אורח חיים חלק ג

סימן תקפט

יב סיון התשעד |

תקפט מִי הֵם הָרְאוּיִים לִתְקִיעַת שׁוֹפָר וּבוֹ ט' סְעִיפִים:

א מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין צָרִיךְ שֶׁיִּתְקַע לוֹ בֶּן חוֹרִין לְהוֹצִיאוֹ[א], אֲבָל אֵינוֹ יוֹצֵא בִּתְקִיעָתוֹ שֶׁל עַצְמוֹ[ב], לְפִי שֶׁצַּד חֵרוּת שֶׁבּוֹ נִתְחַיֵּב בְּתֵשַׁע תְּקִיעוֹת שְׁלֵמוֹת בְּכַשְׁרוּתוֹ, וְאִם יִתְקַע בְּעַצְמוֹ תְּהֵא כָּל תְּקִיעָה וּתְקִיעָה שֶׁיּוֹצֵאת מִפִּיו חֶצְיָהּ פְּסוּלָה מֵחֲמַת צַד עַבְדוּת שֶׁבּוֹ[ג]:

ב אַף עַל פִּי שֶׁהַנָּשִׁים פְּטוּרוֹת[ד], מִכָּל מָקוֹם אִם רָצוּ לִתְקֹעַ בְּעַצְמָן הָרְשׁוּת בְּיָדָן[ה]. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַתְּקִיעָה בְּיוֹם טוֹב בְּחִנָּם אֲסוּרָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים[ו], מִכָּל מָקוֹם כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לַנָּשִׁים הִתִּירוּ לָהֶן אִסּוּר קַל כָּזֶה[ז] שֶׁאֵין בּוֹ אֲפִלּוּ מִשּׁוּם שְׁבוּת גָּמוּר אֶלָּא מִשּׁוּם עוּבְדִּין דְּחֹל[ח].

וְכֵן אָדָם אַחַר שֶׁיָּצָא כְּבָר יְדֵי חוֹבָתוֹ מֻתָּר לִתְקֹעַ לָהֶן[ט]. וּמֻתָּר לְהוֹצִיא הַשּׁוֹפָר לִרְשׁוּת הָרַבִּים כְּדֵי לִתְקֹעַ לָהֶן[י].

וּכְבָר נִתְבָּאֵר בְּסִימָן י"[ז][יא] שֶׁנָּהֲגוּ הַנָּשִׁים לְבָרֵךְ עַל כָּל מִצְוֹת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא, עַל כֵּן גַּם כָּאן יְבָרְכוּ הַנָּשִׁים לְעַצְמָן[יב], אֲבָל אֲנָשִׁים לֹא יְבָרְכוּ לָהֶן אִם כְּבָר יָצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָם וְאֵינָן תּוֹקְעִים רַק בִּשְׁבִיל הַנָּשִׁים[יג], לְפִי שֶׁהִיא בְּרָכָה לְבַטָּלָה, שֶׁהֲרֵי הַנָּשִׁים בְּעַצְמָן אֵינָן חַיָּבוֹת בִּבְרָכָה זוֹ שֶׁיְּבָרֵךְ זֶה לְהוֹצִיאָן יְדֵי חוֹבָתָן בִּבְרָכָה זוֹ, אֶלָּא שֶׁלָּהֶן בְּעַצְמָן הָרְשׁוּת בְּיָדָן לְבָרֵךְ[יד] מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם, אֲבָל אַחֵר לָמָּה יְבָרֵךְ בְּחִנָּם.

וְהָרוֹצֶה לִתְקֹעַ לַנָּשִׁים וּלְבָרֵךְ לָהֶן – יִתְקַע לָהֶן קֹדֶם שֶׁיִּשְׁמַע הַתְּקִיעוֹת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת[טו], אוֹ שֶׁיְּכַוֵּן בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּתְקִיעוֹת שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת, דְּאָז יָכוֹל לְבָרֵךְ בִּשְׁבִיל עַצְמוֹ שֶׁעֲדַיִן לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ[טז]. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוֹלֵךְ לָהֶן לִתְקֹעַ בְּבָתֵּיהֶן וְחוֹזֵר לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְשׁוֹמֵעַ הַתְּקִיעוֹת דִּמְעֻמָּד שֶׁעַל סֵדֶר הַבְּרָכוֹת – אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִפְסִיק בַּהֲלִיכָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת בֵּין בִּרְכָתוֹ לִתְקִיעוֹת אֵלּוּ[יז], שֶׁהֲרֵי אֲפִלּוּ אִם הִפְסִיק בְּשִׂיחָה בֵּינְתַיִם אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקצ"ב[יח]:

