[1] לפי שאין דברי תורה מקבלין טומאה, אלא עומדין בטהרתן לעולם (רמב"ם הל' ק"ש ספ"ד).

[2] דהיינו שיצאה ממנו שכבת זרע על ידי תשמיש. ואם ראה קרי לאנסו – ראה לקמן בהמשך הסעיף.

[3] ב"ק פב, ב.

[4] עד שיטבול במקוה, או ישפוך על עצמו ט' קבים של מים.

[5] בדבור, אבל להרהר בדברי תורה היה מותר לבעל קרי (לקמן סי' קפה ס"ג).

[6] שעונתם משבת לשבת, כדלקמן סי' רפ ס"א. והוא הדין לכל שאר העם לפי עונתם, ונקט תלמידי חכמים, מפני שהפרישות מצויה בהם (טור סי' רמ).

[7] שמרבים בתשמיש. ולכן הטריחו עליהם לחייבם טבילה, כדי שיהיו פרושים מנשותיהם. וראה גם רמב"ם הל' איסו"ב פכ"א הי"א: "אין דעת חכמים נוחה למי שהוא מרבה בתשמיש המטה ויהיה מצוי אצל אשתו כתרנגול, ופגום הוא עד מאד, ומעשה בורים הוא, אלא כל הממעט בתשמיש הרי זה משובח .. ולא תקנו בראשונה לבעלי קריין שלא יקראו בתורה עד שיטבלו אלא כדי למעט בתשמיש המטה".

[8] כלומר, לא היו טובלים.

[9] משמע שבטלה מאליה, שגם מי שנהג בה הפסיק לנהוג כן. ולא היו צריכים לבטל אותה בית דין מיוחד, כי מלכתחילה לא פשטה התקנה ברוב ישראל, וממילא לא היה לה גדר של תקנה המחייבת ביטול מיוחד (בית יוסף).

[10] שהיו נמנעים מתלמוד תורה מפני טורח הטבילה.

[11] שהיו נמנעים מתשמיש מפני טורח הטבילה (רש"י ברכות כב, א).

[12] ככל שאר הטמאים שטומאתם יוצאת עליהם מגופם.

[13] וראה לקו"ת דברים מג, ב: "וג' דברים הם להסיר כל המונעים בתפלה, א' מקוה .. והנה הרי"ף פ"ג דברכות ותר"י כתבו בשם רב האי דלא בטלו טבילת בעל קרי אלא לד"ת, אבל לתפלה צריך טבילה, ואע"ג דאנן לא קיי"ל כן כמ"ש בשו"ע, מ"מ כתב תר"י שלדברי הכל התפלה מקובלת יותר עם הטבילה".

וראה לקמן סי' שכו ס"ז שבשבת "מותר לטבול לקרי, שכיון שטבילה זו אינה מן התורה, ואף לא חיוב גמור מדברי סופרים – אינו נראה כמתקן".

וראה לקמן סי' תריג סי"ט: "מי שראה קרי ביום הכיפורים בזמן הזה שבטלה תקנת עזרא שתיקן טבילה לבעל קרי – אסור לו לטבול או לשפוך עליו תשעה קבין, אפילו מי שנוהג כך בכל ימות השנה – לא ינהג כן ביום הכיפורים, שאין מנהג להתיר את האסור אלא לאסור את המותר".

[14] שהם 36 לוג, ושיעורו (לפי 86.4 לרביעית הלוג) לערך 12.5 ליטר. ובספר טהרת המים להר"נ טלושקין סי' נח כתב שבדק ומצא שאם נמצאים תחת מקלחת של מים, הרי שבשתים עד שלוש דקות (תלוי בכמות השטף), יוצאים תשעה קבים מים.

[15] ויזהר להריק בלא הפסקה כלל (לקמן סי' תרו סי"א).

 [16] משנה מקואות פ"ג מ"ד.

[17] כן הוא בלוח התיקון שבדפוס ראשון שבסוף הל' שבת. וראה גם לקמן סי' תרו סי"א: "ורשאי לשפוך עליו משנים או משלשה כלים זה אחר זה, ובין כולם יהיה תשעה קבין, ובלבד שיתחיל השני עד שלא פסק הראשון, וכן השלישי עד שלא פסק השני, אבל מארבעה כלים אין מצטרפין לתשעה קבין".

אבל בדפוס ראשון (שלפני לוח התיקון): "מב' וג' וד' כלים מצטרפין" (והוא ע"פ ט"ז ס"ק א).

[18] בדפוס ראשון (כנ"ל) כתוב: "וכן הרביעי, אבל יותר מד' אין מצטרפין". וראה הערה הקודמת.

[19] ואם נכנס חציו לתוך המקוה ועל חציו שפכו ט' קבין יצא (לקמן שם).

[20] שהם 864 לוג, והם קרוב ל300 ליטר. אך לפי שיעור "אמה על אמה ברום שלוש אמות" הוא לערך 332 ליטר (ראה באריכות בספר תיקוני מקוואות להרשד"ב שי' לוין ע' פז ואילך).

[21] ראה גם לקמן סי' תרו שם: "כשהם בקרקע לא בכלי". וראה לקמן סי' קנט סכ"ג: "ומים שבכלי המחובר לקרקע לדברי הכל פסולים .. ואפילו הם מי גשמים, שאין טבילה בכלים, כמו שיתבאר ביו"ד סי' ר"א".

[22] ראה גם לקמן שם: "מ' סאה שאובין בקרקע .. כשרים לטבילת בעלי קריין הצריכים טבילה לדברי תורה מתקנת עזרא". סי' תרו סי"א: "וטבילה זו שהיא משום קרי כשירה אפילו בארבעים סאה שאובים".

[23] בשעה שרואות דם נדות.

[24] כדי שחברותיהן לא תתפללנה כנגדן, כיון שאינן נקיות.

[25] בשבעה נקיים, שהן נקיות אז מדם נדות אף שאינן טהורות עדיין.

[26] והולכת לבית הכנסת בשבת חתונה.

[27] בחידושי צ"צ קצו, א: "שהולכת", ומוסב על היולדת.

[28] המנהג היה שאחר שהבריאה היולדת [שזה היה בערך אחר ד' שבועות], היתה הולכת לבית הכנסת ומברכת ברכת הגומל בעזרת נשים, ועשרה אנשים היו שומעים ברכתה בבית הכנסת (ראה סדר ברה"נ פי"ג ה"ג), ובעלה היה מקבל אז עליה לתורה, וזה היה במקום קרבן (ראה מ"א סוף סי' רפב).

[29] היינו "כל הברכות שחייבת בהן", כפי שכותב בסוף.

[30] ראה לקמן סי' קפו ס"א (לענין ברכת המזון ש"ספק הוא אם חייבות מן התורה"). סי' רעא ס"ה (לענין קידוש של שבת שחייבות מן התורה).

[31] כלומר, אינה נוגעת בשום ספר קודש, וממילא אינה נוגעת בסידור להתפלל מתוכו.

[32] אלא יכולה לאחוז סידור בידה ולהתפלל (פרישה יו"ד סי' רפב סקי"א).

[33] וראה לקמן סי' קפה ס"ד. סי' רעא ס"ז.

[34] ולא בקול, לחשוש לדעת האוסרים לברך.