הלכות קריאת שמע

סימן עד

כ חשון התשעו |

עד. שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ כְּשֶׁאֵבָרָיו רוֹאִים אֶת הָעֶרְוָה וּבוֹ ז' סְעִיפִים:

א כָּתוּב בַּתּוֹרָה[1]: "וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ [וְגוֹ'[2]], כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ וְגוֹ', וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְגוֹ'". מִכָּאן לָמְדוּ חֲכָמִים[3] שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁה' אֱלֹהֵינוּ מִתְהַלֵּךְ עִמָּנוּ, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁאָנוּ עוֹסְקִים בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִתְפִלָּה אוֹ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה[4] - צָרִיךְ לִהְיוֹת הַמַּחֲנֶה קָדוֹשׁ, שֶׁלֹּא תְּהֵא צוֹאָה מְגֻלָּה שָׁם[5], וְשֶׁלֹּא יִרְאֶה ה' בָּנוּ "עֶרְוַת דָּבָר", דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה דְּבַר עֶרְוָה[6] כְּנֶגֶד פָּנָיו שֶׁל אָדָם הַקּוֹרֵא אוֹ מִתְפַּלֵּל[7] כִּמְלֹא עֵינָיו[8], מִפְּנֵי שֶׁעִקַּר מַחֲנֵהוּ שֶׁל אָדָם הוּא כְּנֶגֶד פָּנָיו[9], וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה מַחֲנֶה זֶה קָדוֹשׁ, שֶׁלֹּא יִרְאֶה בּוֹ ה' "עֶרְוַת דָּבָר", וְאִסּוּר זֶה הוּא מִן הַתּוֹרָה.

וְהַחֲכָמִים הוֹסִיפוּ[10] שֶׁהַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר ה' שֹׁכֵן בָּהֶם בְּקִרְבֵּנוּ, שֶׁהֵם רֹאשׁוֹ וְלִבּוֹ שֶׁל אָדָם הַקּוֹרֵא אוֹ מִתְפַּלֵּל – צָרִיךְ גַּם כֵּן שֶׁלֹּא יִהְיוּ רוֹאִים אֶת הָעֶרְוָה, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה עִם הָעֶרְוָה תַּחַת מִכְסֶה אֶחָד בְּלִי הֶפְסֵק וַחֲצִיצָה בֵּינֵיהֶם (אַף עַל פִּי שֶׁמִּן הַתּוֹרָה אֵין בָּזֶה מִשּׁוּם "וְלֹא יִרְאֶה בְךָ כוּ'", כֵּיוָן שֶׁעֶרְוָתוֹ מְכֻסָּה נֶגֶד בְּנֵי אָדָם[11]).

לְפִיכָךְ, אִם הָיָה יָשֵׁן עָרֹם וּמִתְכַּסֶּה בְּטַלִּיתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהוֹצִיא רֹאשׁוֹ חוּץ לְטַלִּיתוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה עִם עֶרְוָתוֹ תַּחַת מִכְסֶה אֶחָד – הֲרֵי זֶה לֹא יִקְרָא עַד שֶׁיָּחֹץ בְּטַלִּיתוֹ עַל לִבּוֹ[12] לְהַפְסִיק בֵּין לִבּוֹ לָעֶרְוָה[13], שֶׁלִּבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה אָסוּר.

וְהוּא הַדִּין אִם לִבּוֹ רוֹאֶה אֶת עֶרְוַת חֲבֵרוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין הֶפְסֵק בֵּין לִבּוֹ לְעֶרְוַת חֲבֵרוֹ, כְּגוֹן שֶׁשְּׁנֵיהֶם שׁוֹכְבִים עֲרֻמִּים וּמִתְכַּסִּים בְּטַלִּית אֶחָד וְהֵם רְחֹקִים זֶה מִזֶּה שֶׁאֵין בְּשָׂרָם נוֹגֵעַ[14], אֶלָּא שֶׁפְּנֵיהֶם זֶה כְּנֶגֶד זֶה[15].

