שו״ע הרב - הלכות חג השבועות

הלכות חג השבועות עם ביאורים

תצד. סֵדֶר תְּפִלַּת חַג הַשָּׁבוּעוֹת, וּבוֹ כ' סְעִיפִים:

א בְּיוֹם חֲמִשִּׁים לִסְפִירַת הָעֹמֶר הוּא חַג הַשָּׁבוּעוֹת, הַנִּקְרָא עֲצֶרֶת בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים[א], שֶׁנֶּאֱמַר "תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם וְגוֹ'[ב], וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ וְגוֹ'"[ג].

וּלְפִי חֶשְׁבּוֹן קְבִיעוּת הַחֳדָשִׁים הַמָּסוּר בְּיָדֵינוּ שֶׁחֹדֶשׁ נִיסָן הוּא מָלֵא לְעוֹלָם וְחֹדֶשׁ אִיָּר הוּא חָסֵר לְעוֹלָם[ד] - יִהְיֶה חַג זֶה בְּשִׁשָּׁה בְּסִיוָן, שֶׁהֲרֵי יְמֵי הַסְּפִירָה מַתְחִילִין מִט"ז בְּנִיסָן[ה], אִם כֵּן ט"ו יוֹם שֶׁמִּט"ז עַד סוֹף הַחֹדֶשׁ וְכ"ט יוֹם שֶׁל אִיָּר וְשִׁשָּׁה יָמִים בְּסִיוָן הֵם חֲמִשִּׁים יוֹם. לְפִיכָךְ אָנוּ אוֹמְרִים[ו] בְּשָׁבוּעוֹת: "זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ"[ז], שֶׁבְּשִׁשָּׁה בְּסִיוָן נִתְּנָה הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל[ח].

אֲבָל בִּזְמַן שֶׁהָיוּ מְקַדְּשִׁין הַחֳדָשִׁים עַל פִּי הָרְאִיָּה הָיָה אֶפְשָׁר לִהְיוֹת גַּם חֹדֶשׁ נִיסָן חָסֵר, וְהָיָה חַג הַשָּׁבוּעוֹת, שֶׁהוּא יוֹם חֲמִשִּׁים לָעֹמֶר, בְּשִׁבְעָה בְּסִיוָן. וְאִם הָיָה גַּם חֹדֶשׁ אִיָּר מָלֵא, הָיָה חַג הַשָּׁבוּעוֹת, שֶׁהוּא יוֹם חֲמִשִּׁים לָעֹמֶר, בַּחֲמִשָּׁה בְּסִיוָן[ט]. אַף שֶׁאֵינוֹ בְּיוֹם מַתַּן תּוֹרָה – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, שֶׁהַכָּתוּב לֹא תָּלָה חַג הַזֶּה בְּיוֹם מַתַּן תּוֹרָה, וְלֹא בְּכַמָּה יָמִים לַחֹדֶשׁ, רַק בַּחֲמִשִּׁים לָעֹמֶר, אֶלָּא שֶׁלְּפִי חֶשְׁבּוֹן הַמָּסוּר בְּיָדֵינוּ לְעוֹלָם יִהְיֶה יוֹם חֲמִשִּׁים לָעֹמֶר בְּשִׁשָּׁה בְּסִיוָן שֶׁהוּא יוֹם מַתַּן תּוֹרָה.

וְאַף שֶׁשִּׁשָּׁה בְּסִיוָן שֶׁלָּנוּ הוּא יוֹם נ"א מִט"ו בְּנִיסָן שֶׁבּוֹ יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְהַתּוֹרָה נִתְּנָה בְּיוֹם נ"ב לְצֵאתָם מִמִּצְרַיִם, שֶׁהֲרֵי בַּחֲמִשָּׁה בְּשַׁבָּת יָצְאוּ מִמִּצְרַיִם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ת"ל[י], וְהַתּוֹרָה נִתְּנָה "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי"[יא] בְּיוֹם הַשַּׁבָּת[יב], שֶׁהוּא שִׁשָּׁה בְּסִיוָן, שֶׁחֹדֶשׁ נִיסָן וְאִיָּר הָיוּ אָז שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים, וְכֵיוָן שֶׁט"ו בְּנִיסָן הָיָה חֲמִישִׁי בַּשַּׁבָּת הָיָה יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל אִיָּר בְּשַׁבָּת, דְּהַיְנוּ [י"ז] יוֹם לְצֵאתָם מִמִּצְרַיִם, וְיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל סִיוָן הָיָה בְּיוֹם ב', דְּהַיְנוּ [מ"ז] יוֹם לְצֵאתָם מִמִּצְרַיִם, וְשַׁבָּת הוּא שִׁשָּׁה בְּסִיוָן, דְּהַיְנוּ נ"ב יוֹם לְצֵאתָם מִמִּצְרַיִם, שֶׁהוּא יוֹם נ"א לָעֹמֶר – אַף עַל פִּי כֵן אָנוּ אוֹמְרִים: "זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ" בַּחֲמִשִּׁים לָעֹמֶר, כֵּיוָן שֶׁהוּא לָנוּ בְּשִׁשָּׁה בְּסִיוָן[יג], וּבְשִׁשָּׁה בְּסִיוָן נִתְּנָה הַתּוֹרָה[יד].

ב אַף עַל פִּי שֶׁבְּכָל עַרְבֵי יוֹם טוֹב נוֹהֲגִין לְהַקְדִּים תְּפִלַּת עַרְבִית שֶׁל יוֹם טוֹב מִבְּעוֹד יוֹם מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רס"ז[טו], מִכָּל מָקוֹם בְּלֵיל שָׁבוּעוֹת מְאַחֲרִין לְהִתְפַּלֵּל לְאַחַר צֵאת הַכּוֹכָבִים[טז], שֶׁאִם יַקְדִּימוּ וִיקַבְּלוּ קְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב בִּתְפִלָּה מִבְּעוֹד יוֹם[יז] – הֲרֵי זֶה כְּמוֹ שֶׁחִסְּרוּ מְעַט מִמ"ט יְמֵי הַסְּפִירָה שֶׁלִּפְנֵי חַג הַזֶּה, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה[יח]: "שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה".

