לכאורה היה לחלק בין פיתוי קטנה למעשה קטן או קטנה שעשו מדעתם. במעשה רגיל - ללא פיתוי שבא מאדם אחר שהקטן סומך עליו - ייתכן שהקטן מבין שמדובר בדבר לא טוב אבל "ייצרו הוא שאנסו" ולכן הוא חוטא, ואף על פי כן, כיון שהוא קטן והבנתו מוגבלת, הוא פטור מעונש. אבל לא שאין כאן חטא כלל. כי אם נחשיב את אונס הייצר כאונס גמור, אין לך אדם חוטא מישראל - אפילו גדול - שיתחייב בעונשין.
מה שאין כן בפיתוי קטנה - לא על ידי ייצרה אלא שהמפתה פיתה אותה והוליך אותה שולל - הרי אין כאן מעשה איסור שלה ופטור מצד קטנותה, אלא שהמעשה כלל אינו נחשב שלה אלא של המפתה.
ולפי זה, אף אם קטן שנפטר מעונש בגלל קטנותו טוב לו שיעשה איזה דבר לתשובה וכפרה, מ"מ בפיתוי קטנה ייתכן שאפילו לזה אין מקום - כי אצלה הרי זה כאילו אין כלל מעשה אותו צריך לפטור מעונש ולפיכך אין כל עניין לכפר עליו.