מבנה חלקי השלחן ערוך

א) אורח חיים ויורה דעה

בקשר למבנה חלקי שלחן ערוך רבינו הזקן, כותבים "בני הגאון המחבר" בהקדמתם: "זה החיבור על אורח חיים ... הלוח הפנים הוא ההלכות בטעמיהן ופסקי דינים ... כדי שיהיה כל אדם קורא כדרכו ההלכה הקבועה בטעמיה תהיה בפיו שגורה ... ובחלק היורה דעה שבו ההוראות איסור והיתר, שלפני המורים יובאו פסקי ההלכה, שינה טעמו ולשונו להיות ... סביב הש"ע ... בירור ההלכה בטעמיה".

והיינו, כיון שחלק אורח חיים כולל הלכות שכל אדם צריך ללמוד לעצמו, לידע את המעשה אשר יעשה, לכן לא רצה רבינו להטריח אותו, שיצטרך האדם ללמוד תחלה בשלחן ערוך של הבית יוסף ואחר כך ילמוד את ההלכות בטעמיהן שבשלחן ערוך הזה, ולכן חיבר את כל ההלכות מקשה אחת, הלכות בטעמיהן. משא"כ חלק יורה דעה, שהוא בעיקר בשביל מורי ההוראה, לכן העדיף לכתוב את ההלכות בטעמיהן בצורת פירוש לשלחן ערוך הבית יוסף.

ב) חושן משפט

עתה נראה באיזה אופן חיבר רבינו את חלק חושן משפט, אשר כיון שעיקר עניינו הוא – לפני הדיינים היושבים בדיני תורה, אם כן הי' מקום לכתוב גם הלכות אלו כעין פירוש על שלחן ערוך הבית יוסף. ומכל מקום חיבר רבינו גם את ההלכות האלו מקשה אחת, הלכות בטעמיהן, כמו חלק אורח חיים.

ועל כך כותבים בהמשך דבריהם בהקדמתם: "וכן עשה גם בהלכות הצריכות לכל אדם המפוזרות בשאר חלקי השלחן ערוך, ליקט אחד לאחד לעשות מהם לוחות הברית כתבנית חלק אורח חיים הנ"ל".

והטעם שעשה כן דוקא, מונח בהגדרתם זו אשר כותבים בהקדמתם, אשר בחלק הזה נכללים "הלכות הצריכות לכל אדם המפוזרות בשאר חלקי השלחן ערוך". והיינו שרבינו לא כתב כאן חיבור על "חושן משפט", או על "שאר חלקי השלחן ערוך", אלא על "הלכות הצריכות לכל אדם המפוזרות". כי כל אותן ההלכות שבחושן משפט, המיועדות לדיינים היושבים בדיני תורה, לא כתב בהם רבינו בשלחן ערוך שלו, אלא אך ורק "הלכות הצריכות לכל אדם, המפוזרות", את ההלכות המפוזרות האלו ליקט רבינו מבין שאר ההלכות.

וכיון שליקוט ההלכות הצריכות מיועד "לכל אדם", ולא רק לדיינים היושבים בדיני תורה, לכן חיבר גם את חלק "חושן משפט" כולו מקשה אחת, "כתבנית חלק אורח חיים הנ"ל".

הלכות אלו נכתבו "כתבנית חלק אורח חיים", ההלכות בטעמיהן מקשה אחת, אבל לא ממש באותו אופן; כי ההלכות שבאורח חיים נכתבו על סדר הסימנים של שלחן ערוך של הבית יוסף, משא"כ ההלכות שבחושן משפט, שהם אינם אלא ליקוט הלכות המפוזרות בשלחן ערוך הבית יוסף, לכן סודרו בליקוטים מיוחדים, מתחיל ב"הלכות הלוואה", וסיים בהלכות שאלה.

הלכות הלוואה בשלחן ערוך הבית יוסף הן קרוב לארבעים סימנים ארוכים, ומתוכם בחר רבינו רק את ההלכות הצריכות לכל אדם, וסידרם בארבעים סעיפים בלבד. ועד"ז בשאר ההלכות.

ג) הלכות רבית ותלמוד תורה

אמנם רואים אנו ש"בני הגאון המחבר" מדייקים בהקדמתם, שלא מדובר כאן בהלכות המפוזרות ב"חלק חושן משפט", כי אם בהלכות המפוזרות "בשאר חלקי השלחן ערוך". כי באמת בהוצאה הראשונה של השלחן ערוך, נכללו בחלק זה גם הלכות רבית והלכות תלמוד תורה, וכן נאמר בשער החלק הזה: "שלחן ערוך מהלכות הצריכות, מלוקטות מטור חושן משפט, גם מהלכות רבית ... וצירפנו לזה גם הלכות תלמוד תורה".