וּמִזֶּה הַטַּעַם אֵין לְקַדֵּשׁ גַּם כֵּן קִדּוּשׁ הַיּוֹם מִבְּעוֹד יוֹם אַף קֹדֶם תְּפִלַּת עַרְבִית[יט].

ג נוֹהֲגִין הַרְבֵּה לִהְיוֹת נֵעוֹרִים כָּל הַלַּיְלָה לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה (וּמִכָּל מָקוֹם, אִם הוּא לֵיל טְבִילָה – יְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ, עַיֵּן סִימָן ר"מ[כ]), וְעִקַּר הָעֵסֶק יִהְיֶה בְּתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה[כא].

וּצְרִיכִים הֵם לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדַיִם" בַּבֹּקֶר" עַיֵּן סִימָן ד'[כב], וְשֶׁלֹּא לְבָרֵךְ עַל הַטַּלִּית קָטָן שֶׁהָיָה לָבוּשׁ בּוֹ בַּלַּיְלָה עַיֵּן סִימָן ח'[כג]. וְאִם יְבָרְכוּ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה בַּבֹּקֶר – נִתְבָּאֵר בְּסִימָן מ"ז[כד], עַיֵּן שָׁם.

ד בְּיוֹם א' שֶׁל שָׁבוּעוֹת אַחַר גְּמַר הַהַלֵּל (וְכָל דִּינֵי הַהַלֵּל בְּיוֹם זֶה נִתְבָּאֵר בְּסִימָן תפ"ח[כה]) מוֹצִיאִין ב' סִפְרֵי תּוֹרָה, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תפ"ח[כו].

וְקוֹרִין בְּסֵפֶר תּוֹרָה א' חֲמִשָּׁה גַּבְרֵי[כז] בְּפָרָשַׁת יִתְרוֹ: "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת"[כח] עַד סוֹף הַסִּדְרָה, שֶׁהוּא עִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם[כט] שֶׁבּוֹ נִתְּנָה הַתּוֹרָה[ל]. וְהַמַּפְטִיר קוֹרֵא בְּסֵפֶר תּוֹרָה ב' בְּפָרָשַׁת פִּנְחָס: "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים וְגוֹ'"[לא].

 וּמַפְטִיר בַּנָּבִיא בְּמֶרְכָּבָה דִּיחֶזְקֵאל[לב], עַל שֵׁם שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּסִינַי בְּרִבּוֹא רְבָבוֹת "אַלְפֵי שִׁנְאָן"[לג]. וְנוֹהֲגִין לְסַיֵּם בַּפָּסוּק "וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ"[לד], אַף שֶׁאֵינוֹ כָּתוּב כְּלָל אֵצֶל הַמֶּרְכָּבָה[לה].

ה וְנוֹהֲגִין בְּמִקְצָת מְקוֹמוֹת שֶׁגָּדוֹל[לו] וְחָכָם קוֹרֵא זֹאת הַהַפְטָרָה. וְסֶמֶךְ לַדָּבָר: "וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ"[לז].

ו יֵשׁ נוֹהֲגִין לְאָמְרָהּ מְעֻמָּד, וְלֹא הַמַּפְטִיר בִּלְבַד שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲמֹד לְכַתְּחִלָּה בְּכָל הַהַפְטָרוֹת מִפְּנֵי כְּבוֹד הַצִּבּוּר, אֶלָּא אַף כָּל מִי שֶׁקּוֹרֵא אוֹתָהּ בְּלַחַשׁ עִם הַמַּפְטִיר[לח] קוֹרְאָהּ מְעֻמָּד, מִפְּנֵי כְּבוֹדָהּ.

ז הַנּוֹהֲגִין לְשׁוֹרֵר "אַקְדָּמוּת"[לט] אַחַר שֶׁקָּרְאוּ בַּתּוֹרָה פָּסוּק רִאשׁוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁמַּפְסִיקִין בְּאֶמְצַע הַקְּרִיאָה בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ צֹרֶךְ הַקְּרִיאָה – אֵין לִמְחוֹת בְּיָדָם, כִּי יֵשׁ שֶׁמְּיַשְּׁבִין מִנְהָגָם[מ]. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִנְהָג, יוֹתֵר טוֹב לְשׁוֹרֵר "אַקְדָּמוּת" קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל הַכֹּהֵן לְבָרֵךְ לִפְנֵי קְרִיאַת הַתּוֹרָה. ְכֵן "יַצִּיב פִּתְגָּם"[מא] בְּיוֹם שֵׁנִי, יוֹתֵר טוֹב לוֹמַר קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל הַמַּפְטִיר לְבָרֵךְ לִפְנֵי הַהַפְטָרָה. וְכֵן נָהֲגוּ עַכְשָׁו בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת.

ח בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת[מב] יֵשׁ ב' מִינֵי נְגִינוֹת[מג]:

הָאֶחָד[מד] עוֹשֶׂה מִכָּל דִּבּוּר פָּסוּק אֶחָד, אַף שֶׁהוּא אָרֹךְ אוֹ קָצָר מְאֹד, דְּהַיְנוּ שֶׁ"אָנֹכִי", וְ"לֹא יִהְיֶה לְךָ", וְ"לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ", וְ"לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה", "וְעֹשֶׂה חֶסֶד", הֵם פָּסוּק אֶחָד[מה], שֶׁ"אָנֹכִי" וְ"לֹא יִהְיֶה לְךָ" בְּדִבּוּר אֶחָד נֶאֶמְרוּ[מו]. וּלְפִיכָךְ תֵּבַת "פָּנַי"[מז] הַנּוּ"ן נְקוּדָה פַּתָּ"ח וְלֹא קָמַ"ץ, שֶׁהֲרֵי אֵין שָׁם אֶתְנַחְתָּא וְלֹא סוֹף פָּסוּק.

