משמעות דברי רבנו דדוקא בהדלקה בעוד היום גדול בעי שיקבל עליו שבת מיד * מקשה עליו מדברי עצמו להלן שבכל גוונא יש לקבל שבת בהדלקת הנרות * עיון במקור הדברים - התוס' והרא"ש, ובסברותיהם * מוכיח דרבינו מפרש דעתם דאין צריך לקבל השבת בעת ההדלקה אלא סמוך לה * עפ"ז מתרץ הסתירה בדברי רבנו * מביא דברי רבנו בקו"א בענין זה, ובבירור שיעור הזמן בזה * מבאר דלדברי רבנו אפשר להדליק אף קודם פלג המנחה מעט * מוכיח דקבלת שבת סמוך להדלקה הוא גם באיש המדליק * מוכיח דגם היום, שהכל מקדימים להדליק הנרות, חובה לקבל השבת סמוך להדלקה

 

א

כתב בשוע"ר (סי' רסג ס"ו) בעניין הדלקת נרות שבת: "לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול לפי שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת, וגם לא יאחר, ואם רוצה להדליק הנר בעוד היום גדול, ולקבל עליו שבת באותה שעה סמוך להדלקה - רשאי, כי כיון שמקבל עליו שבת לאלתר אין זו הקדמה, ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה שהוא שעה ורביע זמניות קודם הלילה (עיין סי' רס"א). ואם הדליק הנר בעוד היום גדול ולא קיבל עליו שבת מיד, צריך לכבותו ולחזור ולהדליקו לצורך שבת, כדי שתהיה ההדלקה עצמה ניכרת שהיא לכבוד השבת".

[ובזה מחמיר אדה"ז דגם בדיעבד הוי ברכתו לבטלה, ודלא כרעק"א בהגהותיו (סק"ב), יעויי"ש]

ומדברים אלו נראה ברור, שרק "אם רוצה להדליק בעוד היום גדול", אזי חייב "לקבל עליו שבת באותו שעה סמוך להדלקה", ומכללא שמענו שאם רוצה להדליק כשכבר היום קצר, אין צריך לקבל שבת בשעת ההדלקה (וכן נראה גם מדברי המחבר שנקט כהאי לישנא), אלא שאין בדברים הכרע מהו שיעור "היום גדול" (שאזי חייב לקבל שבת) ומהו שיעור "אין היום גדול" (שאז אי"צ לקבל שבת), ויל"ע בזה להלכה למעשה.

[ויעוי' בשו"ת אז נדברו ח"ב סי' ג שכ' שעד מ' דקות קודם השקיעה לא מיקרי "היום גדול"].

ב

והנה, בסעיף שלאח"ז (ס"ז) כ' אדה"ז דנחלקו אי הדלקת הנרות חשיבי כקבלת שבת, ד"יש אומרים, שכיון שהדליק נר שבת חל עליו השבת, ונאסר בעשיית מלאכה, אלא אם כן התנה שאינו מקבל עליו שבת בהדלקה זו. ויש חולקים על זה ואומרים, שאין קבלת שבת תלויה כלל בהדלקת נרות, אלא בהתחלת תפלת ערבית של שבת, שכיון שאמר הש"ץ ברכו הכל פורשים ממלאכתם, וכן עיקר", ומסיים (בחצע"ג) ד"מכל מקום, לדברי הכל צריך שיקבל שבת לאלתר אחר ההדלקה כמו שנתבאר למעלה",

ומסיום דבריו נראה, דבכל גווני - בין המדליק "בעוד היום גדול", ובין המדליק כשפנה יום "צריך שיקבל שבת לאלתר" (ומסיים "כמ"ש למעלה") ודבריו אלו הם לכאורה בסתירה למשמעות דבריו דלעיל דרק "בעוד היום גדול" בעינן שיקבל "עליו שבת".

[שו"ר שבספר "קיצור הלכות" (אהלי שם תשנ"ב, הערה 52) עמדו בזה, ולא מצאו פשר דבר, וסיימו ד"צ"ע לדינא"].