שהרי גם הלכות רבית נצרכת בעיקר לרבנים היושבים על מדין, ורבינו ליקט מתוכם רק את ההלכות הנצרכות לכל אדם.

הלכות תלמוד תורה, נכללות בשלחן ערוך הבית יוסף בשני סימנים, ומתוכם ליקט רבינו את ההלכות הנצרכות לכל אדם. אמנם עיקר ההלכות שבליקוט זה אינן מופיעות כלל בשלחן ערוך הבית יוסף, אלא רבינו בירר אותם מתוך עיון בש"ס ופוסקים הראשונים, ומהם בנה את הליקוט הזה שנקרא "הלכות תלמוד תורה", כפי שביאר את ההוכחות והמקורות האלו בקונטרס אחרון הארוך שבהלכות תלמוד תורה שלו.

אין הכי נמי רוב ההלכות שבכרך הזה זה הן מחלק חושן משפט, ולכן נקרא בשער הכרך הזה בשם חושן משפט, אבל חלקן הוא מחלק יורה דעה, ולכן מגדירים "בני הגאון המחבר" בהקדמתם, את החלק הזה: "הלכות הצריכות לכל אדם המפוזרות בשאר חלקי השלחן ערוך".

בדפוסים הבאים העבירו המדפיסים את הלכות רבית ותלמוד תורה, מחלק חושן משפט אל חלק יורה דעה, ששם הוא מקומם האמיתי.

לא רק מחושן משפט ויורה דעה ליקט רבינו "הלכות הצריכות לכל אדם". במקום אחד כותב רבינו (בהל' הלוואה סכ"ג): "כמו שיתבאר בהלכות אישות", והיינו כנראה "הלכות הצריכות לכל אדם" אשר ליקט רבינו משלחן ערוך אבן העזר.

בכמה מקומות נוספים מציין לכמה ליקוטי הלכות נוספים שליקט רבינו משלחן ערוך יורה דעה. כך מציין רבינו כמה פעמים (בהל' הלואה ס"א, ובהל' מכירה ס"ד וס"ח, והל' ת"ת פ"א ה"ז ופ"ג ה"ד) למה שביאר בהלכות צדקה.

וכן מציין למה שביאר בהלכות עבודה זרה ועובדיה (בהל' רבית סע"ה ובהל' נזקי גוף ונפש ס"ט), ולהלכות כיבוד אב ואם (בהל' מכירה ס"ז), ולהלכות כבוד רבו ותלמידי חכמים (בהל' מציאה סל"ד).

ומכל אלו רואים אנו שרבינו ערך לקט הלכות הנצרכות לכל אדם, מתוך שלחן ערוך יורה דעה, אבן העזר וחושן משפט; אלא שחלקם לא הגיע לידינו.

ד) פסקי הסידור

כשם שרבינו ליקט את ההלכות הצריכות לכל אדם מתוך החלקים חושן משפט ויורה דעה ואבן העזר, כך גם ערך קונטרסי לקט הלכות הנצרכות לכל אדם – מתוך חלק אורח חיים.

ואף שכל חלק אורח חיים הן הלכות הנצרכות לכל אדם, מכל מקום ערך ליקוט כמה קונטרסי לקוטי הלכות הצריכות ושכיחות יותר, כאמור בפתיחה ל"לוח ברכת הנהנין": "להקל על הקורא העתקנו בקצרה הלכות הצריכות ושכיחות במדינתינו, וחלקנו לפרקים, למען ירוץ כל הקורא בו".

הלכות ברכת הנהנין נכללים בשלחן ערוך הבית יוסף ביותר מששים סימנים, ומתוכם ליקט רבינו את "הלכות הצריכות ושכיחות במדינתינו", וחילקם לשנים עשר פרקים.

ארבע ליקוטים כאלה ערך רבינו, ואחר כך הדפיסם בסדור שלו, בין פסקי הסדור:

(א) הלכות ציצית ותפילין, שאותן ליקט מתוך קרוב לארבעים סימנים שבהלכות אלו בשלחן ערוך של הבית יוסף, נדפסו בין פסקי הסידור בשנת תקס"ג; אמנם כפי הנראה נכתב ליקוט זה מספר שנים לפני כן, ואף נדפסו לפני כן. הגיע לידינו ליקוט הלכות אלו בכתי"ק הרה"ק מהרי"ל, מוגה בכתי"ק רבינו, ובמקום אחד נכתב שם "כנדפס עד גמירא, ואחר כך מתחיל כאן". והיינו שכתי"ק זה הוא השלמה למה שכבר נדפס לפני כן – כדי להדפיסו בשלימות בין פסקי הסידור, בשנת תקס"ג (ראה תולדות חב"ד ברוסיא הצארית פרק יח).