ג מִי שֶׁהוּא מֻדַּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ שֶׁאָמַר קוֹנָם שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה מִפְּלוֹנִי – מֻתָּר חֲבֵרוֹ לִתְקֹעַ לוֹ תְּקִיעָה שֶׁל מִצְוָה[יט], שֶׁאֵין זוֹ חֲשׁוּבָה הֲנָאָה[כ] כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקפ"ו[כא]. וְהוּא שֶׁיִּתְקַע לוֹ חֲבֵרוֹ מֵעַצְמוֹ, אֲבָל הוּא לֹא יֹאמַר לַחֲבֵרוֹ שֶׁיִּתְקַע לוֹ[כב], דְּכֵיוָן שֶׁאָסַר חֲבֵרוֹ הֲנָאָתוֹ עָלָיו – אָסוּר לוֹ לַעֲשׂוֹת חֲבֵרוֹ שָׁלִיחַ לִתְקֹעַ לוֹ[כג]:

ד בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁאָסַר הֲנָאַת חֲבֵרוֹ עָלָיו, אֲבָל אִם אָסַר תְּקִיעַת חֲבֵרוֹ עָלָיו שֶׁאָמַר קוֹנָם תְּקִיעָתוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי עָלָיו – אָסוּר לוֹ לִשְׁמֹעַ אֲפִלּוּ תְּקִיעָה שֶׁל מִצְוָה מֵחֲבֵרוֹ[כד]:

ה כָּל הַמִּצְוֹת אֵין אָדָם יוֹצֵא בָּהֶם יְדֵי חוֹבָתוֹ אֶלָּא אִם כֵּן נִתְכַּוֵּן[כה] בַּעֲשִׂיָּתָן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה דָּבָר זֶה לְשֵׁם מִצְוָה[כו] כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס'[כז]. לְפִיכָךְ, הַמִּתְעַסֵּק בִּתְקִיעַת שׁוֹפָר כְּדֵי לְהִתְלַמֵּד – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְכֵן הַשּׁוֹמֵעַ מִן הַמִּתְעַסֵּק – לֹא יָצָא[כח], אַף עַל פִּי שֶׁנִתְכַּוֵּן הַשּׁוֹמֵעַ לְשֵׁם מִצְוָה, כֵּיוָן שֶׁהַתּוֹקֵעַ לֹא נִתְכַּוֵּן אִם כֵּן תְּקִיעָה פְּסוּלָה שָׁמַע:

ו וְכֵן הַתּוֹקֵעַ לְשׁוֹרֵר וְלֹא נִתְכַּוֵּן לִתְקִיעַת מִצְוָה – לֹא יָצָא[כט]. וְכֵן הַשּׁוֹמֵעַ מִמֶּנּוּ – לֹא יָצָא:

ז אִם נִתְכַּוֵּן הַתּוֹקֵעַ לְהוֹצִיא אֶת הַשּׁוֹמֵעַ יְדֵי חוֹבָתוֹ וְלֹא נִתְכַּוֵּן הַשּׁוֹמֵעַ לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּשְׁמִיעָה זוֹ, אוֹ שֶׁנִּתְכַּוֵּן הַשּׁוֹמֵעַ לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ וְלֹא נִתְכַּוֵּן הַתּוֹקֵעַ לְהוֹצִיא אֶת הַשּׁוֹמֵעַ אֶלָּא תָּקַע לְעַצְמוֹ – לֹא יָצָא הַשּׁוֹמֵעַ יְדֵי חוֹבָתוֹ, עַד שֶׁיִּתְכַּוְּנוּ שְׁנֵיהֶם שׁוֹמֵעַ וּמַשְׁמִיעַ[ל].

מִי שֶׁתָּקַע וְנִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא כָּל מִי שֶׁיִּשְׁמַע תְּקִיעָתוֹ וְשָׁמַע הַשּׁוֹמֵעַ וְנִתְכַּוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַתּוֹקֵעַ מִתְכַּוֵּן לִפְלו‍ֹנִי זֶה שֶׁשָּׁמַע תְּקִיעָתוֹ וְאֵינוֹ יוֹדְעוֹ כְּלָל, אַף עַל פִּי כֵן יָצָא הַשּׁוֹמֵעַ יְדֵי חוֹבָתוֹ, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹקֵעַ נִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא לְכָל מִי שֶׁיִּשְׁמָעֶנּוּ[לא]. לְפִיכָךְ מִי שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ אוֹ יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְשָׁמַע תְּקִיעוֹת מִשְּׁלִיחַ צִבּוּר – יָצָא אִם נִתְכַּוֵּן לָצֵאת בִּשְׁמִיעָה זוֹ[לב], שֶׁהֲרֵי הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר הוּא מִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן בִּתְקִיעָתוֹ[לג]:

