הלכות קריאת שמע

סימן פג

כ חשון התשעו |

פג. דִּינֵי בֵּית הַכִּסֵּא בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבוֹ ה' סְעִיפִים:

א כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגֶד הַצּוֹאָה מִן הַתּוֹרָה[1] - כָּךְ אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגֶד בֵּית הַכִּסֵּא יָשָׁן, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ כְּבָר פַּעַם אֶחָד בַּעֲשִׂיַּת צְרָכָיו, וַאֲפִלּוּ אִם פִּנָּה מִמֶּנּוּ הַצּוֹאָה אַחַר כָּךְ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁחָל עָלָיו שֵׁם בֵּית הַכִּסֵּא פַּעַם אֶחָד – מָאוּס הוּא, וְאֵין זֶה מַחֲנֶה קָדוֹשׁ, וְאָסוּר מִן הַתּוֹרָה.

וַאֲפִלּוּ הוּא מִמְּחִצּוֹת גְּבוֹהוֹת י' טְפָחִים שֶׁהֵן חוֹלְקוֹת רְשׁוּת לְעַצְמָן לְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָן, וְנִמְצָא שֶׁהַצּוֹאָה שֶׁבְּתוֹכָן הִיא בִּרְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ, מִכָּל מָקוֹם הַמְּחִצּוֹת עַצְמָן כֵּיוָן שֶׁהֵם מְיֻחָדִים לְכָךְ – הֵם מְאוּסִין כְּמוֹ גְּרָף שֶׁל רְעִי[2], וְצָרִיךְ לְהַרְחִיק מֵהֶם ד' אַמּוֹת[3] וּלְפָנָיו כִּמְלֹא עֵינָיו אֲפִלּוּ פִּנּוּ מִמֶּנּוּ הַצּוֹאָה.

וְלָכֵן צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִקְרוֹת אוֹ לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה[4] - בְּחָצֵר כְּנֶגֶד בֵּית הַכִּסֵּא כִּמְלֹא עֵינָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא סָגוּר וְאִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת הַצּוֹאָה שֶׁבּוֹ[5].

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁעָשָׂה בַּחֲצֵרוֹ חֶדֶר מְיֻחָד לָזֶה, אֲבָל אִם עָשָׂה בֵּית הַכִּסֵּא בִּמְחִצּוֹת שֶׁל בַּיִת אוֹ חָצֵר – אֵין עַל הַמְּחִצּוֹת אֵלּוּ דִּין בֵּית הַכִּסֵּא אַף עַל פִּי שֶׁהֵן גַּם כֵּן מְחִצּוֹת שֶׁל בֵּית הַכִּסֵּא, כֵיוָן שֶׁאֵינָן מְיֻחָדוֹת לוֹ בִּלְבַד. [וּ]מֻתָּר לִקְרוֹת אֲפִלּוּ בְּסָמוּךְ לָהֶן מַמָּשׁ (רַק שֶׁלֹּא יִהְיֶה סָמוּךְ[6] לְהֶחָלָל שֶׁבֵּינֵיהֶם שֶׁנִּפְ[נָ]ה שָׁם, וְלֹא כְּנֶגְדּוֹ מְלֹא עֵינָיו).

ב הִזְמִין מָקוֹם אוֹ חֶדֶר לְבֵית הַכִּסֵּא וַעֲדַיִן לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ – אָסוּר לִקְרוֹת בְּתוֹכוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, הוֹאִיל וְנִקְרָא עָלָיו שֵׁם בֵּית הַכִּסֵּא[7] – יֵשׁ בּוֹ בִּזָּיוֹן לַקְּרִיאָה שֶׁבְּתוֹכוֹ.

אֲבָל מֻתָּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדּוֹ אֲפִלּוּ בְּסָמוּךְ לוֹ תּוֹךְ ד' אַמּוֹת, שֶׁאֵין קְרִיאַת הַשֵּׁם בִּלְבַד כְּדַאי לֶאֱסֹר חוּצָה לוֹ.

ג הָיוּ לְפָנָיו ב' חֲדָרִים, וְאָמַר: "חֶדֶר זֶה יִהְיֶה לְבֵית הַכִּסֵּא, וְגַם זֶה" – הֲרֵי שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים לִקְרוֹת בְּתוֹכָם[8].

אֲבָל אִם אָמַר עַל הַשֵּׁנִי: "וְחֶדֶר זֶה", וְלֹא אָמַר "וְגַם זֶה" – הֲרֵי הַשֵּׁנִי סָפֵק אִם הִזְמִינוֹ לְכָךְ אִם לֹא[9], לְפִיכָךְ אֵין קוֹרִין לְכַתְּחִלָּה, וְאִם קָרָא – יָצָא.

אֲבָל אִם קָרָא בְּמָקוֹם שֶׁאָסוּר לִקְרוֹת בְּוַדַּאי, אֲפִלּוּ אֵין אִסּוּרוֹ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים – צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹת, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ע"א[10].