אך המעיין בשרשי הדברים, ובביאורו המחודש של אדה"ז, יראה שבאמת קושיא מעיקרא ליתא, ושני הדברים הנאמרים בשני הסעיפים לדבר אחד נתכוונו. וכדלקמן בע"ה.

ג

מארי דהאי שמעתתא דהמדליק מבעו"י "צריך לקבל עליו שבת" הם - כמצוין בשוה"ג - ה"תוס'" (ברכות כז, ע"א ד"ה דרב) ו"רא"ש" (שם פ"ד סי' ו).

והנה בברכות (כז, ע"א) איתא ד"רב צלי [-התפלל תפילת ערבית] של שבת בערב שבת", וע"ז הק' התוס' והרא"ש ד"תימה, דהא אמרינן בפרק במה מדליקין (כג, ע"ב) ובלבד שלא יקדים [-הדלקת הנרות] ושלא יאחר", ואם רב הקדים תפילתו הרי שהקדים גם הדלקת הנרות.

ותי' התוס' ד"יש לומר דהתם [דאמרינן "ובלבד שלא יקדים"] בשאינו מקבל עליו שבת מיד, אבל הכא [גבי "רב צלי"] מיירי שמקבל עליו שבת מיד הלכך לא הויא הקדמה", ועד"ז כתב הרא"ש "אין זו הקדמה, כיון שהיה מקבל עליו שבת באותה שעה, כי יכול לקבל עליו שבת מבעוד יום ובלבד מפלג המנחה ולמעלה".

והנה, התוס' והרא"ש גופייהו הם הי"א שהביא רבינו "שאין קבלת שבת תלוי' כלל בהדלקת נרות" (כמצויין בשוה"ג שם "תוס', רא"ש"), ועל כרחך לומר, דמ"ש התוס' והרא"ש דיש לקבל שבת בזמן הדה"נ, אין הדברים אמורים אלא בכגון דא, שמדליק בעוד היום גדול, ואזי צריך שיהא "מקבל עליו שבת" מיד (ואזי קבלת שבת המוקדמת פועלת ד"לא הויא – הדה"נ – הקדמה"), ברם, אי מדליק סמוך לחשיכה, פשיטא דיכול לעשות מלאכה אחר הדלקת נרות (וכמ"ש הרא"ש (שם) ש"אחר שהדליק, עדיין יכול לצלות דג קטן") וזהו מקורו דהמחבר דפסק (כנ"ל) דדייקא "אם רוצה להדליק נר בעוד היום גדול", אזי צריך "לקבל עליו שבת מיד", ומינה נשמע דהמדליק קרוב לחשיכה אין לו צורך לקבל שבת.

ד

ברם, המעיין בשולחנו הזהב של אדה"ז יראה ברור, דבאמת יל"פ את דברי התוס' והרא"ש באופן אחר, וכדלקמן.

דהנה, יש לומר דבאמת אין אנו צריכים אלא שתהא ההדלקה ניכרת שהיא לכבוד שבת, ולכן המדליק "בעוד היום גדול" צריך הוא לראות בנפשו שכעבור זמן קצר מהדלקתו, הוא יקבל עליו שבת, ואזי למרות שההדלקה היא "בעוד היום גדול", ולכאו' "אז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת", מ"מ מאחר וקיבל ע"ע שבעוד זמן קצר יקבל עליו שבת, הנה קבלתו זו גורמת ש"ניכר שמדליקו לכבוד שבת", שהרי חשובה הדלקה זו כאילו מדליקה "סמוך לחשיכה", הואיל והוא הקדים את החשיכה בקבלתו.

ולפי סברא זו אין מן הצורך שיקבל המדליק שבת בעת ההדלקה, גם אם מדליק "בעוד היום גדול", אלא אם מדליק בעוד היום גדול, יכול הוא לקצר את היום, כביכול, וזהו ע"י שיגמור אומר בנפשו שבעוד זמן מועט יפרוש ממלאכה, ואזי גם אם היום גדול, עדיין "ניכר שמדליקו לכבוד שבת".