(ב) הלכות נטילת ידים לסעודה וברכת הנהנין, נדפסו בין פסקי הסדור בשנת תקס"ג; אמנם ליקוט זה נכתב ונדפס מספר שנים לפני כן. הקונטרס הנדפס המתוארך הראשון הוא משנת תקס"א, אבל יש כמה הדפסות בלתי מתוארכות, שנראה שנדפסו לפני כן, מתחיל מתקנ"ה ואילך (ראה תולדות חב"ד ברוסיא הצארית פרק כא). לפני הדפסתם בין פסקי הסידור, הגיהם רבינו מחדש, ושינה שמו "סדר ברכת הנהנין" (במקום "לוח ברכת הנהנין").

(ג) סדר הכנסת שבת והלכתא רבתא לשבתא. בכותרת שלהם נכתב: "הלכתא רבתא לשבתא, והן קצת אזהרות והערות להרים מכשולות ושגגות השכיחות ומצויות". הן נדפסו בין פסקי הסידור; אבל בכת"י אחד הן מועתקות במהדורא קמא, ובכת"י נוסף הן מתוארכות משנת תקנ"ז. לפני הדפסתם בין פסקי הסידור הגיהם מחדש.

(ד) סדר מכירת חמץ ומכירת בהמה המבכרת. הן נכתבו ונשלחו לאנ"ש בתוך מכתב, כאמור בהמשך דבריו שם: "כפי המבואר בנוסח זה השלוח אליכם, אשר מתוכו יוכל כל אדם לכתוב שטר מכירה ... וכאשר הארכתי בקונטרס מיוחד על כל פרטי המבוארים בנוסח זה". אחר כך נדפסו בסידור, ואחר כך נדפסו כהוספה לשלחן ערוך של רבינו (ראה מבוא ל"סדר מכירת חמץ", עם ביאור, קה"ת תשע"ד, פרק א).

ליקוטים אלו לא נכללו בחלק "הלכות הצריכות לכל אדם המפוזרות בשאר חלקי השלחן ערוך", כיון שאת הליקוטים האלו כבר הדפיס רבינו בסדור שלו.

אמנם ערך רבינו עוד כמה ליקוטים כאלה בחלק אורח חיים. בכמה מקומות מציין רבינו להלכות צניעות (מהדורא בתרא סי' ב ס"א), ובית הכנסת (הל' ת"ת פ"ד ה"י והי"ב). אלא שליקוטים אלו לא נדפסו בין פסקי הסדור, ולא הגיעו לידינו.

[לקמן סי' הבא יבוא דיון אודות סוגי השינוים בין פסקי רבינו בשלחן ערוך שלו לבין פסקי בסדור שלו. וכאן באה סקירת סוגי עריכת חלקי השלחן ערוך שלו וליקוטי דינים שבסדור שלו].

ה) קונטרס אחרון

בצמוד להלכות בטעמיהן, צירף לפעמים רבינו "קונטרס אחרון", שהוא בירור ומקור קביעת ההלכה על ידי רבינו. קונטרס אחרון זה מופיע הן בחלק אורח חיים, הן בחלק יורה דעה והן בחלק חושן משפט.

אודותיו כותבים "בני הגאון המחבר" בהקדמתם: "בחוץ חכמות תרונה בלוח השני הנקרא בשם קונטרס אחרון ... בהרחבת הפלפול בראיות חזקות ובדקדוק לשון הגמ' ופוסקים מדבש מתוקות".

כפי הנראה, נכתב בדרך כלל קונטרס-אחרון זה בסמיכות לכתיבת פנים ההלכות בשלחן ערוך שלו. והיינו שבירר את ההלכה בקונטרס אחרון, ולפי זה פסק כן בפנים השלחן ערוך.

אמנם בכמה מקומות נראה שהקונטרס אחרון נכתב אחרי כתיבת פנים השלחן ערוך, עד שלפי הקונטרס אחרון הוזקק לשנות ולתקן את האמור בשלחן ערוך. בדרך כלל הספיק לתקן, אבל לפעמים נראה, שבפנים השלחן ערוך, כפי שהגיע לידינו, עדיין לא הספיק רבינו לתקן, ונשאר כפי שנכתב לפני כתיבת הקונטרס אחרון. ולדוגמה:

(א) בקונטרס אחרון סי' רנג (ס"ק ד): "(וצריך למחוק זה בפנים)". ולמעשה, בפנים השלחן ערוך, כפי שהגיע לידינו, עדיין לא נמחקו מילים אלו.

(ב) בקונטרס אחרון סי' רעא (ס"ק ה): "ואסור לטעום כלום ... וכן כתבתי בפנים לטעום כלום". אמנם בפנים השלחן ערוך שהגיע לידינו עדיין לא תוקן, ונדפס "נאסר עליהם לשתות".

(ג) בקונטרס אחרון סי' תמב (ס"ק יח): "ולכן כתבתי כן בפנים". אמנם בפנים השלחן ערוך לא כתב כן בסכ"ז-ט (ראה שם ציונים רלח. רמו. רסז).