וְכֵן "זָכוֹר", וְ"שֵׁשֶׁת יָמִים", "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי", וְ"כִי שֵׁשֶׁת", הֵם פָּסוּק אֶחָד[מח]. וּלְפִיכָךְ הַכָּ"ף שֶׁל תֵּבַת "כָל" הַסְּמוּכָה לְתֵבַת "וְעָשִׂיתָ"[מט] הִיא רְפוּיָה וְלֹא דְּגוּשָׁה[נ].

וּב' תֵּבוֹת "לֹא תִּרְצָח" הֵם פָּסוּק אֶחָד שָׁלֵם[נא]. וּלְפִיכָךְ הַצָּדִ"י הִיא נְקוּדָה קָמַ"ץ, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ שָׁם סוֹף פָּסוּק, וְהַתָּי"ו דְּגוּשָׁה, לְפִי שֶׁתֵּבַת "לֹא" הִיא מֻטְעֶמֶת בְּטַעַם מַפְסִיק, דְּהַיְנוּ טִפְּחָא[נב].

וְכֵן "לֹא תִּנְאָף" הוּא פָּסוּק אֶחָד שָׁלֵם, וְהַתָּי"ו דְּגוּשָׁה וְהָאָלֶ"ף נְקוּדָה קָמַ"ץ[נג].

וְכֵן "לֹא תִּגְנֹב", הַתָּי"ו דְּגוּשָׁה.

ט וְהַשֵּׁנִי[נד] עוֹשֶׂה מֵ"אָנֹכִי" פָּסוּק אֶחָד, וּמִ"לֹּא יִהְיֶה לְךָ" פָּסוּק שְׁנֵי. וּלְפִי זֶה הַנּוּ"ן שֶׁל "פָּנָי" הוּא בְּקָמַ"ץ, שֶׁיֵּשׁ שָׁם סוֹף פָּסוּק.

וְכֵן "זָכוֹר" הוּא פָּסוּק אֶחָד, וְ"שֵׁשֶׁת יָמִים" הוּא פָּסוּק שֵׁנִי. וּלְפִי זֶה הַכָּ"ף שֶׁל תֵּבַת "כָּל" הִיא דְּגוּשָׁה[נה].

"לֹא תִרְצַח", וְ"לֹא תִנְאָף", וְ"לֹא תִגְנֹב", וְ"לֹא תַעֲנֶה", הַכֹּל פָּסוּק אֶחָד. וּלְפִי זֶה כָּל תָּי"ו מֵהֶם רְפוּיָה[נו], וְהַצָּדִ"י שֶׁל "תִרְצַח" הִיא בְּפַתָּח[נז], וְהָאָלֶף שֶׁל "תִנְאָף" הִיא בְּקָמַץ, לְפִי שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֶתְנַחְתָּא.

י וְטַעַם ב' נְגִינוֹת הוּא, שֶׁהָרִאשׁוֹן הוּא מְסֻדָּר לְפִי הַכָּתוּב, שֶׁנִּכְתַּב כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר בְּפָרָשָׁה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, שֶׁמֵּ"אָנֹכִי" עַד "לֹא תִשָּׂא" הִיא פָּרָשָׁה אַחַת סְתוּמָה[נח] וְדִבּוּר אֶחָד, לְכָךְ נַעֲשָׂה מִמֶּנּוּ פָּסוּק אֶחָד. וְכֵן מִ"זָּכוֹר" עַד "לֹא תִּרְצָח". אֲבָל מִ"לֹּא תִּרְצָח" עַד "לֹא תַחְמֹד" נִכְתַּב בְּד' פָּרָשִׁיּוֹת סְתוּמוֹת, וְהֵם ד' דִּבּוּרִים, לְכָךְ נַעֲשָׂה מֵהֶם ד' פְּסוּקִים.

יא וְהַשֵּׁנִי הוּא מְסֻדָּר לְפִי הַקְּרִי, שֶׁלְּעִנְיַן הַקְּרִיאָה אֵין מִ"לֹּא תִרְצַח" עַד "לֹא תַחְמֹד" אֶלָּא פָּסוּק אֶחָד בִּלְבַד, דְּהַיְנוּ שֶׁאָסוּר לְהַפְסִיק קְרִיאָתוֹ לְגַמְרֵי[נט] בְּתוֹךְ אֶמְצַע פָּסוּק זֶה אֲפִלּוּ כְּשֶׁקּוֹרֵא בְּיָחִיד, שֶׁכָּל הַפְסָקוֹת הַפְּסוּקִים הֵם הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, וְאָסוּר לְהַפְסִיק בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא פָּסַק לָנוּ מֹשֶׁה מִסִּינַי[ס], וְכֵיוָן שֶׁאָסוּר לְהַפְסִיק הַקְּרִיאָה לְגַמְרֵי בְּאֶמְצַע ד' פָּרָשִׁיּוֹת קְטַנּוֹת הַלָּלוּ, אִם כֵּן גַּם כְּשֶׁקּוֹרְאִין בְּפַעַם אֶחָד – הֵם נִקְרָאִים בִּנְגִינָה הַמְחַבֶּרֶת אוֹתָן לַעֲשׂוֹת מִכֻּלָּן פָּסוּק אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁהֵם בֶּאֱמֶת פָּסוּק אֶחָד, שֶׁאֵין לָנוּ בְּכָל הַתּוֹרָה פָּסוּק פָּחוֹת מִג' תֵּבוֹת.