ב אֲפִלּוּ אִם לִבּוֹ מְכֻסֶּה בְּבֶגֶד לְהַפְסִיק בֵּינוֹ לָעֶרְוָה – צָרִיךְ שֶׁתְּהֵא עֶרְוָתוֹ גַּם כֵּן מְכֻסָּה. וְאִם הוּא מְגֻלֶּה – אָסוּר לִקְרוֹת מִן הַתּוֹרָה, אֲפִלּוּ אִם הֶחֱזִיר פָּנָיו מִמֶּנָּה שֶׁלֹּא יִרְאֶנָּה אוֹ שֶׁעָצַם עֵינָיו, שֶׁהֲרֵי לֹא נֶאֱמַר "לֹא תִּרְאֶה עֶרְוַת דָּבָר", אֶלָּא "לֹא יִרְאֶה בְךָ", כְּלוֹמַר שֶׁתְּהֵא מְכֻסָּה בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא תְּהֵא נִרְאֶה לְאַחֵר הָעוֹמֵד אֶצְלוֹ.

לְפִיכָךְ, הָעוֹמֵד בַּבַּיִת עָרֹם וְהוֹצִיא רֹאשׁוֹ חוּץ לַחַלּוֹן שֶׁלֹּא יִרְאֶה עֶרְוָתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁכִּסָּה לִבּוֹ בְּבֶגֶד[16] – הֲרֵי זֶה לֹא יִקְרָא, כֵּיוָן שֶׁעֶרְוָתוֹ מְגֻלָּה וְנִרְאֵית בַּבַּיִת.

אֲבָל הַיָּשֵׁן עָרֹם בְּכִלָּה[17] שֶׁאֵינוֹ גָּבוֹהַּ י' טְפָחִים וְהוֹצִיא רֹאשׁוֹ חוּצָה לָהּ וְגַם כִּסָּה בְּבֶגֶד עַל לִבּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁעֶרְוָתוֹ מְגֻלָּה בַּכִּלָּה – הֲרֵי זֶה כִּמְכֻסֶּה בְּטַלִּית, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵין הַכִּלָּה גָּבוֹהַּ י' טְפָחִים – שֵׁם כִּסּוּי עָלֶיהָ[18], וְאֵינָהּ דּוֹמָה לְבַיִת שֶׁהוּא חָלוּק רְשׁוּת לְעַצְמוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהָעֶרְוָה נִרְאֵית בְּתוֹכוֹ – אָסוּר.

ג מַיִם אֲפִלּוּ הֵן צְלוּלִין חֲשׁוּבִים כִּסּוּי לָעֶרְוָה, וּבִלְבַד שֶׁיּוֹצִיא רֹאשׁוֹ וְלִבּוֹ חוּץ לַמַּיִם, שֶׁלֹּא יִהְיֶה עִם עֶרְוָתוֹ תַּחַת מִכְסֶה אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר סְעִיף א'.

וְאִם לִבּוֹ תּוֹךְ הַמַּיִם, אִם הֵם צְלוּלִים – אָסוּר מִשּׁוּם לִבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה. וְאִם הֵן עֲכוּרִים, שֶׁאֵין אֵבָרָיו נִרְאִים בָּהֶם – מֻתָּר לִקְרוֹת בְּתוֹכָם, (וְהוּא[19]) מִפְּנֵי שֶׁהֵם[20] חֲשׁוּבִים הֶפְסֵק בֵּין לִבּוֹ לָעֶרְוָה. וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה רֵיחָם רַע, שֶׁאָז צָרִיךְ לְהַרְחִיק מֵהֶם ד' אַמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן[21]. וּמַיִם צְלוּלִים שֶׁעַל גַּבֵּי קַרְקַע – עוֹכְרָן בְּרַגְלָיו וּמֻתָּר.

וְהָרוֹחֵץ בְּמַיִם צְלוּלִים שֶׁבַּכְּלִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְעָכְרָן, וְרוֹצֶה לִשְׁתּוֹת[22], אִם לִבּוֹ תּוֹךְ הַמַּיִם – יְכַסֶּה בַּבֶּגֶד מִמַּטָּה לְלִבּוֹ[23] וִיבָרֵךְ[24].

