X

הרב אברהם אלאשוילי

ויש לעיין במה שכתב "ומברכין לפניה" (לשון רבים שמשמעו כל אדם מברך), ולא "ומברך לפניה" (דהיינו הש"צ מברך ומוציא את הצבור י"ח).

ובפשטות יש לומר, שהלכה זו נכתבה לאו דוקא למי שקורא בצבור, אלא גם ליחיד, וכמו שפתח בלשון יחיד: "חייב אדם לקרוא את המגילה". וכן מוכח מהמשך לשון רבנו (אחרי הברכות): "כשקורין המגילה בצבור מברכין לאחריה ברכה זו", משמע שלפני כן מדבר גם ביחיד, ולכן נקט בלשון רבים "ומברכין", שהכוונה לכל אחד ואחד מהקוראים.

אך אפשר לומר, שכוונת אדה"ז בזה שגם כשקוראים בצבור, כל אחד מהצבור יכול לברך את הברכות הללו (בלחש) ביחד עם השליח צבור, וזהו מה שכתב "ומברכין לפניה", היינו כל אחד מהצבור. וזה מתאים למובא בשוע"ר סי' תריט ס"ח (גבי ברכת "שהחיינו" בליל יוה"כ): "ומן הדין היה נכון שכל הקהל יצאו ידי חובתן בברכת השליח ציבור, ולא יברך כל אחד ואחד בפני עצמו, לפי שברוב עם הדרת מלך .. אלא שעכשיו על הרוב אין השליח ציבור מכוין כלל להוציא אחרים, לכן יברך כל אחד ואחד לעצמו בלחש".

[אלא ששם מסיים: "ויזהר לסיים קודם שיסיים השליח ציבור, כדי שיוכל לענות אמן אחר ברכת השליח ציבור". אבל צ"ע אם זה נכון גם לגבי קריאת המגילה, שכן עניית אמן לאחריה הוי הפסק בין הברכה לקריאה, כמבואר בשוע"ר סי' נט ס"ד: "שאסור להפסיק [בעניית אמן] בין כל דבר מצוה או דבר הנאה שמברכין עליו להברכה שלפניו". ולפי זה לכאורה עדיף שהצבור יסיים את הברכות יחד עם הש"צ, וכך לא יצטרך לענות אמן[1]. ועצ"ע].

ואם נפרש כאופן השני, ניתן לכאורה להבין דיוק לשון אדה"ז שם בהמשך "כשקורין המגילה בצבור מברכין לאחריה ברכה זו, אבל לא ביחיד", וצ"ע מהו שכותב שוב: א) "ומברכין" לשון רבים, הרי כאן מדובר בצבור וממילא השליח צבור מברך.  ב) מה מוסיף במה שכתב "אבל לא ביחיד", הרי באמרו "כשקורין המגילה בצבור מברכין ברכה זו", מובן שזה נתקן רק בצבור ולא ביחיד.

והנה לגבי השאלה הב' בפשטות כוונתו לשלול בזה את דעת הפוסקים שגם ביחיד ניתן לברך ברכה זו (ראה אליה רבה סי' תרצב סק"ח), ולכן הוצרך רבנו לכתוב במפורש שאין לברך ביחיד. שכיון שברכה זו היא רק מצד מנהג, כמובא בשו"ע סי' תרצב ס"א, המנהג הוא לברך רק בצבור ולא ביחיד (וכפסק הרמ"א שם).

אך עדיין יש להבין מהו שכתב "מברכין" לשון רבים, ועל פי המבואר לעיל ש"מברכין" הכוונה גם לכל אחד מהצבור שיוכל לברך עם השליח צבור, מובן מהו שמדגיש "אבל לא ביחיד", כיון שתחילה כתב רבנו "כשקורין המגילה בצבור מברכין לאחריה ברכה זו", "מברכין" לשון רבים, היינו שגם כל אחד מהצבור יכול לברך עם השליח צבור. וכיון שכך היה ניתן לטעות ולומר שניתן לברך ברכה זו גם "ביחיד" ממש, לכן בא והזהיר "אבל לא ביחיד", שביחיד ממש אין לברך ברכה זו, שכן היחיד יכול לברך ברכה זו רק עם השליח צבור בצבור, ולא כשהוא לבד.

