[1] כדלעיל סי' עו ס"ט.

[2] ולענין שאר משקים – ראה פסקי תשובות הערה 6.

[3] סעיף א. אלא א"כ נותן רביעית מים בכלי בכל פעם שמשתין שם (ראה שם ס"ב).

[4] משמע שאפילו אם המי רגליים הם פחותים מרביעית צריך רביעית מים (מחצה"ש סק"א).

[5] שיש בו כל כך לחות עד שאם יניח עליו ידו תעלה בה לחות כל כך עד שאם ידביקנה לידו אחרת תדבק בה הלחות (לקמן סי' תריג סי"ד).

[6] כלומר שופך עליהם מים כשיעור טופח על מנת להטפיח.

[7] ולא צריך רביעית מים.

[8] שאסור לשפוך מים על בגד משום איסור כיבוס.

[9] סעיף כא: "מותר לנגב ידיו בבגד שהטיל עליו תינוק מי רגלים כדי לבטל את מי רגלים בהמים שיבאו עליהם מניגוב ידיו על דרך שנתבאר בסי' ע"ז, ואין בזה משום כיבוס, כיון שהוא דרך לכלוך ע"י ניגוב ידיו ולא דרך נקיון. אבל אסור ליטול ידיו במים על המי רגלים כדי לבטלם, שאף שהמים היורדים מידיו נקראים שופכים – אין זה נקרא דרך לכלוך, כיון שהם צלולים וראוים לכיבוס, ושרייתם זהו כיבוסם .. ואם יש על בגדו צואה ושאר דבר מטונף אסור להעבירו אפילו ע"י ניגוב הידים אף שהוא דרך לכלוך, כיון שמעביר בזה לכלוך יותר גדול, משא"כ במי רגלים שאינו מעבירם מהבגד על ידי הניגוב, אלא שמבטלם ומטהרם כדי שיוכל להתפלל".

[10] שאם המי רגלים נבלעו בארץ ואינם בעין אבל יש בהם טופח על מנת להטפיח (כדלקמן סי' פב ס"ב), אפשר לבטלם ע"י שמטפיחם במים, ולא צריך רביעית.