ד בֵּית הַכִּסֵּא שֶׁהוּא בַּחֲפִירָה וּפִיו בְּרִחוּק ד' אַמּוֹת מִן הַגֻּמָּא[11], וְהוּא עָשׂוּי בְּמִדְרוֹן בְּעִנְיָן שֶׁהָרְעִי מִתְגַּלְגֵּל וְנוֹפֵל מִיָּד לְמֵרָחוֹק, וְכֵן הַמֵּי רַגְלַיִם יוֹרְדִין מִיָּד לַגֻּמָּא – הֲרֵי הוּא כְּסָתוּם, וּכְאִלּוּ אֵין שָׁם בֵּית הַכִּסֵּא כְּלָל חוּץ לַגֻּמָּא[12] (בֵּין שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְחִצּוֹת בֵּין שֶׁאֵין לוֹ), וּמֻתָּר לִקְרוֹת שָׁם אִם אֵין שָׁם רֵיחַ רַע וְגַם אֵין מַשְׁתִּינִים חוּץ לַגֻּמָּא.

אֲבָל אִם מַשְׁתִּינִים שָׁם לִפְעָמִים (וּרְגִילִים בְּכָךְ[13]) – אָסוּר לְהַרְהֵר שָׁם בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע (וַאֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֵין שָׁם מֵי רַגְלַיִם[14]), לְפִי שֶׁיֵּשׁ שֵׁם בֵּית הַכִּסֵּא עַל מָקוֹם זֶה שֶׁחוּץ לַגֻּמָּא שֶׁמַּשְׁתִּינִים שָׁם[15], וְצָרִיךְ לְהַרְחִיק מִמָּקוֹם זֶה ד' אַמּוֹת וּלְפָנָיו כִּמְלֹא עֵינָיו.

[16]) (וּמִכָּל מָקוֹם, אִם יֵשׁ לוֹ מְחִצּוֹת – אֵין לָהֶם דִּין מְחִצּוֹת בֵּית הַכִּסֵּא לְהַרְחִיק מֵהֶן, כֵּיוָן שֶׁאֵין הַמְּחִצּוֹת אֶלָּא לְבֵית הַכִּסֵּא שֶׁל הֲטָלַת מֵי רַגְלַיִם, שֶׁאֵין אֲסוּרִין אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אַחַר שֶׁנָּפְלוּ לָאָרֶץ[17], שֶׁהַצּוֹאָה שֶׁבַּגֻּמָּה כְּסָתוּם דָּמִי, וְאֵין מְחִצּוֹת אֵלּוּ נִקְרָאִים בִּשְׁבִילָהּ מְחִצּוֹת בֵּית הַכִּסֵּא).

ה בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם סַפְסָל נָקוּב שֶׁנִּפְנִים עָלָיו, וְכֵן בְּאוֹתָם בָּתִּים שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָם כִּסְאוֹת קְטַנִּים נְקוּבִים לְצֹרֶךְ הַיְּלָדִים קְטַנִּים שֶׁבַּבַּיִת – צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁיִּהְיוּ מְכֻסִּים בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה וְדִבְרֵי תּוֹרָה, אוֹ יוֹצִיאֵם מֵהַחֶדֶר שֶׁמִּתְפַּלֵּל אוֹ לוֹמֵד בּוֹ אֲפִלּוּ הֵם נְקִיִּים בְּתוֹכָם וְעַל גַּבָּם, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֵם מְיֻחָדִים לִפָּנוֹת עֲלֵיהֶם – הֲרֵי הֵם כְּבֵית הַכִּסֵּא, שֶׁאֲפִלּוּ אֵין בּוֹ צוֹאָה צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִמֶּנּוּ ד' אַמּוֹת וּלְפָנָיו כִּמְלֹא עֵינָיו מִן הַתּוֹרָה[18].

 

[1] כדלעיל סי' עט ס"א.

[2] ראה לקמן סי' פז סעיף א.

[3] ראה גם לעיל סי' מג סי"ג ש"ד' אמות של בית הכסא הן כד' אמות של צואה עצמה".

[4] לגבי ערוה לא אסרו הרהור, כי כתוב "ערות דבר – דיבור אסור הרהור מותר" (לעיל סי' עה ס"י), אך לענין "מחניך קדוש" האמור לגבי "וכסית את צאתך", לא נאמר לשון "דבר", ולכן אסרו גם הרהור. וראה גם רש"י שבת קנ, א: "והיה מחניך קדוש – ולא כתיב ביה דבר, אלא מקום חנייתך תהא בקדושה, וטעמא משום דישראל מהרהרין תמיד בדברי תורה".

[5] כי המחיצות עצמן אסורות, כדלעיל.

[6] ד' אמות.

[7] שהוא מאוס ביותר (לקמן סי' פד ס"א).

[8] כדלעיל סעיף ב.

[9] כי אפשר שכוונתו "וחדר זה" יהיה לתשמיש אחר (נדרים ז, א), שהרי לא אמר בפירוש שגם חדר זה יהיה לבית הכסא.

[10] סעיף ו: "שקנסוהו חכמים על שעבר על דבריהם, ואפילו היה שוגג".

[11] ששם הצואה נופלת.

[12] וראה גם לעיל סי' מג סוס"ג: "אבל אם היא בחפירה, הרי החפירה היא רשות לעצמו ובית הכסא שלמעלה רשות לעצמו, ואין לו דין בית הכסא כלל, כמו שיתבאר בסימן פג".

[13] ולא שזה קורה באקראי.

[14] שאם לא כן אסור בלאו הכי משום מי רגלים (ע"פ הגהה בשוה"ג).

[15] כיון שרגילים להשתין שם לפעמים.

[16] קו"א סק"א – ראה לקמן בהוספות.

[17] כדלעיל סי' עז סעיף א.

[18] כדלעיל סעיף א.




הוסף תגובה