי הם הרשב"א והר"ן לסמוך עליהם בשעת הדחק – יו"ד א, (ט).

רשב"א

זהו טעות דמוכח בלשונו – יו"ד קפז, יא סד"ה והנה.

כדאי הם הרשב"א והר"ן לסמוך עליהם בשעת הדחק – יו"ד א, (ט).

רש"ל

אישתמיטתיה תשובת הרא"ש – יו"ד ב, ה ד"ה ופירש.

מה שכתב צע"ג – נזקי גו"נ, ב.

חילק בזה מדנפשיה ואין שומעין לו להקל נגד הט"ז דבתראה הוא – תקיח, ג.

שולחן ערוך

השו"ע קיצר כאן וסמך על מה שכתב בסי' לב – י, א.

אנן נמשכים אחר השו"ע בכל מקום שאין רמ"א חולק עליו בפירוש – רנד, ב.

אין לזוז מפסק השו"ע – יו"ד קצ, (ע).

אין לסמוך כלל להקל על פי מה שכתב בהל' שבת כי כבר חזר בהל' מילה – סדר הכנסת שבת (בסופו).

ש"ך

דלא כש"ך שלא עיין שם – סדר הכנסת שבת, ד"ה ואז.

זהו דעתו בבירור והוא פלאי וצ"ע – יו"ד קפד, ג.

פירושו במהרא"י צע"ג – יו"ד קפז, ט.

מה שכתב צע"ג – מציאה, א. גזלה, ז, ט.

מה שכתב בפירוש דברי רמ"א דחוק מאד דהעיקר חסר מן הספר, וגם מנא ליה לחדש חידוש זה שאין לו זכר ורמז כלל בלשון מהר"ם – יו"ד קפז, יג סד"ה ומה.

ושגגה יצא מלפני הש"ך – הפקר, א ד"ה ומיהו.

תוספות

דקדקו לכתוב – רמה, ד.

תלמוד ערוך הוא בפרק ג' דעירובין ובודאי לא נעלמה זאת מלפניהם – שנה, ג.

לחוש לדעת התוס' וסיעתם דבתראי נינהו ואנן גרירי בתרייהו בכל מקום – יו"ד לב, ו (בסופו).

תוספות יו"ט

לא העתיק לשון הרמב"ם ככתבו וכלשונו והשיאו לדרך אחרת – יו"ד קפג, ג.

תוספת שבת

חילוק התוספת שבת אין לו שחר – רמד, ד.

ביטויים שונים על הפוסקים

לא רבים יחכמו להבין אמרי בינה שברא"ש וטור ושו"ע יו"ד סי' שך – מכירת חמץ, ד"ה ומענין לענין.

ולכאורה היה נראה להחמיר בשל תורה כתוס' ור"ן אבל כבר פסקו רש"ל ומ"א כרש"י ואור זרוע ואין לנו לזוז מדבריהם – תצה, ה.

בימי רמ"א וב"ח וט"ז וש"ך לא באו עדיין הלכות נדה להרמב"ן לדפוס במדינות אלו לכן כתבו מה שכתבו – יו"ד קפט, (מג בסופו).

פשטידא היתה מצויה מאד בימי רש"י ותו"ס' – קסח, ב.

כללי פסיקה

אין לנו להמציא קולא חדשה שאינה נמצאת בדברי הפוסקים – תקיח, ג.

המחמיר עליו הראיה – תקא, א.

הלכה כרבים בכל מקום – תקכז, ד.

ספרי בדיקות החדשים אשר בהם כמה וכמה דברים משובשים ולפעמים נותנים ג"כ טעם לפגם בהלכות הערוכות בתלמוד – יו"ד א, ח.

לשונות רבנו ביחס לעצמו

דוק היטב במ"א ותשכח דהכי הוא כמו דאמינא – ט, ב.

וכן מצאתי בהדיא בספר התרומה כתב יד ישן נושן – [רמג, ד"ה אבל].

לא נעלם ממני דאפשר לומר כוונת הט"ז כו' – תקי, ב.

חיפשתי בסימן שיט ולא מצאתי אלא כו' – תקי, ד ד"ה כתב.

יגעתי ומצאתי טעם נכון בשיטה מקובצת – תקיג, ה.

ראה זה מצאתי שאי אפשר כלל לומר כו' – יו"ד קפג, ב ד"ה והנה.

