X

בשוע"ר סי' קצו ס"ז דן אדה"ז בדין צירוף לזימון, וכותב שם בין השאר בזה הלשון: "וכן בסעודת מצוה מראש חודש אב עד תשעה באב שמקצת הקרואים אוכלים גבינה, כמו שיתבאר בסי' תקנא, כיון שנזהרים מבשר מחמת המנהג".

כלומר, כשיש סעודת מצוה כגון סעודת ברית מילה בתשעת הימים ומגישים שם בשר, לא כולם אוכלים בשר, אלא רק חלק מהאורחים (כדלקמן), אבל חלק אחר אינו אוכל בשר אלא מאכלי חלב, מחמת שאסור להם לאכול בשר בסעודה זו.

מקור דברי אדה"ז אלו כמצוין בשוה"ג הוא המ"א סק"א בשם אגודה ברכות סי' קסד ורוקח הל' סעודה סי' שלד. אלא שהמעיין בכל המקורות הנ"ל נזכר בהם "שבת שחל בו תשעה באב", היינו שנזהרים בזה רק בשבוע שחל בו תשעה באב (ולא מר"ח אב), ואילו אדה"ז נקט בלשונו "מראש חודש אב עד תשעה באב". וצריך להבין מהיכן מקורו? ויתרה מזו בשוע"ר סי' רמט קו"א סק"א מביא רבנו דוגמא לדין סעודת ברית מילה בערב שבת שרק חלק יכולים להשתתף בו, מדין סעודת ברית מילה ב"שבוע של תשעה באב", שרק חלק מהאורחים אוכלים בשר.

ויש לומר שענין זה רמז רבנו במה שציין לסי' תקנא, ובפשטות הכוונה לסימן תקנא שהתכוין לכתוב, ואף כתב כן בפועל כידוע, שהרי כתב על כל או"ח (ויורה דעה) כמובא בהקדמת הרבנים בני הגאון המחבר, אלא שלצערנו לא הגיע לידינו.

והנה הרמ"א שם ס"י כותב: "ובסעודת מצוה, כגון מילה ופדיון הבן .. אוכלים בשר ושותין יין כל השייכים לסעודה, אבל יש לצמצם שלא להוסיף. ובשבוע שחל ט' באב בתוכה, אין לאכול בשר ולשתות יין רק מנין מצומצם". כלומר, הרמ"א מחלק בין שבוע שחל בו ת"ב, שאז אוכלים רק מנין מצומצם בנוסף לקרובים הפסולים לעדות (כמובא בשוע"ר סי' רמט שם), לבין סעודת מצוה מר"ח עד שבוע שחל בו, שאז אוכלים בשר "כל השייכים לסעודה", כלומר כל המוזמנים, ולא רק מנין מצומצם.

אך הלבוש חולק על הרמ"א בזה וכותב: "כל סעודות מצוה שתארע מראש חודש עד התענית .. כגון סעודת מילה .. מותר לקבץ שם עשרה מצומצמים עם בני המצוה ואוכלין בשר ושותין יין .. ויש לוקחין עשרה מלבד הקרובים השייכים לבעל הסעודה". הרי שהלבוש לא מחלק בין ר"ח אב לשבוע שחל בו, וסובר שלכל תשעת הימים דין אחד להם, ומראש חודש עד תשעה באב, רק עשרה מלבד הקרובים יכולים לאכול בשר, אך לא שאר הקרואים.

ונמצינו למדים שמקורו של אדה"ז בסי' קצו שבסעודת מצוה שמר"ח אב ואילך חלק מהקרואים אוכלים בשר וחלק אוכלים מאכלי חלב, הוא הלבוש בסי' תקנא ס"י. וכנראה כן כתב אדה"ז בחיבור שכתב על סימן זה, אלא שלא הגיע לידינו. אבל בזכות הדיוק בלשונו הזהב של אדה"ז בהלכות זימון אנו למדים הלכה למעשה בהלכות תשעת הימים!

[וידוע הכלל בזה שרבנו הזקן גם כשכותב דין בדרך אגב שלא במקומו, הוא מדייק מאד בלשונו עד שניתן להוציא מדבריו חידושי דינים].

ומה שבסי' רמט בקו"א אדה"ז נקט בפשיטות כדעת הרמ"א, אין מזה שום הכרח שכן הכריע לנהוג למעשה, כי רבנו הביא שם ענין זה רק כהוכחה לענין סעודת מצוה בערב שבת, ולענין זה די להוכיח מדעת הרמ"א בשבוע שחל בו, ולא נחית לדון בדעת שאר הפוסקים בדבר זה, מה שאין כן בסי' קצו שכותב הלכה למעשה בדין זימון, דייק לכתוב המנהג בזה כפי שפסק להלכה, שזהו מר"ח אב ואילך, ודלא כרמ"א.

ויש לציין שענין זה נוגע במיוחד בקביעות השנה שתשעה באב חל בשבת ונדחה ליום א', שלדעת הב"י סי' תקנא ס"ד אין באותו שבוע כלל דין שבוע שחל בו ת"ב (לענין כיבוס ורחיצה וכיו"ב), וממילא כתב המ"א שם סקל"ה שאין לו דין של שבוע שחל בו לענין אכילת בשר בסעודת ברית מילה, וניתן להקל באכילת בשר לכל הקראוים בסעודת ברית מילה. אך לפי דעת אדה"ז שחומרא זו נוהגת גם בסעודת הברית מראש חודש ואילך כדעת הלבוש, נמצא שלא ניתן להקל בזה גם בקביעות שנה זו.