ח מִי שֶׁשָּׁמַע תְּקִיעַת מִצְוָה וְאַחַר כָּךְ נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם נִתְכַּוֵּן לָצֵאת בִּשְׁמִיעָתוֹ – צָרִיךְ לִתְקֹעַ לוֹ שֵׁנִית מִסָּפֵק[לד]. אֲבָל מִי שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ וְעָמַד כְּדֵי לִשְׁמֹעַ הַתְּקִיעוֹת מִשְּׁלִיחַ צִבּוּר וְאַחַר כָּךְ נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם נִתְכַּוֵּן לָצֵאת בִּשְׁמִיעָתוֹ – אֵין צָרִיךְ לִתְקֹעַ לוֹ שֵׁנִית, דְּכֵיוָן שֶׁעָמַד מֵהֲלִיכָתוֹ חֲזָקָה שֶׁנִּתְכַּוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ[לה]:

ט מִי שֶׁבָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת כְּדֵי לִשְׁמֹעַ הַתְּקִיעוֹת מִשְּׁלִיחַ צִבּוּר וְלָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ עִם הַצִּבּוּר, אַף עַל פִּי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁשָּׁמַע לֹא הָיָה לוֹ שׁוּם כַּוָּנָה אֶלָּא שָׁמַע סְתָם – יָצָא[לו], לְפִי שֶׁהוּא נִגְרָר אַחַר מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרִאשׁוֹנָה[לז] שֶׁבָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ. אֲבָל מִי שֶׁבָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת בִּסְתָם[לח], שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן בְּבִיאָתוֹ כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּשְׁמִיעַת הַתְּקִיעוֹת מֵהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, וְאַחַר כָּךְ שָׁמַע בִּסְתָם בְּלֹא שׁוּם כַּוָּנָה – לֹא יָצָא, שֶׁמִּצְוֹת צְרִיכוֹת כַּוָּנָה כְּדֵי לָצֵאת בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתָן:

 

[א] רמב"ם פ"ב ה"ג. טור ושו"ע ס"ה. וראה גם לקמן סי' תרמ ס"א (לענין סוכה).

[ג] רב נחמן שם. רמב"ם שם. לבוש ס"ה. ט"ז ס"ק ב. וראה שו"ת הר צבי ח"ב סי' פה. מקראי קודש (פורים) סי' יד.

[ו] רא"ש פ"ד סי"א, וטור, בשם ראב"ן סי' סא (שיש בזה שבות). מ"א סק"ג (שמכל מקום יכולות לתקוע).

[ז] חגיגה טז, ב (לענין סמיכת נשים). הגהות מיימוניות פ"ב אות א (גם לענין שופר).

[ח] משמעות הגמרא ורש"י, וכדלעיל סי' תקפח ס"ד וש"נ.

[טו] רמ"א שם (שרק אם כבר יצאו לא יברכו). לבוש ס"ו. מ"א סק"ד. וראה לקמן סי' תקצא סוף סי"ד.

[כ] רש"י שם ד"ה מותר לתקוע לו (דמצות לאו ליהנות ניתנו). טור.

[כא] ראה ט"ז שם ס"ק ד (סעיף זה בשוע"ר לא הגיע לידינו). לעיל שם סעיף כד וש"נ.

[כד] ר"ן שם בסופו. רמ"א ס"ז. וכדלעיל סי' תפה ס"ב (לענין אכילת מצה).

[כז] דעה הא' שם ס"ה, ושכן הלכה.

[כח] משנה לב, סוע"ב, וכמסקנת הגמרא לג, ב (בתוקע לשיר). רמב"ם פ"ב ה"ד (להתלמד). טור ושו"ע ס"ח.

[כט] מסקנת הגמרא לג, ב (כרב זירא). טור ושו"ע ס"ח.

[ל] שם כט, א וכמסקנת הגמרא לג ע"ב כרבי זירא שם. טור ושו"ע שם.

[לד] ראה לעיל סי' ס רס"ה שהמתעסק אינו יוצא מהתורה (וא"כ הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא).




הוסף תגובה