 

ה

ובדרך זו הנזכרת לעיל דרך אדה"ז, דהנה אדה"ז (כנ"ל) שינה מל' המחבר, דהמחבר כ' (ס"ד) ד"אם רוצה להדליק נר בעוד היום גדול ולקבל עליו שבת מיד, רשאי", אך ל' אדה"ז הוא "אם רוצה להדליק הנר בעוד היום גדול, ולקבל עליו שבת באותה שעה סמוך להדלקה רשאי", הרי שלדברי אדה"ז אין מן הצורך לקבל שבת "מיד", אלא באותה שעה "סמוך להדלקה", ומדיוק לשונו למדנו שליכא חיוב לקבל שבת בעת ההדלקה (גם אם מדליק בעוד היום גדול), אלא איכא חיוב שתהא השבת סמוכה להדלקה, והדבר נעשה באם "סמוך להדלקה" יקבל שבת.

ואם כדברינו, יעלו דברי אדה"ז כהוגן, דבסעיף ו' כ' אדה"ז דלשיטת התוס' והרא"ש צריכה שתהי' ההדלקה סמוך לשבת, ולכן ב"אם רוצה להדליק הנר בעוד היום גדול" עליו "לקבל שבת סמוך להדלקה" ואזי הויא השבת סמוכה להדלקה, ומכללא שמענו שכאשר היום קצר, והשבת סמוכה להדלקה - תועיל ההדלקה בכל אופן, דיש כאן קבלה בלאו הכי ואין צורך לצוותו על כך, "שהרי מקובל ועומד הוא מהר סיני" (ל' אדה"ז בסי' רסא קו"א סק"ג), וזאת כתב בס"ז (בחצע"ג) ש"לדברי הכל צריך שיקבל שבת לאלתר אחר ההדלקה" [ולא כ' "בעת ההדלקה"] כי אמת נכון הדבר, שלשיטת אדה"ז, לעולם צריכה היא ההדלקה שתהי' סמוכה לשבת, אלא שבעוד היום גדול בעי דעתו לכך, ובהדלקה סמוך לכניסת השבת הקבלה היא בדרך ממילא, ודוק.

 

ו

ובאמת, אף שבכאן באו דברי רבינו בקוצר אמרים וברמיזת לשונו, מ"מ בהמשך הסימן מצאנו שנדרש אדה"ז לבאר את שיטת התוס' והרא"ש, ושם ביאר את דבריהם באורך, וז"ל אדה"ז בקו"א (סק"ב):

"צריך לקבל שבת מיד, כמ"ש התוס' והרא"ש [והיינו מ"ש התוס' והרא"ש בברכות דצריך לקבל שבת באותה שעה] ואף ששוהה כדי לצלות דג קטן [ור"ל דשנינו בשבת (לה, ע"ב) דבתקיעה השלישית מדליק נרות ואח"כ "שוהה כדי לצלות דג קטן", "ותוקע ומריע ותוקע ושובת", ומכאן למד הרא"ש (כנ"ל) "שאין קבלת שבת תלוי' כלל בהדלקת הנרות", מ"מ לא באו חז"ל להתיר עשיית מלאכה אלא לזמן מועט זה, ואכן בעבור זמן מועט זה, מוכרח שישבות ממלאכה, דאל"כ "אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת"] ומ"ש השו"ע מיד, לאו דוקא תיכף ומיד, אלא לאלתר, מכל מקום שיעור זה פחות הרבה מרביע שעה [ומוכיח זאת:] כדמוכח משיעור מליחה, שהוא כשיעור צליה, אף לחתיכה גדולה" [ור"ל, דשיעור "כדי לצלות דג קטן" יש ללמוד מידיעת "שיעור צלית חתיכה גדולה" ששיעור דבר זה הוא כשיעור מליחה (יעוי' בחולין קיב, ע"א בתוד"ה הני מילי, דס"ל דשיעור צליה הוא כמליחה), ושיעור מליחה הוא ח"י דקות (ראה יו"ד סי' סט ס"ו), ומכאן נילף לנדו"ד דשיעור "צלית דג קטן" הוא "פחות הרבה מרביע שעה"]

 והעולה מכל זאת - דהמדליק "רביע שעה" ומעלה קודם השבת, עליו נאמרו דברי התוס' דצריך לקבל שבת "לאלתר", דהיינו שיקבל המדליק את השבת תוך "פחות הרבה מרביע שעה" מההדלקה, ו"אז ניכר שהוא לכבוד שבת", וזהו שיעור "בעוד היום גדול", דהיינו יותר מכדי שהוא "שוהה כדי לצלות דג קטן".