אֲבָל אִם כִּסָּהוּ[25] בְּיָדוֹ – אֵינוֹ חָשׁוּב כִּסּוּי, שֶׁהַלֵּב וְהַיָּד גּוּף אֶחָד הֵן, וְאֵין הַגּוּף יָכוֹל לְכַסּוֹת אֶת עַצְמוֹ.

וְהוּא הַדִּין אִם מְכַסֶּה אֶת רֹאשׁוֹ בְּיָדָיו – אֵינוֹ חָשׁוּב כִּסּוּי[26] שֶׁיּוּכַל לְבָרֵךְ[27] כָּךְ בְּגִלּוּי הָרֹאשׁ[28], כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן בְּסִימָן צ"א[29].

ד אִם הָאָדָם מְחַבֵּק גּוּפוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו – הֲרֵי זוֹ חֲשׁוּבָה הַפְסָקָה בֵּין לִבּוֹ לָעֶרְוָה, שֶׁאַף שֶׁהַיָּד אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כִּסּוּי[30] – חֲשׁוּבָה הַפְסָקָה[31], כֵּיוָן שֶׁמִּכָּל מָקוֹם אֵין לִבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה.

ה יֵשׁ אוֹמְרִים[32] שֶׁהַנָּשִׁים יְכוֹלוֹת לְבָרֵךְ וּלְהִתְפַּלֵּל[33] כְּשֶׁהֵן לְבוּשׁוֹת הֶחָלוּק אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מַפְסִיקוֹת לְמַטָּה מִלִּבָּן, לְפִי שֶׁעֶרְוָתָן לְמַטָּה מְאֹד וְאֵין לִבָּם רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה.

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם הֵן עֲרֻמּוֹת, כֵּיוָן שֶׁעֶרְוָתָן[34] מְגֻלָּה וְנִרְאֵית לַאֲחֵרִים – אָסוּר[35] מִשּׁוּם "וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְגוֹ'".

וְאִם הִיא יוֹשֶׁבֶת, שֶׁאָז אֵין פָּנֶיהָ שֶׁל מַטָּה נִרְאֵית – מֻתֶּרֶת לְבָרֵךְ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא עֲרֻמָּה[36], כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר"ו[37].

ו שְׁאָר אֵבָרָיו רוֹאִים אֶת הָעֶרְוָה – מֻתָּר[38]. אֲבָל אִם אֵיזֶה מֵאֵבָרָיו נוֹגֵעַ בְּעֶרְוָתוֹ אוֹ בְּעֶרְוַת חֲבֵרוֹ[39] – אָסוּר לִקְרוֹת אוֹ לְהִתְפַּלֵּל[40]. וִירֵיכוֹתָיו שֶׁהָעֶרְוָה שׁוֹכֶבֶת עֲלֵיהֶן – צָרִיךְ לְהַפְסִיקָן בְּבֶגֶד, אוֹ לְהַרְחִיקָן בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יִגַּע הַגִּיד בָּהֶן.

אֲבָל בַּכִּיס אֵין לָחֹשׁ אִם נוֹגֵעַ בָּהֶן[41], לְפִי שֶׁלֹּא אָסְרוּ[42] אֵבָרָיו נוֹגְעִים בְּעֶרְוָתוֹ אֶלָּא מִשּׁוּם גְּזֵרָה אַטּוּ יָדוֹ נוֹגַעַת בְּעֶרְוָתוֹ, שֶׁאָז יָבוֹא לִידֵי הִרְהוּר, לְפִיכָךְ בַּכִּיס שֶׁאֵין לָחֹשׁ בּוֹ מִשּׁוּם הִרְהוּר אַף אִם הָיְתָה נוֹגַעַת בּוֹ[43] - אֵין לִגְזֹר בּוֹ מִשּׁוּם אֵבָרָיו רוֹאִים אֶת הָעֶרְוָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עֶרְוָה גְּמוּרָה לְעִנְיָן שֶׁאִם הוּא מְגֻלֶּה אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדּוֹ מִשּׁוּם "וְלֹא יִרְאֶה בְךָ וְגוֹ'".