וְכֵן מֵ"אָנֹכִי" עַד "לֹא תִשָּׂא", וּמִ"זָּכוֹר" עַד "לֹא תִרְצַח", הֵן מֻפְסָקִים לְכַמָּה פְּסוּקִים לְעִנְיַן הַקְּרִיאָה, דְּהַיְנוּ לְעִנְיַן שֶׁהַיָּחִיד מֻתָּר לְהַפְסִיק קְרִיאָתוֹ לְגַמְרֵי בְּאֶמְצַע פָּרָשַׁת "אָנֹכִי" וְ"זָכוֹר", רַק שֶׁיִּהְיֶה בְּסוֹף פָּסוּק[סא], וְאַף בְּצִבּוּר אֵין אִסּוּר לְהַפְסִיק שָׁם[סב] אֶלָּא מִשּׁוּם הַנִּכְנָסִין וְיוֹצְאִין כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קל"ח[סג], לְכָךְ הֵם נִקְרָאִים בִּנְגִינָה הַמַּפְסֶקֶת אוֹתָן לַעֲשׂוֹת מֵהֶן כַּמָּה פְּסוּקִים, כְּמוֹ שֶׁהֵן בֶּאֱמֶת כַּמָּה פְּסוּקִים לְעִנְיַן מִנְיַן הַפְּסוּקִים[סד].

וּמִכָּל מָקוֹם, בַּעֲצֶרֶת נוֹהֲגִין לִקְרוֹת בְּצִבּוּר בְּהָרִאשׁוֹן, לַעֲשׂוֹת מִכָּל דִּבּוּר פָּסוּק אֶחָד, לְפִי שֶׁבּוֹ בַּיּוֹם נִתְּנוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, לְכָךְ קוֹרִין אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁנִּתְּנוּ כָּל דִּבּוּר בְּפָסוּק אֶחָד.

וְיֵשׁ נוֹהֲגִין[סה] לִקְרוֹת בְּצִבּוּר בְּהָרִאשׁוֹן לְעוֹלָם, אַף בְּשַׁבָּת פָּרָשַׁת יִתְרוֹ וּבְשַׁבָּת פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן, רַק הַיָּחִיד הַקּוֹרֵא לְעַצְמוֹ – קוֹרֵא בַּשֵּׁנִי.

יב בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי קוֹרִין חֲמִשָּׁה גַּבְרֵי בְּפָרָשַׁת "כָּל הַבְּכוֹר"[סו], וְהַמַּפְטִיר קוֹרֵא בַּתּוֹרָה "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים" כְּמוֹ בָּרִאשׁוֹן, וּמַפְטִיר בַּנָּבִיא "תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק"[סז] עַד "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹתָי"[סח]. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁמַּתְחִילִין מִן "וְה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ"[סט].

יג נוֹהֲגִין לִקְרוֹת מְגִלַּת רוּת בְּשָׁבוּעוֹת שֶׁהוּא זְמַן מַתַּן תּוֹרָה[ע], כְּדֵי לִלְמֹד שֶׁלֹּא נִתְּנָה תּוֹרָה אֶלָּא עַל יְדֵי יִסּוּרִין וְעֹנִי[עא] כְּמוֹ שֶׁהָיָה לְרוּת כְּשֶׁנִּתְגַּיְּרָה[עב]. וְאֵין מְבָרְכִין כְּלוּם עַל קְרִיאַת מְגִלָּה זוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ת"צ[עג].

יד וְנוֹהֲגִין לִשְׁטֹחַ עֲשָׂבִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבַבָּתִּים בְּשָׁבוּעוֹת, זֵכֶר לְשִׂמְחַת מַתַּן תּוֹרָה[עד]. וְאַף בְּיוֹם טוֹב עַצְמוֹ מֻתָּר לְשָׁטְחָן אֲפִלּוּ אִם אֵינָן רְאוּיִין לְמַאֲכָל, וְאֵין בָּהֶם אִסּוּר מֻקְצֶה, כֵּיוָן שֶׁחָשַׁב עֲלֵיהֶן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב לְשָׁטְחָן בְּיוֹם טוֹב, עַיֵּן סִימָן ש"ח[עה].

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם חָל שָׁבוּעוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת – לֹא יִשְׁטְחֵם בְּשַׁבָּת, אַף שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטְלָם, מִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁשָּׁטְחָן בְּשַׁבָּת לְצֹרֶךְ יוֹם טוֹב – הֲרֵי זֶה כְּמוֹ מֵכִין מִשַּׁבָּת לְיוֹם טוֹב, וְאָסוּר לְהָכִין כְּלוּם מִשַּׁבָּת לְיוֹם טוֹב אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם סֶרֶךְ מְלָאכָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תק"ג[עו].

טו נוֹהֲגִין לְהַעֲמִיד אִילָנוֹת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבַבָּתִּים, כְּדֵי לְהַזְכִּיר שֶׁבַּעֲצֶרֶת נִדּוֹנִין עַל פֵּרוֹת הָאִילָן[עז] וְיִתְפַּלְּלוּ עֲלֵיהֶם.

טז נוֹהֲגִין בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת לֶאֱכֹל מַאַכְלֵי חָלָב בְּיוֹם א' שֶׁל שָׁבוּעוֹת[עח], וּמִנְהַג אֲבוֹתֵינוּ תּוֹרָה הִיא[עט], כִּי הַרְבֵּה טְעָמִים נֶאֶמְרוּ עָלָיו[פ].

וּלְפִי שֶׁמִּצְוָה לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל יוֹם טוֹב כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקכ"ט[פא], לְפִיכָךְ צְרִיכִין לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי אִסּוּר בָּשָׂר בְּחָלָב, וְיַעֲשׂוּ כַּכָּתוּב בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן פ"ח ופ"ט.