לא אוכל להתאפק באיסור חמור כזה דקדשים בחוץ ולהודיע לכל השומעים לי לבל ישמעו לקול הנשמע ונתפשט מקצת חכמים בעיניהם כו' – מכירת חמץ, בסופו.

 

כללים בחיבור שוע"ר

 

כתבתי בפנים – רנב, ה. רנז, ב. רסו, ט.רעא, ה. תלג, ח. תלו, ד.

העתקתי

העתקתי דעתם ביחד לסמוך עליהם המנהג – ערב, א.

גבי שופר ובדיקת חמץ שאין שם מנהג העתקתי דברי העולת שבת וחוק יעקב – רסג, ה.

והעתקתי דבריו משום דיש נפקא מינה בדיעבד – תמ, ו.

לא העתקתי

לפי שטעמו לא מסתבר וגם האחרונים חולקים על דין זה לכן לא העתקתיו – ח, א.

דכיון דאין לנו נפקא מינה כלל מזה הלכך לא העתקתיו – רמד, ד.

לא העתקתי מה שכתב הט"ז משום .. א"כ יחידאה הוא – רנב, ב.

סעיף ד' שבשו"ע לא העתקתי משום דלא קיימא לן הכי – רנג, א (בסופו).

והאידנא לא שייך זה הלכך לא העתקתיו – רנד, א.

משום דלא שכיח כולי האי לכן לא העתקתי בפנים – רסג, ד.

לא העתקתי דברי המ"א משום שצע"ג לדינא – רסג, ו.

לא העתקתי דברי הט"ז משום שצע"ג – רסה, א.

לא העתקתי דעת רש"ל דכיון שאין לנו עכשיו רשות הרבים פשיטא שאין להחמיר כלל נגד רוב הפוסקים – שא, ג.

ובשגם שעכשיו שאין לנו רשות הרבים אין נפקא מינה מפלוגתו זו הלכך לא העתקתיה – שנ, א.

לא העתקתי דבריו [של החק יעקב] לפי שאין דמיונו עולה יפה – תלה, ב.

ובאמת צריך עיון מנא ליה לרמב"ם לחלק כן ולכך לא העתקתי כן בביאור – תלח, ב.

ולא כתבתי כן בפנים משום שבאמת דבריו [של המ"א] תמוהים – תמב, יח.

ולכן לא העתקתי כלל דין זה כי שב ואל תעשה עדיף במקום שיש מחלוקת בין אחרונים – תמו, ב.

לא העתקתי [דברי הט"ז] משום שאינן מובנים – תצח, ה.

ובמדינתינו שאין הקור כ"כ בימי פסח וסוכות לא שייך דין זה ולכן לא העתקתיו – תקז, ד ד"ה כתב.

וכיון שאין נפקא מינה לדינא לא העתקתיו – תקיג, ה.

וראה עוד: רמב, ד, ה. רמד, ז. רנג, יא. רנח, א. רסו, א, ד. רעט, ג. רעו, ה. רצו, א. תלד, ד. תלו, ג. תלט, ג. תמו, ב. תצח, ב. תקי, ד.

סתמתי בפנים

בפנים סתמתי הדברים ולא חילקתי מאחר שחילוק זה אינו מבואר בהדיא באחרונים אע"פ שהוא מוכרח – תלב, א (בסופו).

כיון שלא ראיתי לאחד מן האחרונים שהכריע בזה נגד פירוש רש"י לכן סתמתי הדברים בפנים כלשון השו"ע – תמה, ב.

וראה עוד: רמב, ג. רנג, ח. רסד, ב. שמח, א. תמה, ב.

צריך למחוק בפנים – רנג, ד.

ביטויים כלליים

צ"ע אם אפשר להרהר ב' הרהורים בבת אחת – עג, ג.

בודאי לא ימשך בתפלתו כשש שעות – רפו, א.

ח"ו ישתקע הדבר ולא יאמר – תמב, ג. תמג, ב.

זהו דבר שאין הדעת סובלתו – תצז, א.

על חייו לא חס על חיי אחרים לא כל שכן – יו"ד ב, ג.

אם כן לא מצינו ידינו ורגלינו היכא אכלינן בישרא בזמנינו – יו"ד יח, ג ד"ה ולדידן.

חדש.