ויתירה מזו נראה לפעמים, שהוסיף רבינו הגהה בקונטרס אחרון, זמן רב אחר חיבור השלחן ערוך, ולדוגמה:

ג) בקונטרס אחרון יו"ד סי' קפג (ס"ק ב): "הג"ה ממהדורא בתרא". והיינו ששנים רבות אחר כך, בעת כתיבת ה"מהדורא בתרא" לסי' קפג (כדלקמן), הוסיף הגהה בקונטרס אחרון – לפי מסקנתו במהדורא בתרא הנ"ל.

ו) מהדורא בתרא

הזכרנו לעיל את המהדורא בתרא להלכות נדה, שאודותיו כותב כ"ק נכדו אדמו"ר הצמח צדק (שו"ת יו"ד סי' קל): "המהדורא בתרא שלו, שכתב בלאדי בזקנותו אחר חיבור השלחן ערוך שנים רבות". מהדורא בתרא זו היא חמשה פלפולים בהלכה, ארבע מהן בהלכות שבת, ואחת בהלכות נדה. במהדורא בתרא זו, מבאר רבינו את יסודי ההלכות על פי הוכחות מהש"ס והפוסקים הראשונים, וחוזר בה בכמה פרטים ממה שפסק בשלחן ערוך שלו.

התוכנית היתה, כנראה, שאחר כך יתקן רבינו את הפסקים שבשלחן ערוך שלו – לפי מסקנתו שבמהדורא בתרא זו; אלא שכנראה לא הספיקה ידו לעשות זאת – בשלימות.

רבינו התחיל אמנם לערוך אז את השלחן ערוך שלו מחדש, שהם פסקי פנים השלחן ערוך במהדורא בתרא. אך לא הגיעו לידינו אלא ארבעת הסימנים הראשונים של מהדורא בתרא זו, שנדפסו בתחלת השלחן ערוך שלו, ולפניה – פתיחה קצרה: "זאת מצאנו בכתבי הקודש של אדמו"ר ז"ל נ"ע, שהתחיל לחבר השלחן ערוך מהדורא תניינא כיד ה' הטובה עליו השכיל".

מהסגנון "שהתחיל לחבר" נראה שלא הספיק לחבר אלא לחלק קטן מהשלחן ערוך. וכן אפשר להוכיח ממקומות אחרים, שלא הספיק לערוך מחדש אלא את ארבעת הסימנים האלו (ראה תולדות חב"ד ברוסיא הצארית פרק יט).

ומה בקשר לפרטי ההלכות שחזר בהם ממה שפסק בשלחן ערוך שלו?

הנה את ה"שלחן ערוך" של רבינו, ערך לדפוס הרה"ק אחיו מהרי"ל מיאנאוויטש, בעל ה"שארית יהודה", והדפיסו אחרי הסתלקות רבינו בכ"ד טבת תקע"ג.

בתחלת סי' רמג הוסיף מהרי"ל הגהה על הגליון: "עי' בקונטרס אחרון [היא מהדורא בתרא הנ"ל] מהרב שחזר בו הרב".

גם בהל' נדה הוסיף הוסיף מהרי"ל הגהה כזו על הגליון (סי' קפג ס"ק ג): "אבל ... (עיין בקונטרס אחרון [היא מהדורא בתרא הנ"ל] בהג"ה)".

כאן וכאן הסתפק בהערה כללית. במהדורה החדשה של שלחן ערוך רבינו, צויין אצלינו במקומות רבים, היכן ישתנה הדין ממה שנפסק בשלחן ערוך שלו, על פי המבואר במהדורא בתרא שלו.

* * *

פסקי הסידור ומהדורא בתרא

א) פסקי הסידור

"בני הגאון המחבר" כותבים בהקדמתם לשלחן ערוך רבינו הזקן: "אור עולם מופת הדור הגאון האלהי החריף מורינו ורבינו דוב בער נ"ע מגיד מישרים דקהילא קדישא מיזעריטש ... משמים אסכימו על ידי' ... ויבחר בכבוד אדונינו אבינו מורינו ורבינו ז"ל ... ואמר לו אין נבון וחכם כמוך לירד לעומקה של הלכה לעשות מלאכה זו מלאכת הקודש להוציא לאור תמצית ופנימיות טעמי ההלכות ... ופסק ההלכה המתברר ויוצא מדברי כל הפוסקים עד חכמי זמנינו. והיתה התחלתו בהיותו יושב בשבת תחכמוני במקום תחנות של הרב הקדוש הנ"ל". והיינו שעריכה זו התחילה בשנת תקל"א, ונמשכה במשך השנים הבאות.

כעבור יותר משלושים שנה, בשנת תקס"ג, ערך ומסר רבינו לדפוס את סידורו, על פי נוסח האריז"ל, שהוא הנוסח שמתפללים בו החסידים, ובפרט חסידי חב"ד.

