הלכות קריאת שמע

סימן פא

כ חשון התשעו |

פא. דִּין צוֹאַת קָטָן וּבוֹ ג' סְעִיפִים:

א קָטָן שֶׁיָּכוֹל לֶאֱכֹל כְּזַיִת דָּגָן שֶׁהֵם ה' מִינֵי תְּבוּאָה[1], שֶׁצּוֹאַת מִינִים אֵלּוּ מַסְרַחַת[2], אֲפִלּוּ אֵינוֹ יָכוֹל לְאָכְלוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי בִּשּׁוּל[3], כְּגוֹן דַּיְסָא וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, אִם אֵין צָרִיךְ לִשְׁהוֹת מִתְּחִלַּת כְּזַיִת זֶה עַד סוֹפוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁגָּדוֹל בֵּינוֹנִי[4] שׁוֹהֶה בַּאֲכִילַת פְּרָס מִמַּאֲכָל זֶה[5] - צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִצּוֹאָתוֹ וּמִמֵּי רַגְלָיו[6] כְּמוֹ מִשֶּׁל גָּדוֹל.

אֲבָל אִם צָרִיךְ לִשְׁהוֹת יוֹתֵר מִכָּאן[7] - הֲרֵי זֶה כְּאוֹכֵל עַכְשָׁו חֲצִי זַיִת וּלְמָחָר חֲצִי זַיִת, שֶׁכֵּן הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי[8], שֶׁאֵין אֲכִילָה מִצְטָרֶפֶת לִשְׁהִיָּה אֲרֻכָּה כָּזוֹ.

וְשִׁעוּר כְּזַיִת יִתְבָּאֵר בְּסִימָן תפ"ו[9], וְשִׁעוּר פְּרָס בְּסִימָן תרי"ב[10].

ב וְאִם הַקָּטָן הוּא חַלָּשׁ וְאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכֹל כְּזַיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, אַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיעַ לְשָׁנִים שֶׁאַחֵר כַּיּוֹצֵא בּוֹ[11] יָכוֹל לֶאֱכֹל – אֵין צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִצּוֹאָתוֹ וּמִמֵּי רַגְלָיו, אֲפִלּוּ הוּא בֶּן ג' וְד' שָׁנִים.

[12]) (וְהוּא, שֶׁעֲדַיִן לֹא הָיָה יָכוֹל לֶאֱכֹל מִיָּמָיו כְּזַיִת דָּגָן בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס), אֲבָל אִם הָיָה יָכוֹל לֶאֱכֹל פַּעַם אַחַת וְאַחַר כָּךְ נֶחֱלַשׁ וְאֵינוֹ יָכוֹל – דִּינוֹ כְּגָדוֹל שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְחִיק מִצּוֹאָתוֹ וּמִמֵּי רַגְלָיו (וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ יָכוֹל[13]).

וַאֲפִלּוּ לֹא אָכַל דָּגָן מִיָּמִים רַבִּים, וַאֲפִלּוּ לֹא אָכַל מֵעוֹלָם, שֶׁאַף שֶׁצּוֹאָה זוֹ אֵינָהּ מִדָּגָן, מִכָּל מָקוֹם (כָּל שֶׁהָיָה יָכוֹל לֶאֱכֹל כְּזַיִת דָּגָן בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס[14]) – בְּנֵי מֵעַיִם מַסְרִיחִים כָּל מִינֵי מַאֲכָל שֶׁיֹּאכַל[15].

וְכָל זֶה מִן הַדִּין, אֲבָל טוֹב וְיָשָׁר לִקְרוֹת וּלְהִתְפַּלֵּל בְּמָקוֹם שֶׁהוּא נָקִי לְגַמְרֵי אֲפִלּוּ מִצּוֹאַת תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ (אִם אֶפְשָׁר בְּקַל, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אִסּוּר בַּדָּבָר[16]).

ג אִם הָיָה עוֹמֵד בִּתְפִלָּה וְרָאָה צוֹאָה כְּנֶגְדּוֹ בְּרִחוּק ד' אַמּוֹת (וְאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר פָּנָיו מִמֶּנָּה מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לְהַחֲזִיר פָּנָיו כְּנֶגֶד בֵּית קָדְשֵׁי קָדָשִׁים[17]) – יֵלֵךְ לְפָנָיו כְּדֵי[18] שֶׁיִּזְרְקֶנָּה מֵאַחֲרָיו ד' אַמּוֹת[19]. וְאִם אִי אֶפְשָׁר, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ לְפָנָיו נָהָר אוֹ דָּבָר אַחֵר הַמְּעַכֵּב – יֵלֵךְ בִּכְדֵי שֶׁיַּנִּיחֶנָּה לִצְדָדִים[20] ד' אַמּוֹת, וְכֵן בִּקְרִיאַת שְׁמַע אִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ[21].

וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר אֶלָּא לְמָקוֹם שֶׁפָּסַק, וְלֹא לְרֹאשׁ הַתְּפִלָּה אוֹ הַקְּרִיאַת שְׁמַע, אַף עַל פִּי שֶׁהִתְפַּלֵּל וְקָרָא כְּנֶגֶד הַצּוֹאָה, לְפִי שֶׁאֵין זֶה "זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֵבָה"[22], כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיְתָה ד' אַמּוֹת סְבִיבוֹ, שֶׁבָּהֶן לְבַדָּם הוּא שֶׁמְּחֻיָּב לִבְדֹּק שֶׁלֹּא תְּהֵא בָּהֶם צוֹאָה אִם הוּא מָקוֹם שֶׁרָאוּי לְהִסְתַּפֵּק בְּצוֹאָה, וְאִם לֹא בָּדַק בָּהֶן – פּוֹשֵׁעַ הוּא וּתְפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה[23], אֲבָל לֹא הִטְרִיחוּ לִבְדֹּק לְפָנָיו כִּמְלֹא עֵינָיו אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּמָקוֹם הָרָאוּי לְהִסְתַּפֵּק בּוֹ בְּצוֹאָה.

 

[1] שהם: חטים, שעורים, כוסמין, שבולת שועל, ושיפון (רש"י סוכה מב, ב. לקמן סי' תנג ס"א).

[2] משמע שאין די שהקטן יהיה "יכול לאכול כזית דגן", אלא צריך שיאכל בפועל. וכן דייק הפמ"ג במשב"ז סוסק"א. וראה לקמן ס"ב.

[3] ולא ע"י אפיה.

[4] בינוני באכילתו, לא מהיר ולא איטי.

[5] מהדייסא שאוכל התינוק.

[6] שכיון שהגיע לשיעור זה, גם מי רגליים שלו מסריחים.

[7] יותר משיעור זה.

[8] רש"י שם.

[9] סעיף א: "יש אומרים שהוא כחצי ביצה, ויש אומרים שהוא פחות מעט משליש". ומסיק להלכה שבדבר שהוא מן התורה יש להחמיר, ובמה שהוא מדרבנן יש להקל.

[10] סעיף ד: "יש אומרים שהוא כמו ד' ביצים, ויש אומרים שהוא כמו ג' ביצים .. ולענין הלכה: כל שהוא בשל תורה הלך אחר המחמיר, וכל שהוא בשל דבריהם הלך אחר המיקל". 

[11] בגילו.

[12] קו"א סק"א – ראה לקמן בהוספות.

[13] כלומר, אפילו שהגדול אינו יכול לאכול עכשיו.

[14] אף שלא אכל בפועל.

[15] ולעיל ריש ס"א כתב "שצואת מינים אלו מסרחת", משמע שצריך לאכול בפועל, ויש לומר שלעיל מדבר בקטן ממש, ולכן צריך שיאכל בפועל, ואילו כאן מדבר בגדול קצת, ולכן אינו צריך לאכול מיני דגן בפועל, כי אצלו האיסור הוא מצד זה ש"בני מעיים [שלו] מסריחים כל מיני מאכל", אלא שזה תלוי בכך שהיתה לו יכולת לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס, שזהו השיעור לגדול ש"בני מעיים [שלו] מסריחים". ועצ"ע.

[16] וכן בברית מילה "יש לנקות הקטן מצואתו קודם שיברך" (רמ"א יו"ד סי' רסה ס"ח). ואף שאין מרחיקין מצואת קטן עד שיהא ראוי לאכול כזית דגן, מ"מ מוטב לנקותו קודם הברכה (ש"ך שם סקי"ט).

[17] כדלקמן סי' צד ס"א.

[18] כשיעור.

[19] שכשהולך קדימה ומשאיר מאחריו את הצואה במרחק ד' אמות, הרי זה כאילו זורק את הצואה לאחריו.

[20] הכוונה לצדדים ממש, ולא לצדדים שלפניו, כדלעיל סי' עט סוס"א.

[21] להחזיר פניו ממנה, או ללכת לפניו כשיעור שיזרקנה מאחריו ד' אמות.

[22] משלי כא, כז.

[23] כדלעיל סי' עו סי"א.




הוסף תגובה