וְהַנּוֹהֲגִים לֶאֱפוֹת לֶחֶם נִלּוֹשׁ בְּחָלָב אוֹ בְּחֶמְאָה – יִזָּהֲרוּ כְּשֶׁמַּסִּיקִין הַתַּנּוּר קֹדֶם הָאֲפִיָּה שֶׁיַּסִּיקוּהוּ יָפֶה בְּעִנְיַן שֶׁיִּהְיוּ נִצּוֹצוֹת נִתָּזִין מִמֶּנּוּ[פב], כְּדֵי לְהַפְלִיט מִמֶּנּוּ אֶת רֹטֶב שֶׁל בָּשָׂר שֶׁנִּשְׁפַּךְ עָלָיו לִפְעָמִים וְנִבְלַע בְּתוֹכוֹ (וְשֶׁיִּהְיוּ הַגֶּחָלִים מְהַלְּכִים עַל פְּנֵי כֻּלּוֹ, עַיֵּן סִימָן תס"א[פג]).

וְכֵן יִזָּהֲרוּ לִקַּח מַרְדֶּה חֲדָשָׁה לְהוֹצִיא בָּהּ לֶחֶם זֶה מִן הַתַּנּוּר. וְלֹא יוֹצִיאוּהוּ בְּמַרְדֶּה שֶׁמּוֹצִיאִין בָּהּ שְׁאָר כָּל הַלְּחָמִים שֶׁאֵינָן שֶׁל חָלָב, אֲפִלּוּ אִם רוֹצִים לְהָפְכָהּ עַל צִדָּהּ הַשֵּׁנִי, לְפִי שֶׁעַכְשָׁו יְהֵא נִבְלָע בָּהּ טַעַם הֶחָלָב בְּכָל עָבְיָהּ[פד] כְּשֶׁיּוֹצִיאוּ בָּהּ לֶחֶם נִלּוֹשׁ בְּחָלָב, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁיֹּאפוּ לֶחֶם אַחֵר לְאָכְלוֹ עִם בָּשָׂר וְיוֹצִיאוּהוּ בְּמַרְדֶּה זוֹ – יְהֵא נִפְלָט מִמֶּנּוּ טַעַם הֶחָלָב וְיִבָּלַע בַּלֶּחֶם (כְּדֵי קְלִיפָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תנ"א[פה]).

וְאַף שֶׁאִם עָבַר וְעָשָׂה כֵּן מֻתָּר לֶאֱכֹל לֶחֶם הַהוּא עִם בָּשָׂר, לְפִי שֶׁהוּא נוֹתֵן טַעַם בַּר נוֹתֵן טַעַם שֶׁל הֶתֵּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן צ"ד[פו], מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי לְכַתְּחִלָּה אָסוּר לַעֲשׂוֹת נוֹתֵן טַעַם בַּר נוֹתֵן טַעַם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן צ"ה[פז].

(וְדִין הֶחָלָב שֶׁנֶּחֱלַב בְּיוֹם טוֹב – יִתְבָּאֵר בְּסִימָן תק"ה[פח], עַיֵּן שָׁם).

יז הַמְחַלֵּק עִשְׂבֵי בְּשָׂמִים לְהַצִּבּוּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת[פט] – יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְחַלֵּק לָהֶם מִ"בָּרוּךְ שֶׁאָמַר" עַד לְאַחַר שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, שֶׁקֹּדֶם "בָּרוּךְ שֶׁאָמַר" אוֹ לְאַחַר שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה יְכוֹלִין הֵן לְבָרֵךְ עַל הָרֵיחַ הַמַּגִּיעַ לָהֶם, אֲבָל מִ"בָּרוּךְ שֶׁאָמַר" עַד לְאַחַר שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה אָסוּר לְהַפְסִיק בְּדִבּוּר[צ] וְיֵהָנֶה מֵהָרֵיחַ בְּלֹא בְּרָכָה[צא], שֶׁאֲפִלּוּ בֵּין פֶּרֶק לְפֶרֶק שֶׁמֻּתָּר לְהַפְסִיק אֲפִלּוּ בִּשְׁבִיל כְּבוֹד בָּשָׂר וָדָם[צב] - אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לְהַפְסִיק לְבָרֵךְ עַל הָרֵיחַ, לְפִי שֶׁבְּרָכָה זוֹ אֵינָהּ חוֹבָה כְּלָל, שֶׁהֲרֵי אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל הָרֵיחַ אֶלָּא כְּשֶׁמִּתְכַּוֵּן לְהָרִיחַ, אֲבָל אִם הָרֵיחַ מַגִּיעַ לוֹ מֵאֵלָיו וְהוּא אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן אֵלָיו אַף שֶׁבְּעַל כָּרְחוֹ נֶהֱנָה מִמֶּנּוּ – אֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רי"ז[צג], אִם כֵּן זֶה שֶׁעוֹמֵד בְּמָקוֹם שֶׁאָסוּר לְהַפְסִיק – לֹא יִתְכַּוֵּן לְהָרִיחַ וְלֹא יַפְסִיק לְבָרֵךְ עַל הָרֵיחַ.

יח אָסוּר לְהִתְעַנּוֹת תַּעֲנִית חֲלוֹם בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת, לְפִי שֶׁהוּא יוֹם שֶׁנִּתְּנָה בּוֹ הַתּוֹרָה, וְצָרִיךְ לֶאֱכֹל וְלִשְׂמֹחַ בּוֹ, לְהַרְאוֹת שֶׁנֹּחַ וּמְקֻבָּל לְיִשְׂרָאֵל יוֹם שֶׁנִּתְּנָה בּוֹ הַתּוֹרָה, לְפִיכָךְ אֵינוֹ דּוֹמֶה לִשְׁאָר יָמִים טוֹבִים וְשַׁבָּתוֹת שֶׁמֻּתָּר לְהִתְעַנּוֹת בָּהֶם תַּעֲנִית חֲלוֹם כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רפ"ח[צד].