באמת התחיל לערוך את נוסח הסידור שנים רבות קודם. ישנו כתי"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, שבו כותב (שו"ת תורת שלום סי' ב): "כידוע אשר כ' שנה עסק בהנוסח ובכל שנה הי' מסדר נוסח אחר, עד הפעם העשרים יצא מזוכך ומבורר ומנוקה".

נוסח זה התפשט בין החסידים מיד עם כתיבתו, כמובא ברשימותיו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (ס' התולדות אדמו"ר הזקן ח"ב ע' 498): "בעת ההיא ... נוסח התפלה החדש של רבינו הזקן כבר היה מפורסם למדי (שהיו התקונים בכתב על גליונות הסדורים)".

וכבר בכתבי הפולמוס של המתנגדים בשנים הקודמות הם דנים אודות נוסח התפלה של החסידים. וגם בתשובותיו של רבינו למלשינות בשנת תקנ"ט משיב על כך (אגרות-קודש אגרת נח סט"ו): "שעל פי הקבלה לפעמים אנו מוסיפים תיבות ומזמורים ופסוקים מתהלים".

יש גם משמעות באיזה מקומות, שאפשר כבר אז הדפיס רבינו קונטרס, שכלל את התיקונים של רבינו לנוסח התפלה (ראה תולדות חב"ד ברוסיא הצארית פרקים כ-כא).

ומהו תוכנו של נוסח זה?

כתב על כך כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע (אגרות-קודש ח"א אגרת יד): "וידוע שנוסח כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה הוא על פי הרוב על פי הנוסח ספרד, דכל קבלת האריז"ל הוא על זה הנוסח ... ולפי דעתי אפילו כולנו חכמים כולנו יודעים את הקבלה צריכים אנו להתפלל כמצווה עלינו בנוסח רבינו הגדול ז"ל עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע".

ומפרט הדברים יותר בכתי"ק (שו"ת תורת שלום סי' ב): "גם מי שאינו יודע הכוונה, מכל מקום הענין הניצרך להתפילה על פי קבלת האריז"ל צריך כל אחד לאומרו, אף מי שאינו יודע הכוונה הפרטיות ... קטן וגדול שוים בלי שום חילוק כלל".

אמנם כאן באים אנו לדון אודות פסקי הסדור, לקוטי פסקי הלכות אשר הוסיף רבינו הזקן בסידורו. עיקרם של פסקי הסידור הם בנושאים הקשורים לתפלה, אבל נכללו בו גם כמה קונטרסי הלכות כלליים, בהלכות ציצית ותפילין, נטילת ידים וברכת הנהנין, סדר הכנסת שבת והלכתא רבתא לשבתא, סדר מכירת חמץ ומכירת בהמה המבכרת. נשתדל אם כן להבין את תוכנם של ליקוטי הלכות אלו.

[לעיל סי' הקודם באה סקירת סוגי חלקי השלחן ערוך של רבינו ופסקי הסדור. כאן תבוא סקירה אודות סוגי השינויים בין פסקיו בשלחן ערוך שלו לבין פסקיו בסדור שלו].

ב) סדר ברכת הנהנין

בליקוטי הלכות אלו רואים אנו לפעמים שינויים ממה שפסק רבינו בשלחן ערוך שלו. את אחד מטעמי השינויים האלו מבאר רבינו בעצמו, בפתיחה שהוסיף בפתיחה לפני "סדר ברכת הנהנין" שבסידור: "ואלה מוסיף על הראשונים, קצת חדושי הלכות ברורות מלוקטות מספרי הקדמונים, שלא נקבעו בלוח הראשון המיוסד ומשוכלל על פי דעת האחרונים".

והדבר עדיין דורש הסבר, מהו החילוק בין הלוח הראשון שמיוסד "על פי דעת האחרונים" לבין הלוח האחרון שהלכותיו "מלוקטות מדברי הקדמונים"?

מבאר זאת בעל נכדתו, הגאון  בעל הדברי נחמי' (דברי נחמי' או"ח סי' כא): "שידוע שבשלחן ערוך נדחק הרבה שלא לדחות כל דברי האחרונים ז"ל (בפרט דברי המגן אברהם), משא"כ בסוף ימיו שהוסיף חכמה, העמיד על דעתו הקדושה לחלוק עליהם, אפילו להקל בכל מה שלא נראה ליה (וכידוע שבפירוש שמעו ממנו ז"ל שחוזר בו במה שנתן נאמנות להמגן אברהם יותר מדאי)".

שמועה זו מפיו של רבינו הביאה גם נכדו בעל ה"צמח צדק" (שו"ת או"ח סי' יח ס"ד): "ששמעתי ממנו בעצמו, שיש כמה דברים שחוזר בו ממ"ש שם, מפני שנסמך אז יותר מדאי על המגן אברהם".

