X

תערובת שני מינים ושניהם עיקר אזלינן בתר הרוב, ולהלן כתב רבינו דדוקא כשנתבשלו יחד * יש שפירשו דלזה כיון רבינו לעיל, ודוחק * מחלק בין תערובת שני מיני מאכל לתערובת מאכל ומשקה דבעינן בישול * מביא עוד פוסקים שלמדו כן * מבאר מש"כ רבינו דתערובת דבש במינים אחרים בעינן בישול * טעם החילוק בתערובת משקה ומאכל

א.

כתב אדה"ז בסדבה"נ פ"ג ה"א, וז"ל: "תערובות שני מינין שהן מעורבין יחד ואין ברכותיהם שוות, אם האחד הוא עיקר והשני אין נותנין בו כי אם לתקנו ולהכשירו – הרי העיקר פוטר את הטפל בברכתו, בין מברכה ראשונה בין מברכה אחרונה. ואם שניהם עיקר, אם אחד מהם הוא הרוב - הרי זה נחשב עיקר והמיעוט נחשב טפל ובטל לגבי הרוב" עכ"ל.

ולכאורה דין זה שאזלינן בתר רוב, סותר את מה שכתב רבינו להלן פ"ז הי"ט, גבי מרק שעירבו יחד עם מאכל ולא נתבשלו יחד, וז"ל: "ואם כוונתו על שניהם [המרק והמאכל] - אין הולכים בו אחר הרוב אלא מברך על שניהם, תחילה על המאכל ויאכל ממנו מעט, ואח"כ שהכל נהיה בדברו על המרק", עכ"ל. וקשה, מדוע לא אומרים גם כאן שאזלינן בתר רובא, כדלעיל פ"ג?

ב.

והנה בסדבה"נ מהדו"ח (בעריכת הר"א אלאשוילי) כתב לחלק, דגבי מרק לא אזלינן בתר רובא לפי שלא נתבשל יחד עם המאכל המעורב בו (כמ"ש שם להדיא), משא"כ בפ"ג י"ל שמדובר שנתבשלו יחדיו ואזי המיעוט מתבטל לגבי הרוב, ומביא ראיה לדבריו ממש"כ רבינו בפ"ז ה"י: "תבשיל הנעשה מתערובת דבש ומינים אחרים .. הולכים אחר הרוב .. אפילו אינם כתושים ומעורבים עמו, אלא עומדים בעינם בתוכו, כיון שנתבשלו יחד ונעשו תבשיל אחד" ע"כ.

ולענ"ד דוחק רב לפרש כן, שדברי רבינו בפ"ג קאי בנתבשלו דווקא, כי א"כ לא היה לרבינו לסתום אלא לפרש, דהרי זהו תנאי מהותי. וגם דוחק לומר שסמך בזה על מה שכתב לקמן (בעוד כמה פרקים!), דא"כ הוו"ל לכתוב "כמו שיתבאר לקמן" וכיו"ב.

ובפרט שתחילת הסעיף קאי במינים המעורבים יחד, הן שנתבשלו יחד והן שלא נתבשלו (כמ"ש הר"א אלאשוילי בהערה ד שם). א"כ תחילת ההלכה מדברת גם בלא נתבשל, וסיום ההלכה בנתבשלו דוקא?!

ואכן בשוע"ר סימן רי"ב ס"א כותב בסתם שתערובות ב' מינים והאחד מרובה מחבירו הרוב נחשב עיקר, ולא כתב כלל דזהו דוקא בנתבשלו.

ג.

והנראה לומר, דרבינו קאי כאן גם בלא נתבשלו (וכגון סלט פירות שיש בו רוב מפרי אחד ומיעוט מפרי אחר), דאם שניהם עיקר הולכים אחרי הרוב והמיעוט נחשב טפל ובטל לגבי הרוב.

ומה שכתוב בפ"ז גבי מרק דכשלא נתבשלו וכוונתו על שניהם - שניהם עיקר ומברך על שניהם, זהו דין מיוחד בתערובת מרק ומאכל,  דכיון שהם שני מינים שונים לגמרי (וע"ד הידוע בענייני תערובות חילוק בין לח ליבש) שאינם מתערבים זה בזה, לפיכך לא הולכים בהם אחרי הרוב ומברך על כל אחד בפ"ע, אא"כ נתבשלו יחד.

אבל בשני מיני מאכל שמערבם ואוכלם יחד ודאי שהמיעוט בטל לגבי הרוב ויברך רק על הרוב ויפטור המיעוט.

ד.

וחזיתי במשנ"ב (סימן רי"ב סק"א) שגם הוא סתם וכתב שכל תערובת של שני מינין והאחד מרובה מחבירו הולכין אחר הרוב שהוא העיקר, וז"ל: "על כן בפורים שמרקחין שומשומין בדבש ומערבין בהם פתיתי אגוז, כול שרוב שומשומין - בתר העיקר אזלינן ומברך אדמה" (בפשטות מרוקחין אינו בבישול אלא רק תערובת).