ז

ובעמדי בזה, אבוא אעירה, דהנה, כנ"ל, לאדה"ז אין אנו צריכים אלא שתהיה ההדלקה סמוכה לשבת, ולכן אי מקבל שבת תוך זמן קצר, שפיר דמי.

ולפ"ז יש לעיין, אי מדליק דקות ספורות קודם פלג המנחה, אך מקבל שבת תוך זמן קצר, אי שפיר דמי, דלכאו' י"ל, דמאחר וקבלת שבת דידי' היא לאחר פלג המנחה, הרי שקבלתו היא קבלה גמורה, ולכן  ליכא כל ריעותא בהדלקתו, אף שמדליק קודם פלג המנחה, די"ל דלא בעינן שתהא ההדלקה אחר פלג המנחה, אלא שתהא סמוכה לשבת, ומאחר והוא "מקבל עליו שבת באותה שעה סמוך להדלקה" שפיר דמי, וחידוש הוא.

[ויעוי' בקצה"ש סי' עד סקי"א שכתב בפשיטות ד"לא ידליק קודם פלג המנחה, ואם הדליק צריך לכבותו" וכו', אך בשו"ע אדה"ז לא איתא כן]

ובאמת, שיש למצוא אסמכתא להתיר ההדלקה הזאת מדברי הרא"ש מרא דהאי שמעתתא, דהא הרא"ש (שם) כ' בהאי לישנא "רב צלי של שבת בע"ש, מפלג המנחה ולמעלה, ולאחר יציאת הכוכבים היה קורא קריאת שמע בעונתה .. והיה מדליק הנר קודם שיתפלל, ומקבל עליו שבת מבעו"י", וע"ז כ' הרא"ש (הובא לעיל) ד"הא דאמרינן בפ' במה מדליקין, גבי הדלקת הנר, ובלבד שלא יקדים ובלבד שלא יאחר, אין זו הקדמה, כיון שהיה מקבל עליו שבת באותה שעה, כי יכול לקבל עליו שבת מבעו"י, ובלבד מפלג המנחה ולמעלה", ומדבריו למדנו דקבלת שבת דרב היתה בתפילתו, ותפילתו דרב – אליבא דהרא"ש - היתה "מפלג המנחה", ומשמע דאף ברגע הראשון דפלג המנחה הי' מתפלל רב, ועל כרחך שרב הדליק הנר קודם פלג המנחה.

והדברים מפורשים עוד יותר בתר"י (שם – הובא לעיל), שהוא - כמצויין בשוה"ג – מקורו דהרא"ש, יעויי"ש.

ח

ויודגש, דנראה ברור, שדין זה אמור בין אם המדליק הוא איש ובין אם המדליק הוא אשה, דבדין זה אין לחלק ביניהם (וראה גם בל' אדה"ז בס"ז (וכן בשו"ע המחבר) דמיירי בל' זכר).  

הן אמת שלגבי חומרתו דבה"ג, הסובר שבהדלקת הנר חל עליו שבת, מצינו שחילקו הפוסקים בין איש לאשה, והמנהג הוא שאיש המדליק אין הדלקת נרות דילי' קבלת שבת, ורק "טוב שיתנה" (כמבואר ב"ב"ח" ס"ג, וב"מג"א" סקי"ח ונפסק בשוע"ר ס"ז), מ"מ אינו ענין לכאן, דהא לא משום חומרת בה"ג קאתינן עלה, אלא משום חומרת התוס', דבעי' שתהא ההדלקה סמוכה לקבלת שבת, ובזה אין לחלק בין אשה לאיש.