ומבואר הדבר יותר בהקדמת "בני הגאון המחבר" לשלחן ערוך שלו: "זה החיבור ... הלכות בטעמיהן ופסקי דינים העולים אחר הפלפול בראשונים ואחרונים וטעמיהן ... מיוסד על פי דעת כל הפוסקים ראשונים ואחרונים, ובראשם הרב בעל מגן אברהם, לא הפריז על המדה לחלוק עליהם, רק להכריע ביניהם בראיות צודקות יתנו עידיהן ויגידו". אמנם "אחר רוב שנים שהוסיף פליאות חכמה על חכמתו בעמקות ובקיאות", "העמיד על דעתו הקדושה לחלוק עליהם" במקום שהוכיח מהש"ס והפוסקים הראשונים שלא כדעת האחרונים.

וזהו שכותב בפתיחה ל"סדר ברכת הנהנין" שבסידור: "ואלה מוסיף על הראשונים, קצת חדושי הלכות ברורות מלוקטות מספרי הקדמונים, שלא נקבעו בלוח הראשון המיוסד ומשוכלל על פי דעת האחרונים", שבלוח הראשון "לא הפריז על המדה לחלוק" על דעת האחרונים, משא"כ בלוח האחרון "העמיד על דעתו הקדושה לחלוק עליהם" במקום שהוכיח כן מדברי הראשונים – "קצת חדושי הלכות ברורות מלוקטות מספרי הקדמונים".

ג) מהדורא בתרא להלכות אמירה לנכרי

לערך באותה תקופה כתב רבינו כמה פלפולים ארוכים בהלכה, שנקראו בשם "מהדורא בתרא", אחד מהם הוא בהלכות "אמירה לנכרי", שבו מוכיח בארוכה, ביסוד ועיקר הלכות אמירה לנכרי, שלא כפי שפסק בשלחן ערוך שלו על פי דעת המגן אברהם. וכך כותב שם (מהדורה בתרא לאו"ח סי' רמג): "ומה שכתב המגן אברהם שם צ"ע ... דלא כהמגן אברהם ... ומ"ש המגן אברהם שם ... זה אינו ... ועל כרחך צריך לומר שכוונת המגן אברהם ... אבל גם זו אינה טענה מוכרחת... ומה שכתב המגן אברהם ... זה אינו במשמע הלשון כלל".

לפי מסקנתו במהדורא בתרא זו, ביסודי ועקרי הלכות אמירה לנכרי, משתנים פרטים רבים בהלכות אלו, המפוזרים בסימנים רבים שבשלחן ערוך שלו.

את ה"שלחן ערוך" של רבינו, ערך לדפוס הרה"ק אחיו מהרי"ל מיאנאוויטש, בעל ה"שארית יהודה", והדפיסו אחרי הסתלקות רבינו בכ"ד טבת תקע"ג. בתחלת סי' רמג הוסיף מהרי"ל הגהה על הגליון: "עי' בקונטרס אחרון [היא מהדורא בתרא הנ"ל] מהרב שחזר בו הרב והשיב על המגן אברהם".

כאן הסתפק בהערה כללית. אמנם במהדורה החדשה של שלחן ערוך רבינו, צויין אצלינו במקומות רבים, היכן ישתנה הדין על פי המבואר במהדורא בתרא שלו, שבו חלק על מסקנת המגן אברהם.

ד) מהדורא בתרא להלכות נדה

הדוגמאות הנזכרות הם ממה שפסק בשלחן ערוך שלו לפי מסקנת המגן אברהם. אמנם לא רק בזה אנו דנים. בהלכות נדה הרבה רבינו להסתמך על רבי יהונתן אייבשיץ בספרו כרתי ופלתי. וגם בעיקר יסוד הלכות "הרגשה" ו"כתמים" מסתמך על מסקנתו ב"כרתי ופלתי".

אמנם בסוף ימיו כתב מהדורא בתרא ארוכה לסי' קפג, המתחלת: "מה שכתבו בתשובות שב יעקב ובכרתי ופלתי ... הנה בתוס' וחידושי רשב"א ור"ן רפ"ק דנדה לא כתבו כן ... דהא בהדיא אמר אביי...". והולך ומאריך להוכיח מהש"ס והפוסקים שלא כדבריהם בזה, ובא למסקנא שלא כדבריהם.

גם לפי מסקנתו במהדורא בתרא זו משתנים הלכות רבות בהלכות נדה. בהוצאה הראשונה של שלחן ערוך רבינו, הוסיף מהרי"ל הגהה על הגליון (סי' קפג ס"ק ג): "אבל ... (עיין בקונטרס אחרון [היא המהדורא בתרא הנ"ל] בהג"ה)".