יט בְּמוֹצָאֵי חַג הַשָּׁבוּעוֹת אָסוּר לְהִתְעַנּוֹת מֵעִקַּר הַדִּין[צה], לְפִי שֶׁהָיָה "יוֹם טְבוֹחַ"[צו] בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, דְּהַיְנוּ שֶׁבּוֹ בַּיּוֹם הָיוּ מַקְרִיבִין עוֹלוֹת רְאִיָּה שֶׁלֹּא הָיוּ יְכוֹלִין לְהַקְרִיב בְּיוֹם טוֹב עַצְמוֹ, לְפִי שֶׁאֵין בָּהֶם שׁוּם צֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ[צז], וְאֵין מְחַלְּלִין יוֹם טוֹב בִּשְׁבִילָם, כֵּיוָן שֶׁאֶפְשָׁר לְהַקְרִיבָן אַחַר יוֹם טוֹב, שֶׁהָעֲצֶרֶת יֵשׁ לָהּ תַּשְׁלוּמִין כָּל שִׁבְעָה[צח].

וְאַף עַל פִּי שֶׁזֶּה הוּא לְדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי, אֲבָל לְדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל מֻתָּר לְהַקְרִיבָן אַף בְּיוֹם טוֹב עַצְמוֹ[צט], מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁבְּדָבָר זֶה עָשׂוּ בֵּית הִלֵּל כְּדִבְרֵיהֶם, וְהַרְבֵּה מִיִּשְׂרָאֵל נָהֲגוּ כְּמוֹתָם לְהַקְרִיבָן אַחַר יוֹם טוֹב[ק], וְנַעֲשָׂה לָהֶם יוֹם זֶה שֶׁהוּא מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב כְּמוֹ יוֹם טוֹב עַצְמוֹ לְהֵאָסֵר בּוֹ בְּהֶסְפֵּד[קא] וְתַעֲנִית, אִם כֵּן אַף עַתָּה מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ – לֹא הֻתְּרָה הַהֶסְפֵּד וְהַתַּעֲנִית בּוֹ בַּיּוֹם.

אֲבָל בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל פֶּסַח וְשֶׁל סֻכּוֹת לֹא הָיָה "יוֹם טְבוֹחַ" אַף לְדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי, שֶׁכָּל עוֹלוֹת רְאִיָּה הָיוּ נִקְרָבוֹת בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד, לְפִיכָךְ אֵין בָּהֶם אִסּוּר לְהִתְעַנּוֹת מֵעִקַּר הַדִּין אֶלָּא מֵחֲמַת מִנְהָג בְּעָלְמָא, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תכ"ט[קב].

כ וְנוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁלֹּא לְהִתְעַנּוֹת[קג] וְשֶׁלֹּא לוֹמַר תַּחֲנוּן מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ[קד] עַד ח' בּוֹ[קה] וְעַד בִּכְלָל, דְּהַיְנוּ עַד אַחַר מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הַנִּקְרָא "אִסְרוּ חַג"[קו], לְפִי שֶׁמִּיָּד אַחַר רֹאשׁ חֹדֶשׁ הִתְחִיל מֹשֶׁה לְהִתְעַסֵּק עִמָּהֶם בְּעִנְיַן קַבָּלַת הַתּוֹרָה, שֶׁבַּשֵּׁנִי בַּשַּׁבָּת הָיָה רֹאשׁ חֹדֶשׁ[קז], וּבַשְּׁלִישִׁי בַּשַּׁבָּת[קח] אָמַר לָהֶם: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹ'"[קט], וּבָרְבִיעִי[קי] אָמַר לָהֶם מִצְוַת הַגְבָּלָה: "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וְגוֹ'"[קיא], וּבַחֲמִישִׁי[קיב] אָמַר לָהֶם מִצְוַת פְּרִישָׁה, שֶׁיִּפְרְשׁוּ מִנְּשׁוֹתֵיהֶן "הַיּוֹם וּמָחָר"[קיג], וְיִהְיוּ נְכוֹנִים "לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי"[קיד] שֶׁהוּא שַׁבָּת[קטו], שֶׁבּוֹ נִתְּנָה הַתּוֹרָה[קטז].

 

 


[א] ראה פסחים סח, א. ר"ה ו, רע"ב. ויש לומר הטעם מפני שהדבר היחיד שנוהג בו הוא איסור מלאכה, על דרך שמיני עצרת, וזהו פירוש "עצרת", עצורים מעשיית מלאכה (ראה רש"י במדבר כט, לה). וראה רמב"ן ויקרא כג, לו שעצרת הוא החג האחרון של פסח כמו שמיני עצרת לסוכות.

[ב] ויקרא כג, טז.

[ג] שם כא.

[ד] ראה רמב"ם הל' קדוש החדש פ"ח ה"ה. טור סימן תכח.

[ה] כדלעיל סימן תפט ס"ג.

[ו] בתפלה ובקידוש.

[ז] אבל חג השבועות מצד עצמו אינו קשור למתן תורה, אלא הוא יום החמישים לספירה.

[ח] כרבנן שבת פו, ב.

[ט] ר"ה ו, ב.

[י] ס"א.

[יא] שמות יט, א.

[יב] שבת שם: "דכולי עלמא בשבת ניתנה תורה".

[יג] ומה שקובע לענין מתן תורה, אינו כמה ימים זה היה מיום צאתם ממצרים, אלא בכמה בחודש ניתנה תורה.