וזה עתה ראיתי בספר קנין תורה (ח"ד סי' כה) דכתב ד"האיש שעומד לקבל שבת מתי שיתפללו הצבור, ניכר בלא"ה שמדליק לכבוד שבת", ורק באשה צריכה לקבל שבת, אך דבריו צע"ג, דהא מה איכפת לן ש"האיש עומד לקבל שבת" בתפילת קבלת שבת, והא מ"מ עד שיתפלל לא תהא ההדלקה ניכרת שהיא לכבוד שבת.

[וראה גם בקצוה"ש סי' ער ס"ו דנראה מדבריו, דאין לחלק בין איש לאשה בזה, יעויי"ש]

ט

והנה, יש שרצו לחדש מסברא, דאין דברי אדה"ז אמורים בימינו, כאשר האשה מדליקה נרות בזמן המפורסם באותו מקום (בלוחות וכיו"ב), דמאחר ובאותו מקום נוהגות הכל להדליק נר בשעה זו, "ניכרת ההדלקה שהיא לכבוד שבת", גם ללא קבלת שבת סמוך לה, וגם לד' אדה"ז יצדקו דברי האחרונים שהובאו לעיל ס"א, וכן כתב הלכה למעשה בחוסן ישועות ע' עה.

ברם, אי קבלה היא נקבל, אך צע"ג למימר כן, דהא הנהוג בזמנינו להדליק בזמן מסוים, אינו אלא כהמשך למנהג שנהגו בזמן הש"ס לתקוע תקיעה שלישית להזכיר לכולם להדליק נרות בזמן זה, ואף גם ברבות השנים נשתמרה מעין תקנה זו בתפוצות ישראל, ובל' אדה"ז (סי' רנו) ד"כשהיו ישראל בישובן, תיקנו חכמים לתקוע שש תקיעות במקום גבוה להבדיל העם ממלאכה, ועכשיו נהגו בקהלות הקדושות שכל שהוא סמוך לשבת כחצי שעה או שעה, שמכריז שליח צבור, להכין עצמן לשבת, שצריך להוסיף מחול על הקודש, כמו שיתבאר בסי' רס"א, וכן ראוי לנהוג בכל מקום".

ומהא דשתיק אדה"ז ולא נחית לחלק בין הזמנים, מוכח דגם בזמן שנהגו הכל להדליק "סמוך לשבת כחצי שעה או שעה", הלכה במקומה עומדת, דאין להדליק ללא קבלת שבת סמוך להדלקה. ופשוט.

ויעויין בארץ צבי (להגה"ק אריה צבי הי"ד פרומער. ח"א סי' קיג) שהרבה להק' על שיטת אדה"ז בזה, אך להנת"ל מיושבים דברי אדה"ז להפליא ואדרבה התמיהה היא על תמיהתו, ומפני אפס המקום קיצרתי, ועוד חזון למועד בע"ה.

 

יו"ד

והעולה לדינא:

א. המדליק "בעוד היום גדול", דהיינו כ"רביע שעה" (וגם "פחות הרבה" מזה) טרם השקיעה - צריך המדליק שיקבל שבת בתוך זמן קצר.

ב. גם ב"איש המדליק" הדבר פשוט וברור שחייב לקבל שבת "לאלתר" (ולא נשתנה דינו אלא לעניין מה שנתפרש ד"מעמידין על עיקר הדין שאין קבלת שבת תלויה בהדלקת הנרות אלא . . [ש]מכל מקום טוב להתנות לכתחילה" - ל' אדה"ז ס"ז). 

ג. לאידך אין חובה לקבל שבת בעת ההדלקה, ולא נצרך אלא שבזמן קצר מההדלקה ישבות המדליק.

ד. הדברים אמורים גם במקומות שהכל נוהגים להדליק בזמן מסוים, דלא מהני לפטור מקבלת שבת תוך זמן קצר.

ה. יש מקום לומר, דמותר להדליק אף קודם פלג המנחה, ובלבד שיהא סמוך לפלג המנחה "פחות הרבה מרביע שעה", ויקבל שבת אחר פלג המנחה ".