כאן הסתפק בהערה כללית. במהדורה החדשה של שלחן ערוך רבינו, צויין אצלינו במקומות רבים, היכן ישתנה הדין על פי המבואר במהדורא בתרא שלו, שבו חלק על מסקנת הכרתי ופלתי וסיעתו.

ה) סדר הכנסת שבת

בסוג זה הוא גם "סדר הכנסת שבת" שנדפס בסדור בשנת תקס"ג, ובכת"י רשום שהוא נכתב על ידי רבינו כבר בשנת תקנ"ז.

בשלחן ערוך שלו פסק רבינו, כפשטות פסק שלחן ערוך הבית יוסף, כשיטת רבינו תם בזמן שקיעת החמה וצאת הכוכבים.

אמנם אחר כך בא רבינו למסקנא, להוכיח מפוסקים רבים שאינם סוברים בזה כשיטת רבינו תם, ועל זה כותב ב"סדר הכנסת שבת": "אין לסמוך כלל להקל על פי מ"ש הרב בית יוסף בשלחן ערוך הלכות שבת בשם יש אומרים, והיא דעת רבינו תם וסיעתו ... כי רבינו תם וסיעתו יחידאי נינהו נגד הגאונים הראשונים ... ואחריהם ... וסיעתם, ואינהו בתראי, וחלקו על רבינו תם ... ומה גם כי דעת זו הוא נגד החוש ופליאה נשגבה". וגם בדעת הבית יוסף עצמו כותב "כי כבר חזר בו הבית יוסף בשלחן ערוך יורה דעה הלכות מילה" (ראה "סדר הכנסת שבת" עם ביאור, קה"ת תשע"ד).

ו) חושש לדעת המחמירים

בנוסף לחזרות אלו בפסקי הסידור ממה שפסק בשלחן ערוך שלו, יש עוד סוגי שינויים ביניהם:

הגאון רבי אברהם חיים נאה (בעל קצות השלחן) ליקט את ההלכות שבהן פסק בסידור באופן אחר ממה שפסק בשלחן ערוך שלו, והדפיסן בקונטרס "פסקי הסדור". בהקדמתו שם כותב: "פסקי הלכות שבסידור רובם ככולם הם להחמיר יותר ממה שפסק בשו"ע, שאיזן ותיקן ההלכה לצאת גם דעת המחמירים".

דוגמה לדבר רואים אנו ב"הלכתא רבתא לשבתא", שהם ארבע הלכות שנדפסו בסדור שלו, עם "פתיחה" קצרה: "והן קצת אזהרות והערות להרים מכשולות ושגגות השכיחות ומצויות, ולפי דעת הרבה מגדולי הראשונים יש בהן איסור כרת וסקילה במזיד וחיוב חטאת בשוגג ה' יכפר".

בכל אחת מארבעת הסעיפים מזהיר בדברים כאלו שהתיר אותם בשלחן ערוך שלו, וכאן מזהיר לחשוש לדעת המחמירים – אף על פי שלא נפסק כדבריהם בשלחן ערוך, וכאמור שם: "שלא לסמוך על היתר הנהוג ... ליזהר מאד ... ובעל נפש יחמיר לעצמו ... כי אין זה היתר ברור ... ולכן צריך ליזהר במאד ... והמחמיר תבוא עליו ברכה".

בזה לא מדובר בחזרה ממה שפסק בשלחן ערוך שלו, על פי דעת האחרונים, כי אם זאת, שאף שלפי ההלכה יש לסמוך על דעת המתירים, מכל מקום יש מקום להחמיר לדעת האוסרים בהלכות שבת "שיש בהן איסור כרת וסקילה במזיר וחיוב חטאת בשוגג ה' יכפר".

ז) מנהג חב"ד בעטיפת הטלית

כל אלו הן פסקי הלכות שפסק בסידורו, שאינו קשור למנהג חב"ד דוקא. אמנם יש גם לפעמים בפסקי הסדור, שמבאר רבינו את מנהגי חב"ד:

בנוסף להלכות ציצית שבשלחן ערוך רבינו, שכוללים ארבעה-עשר סימנים (ח-כד), הוסיף רבינו בתחלת הסדור ליקוט הלכות ציצית, הנצרכים לכל אחד.

בהמשך הלכות אלו, כותב רבינו ארבע אופני עטיפת הטלית. (א) עטיפת הישמאלים, שנוהגים להתעטף תיכף אחר ברכת להתעטף בציצית, (ב) מנהג עטיפת הטלית שבימי חכמי הגמרא ועד לתקופת הרמ"א, (ג) "מנהג שנתפשט בינינו להגביה צדי הטלית על הכתף מכאן ומכאן". (ד) "מנהג העולם שאין מגביהין הצדדין על הכתפות".