[יד] והעירני חכם אחד שעל פי דברי רבנו בפנים ניתן להבין את דברי אדה"ז לעיל סי' תסח סכ"ב: "נהגו כל ישראל שלא להקיז דם בשום ערב יום טוב .. לפי שביום שבועות קודם מתן תורה יצא רוח ששמו טבוח, שאם לא יקבלו ישראל את התורה היה טובח לדמם ובשרם, לפיכך יש סכנה לדורות להקיז דם באותו יום, דהיינו בערב שבועות, וגזרו חכמים על כל ערב יום טוב משום ערב שבועות". ולכאורה קשה: אם "ביום שבועות .. יצא רוח ששמו טבוח", למה אסרו להקיז דם ב"ערב שבועות". ועל פי מה שביאר כאן בפנים מובן, שכן יום שבועות שלנו, דהיינו חמישים יום מיום ט"ז בניסן, חל אז בה' בסיון, וה' בסיון הוא תמיד "ערב שבועות" לנו.  

[טו] סעיף ב (כדי להוסיף מחול על הקדש).

[טז] כלומר מחכים לצאת הכוכבים ולא מתפללים מבעוד יום. ואת מצות תוספת מחול על הקדש ניתן לקבל בלא תפלה גם כן (ראה לעיל שם). ואין זה פוגע בתמימות, כי קבלת התוספת אינה קבלת עיצומו של יום, ואין היא מחסירה מאומה מ"תמימות".

[יז] ראה לעיל סי' רסא ס"ג ובקו"א שם שע"י תפלה מקבלים קדושת היום עצמו ולא רק "תוספת" מחול על הקדש.

[יח] ויקרא כג, טו. וראה לעיל סימן תפט ס"ג לענין התחלת הספירה.

[יט] ראה לעיל סימן רסז ס"ג. ומשמע שהדלקת נרות אפשר להדליק מבעוד יום, ואפשר משום שבהדלקת נרות אין מקבלים קדושת יו"ט ממש כמו קידוש ותפלת ערבית. ועצ"ע.

[כ] סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה מ"א שם סק"ג.

[כא] ומנהג חב"ד לומר "תיקון ליל שבועות" – ראה אוצר מנהגי חב"ד חה"ש ע' רצה-ו.

[כב] סי"ג. וכ"ה בסידור סדר הנטילה. אך מנהג חב"ד לברך.

[כג] סעיף כז.

[כד] סוף ס"ז: "הרוצה לצאת ידי ספק ישמע ברכת התורה מאחר ויתכוין לצאת ידי חובתו אם אפשר, ואם לאו יברך בעצמו". ומנהג חב"ד לברך לכתחילה כל אחד לעצמו.

[כה] סעי' ב-ד.

[כו] סעיף ו: "אחד לענינו של יום והשניה למפטיר, ולא די בספר תורה אחד ולגלול אח"כ עד פרשת המוספין, לפי שאין גוללין ספר תורה בציבור מפני כבוד הציבור".

[כז] כדלעיל שם ס"ה: "משה תקן להם לישראל שיהיו קורין חמשה גברי בכל יום טוב מענינו של יום".

[כח] שמות יט, א.

[כט] ו' בסיון.

[ל] כדלעיל ס"א.

[לא] במדבר כח, כו. וראה לעיל סימן תפח ס"ו.

[לב] יחזקאל א.

[לג] מלאכים. תהלים סח, יח. רש"י מגילה לא, א.

[לד] יחזקאל ג, יב.

[לה] כדי לסיים בשבחו של הקב"ה.

[לו] ולא קטן. וראה גם לעיל סי' רפד ס"ח: "ויש נוהגים סלסול וכבוד במרכבה של יחזקאל שמפטירין בעצרת .. שלא יפטיר אלא גדול".

[לז] משנה חגיגה יא, ב.

[לח] כדלעיל סימן רפד סי"א (מלה במלה).

[לט] לא הובא בסידור רבנו, אך הובא בסידורי חב"ד. בענין אמירת אקדמות – ראה שער הכולל פ"מ אות יז. ספר המנהגים - חב"ד ע' 44 (שאין אומרים אותן). אג"ק חי"ח ע' תכז. אוצר מנהגי חב"ד שם ע' שג.

[מ] ח"י סק"ג, בשם שו"ת שער אפרים או"ח סימן י.

[מא] לא הובא בסידור רבנו. וראה אוצר מנהגי חב"ד חה"ש ע' שה שאין נוהגין לאמרו.

[מב] הן בפרשת יתרו (שמות כ ב-יד) והן בפרשת ואתחנן (דברים ה ו-יח).

[מג] טעם עליון וטעם תחתון.

[מד] זה מה שנקרא טעם עליון.

[מה] כי הכל כמו דבור אחד.

[מו] ילקוט שמעוני ירמיהו רמז רסו.

[מז] "על פני".

[מח] כי זהו דבור אחד.

[מט] "ועשית כל מלאכתך".

[נ] כי כל תיבה הסמוכה לאותיות אהו"י אינה דגושה, ואף כאן "ועשית", מנוקד בקמ"ץ וכאילו כתוב "ועשיתה", ואם כן תיבת "כל" באה אחרי האות ה"א, ולכן היא רפה.

[נא] אף שבדרך כלל אין פסוק פחות מג' תיבות.

[נב] ואם כן תיבת "תרצח" אינה נסמכת לאותיות "אהו"י".

[נג] כנ"ל לגבי "לא תרצח".

[נד] זה מה שנקרא "טעם תחתון".

[נה] כי יש טעם מפסיק בין "ועשית" ל"כל מלאכתך".

[נו] כי אין טעם מפסיק בין "לא" לתיבה שלאחריה, ואם כן הרי הן נסמכות לאותיות "אהוי".

[נז] כי אין שם אתנחתא.

[נח] לענין אופן כתיבת פרשה סתומה – ראה לעיל סי' לב סעי' נ-נא.

[נט] כלומר שאינו מסיים קריאתו.

[ס] תענית שם. מגילה שם. אבל ראה לעיל סימן לב סמ"ז: "שאין אנו בקיאים בהפסק הפסוקים שנפסקו למשה מסיני", ואכ"מ.

[סא] ולא באתנחתא.

[סב] באמצע פרשת "אנכי" ו"זכור" שיש בכל אחד מהן ארבעה פסוקים.