וכן נראה מפורש בקצות השולחן (סימן נח ס"א, ד), דבתחילה כתב כלשון אדה"ז (בסדבה"נ פ"ג ה"א), וז"ל: "תערובת שני מינין שהן מעורבין יחד .. ואם שניהם עיקר, אם אחד מהם הוא הרוב - הרי זה נחשב לעיקר" ולא מזכיר שדוקא נתבשלו יחד, ואח"כ כתב: "עירב מאכל עם משקה .. ואם כוונתו על שניהם אין הולכים בו אחר הרוב אלא מברך על שניהם, אא"כ נתבשלו יחד" ומציין לפ"ז הי"ט (ומרק שנתבשל בו נתבאר בסי' נג) .

הרי שלהדיא חילק בין תערובת שני מיני אוכלין, בה הולכין אחר הרוב אף ללא בישול, לבין תערובת מאכל ומשקה בה אין הולכין אחר הרוב ומברך על שניהם, ובזה מוסיף שאם נתבשלו נהפכו לדבר אחד ומברך על הרוב.

ה.

אמנם לכאורה כשמעיינים בשוע"ר סי' ר"ד סי"ז, ועד"ז בסדבה"נ פ"ז ה"י, נראה שמחלק בין נתבשלו ללא נתבשלו גם בתערובת שני מיני אוכלין, וז"ל: "אבל תבשיל הנעשה מתערובת דבש במינים אחרים, כגון פירות וקטניות הולכים אחרי הרוב, ואם הרוב הוא דבש הוא עיקר, ופוטר את הפירות וכן בהיפך, אפי' אינם כתושים ומעורבים עמו כיון שנתבשלו יחד ונעשו תבשיל אחד, והוא הדין לשאר משקין חוץ ממים".

ובשוע"ר שם הוסיף: "אבל אם לא נתבשלו יחד ועירבן לאכלן יחד, אין הולכים אחר הרוב כמ"ש בסי' ר"ב".

ומכאן אכן למד בספר פסקי תשובות (סי' רי"ב ס"ד הערה 43) וכן כתב הרב אלאשוילי בפ"ז הערה נ"ג שבסלט פירות המיעוט בטל לרוב רק אם נתבשלו, ואם לאו אין המיעוט בטל, אלא צריך לברך על שניהם.

אבל בפסקי תשובות שם הביא את דברי מסגרת השולחן, המפרש שאדה"ז דיבר רק על תערובת משקה ומאכל, שכן קאי שם על תערובת דבש ופירות, וכן עולה מסיום דבריו שכתב "וה"ה לשאר משקין", ז.א. רק כאשר מדובר על משקין ופירות צריך שיתבשלו כדי ללכת אחר הרוב, כיון שאם לא נתבשלו הם לא נחשבים מעורבין, אבל בתערובת אוכלין וכוונתו לשניהם הולכים אחר הרוב גם בלא נתבשלו, וכדברי רבינו בפ"ג ס"א.

וכך משמע מסיום דברי שוע"ר שם "כמ"ש בסי' ר"ב", ושם סי"ג קאי בתערובת מרק ומאכל שבהם אין הולכים אחר הרוב, ובסכ"ג שם קאי בדין תערובת אגוז עם שכר.

ו.

והנה כשמעיינים בסעיף זה בשוע"ר (סי' ר"ב סכ"ג) נמצא מפורש יסוד החילוק בין תערובת שני אוכלין לתערובת לח ויבש, וז"ל: "וכאן שהמשקא"ט (אגוז) והשכר אינן נבללים זה בזה, אלא המשקא"ט עומד בעינו בתוך השכר, אין לילך אחר רוב שכר אלא א"כ היה מתבשל עמו".

וסברא זו כתב בעל מסגרת השולחן (קיצושו"ע נד סק"ו) וז"ל: "ומה שכתב רז"ש סי' ר"ב במרק לחלק אם נתבשל עימו אם לאו, י"ל דרק במרק הוא כן כיון שהוא דבר לח אינו מתערב עם דבר גוש וגם במרק הוא חידוש של המג"א בסי' קסח ואין בו אלא חידושו".

מסקנה: תערובת של יבש ביבש, כגון סלט פירות, הולכים אחר הרוב אעפ"י שלא נתבשלו יחד, ורק דבש ושאר משקין המעורבים עם דבר גוש, שאינם נבללים יחד, אין הולכים אחר הרוב אא"כ נתבשלו יחד [אך יש לדון האם ממידת חסידות יש להפריד הטפל ולברך עליו, ואכ"מ].