והיינו שמנהג חב"ד הוא להגביה צדי הטלית על הכתף, ומנהג שאר החסידים הוא אשר צדי הטלית נמשכים על גבי הידים (ועד היום כך הוא המנהג, שבחב"ד מגביהים את הטליך על הכתפים, ובשאר החסידויות נמשך הטלית על גבי הידים). ומבאר רבינו הזקן שם, שלפי מנהג חב"ד בעטיפת הציצית כדאי להוסיף נקב סמוך לשפת הטלית מצדה, כדי שיהיו הציצית נוטפות על קרן הטלית. משא"כ לפי מנהג העולם יש לעשות הנקב באופן אחר.

לא מדובר כאן בחזרה ממה שפסק בשלחן ערוך שלו, ולא מדובר כאן בחומרה שרוצה להנהיג בה, כי אם במנהג עטיפת הטלית בעדת חב"ד.

ח) מנהג אמירת למנצח יענך

כך מוצאים אנו בפסקי הסידור, לפני מזמור למנצח יענך: "מנהג ספרד שבכל יום שאין בו תחנון ונפילת אפים אין אומרים למנצח יענך".

והיינו שלמרות שמבאר רבינו בשלחן ערוך שלו (סי' תכט סי"ב): "בכל החדש אף שאין אומרים תחנון אומרים למנצח יענך". וכן פוסק בהל' ראש השנה (סי' תרב ס"ד): "אם אירע מילה בין ראש השנה ליום הכיפורים אין אומרים תחנון ולא והוא רחום כו', אבל אומרים אבינו מלכנו (ואל ארך אפים ולמנצח)"

מכל מקום מנהג הספרדים (וכן הוא מנהגינו) "שבכל יום שאין בו תחנון ונפילת אפים אין אומרים למנצח יענך".

והטעם למנהג זה מבואר בפוסקים הספרדים, ומובא בדברי נחמי' (השלמה לשוע"ר סי' קלא ס"ט): "יש מקומות שבכל יום שאין אומרים בו תחנון אין אומרים גם כן למנצח, וכן הוא מנהג ספרד ... שכל הימים שאין אומרים תחנון אינם יום צרה". והיינו, שכיון שהוא יום שמחה, אין רוצים לומר בו שהוא "יום צרה".

הרי גם כאן לא מדובר בחזרה ממה שפסק בשלחן ערוך שלו, כי אם במנהג הספרדים באמירת למנצח יענך, ומנהג חב"ד.

ט) מנהג הקפות בליל שמיני עצרת

וכן אנו גם מוצאים שרבינו כותב בסידורו (סדר הקפות בשמחת תורה): "מנהג ותיקין הוא לעשות יום שמיני עצרת גם כן כמו בשמחת תורה, ולהקיף בליל שמיני עצרת שבע הקפות עם הספרים סביב התיבה בשמחה גדולה ולרקד בפניהם ... וכן בליל שמחת תורה".

והמקור ל"מנהג ותיקין" זה הוא במשנת חסידים (מסכת סוכה פי"ב מ"ט): "ומנהג ותיקין הוא לעשות יום שמיני עצרת שמחת תורה ולהקיף שבעה הקפות עם הספרים סביב התיבה בשמחה גדולה".

ובאמת כל המנהגים שבמשנת חסידים מקורם במנהג שהנהיג האריז"ל, משא"כ כאן אין הוכחה ממנהגי האריז"ל, שהרי הוא הי' בארץ ישראל, אשר שמיני עצרת ושמחת תורה חלים באותו יום. אמנם עצם הדבר שמדגיש "לעשות יום שמיני עצרת שמחת תורה", מורה שיש קשר בין ההקפות ליום שמיני עצרת.

ואעפ"י שמנהג ההקפות קשור לסיום קריאת התורה בשמחת תורה, משא"כ שמיני עצרת בחוץ לארץ, שאין מסיימים בו את קריאת התורה. הנה זה גופא מורה שכבר שמיני עצרת היא התחלה של סיום קריאת התורה בשמחת תורה, ולכן מיד בשמיני עצרת מתחילין לשמוח בשמחת סיום קריאת התורה. וזהו מקור וטעם מנהג חב"ד לערוך הקפות גם בליל שמיני עצרת.

כך שבנוסף לחזרות שיש בפסקי הסידור, לעומת פסקי רבינו בשלחן ערוך שלו, מהטעמים שהובאו לעיל; ובנוסף לחומרות שיש בפסקי הסידור, לעומת מה שהקיל בשלחן ערוך שלו, כמובא לעיל; בנוסף לאלו יש גם לפעמים, שבפסקי הסדור מוסיף ומבאר את מנהגי חב"ד.

 

1 - מאמרו של הרב שלמה יוסף זוין זצ"ל
2 - מאמרו של הרב אברהם אלאשוילי
3 - מאמרו של הרב נחום גרינוואלד
4 - מאמרו של הרב שלום דובער לוין