[סג] סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"א: "הקורא בתורה לא ישייר בפרשה פחות מג' פסוקים, מפני היוצאים אז מבית הכנסת, שיאמרו: העולה אחריו לא יקרא אלא שני פסוקים הנשארים, וכן לא יתחיל בה פחות מג' פסוקים, מפני הנכנסים אז בבית הכנסת שיאמרו שלא קרא הראשון אלא ב' פסוקים".

[סד] שלפי טעם עליון יש תשעה פסוקים ולפי טעם תחתון יש שלושה עשר פסוקים, ולענין סך הפסוקים הכללי של התורה מונים לפי טעם תחתון – ראה חומש אשל אברהם דברים ע' תלג הערה 51.

[סה] מ"א שם, בשם אור תורה שתי ידות יא, ב. וכן המנהג.

[סו] דברים טו, יט.

[סז] חבקוק ג, א.

[סח] שם ג, יט.

[סט] שם ב, כ. וכ"ה מנהג חב"ד.

[ע] כלומר המנהג הוא רק מצד מתן תורה, ולא מצד חג שבועות שהוא זמן קציר חטים, וכפי שנזכר פרט זה במגילת רות, כי אין לכך משמעות שבשבילה יקראו מגילת רות.

[עא] כפי שבני ישראל עברו אותה במצרים, שכל זה היה בשביל מתן תורה.

[עב] שאף אדם פרטי הבא להצטרף לעם היהודי ולקבל עליו עול תורה היא באה לו ע"י יסורים ועוני.

[עג] סעיף יז: "ואין מברכין שום ברכה על קריאתה, לפי שחיוב קריאתה אינו נזכר בגמרא ואינו אלא מנהג בעלמא, ואיך יברך עליה וצונו, ואלו היה בקריאתה חיוב גמור – היה צריך לכותבה על הקלף כמו מגלת אסתר".

[עד] שהיו עשבים סביב הר סיני, שנאמר [שמות לד, ג] "גם הצאן והבקר אל ירעו וגו'", שמע מינה שהיה שם מרעה (לבוש).

[עה] ראה שם סעיף נ גבי חריות של דקל שבמחשבה לבד נעשה עליהן תורת כלי ומותר לטלטלן בשבת.

[עו] סעיף ג. וראה לעיל סי' תנה סי"א שאפילו בבין השמשות של ערב שבת אסור להכין לצורך יו"ט שחל במוצאי שבת.

[עז] משנה ר"ה טז, א. הובא גם לעיל סי' קיא ס"ב.

[עח] כי רק יום א' של שבועות חל בו' בסיון שבו ניתנה תורה.

[עט] מ"א סק"ו.

[פ] נלקטו באהלי שם ח"ו ע' רא.

[פא] סעיף ז.

[פב] כדלעיל סימן תסא ס"א. וראה לעיל סימן תנא סי"ג בהגהה.

[פג] שם.

[פד] דאין אנו בקיאים בין כחוש לשמן (כדלעיל סימן תמז ס"ז), והחלב נבלע בכולו.

[פה] סנ"ו וסס"ו.

[פו]סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם ס"ה.

[פז] סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם ס"ב.

[פח] סעי' א-ו.

[פט] כדי לעוררם שלא ישנו, לאחר שהיו ערים בלילה, כדלעיל ס"ד.

[צ] כדלעיל סימן נא ס"ד.

[צא] ויעבור על איסור הנאה בלא ברכה.

[צב] כדלעיל שם ס"ה.

[צג] סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה ט"ז שם סק"א וסק"ד. וראה גם סדר ברה"נ פי"א ה"ג וה"י.

[צד] סעיף ג: "לפי שאין כאן ביטול עונג שבת לגמרי, כיון שנפשו עגומה עליו בשביל חלומו אם לא יתענה, ואם יתענה בטוח הוא שיקרע גזר דינו, א"כ הרי התענית הזה תענוג הוא לו". אבל בשבועות חיוב האכילה אינו רק מצד העונג שבאכילה כבכל יו"ט, אלא עצם האכילה הוא חיוב, ולכן אין להתענות בו אפילו תענית חלום.

[צה] ראה גם לעיל סימן תכט סי"ח. וכן הוא גם במוצאי חג השבועות בחו"ל (לקו"ש ח"ד ע' 1030). וראה לקמן ס"כ.

[צו] ראה משנה חגיגה יז, א. גמרא שם יח, סוע"א.

[צז] כי היו מקריבים כולו על המזבח.

[צח] ר"ה ד, ב (שלומדים מהיקש מחג המצות).

[צט] משנה שם.

[ק] מקור הדבר – ראה באריכות בשלחן המלך.

[קא] ראה חגיגה יח, סוע"א.

[קב] סעיף יז (מצד "אסרו חג").

[קג] ראה גם לעיל סימן רפח ס"ג.

[קד] בר"ח האיסור להתענות הוא מן הדין.

[קה] אך בסידור (לפני ובא לציון) כתב "דאין אומרים תחנון עד י"ב בו ועד בכלל ... כי החג יש לו תשלומין כל שבעה".

[קו] כדלעיל סימן תכט סי"ז. וזהו בארץ ישראל, אך בחול לארץ הוא ז' בסיון. וראה לעיל סי"ט שהוא יום טבוח, ואסור להתענות בו מן הדין.

[קז] כדעת רבנן שבת פז, א.

[קח] ב' בסיון.

[קט] שמות יט, ו.

[קי] ג' בסיון.

[קיא] שם יט, יב.

[קיב] ד' בסיון.

[קיג] ד' וה' בסיון.

[קיד] שם יט, י-יא (באמירת ה' למשה) וראה שם יט, טו (באמירת משה לעם). רש"י שם.

[קטו] ו' בסיון.

[קטז] כדלעיל ס"א.




הוסף תגובה