ז הָיְתָה טַלִּיתוֹ חֲגוּרָה לוֹ עַל מָתְנָיו לְכַסּוֹתוֹ מִמָּתְנָיו וּלְמַטָּה, אַף עַל פִּי שֶׁמִּמָּתְנָיו וּלְמַעְלָה הוּא עָרֹם – מֻתָּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע, כֵּיוָן שֶׁעֶרְוָתוֹ מְכֻסָּה, וְגַם הַטַּלִּית מַפְסֶקֶת בֵּין לִבּוֹ לָעֶרְוָה.

אֲבָל לְהִתְפַּלֵּל אָסוּר עַד שֶׁיְּכַסֶּה לִבּוֹ[44], לְפִי שֶׁבַּתְּפִלָּה צָרִיךְ לִרְאוֹת[45] אֶת עַצְמוֹ כְּעוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וּמְדַבֵּר עִמּוֹ, שֶׁצָּרִיךְ לַעֲמֹד בְּאֵימָה[46], אֲבָל בִּקְרִיאַת שְׁמַע אֵינוֹ מְדַבֵּר עִם הַמֶּלֶךְ[47].

 


[1] דברים כג, יד-טו.

[2] לכאורה כצ"ל, ודלא כבדפוסים: "וכו'".

[3] רבא בברכות כה, ב.

[4] והיינו כשמוציא דברי תורה בפיו, כדלעיל סי' עג ס"א. וכן כשמברכים – כדלקמן ס"ג. וראה גם לקמן סי' צא ס"ב. סי' רו ס"ו.

[5] זהו הפירוש "קדוש", נקי מצואה גלויה. אבל בצואה מכוסה מותר, כדלקמן סי' עו סעי' א-ו. ולענין שיעור מחנה לענין הרחקה מצואה – ראה לקמן סי' עט ס"א.

[6] היינו מקום הערוה ממש, באיש היינו הגיד עם הכיס (ודין ערות קטן ראה לקמן סי' עה ס"ז), ובאשה היינו פניה של מטה (כדלקמן ס"ה), ושאר מקומות המכוסים בגוף האשה אינם "דבר ערוה" לענין זה, אבל הם נקראים "ערוה" מצד הרהור (כדלקמן סי' עה ס"ב). 

[7] או מדבר בדברי תורה, כדלעיל, וצ"ע למה השמיטו כאן. ובדוחק יש לומר שזה נכלל במה שכתב "הקורא".

[8] היינו כל שיוכל לראותה (לקמן סי' עט ס"א). ואם זה בלילה או שעוצם עיניו או שהוא סומא – ראה לקמן סי' עה ס"ט.

[9] ששם עיקר חנייתו (לקמן סי' עט ס"א). ולענין שאר צדדיו – ראה לקמן סי' עה ס"ט.

[10] ברייתא ברכות כד, ב.

[11] כדלקמן ס"ב.

[12] כלומר, שיכסה את לבו בבגד (וכן כתב לקמן ס"ב). והוא הדין אם חוצץ בבגד מתחת ללב, כדלקמן ס"ג.

[13] ולא משום שהלב עצמו צריך כיסוי, כדלקמן ס"ז.

[14] שאם בשרם נוגע אסור לקרוא בלאו הכי, כדלעיל סי' עג ס"א.

[15] ואז לבו רואה את ערות חברו.

[16] כדי שלא יהיה לבו רואה את הערוה, כדלעיל ס"א.

[17] מיטה שפרוס עליה בד כמו אהל ונכנסים לישון בתוכה.

[18] ולא שם אהל ואינה רשות בפני עצמה.

[19] תיבה זו לכאורה מיותרת, ואולי נעתקה כאן בטעות בגלל תיבת "והוא" שאחר כך.

[20] המים העכורים.

[21] סימן פו.

[22] מים או שאר משקים.

