[1] מחליפיהם.

[2] מחליפי מחליפיהם.

[3] שיתעסקו בו כשתגיע המטה אצלם (רש"י ברכות יז, ב).

[4] שנשאוהו כבר (רש"י שם), ועתידים שוב לישא את המטה.

[5] כלומר, אע"פ שהמחליפים אינם נושאים את המטה כעת, אך כיון שהם עתידים לישא, הרי הם נקראים טרודים במצוה, ופטורים משאר מצות. וראה גם לקמן סי' תרמ סי"ח: שכל ש"הוא טרוד במחשבת המצוה ובתיקוניה – הרי זה נקרא עוסק במצוה". וראה לעיל סי' ע ס"ג גבי חתן ובביאור שם.

[6] ראה רמב"ם הל' אבל פי"ד ה"א.

[7] כדאמרינן (ב"ק ק, א) והודעת להם את הדרך – זו גמילות חסדים (תוס' יו"ט ברכות פ"ג מ"ב). וראה רמב"ם שם שגמילות חסדים "הן בכלל ואהבת לרעך כמוך, כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים – עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות".

[8] ראה גם לקמן סי' קו ס"א: "קריאת שמע עיקר כוונתה ועמידתה אינה אלא בפסוק ראשון, ובקל יוכל לעמוד ולכוין".

[9] שאר ג' פרשיות.

[10] ויש להוסיף ביאור בזה על פי המבואר לעיל סי' לח סוס"ז: "לא אמרו שכל העוסק במצוה פטור מן המצוה, אלא כשצריך לטרוח טירחא בעשיה האחרת טורח אחר, אבל לא כשטורח אחד לשתיהן, וכדרכו במצוה הראשונה יכול לצאת ידי שתיהן".

[11] סעיף א: "הואיל והיא מדברי סופרים, ועוד שהיא בעמידה ואין יכולין לשהות כל כך".

[12] הכוונה להתחלת זמן דרבנן המובא לעיל סי' נח ס"ב: "שיראה את חברו בריחוק ד' אמות ויכירנו" (ראה רבנו יונה ברכות יא, ב).

[13] כלומר, שיעור "סמוך" האמור כאן אינו חצי שעה ככל שאר "סמוך", אלא הוא שיעור זמן פחות משיעור הזמן של הוצאת המת לקבורה עד לסיום קבורתו (רבנו יונה שם). וראה לעיל סי' לח ס"ז בענין העוסקים ב"מלאכת שמים" (כותבי סת"ם וכיו"ב): "שלכתחילה אסורים להתחיל משהגיע סמוך לזמן קריאת שמע, עיין סי' עב". ומשמע לכאורה שהכוונה לזמן של חצי שעה, אך אפשר שגם שם הכוונה לזמן שיכולים לסיים מלאכתם עד זמן ק"ש. וצ"ע.  

[14] ומשום חשש זה הצריכו לסיים הקבורה עד תחילת זמנה. וראה לקמן סי' רמח קו"א סק"א.

[15] וראה לקמן סי' תמג ס"ה שמה שכתוב כאן "שאם התחילו בהוצאת המת אין מפסיקין אפילו לק"ש – היינו שאין מפסיקין באמצע הליכה לבית הקברות, וכן אם הביאוהו לבית הקברות והקבר מוכן צריך לקוברו מיד, אבל כשעדיין לא הכינו הקבר או שאר כל צרכי קבורה – מותר [להפסיק] בין הבאת המת לבית הקברות להכנת הקבר ושאר צרכי קבורה, שכל אחד ואחד הוא דבר בפני עצמו, ואין זו הפסקה באמצע עסק המצוה".

[16] וכדלעיל ס"א.

[17] ואף שזמן ק"ש בלילה נמשך כל הלילה (ואם כן לכאורה אין חשש שיעבור זמן ק"ש גם אם יתעכבו בקבורה זמן רב), יש לומר שהחשש הוא שאם לא יקראו בתחילת זמנה ישכחו לקרוא אח"כ לגמרי.

[18] ובלילה לא יוכל לקברו.

[19] דברים כא, כג.

[20] דברים שם.

[21] ראה גם לקמן סי' תצה קו"א סק"ג: "דמצוה לקברו קודם שקיעת החמה, כדכתיב כי קבור תקברנו ביום ההוא (והלילה הוא מיום שלאחריו), ומפסוק זה ילפינן קבורה לכל המתים בסנהדרין .. דמצוה לקברו בו ביום, אלא שאין עובר עליו בלא תעשה עד שילינו". וראה גם לקמן סי' תקכו ס"א.

[22] ר"ת ור"י בתוס' ריש ברכות.

[23] סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שם מ"א ס"ק ב. וראה גם לקמן סי' תפט סוסי"ב: "מנהג העולם לקרות קריאת שמע של ערבית מפלג המנחה ואילך, לפי שסומכין על האומרים שמפלג המנחה ואילך כשם שהוא כלילה לענין תפלת ערבית לרבי יהודה, כך הוא כלילה לענין קריאת שמע של ערבית".

[24] כדלעיל סי' עא ס"ב. לקמן שם.

[25] רא"ש ריש ברכות.

[26] ראה שו"ע שם ס"א. וראה גם לקמן סי' תפט שם: "שהעיקר כהאומרים שמפלג המנחה אינו חשוב כלילה אפילו לרבי יהודה אלא לענין תפלה בלבד, אבל לא לענין שאר דברים שמצותם בלילה".

[27] כדלעיל סי' עא ס"ו.

[28] סעיף א.

[29] כלומר, לאחרי הקבורה האבלים עומדים במקום מסוים, ושם באים הצבור ועושים שורה סביב האבלים ומנחמים אותם.

[30] כלומר, פרשה אחת ("שמע .. ואהבת וגו'"). ראה לעיל סי' סו ס"ז שבין פרשה ראשונה לשניה נקרא "בין הפרקים".

[31] פסוק "שמע ישראל". וצריך לומר שאין הכוונה שיאמרו אותו בהליכה, שהרי פסוק "שמע ישראל" צריך לומר בעמידה ולא בהליכה (כמבואר לעיל סי' סג ס"ד, וכפי שהקשה המשנה ברורה בביאור הלכה), אלא נראה לפרש שזהו השיעור לענין עצם החיוב להתחיל קריאת שמע, שאם במרחק ההליכה בינם לבין השורה יש שיעור זמן שניתן לקרוא בו את הפסוק "שמע ישראל", אזי יש עליהם חיוב להתחיל לקרוא ק"ש, אבל למעשה צריכים לקרוא את הפסוק הזה בעמידה ולא בהליכה.

[32] העם.

[33] כיון שהם עסוקים במצות ניחום אבלים, והעוסק מצוה פטור מן המצוה.

[34] שעומדים בשורה החיצונית, והשורה הפנימית מסתירה מהם לראות את פני האבל.

[35] כיון שאינם עסוקים אז במצות ניחום אבלים.