*

וכאן המקום לבאר ענין נוסף בדין ברכת המגילה, והוא, מהו נוסח הברכה למי שקורא המגילה לנשים (אחרי שכבר יצא י"ח) לדעת רבנו בסידורו? דהמ"א סי' תרצב סק"ה כתב שמברך "לשמוע מגילה" משום שאין הנשים חייבות בקריאה אלא בשמיעה, ועד"ז כתב הרמ"א בסי' תרפט ס"ב שהאשה תברך "לשמוע מגילה". אך דעות הרבה פוסקים ובראשם פריש חדש סי' תרפט סק"ב (ועוד פוסקים, נסמנו בפסקי תשובות סי' תרפט הערה 22) שגם נשים מברכות "על מקרא מגילה".

והנה יש שרוצים לומר שכיון שאדה"ז לא הביא כלל בסידורו נוסח "לשמוע מגילה", אלא רק "על מקרא מגילה", משמע שסובר שגם נשים מברכות "על מקרא מגילה". ועפ"ז מורים למעשה גם לנשים לברך כן.

אך לענ"ד אין לדייק כן מסידור אדה"ז, דהנה המעיין בסידור רבנו הזקן ובפסקים הנמצאים בו יראה שרבנו הזקן לא ייעד כלל את הסידור עבור הנשים[2], שכן אין שום הוראה בסידור עבור הנשים, ואפילו במקומות הנצרכים לכך, כדלקמן.

לכל לראש בברכת "שלא עשני אשה", אין אדה"ז כותב שאין לנשים לברך ברכה זו, אלא ברכת "שעשני כרצונו", וכמו שכתב בשלחנו סי' מו סוס"ד: "והנשים נוהגות לברך שעשני כרצונו", ורבנו לא מביאו כלל בסידורו[3].

כמו כן אינו כותב בנוסח ברכת המזון שבסידור שנשים יכולות לומר: "על בריתך שחתמת בבשרינו ועל תורתך שלמדתנו", ע"ד שכתב בשולחנו סי' קפז ס"ז.

כמו כן בפסקי הלכות שבסידור משמיט רבנו הלכות הנוגעות לנשים, ואביא שתי דוגמאות לכך: א) גבי הנהגת בית הכסא מעתיק רבנו את מה שכתב בשלחנו במהדו"ת סי' ג ס"א "צריך להיות צנוע בבית הכסא .. ולכן לא יגלה עצמו עד שישב, ולא יגלה כי אם טפח לאחריו ומלפניו טפחיים", והנה בשולחנו מוסיף רבנו: "ובאשה מלפניה ולא כלום ומלאחריה טפח", וכאן בסידורו השמיט קטע זה. ב) בהמשך שם כותב רבנו בשולחנו ס"ה: "ומותר להטיל מים בפני הרבים מפני חשש סכנה, ומ"מ יש לו להסתלק לצדדין, ואפילו אשה מבנה הקטן", ואילו בסידורו מעתיק רק את הקטע הראשון: "מותר להטיל מים בפני הרבים מפני חשש סכנה, ומ"מ יש לו להסתלק לצדדין", ומשמיט את הסיום "ואפילו אשה מבנה הקטן". והלא דבר הוא!

ומכל האמור לעיל (ועוד) עולה המסקנה שרבנו לא חיבר את סידורו עבור הנשים (מן הטעם השמור עמו, או מן הטעם הפשוט שרוב הנשים לא ידעו אז לקרוא, וגם אלו שידעו לקרוא כנראה לא הבינו לשון הקודש, ומשום כך היו להן דפי תפלה או סידורים בתירגום לאידיש].

ואם הדברים כנים, לא ניתן לדייק מסידור רבנו שום דבר בנוגע להנהגת הנשים, כולל נוסח ברכת המגילה, כי כאמור רבנו בסידורו לא מתייחס כלל להלכות הנוגעות לאשה.