[23] מתחת ללבו, כדי לחצוץ בין לבו לערוה, ומשום כך צריך שהבגד יהיה מונח ממש על בטנו (לקמן סי' צא ס"ב), או על מתניו, כדלקמן ס"ז. והוא הדין אם מכסה את לבו בבגד, כדלעיל סעי' א-ב. וצ"ע למה שינה כאן מהלשון דלעיל.

[24] בכיסוי ראש, כפי שכותב מיד.

[25] את הלב, ולענין הנחת ידיו מתחת ללב – ראה לקמן ס"ד.

[26] אבל אם אחר מניח ידו על ראשו יש להקל (לקמן סי' צא ס"ד).

[27] אך חשוב כיסוי להיכר שלא יהיה הראש מגולה (שוע"ר מהדו"ת סי' ב ס"ו).

[28] שאסור להזכיר שם ה' בגילוי ראש, כדלקמן סי' צא ס"ג. סי' רו ס"ז. וכ"כ במהדו"ת שם.

[29] סעיף ד. והוא הדין לענין נפילת אפים, כדלקמן סי' קלא ס"א: "ונוהגים לכסות הפנים בבגד ולא די בכיסוי היד שנופל פניו עליה, לפי שהיד והפנים גוף אחד הן, ואין הגוף יכול לכסות את עצמו, כמו שנתבאר סי' עד וצא".

[30] כדלעיל ס"ג.

[31] ולפי זה לכאורה לאו דוקא ש"מחבק .. בזרועותיו", אלא הוא הדין אם מניח ידו מתחת ללב כדי להפסיק בין הלב לערוה (ודלא כ"דברי חמודות" ברכות פ"ג ס"ק קיג), אלא שנקט דוגמא הניכרת לכל שזו לשם הפסקה, משא"כ סתם הנחת יד אינה בהכרח לשם הפסקה. ועצ"ע.

[32] ארחות חיים הובא בב"י כאן. רא"ש בטור יו"ד סי' ר.

[33] השמיט קריאת שמע, כיון שאין הנשים חייבות בה, כדלעיל סי' ע ס"א, משא"כ תפלה חייבות, כדלקמן סי' קו ס"ב.

[34] פניה של מטה.

[35] אסור להן לברך ולהתפלל.

[36] בשאר כל גופה, ש"אין בגילוי כל גופה משום ולא יראה בך ערות דבר, לפי שאינה ערוה אלא לאנשים, ומשום הרהור" (לקמן סי' עה ס"ב).

[37] סעיף ו: "שבישיבתה פניה של מטה מכוסים בקרקע או בספסל שהיא יושבת עליו ובירכותיה כשתשוה רגליה ותאסוף אותן זו לזו, משא"כ באיש שהגיד והביצים בולטים ונראים". וראה גם לקמן סי' עה ס"ב.

[38] כי רק על הלב נאמר איסור זה, כדלעיל ס"א.

[39] לעיל סי' עג ס"א כתב כשהם נוגעים זה בזה ממתניים ולמטה, ואילו כאן אסר כשנוגע אפילו בחלק העליון של גופו בערות חברו (מ"א סק"ט).

[40] משום הרהור, כדלקמן.

[41] אם הכיס נוגע בירכיו.

[42] ברכות כה, ב ותוס' שם ד"ה והלכתא.

[43] ידו, כדלעיל סי' ג סכ"א.

[44] ואם לא כסה את לבו, או שנאנס ואין לו במה שיתכסה, הואיל וכסה ערותו והתפלל – יצא (לקמן סי' צא ס"א). וראה לקמן שם לענין כיסוי שאר גופו.

[45] ברש"י שלפנינו (ברכות כה, רע"א) הלשון הוא "להראות", אך הב"י וכן שאר הפוסקים ורבנו בכללם העתיקו "לראות".

[46] ומשום כך צריך לכסות לבו.

[47] אלא קורא את כתב המלך, כדלעיל סי' סא ס"א. אמנם גם שם הצריך לקרוא ק"ש "באימה וביראה", אך אינו מצריך "לעמוד באימה". כלומר, הקריאה צריכה להיות באימה, אך מצב הקורא ואופן עמידתו לא חייב להיות באימה כמו בתפלה.




הוסף תגובה