כתב רבנו בשו"ע או"ח סי' תכט ס"א-ג: "חכמים הראשונים תקנו בזמן שבית המקדש היה קיים שיתחילו הדרשנים לדרוש ברבים הלכות הרגל שלשים יום לפני הרגל...

כזית איסור המתערב באכילת פרס מהיתר ונותן בו טעם, מתהפך ההיתר להיות כגופו של האיסור, וכן הדין בעיסה מקמח חיטה המעורב עם קמח קטניות, דהוי הכל כקמח חיטה וכשר למצה * משמעות סותרת בדברי רבינו בנתהפך, אי הגורם הוא שיעור כזית בכדי אכילת פרס, ונתינת טעם הוא תנאי, או להיפך * קושיית המקו"ח דא"כ גם המבשל מצה בירקות יצא יד"ח * עוד קשה מדוע גבי תערובת מורסן בקמח לא ס"ל נתהפך * ביאור גדר נתהפך לדעת רבינו

כשם שעשאתו התורה לחמץ כאילו הוא שלו, כך עשאתו כאילו הוא ברשותו, ולכן הוצאתו מגבולו לאחר זמן איסורו אינה מועילה * מקשה מנין למד כן רבינו * מקשה מדוע נקט דעשאתו ברשותו לעבור עליו בב"י ובב"י, דאיסור זה רק בליל טו * מביא ב' אופנים בפירוש "עשאתו התורה" הנ"ל * מבאר עפ"ז שיטת רבינו

דעת רבינו דגם חזרת (חסה) מתוקה יוצאים בה יד"ח מרור * יקשה דמצינו בכ"מ דבעינן טעם מרירות במרור * המשנה הלכות מבאר דבעי טעם מרור, אך לא טעם מר * יקשה דלא משמע כן בדברי רבינו * הערוך השולחן מבאר דחזרת שאני, ואעפ"כ בעינן שירגיש טעמה מצד לא פלוג * ידייק בדעת רבינו דגם במתיקות שבחזרת מתקיים ה"זכר לוימררו את חייהם"

תנור בשרי שרוצה לאפות בו חלבי, יש ללבנו בליבון חמור תחילה, ולהשתמש במרדה חדשה * הטעם דלא די בליבון קל * הטעם שצריך ש"יהיו הגחלים מהלכים על פני כולו" * הטעם דא"צ להכשירו שוב קודם שימושו בבשרי * הטעם שהמרדה החלבית לא אוסרת אכילת הלחם עם בשר * הטעם שא"צ להכשיר התנור לאפיית לחם הנאכל עם בשר * נפק"מ למעשה בתנורים שלנו

מותר לתלוש ביו"ט ענבי הדס ולאכלם אף שמכשירו בכך למצוותו, ובתנאי שבידו הדס נוסף למצוה * טעם ההיתר: לרש"י דעי"כ "אין כאן תיקון כלי", ולתוס' דבהכי הוא מלשאצל"ג וצורך מצוה * לכאורה מחלוקתם אי פסיק רישיה דלא ניחא ליה מותר, אולם מצינו דרבינו אוסר בכה"ג, ומאידך גבי הדס הטעים כרש"י * כעין זה חולקים המ"מ והר"ן גבי צירוף כלי כשאינו מתכוון, ורבינו פסק כהר"ן דדוקא אם אינו פ"ר שרי, אך מאידך הביא סברת המ"מ להיתר בדין מפיס מורסה * מדייק דסברת המתירין דהיא קולא במלאכת מכה בפטיש דווקא * המג"א מביא דברי המ"מ הנ"ל ונחלקו בפירוש דבריו * מבאר דלרבינו המג"א ס"ל דאזלינן בתר מחשבת האדם דווקא * מבאר הטעם והמקור לתנאי זה במלאכת מכב"פ * נפק"מ להלכה

הקובעת וסת קצר לאחר וסת ארוך, ושוב ראתה פ"א בזמן הוסת הארוך – חזר למקומו * יש שהבינו שהוסת הקצר נעקר לגמרי * מקשה על דבריהם * דוחה ראייתם מדברי הצ"צ * מוכיח דאין כל משמעות לכך בדברי רבינו