X

איסור הרמיזה לנכרי לעשות מלאכה * ספק הפרמ"ג אי מותר עפ"ז לומר לו בחול "למה לא עשית דבר פלוני בשבת" * חידוש רבנו דשרי לפי שאין באמירה זו רמז ציווי * ביאור הטעם לשיטת רבנו שרק בחול שרי אמירה זו, ולא בשבת

א.

כתב אדה"ז (סי' שז, ס"ו): "כל דבר שאסור לומר לנכרי לעשותו בשבת, אסור אפילו לרמוז לו לעשותו, והוא הדין שאסור לומר לו לעשות איזה ציווי דבר המותר, בעניין שיבין מתוך כך שיעשה מלאכה בשבת .. ואם אינו אומר לו שום ציווי אלא שאומר לו איזה דבר שמבין ממנו לעשות מלאכה בשבת הרי זה מותר". ומקורו בדברי הרמ"א (שם סכ"ב), ובדברי המ"א (סקל"א).

והנה המחבר כתב (שם ס"ב): "מותר לומר לו [לגוי] אחר השבת למה לא עשית דבר פלוני בשבת שעבר, אף על פי שמבין מתוך דבריו שרצונו שיעשה בשבת הבאה".

ובפרי מגדים (משב"ז ב) הקשה מדוע לא הגיהה הרמ"א על דברי המחבר אלו (בס"ב כמו שהגיהה בסכ"ב) שאסור לומר לנכרי גם בדרך רמז לעשות מלאכה בשבת, והסתפק האם זהו מטעם שהרמ"א סמך כאן על הגהתו הלאה (סכ"ב), וגם כאן ס"ל שאסור, או שמא כאן יסכים לדברי המחבר שמותר לרמוז, מטעם שהרמיזה כאן היא בחול, ואילו מה שכתב לאסור (סכ"ב) הוא על רמיזה בשבת (אומנם הפרמ"ג כותב על סברא זו "ואם שאיני יודע לחלק ביניהם לכאורה"). וכן פסק המשנה ברורה (סק"י) שרמז בשבת חמיר טפי מבחול.

ב.

והנה מלשון אדה"ז עולה שמיישב סתירה זו באופן אחר, דאחרי שמביא את דברי הרמ"א הנ"ל באיסור הרמיזה, מביא גם הדין הנ"ל מהמחבר (ס"ב) וז"ל: "מותר לומר לנכרי אחר השבת מדוע לא עשית דבר פלוני בשבת שעברה, אע"פ שמבין מתוך דבריו שרצונו שיעשנו בשבת הבאה, אין בכך כלום, כיון שאומר לו כן בחול, ואין באמירתו זו שום (רמז) ציווי לעשותה בשבת הבאה, אלא שהנכרי מבין כן מעצמו".

ועפ"ז מיושבת קושיית הפרמ"ג מדוע לא הגיהה הרמ"א שאסור לרמוז לגוי לעשות מלאכה בשבת (בס"ב כבסכ"ב), דכיון ש"אין באמירתו זו שום (רמז) ציווי לעשותה" לכן מותרת אמירה זו גם לדעת הרמ"א.

[ובהסברת הגדרה זו,[y1]  שהאמירה האסורה היא אמירה שיש בה (רמז) ציווי לגוי לעשותה בשבת, נראה לומר, שכשאומר לו רמז שאין בו משמעות ישירה של ציווי לעשיה, אזי אין עשיית הגוי באה בהמשך לאמירת הישראל, כ"א שהגוי רק מבין מתוך דבריו שכן הוא רצונו שיעשה המלאכה, משא"כ כשיש רמז ציווי לעשי', אזי מתייחסת עשיית הנכרי לאמירתו של הישראל, וזה אסור כמו האמירה לנכרי.

וה"ה הכא, שבאמירתו אחר השבת "מדוע לא עשית" בשבת שעברה, אין רמז ציווי לעשיה בשבת הבאה, כיון שמאמירה זו הגוי רק מבין שכדאי לו לעשות בשבת הבאה, אך אין הכוונה הגלוי' והמפורשת בדברי הישראל לצוות עליו לשבת הבאה]

ולפי זה נמצא לכאורה חידוש דין בדברי אדה"ז, דכיון שמלשונו של אדמו"ר הזקן מתיישבת הסתירה הנ"ל בחילוק שבין אמירה שיש בה רמז ציווי לאמירה שאין בה, אין לכאורה מקום בדבריו לחלק ברמז לנכרי בין שבת לחול (וכנ"ל, שהפרמ"ג עצמו לא מצא סברא לחלק כן). וא"כ יש לומר דלדעתו אסורה הרמיזה לגוי גם בערב שבת (ודלא כלבוש והמשנ"ב).

וכן עולה גם מעיון בלשון אדה"ז, שבתחילה כותב (שם ס"ו) שאמירה לנכרי אסורה אפילו מבעוד יום, ומיד לאחר מכן מביא את האיסור הנ"ל לרמוז לנכרי, ואינו מחלק ואומר שאיסור הרמז מותר בחול. משמע דאין לחלק ביניהם, וכמו שאמירה אסורה בחול אף הרמיזה אסורה בחול.

ג.

אמנם לפי האמור צלה"ב: הדין הוא ש"מותר לומר לנכרי אחר השבת מדוע לא עשית דבר פלוני בשבת שעברה", וטעם ההיתר [y2] "לפי שאמר לו כן בחול, ואין באמירתו זו שום (רמז) ציווי לעשותה בשבת הבאה". ולכאורה אם אין באמירתו "שום רמז ציווי", היתה צ"ל מותרת אמירה זו אפילו בשבת עצמה ולא רק בחול!

ויש לבאר שכוונת אדה"ז, שיש הבדל במשמעות האמירה "מדוע לא עשית דבר פלוני", בין אם אמר כן בחול או אמר כן בשבת, היינו שדווקא "לפי שאמר לו כן בחול", לפיכך "אין באמירתו זו שום (רמז) ציווי".

והטעם, דכשאומר לו בחול "מדוע לא עשית דבר פלוני" אין באמירת הישראל ציווי לשבת הבאה, דרק אומר לו שהפסיד בכך שלא עשה בשבת שעברה, והגוי מסיק בהבנתו מתוך הדברים, שרצונו של הישראל שישלים כן לשבת הבאה. אך כשאומר לו כן בשבת עצמה, אזי הגוי מבין שהטעם שמדבר אליו הישראל עכשיו לומר לו מדוע לא עשה בשבת שעברה אינו רק דרך שאלה וכו', כ"א שכוונתו בדבריו היא להורותו שיעשה המלאכה עכשיו, ויש בזה משמעות של רמז ציווי, ולפיכך אסור.