הלכות קריאת שמע

סימן פד

כ חשון התשעו |

פד. אִם מֻתָּר לִקְרוֹת בַּמֶּרְחָץ וּבוֹ סְעִיף אֶחָד:

א מֶרְחָץ חָדָשׁ שֶׁלֹּא רָחֲצוּ בּוֹ – מֻתָּר לִקְרוֹת בּוֹ, שֶׁאֵין קְרִיאַת שֵׁם אוֹסַרְתּוֹ כְּמוֹ שֶׁאוֹסֶרֶת בְּבֵית הַכִּסֵּא[1], לְפִי שֶׁבֵּית הַכִּסֵּא הוּא מָאוּס בְּיוֹתֵר[2].

וּמֶרְחָץ יָשָׁן[3], בַּבַּיִת הַחִיצוֹן[4] שֶׁכָּל הָעוֹמְדִים שָׁם הֵם לְבוּשִׁים – מֻתָּר לִקְרוֹת שָׁם קְרִיאַת שְׁמַע וּלְהִתְפַּלֵּל[5].

וּבָאֶמְצַע, שֶׁקְּצָת[6] מִן הָעוֹמְדִים שָׁם הֵם לְבוּשִׁים וּקְצָתָם עֲרֻמִּים[7] – יֵשׁ שָׁם שְׁאִילַת שָׁלוֹם[8], אֲבָל לֹא קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה וְדִבְרֵי תּוֹרָה (א[9]) אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֵין שָׁם אָדָם עָרֹם[10].

אֲבָל מֻתָּר לְהַרְהֵר שָׁם בְּדִבְרֵי תּוֹרָה אֲפִלּוּ כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם עֲרֻמִּים[11]. וּמֻתָּר לִפְסֹק שָׁם דִּין, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֹאמַר טַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר, שֶׁזֶּה אֵינוֹ אֶלָּא כְּמוֹ הִרְהוּר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה[12], שֶׁמְּחַשֵּׁב הַטַּעַם בְּלִבּוֹ.

וְהַבַּיִת הַפְּנִימִי, שֶׁכָּל הָעוֹמְדִים שָׁם הֵם עֲרֻמִּים[13] – אֲפִלּוּ שְׁאִילַת שָׁלוֹם אָסוּר, כִּי "שָׁלוֹם" הוּא שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא[14], שֶׁנֶּאֱמַר[15] "וַיִּקְרָא לוֹ[16] ה' שָׁלוֹם"[17].

וְהוּא הַדִּין שֶׁאָסוּר לִתֵּן שָׁלוֹם לַחֲבֵרוֹ בִּמְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת[18].

וְאָדָם שֶׁשְּׁמוֹ "שָׁלוֹם" – יֵשׁ אוֹסְרִין[19] לִקְרוֹת בִּשְׁמוֹ, אֶלָּא בִּלְשׁוֹן לַעַז[20]. וְיֵשׁ מַתִּירִין[21], כֵּיוָן שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן עַל עִנְיַן הַשָּׁלוֹם אֶלָּא לְהַזְכָּרַת שְׁמוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אָדָם. (וּבְדִבְרֵי סוֹפְרִים הַלֵּךְ אַחַר הַמֵּקֵל[22]. וְכֵן נוֹהֲגִין[23]).

וְאָסוּר לַעֲנוֹת שָׁם[24] "אָמֵן"[25], וְלֹא לְהַרְהֵר בְּשׁוּם דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה[26].

וְאִם שָׁאַל לוֹ אָדָם דְּבַר הֲלָכָה – אָסוּר לוֹמַר לוֹ: "אֵין מְשִׁיבִין בַּמֶּרְחָץ"[27]. אֲבָל בַּבַּיִת הָאֶמְצָעִי מֻתָּר לוֹמַר לוֹ כָּךְ[28].

 

[1] כדלעיל סי' פג ס"ב.

[2] ויש בזיון לקרוא בתוכו אפילו בקריאת שם בלבד, כדלעיל שם.

[3] היינו שנשתמשו בו כבר פעם אחת, כדלעיל גבי בית הכסא.

[4] בחדר החיצוני של בית המרחץ. ראה רש"י שבת י, ב: "מרחצאות שלהן שלשה חדרים היו לו: "פנימי להזיע ולהשתטף, אמצעי שיורד לתוכו מן המרחץ ולובש חלוקו, ויוצא לחיצון וגומר לבישתו".

[5] וראה לעיל סי' מה סעיף ג.

[6] חלק.

[7] ראה רש"י שם: "שיוצא בו ערום, וממהר לכסות את עצמו ויוצא לחיצון".

[8] כלומר, מותר לשאול שם לשלום, אף ששלום הוא שמו של ה', כדלקמן.

[9] קו"א סק"א – ראה לקמן בהוספות.

[10] כיון שהיו בו פעם ערומים (ב"ח), שאם לא כן בלאו הכי אסור לקרוא שם משום איסור ערוה (קו"א).

[11] כדלעיל סי' עג ס"א. סי' עה ס"י.

[12] ראה גם לעיל סי' מז ס"ב.

[13] אפילו בשעה שאין שם אדם (שבת י, א. וראה גם לעיל סי' מה ס"ג).

[14] שבת י, ב. וראה גם לקמן סי' פה ס"ג. סי' פט ס"ג. סי' קכח סנ"ח.

[15] שופטים ו, כד.

[16] גדעון להקב"ה (רש"י שבת שם. אבל ברש"י שופטים שם: "גדעון למזבח").

[17] ה' הוא שלומנו (רש"י שופטים שם).

[18] ראה גם לקמן סי' פה ס"א.

[19] ב"ח. מ"א סק"ב.

[20] כלומר, מותר לקרוא לו שלום בתרגום ללעז.

[21] ט"ז ס"ק ג.

[22] עבודה זרה ז, א.

[23] לקרוא אפילו במרחץ הפנימי לאדם ששמו שלום.

[24] בחדר הפנימי.

[25] על ברכה שמישהו בירך בחדר החיצון או מחוץ למרחץ.

[26] אפילו בשעה שאין שם אדם, במה דברים אמורים? במרחץ שזוהמתו רבה מהבל החמין שמשתמשין בו, אבל בבית הטבילה אע"פ שעומדים בו ערומים, כיון שתשמישו בצונן אין בו זוהמא, ומותר ליכנס בו בתפילין כשאין שם אדם ערום, לכן מברכין ברכת הטבילה במקוה אפילו קודם שירד למים, אע"פ שלמעלה מהמים עומדים שם ערומים (לעיל סי' מה ס"ג). וראה גם לקמן סי' פה ס"א.

[27] כיון שזהו דבר הלכה, אלא יאמר: מרחץ הוא (פמ"ג סק"ב).

[28] כיון שזהו פסק דין בלי נתינת טעם, כדלעיל.




הוסף תגובה