[1] כאמור "ובשכבך ובקומך", כלומר בערב ובבקר בלבד (ולא כל היום). וראה לעיל סי' נח סעי' א-ב.

[2] היינו שתים שלפניה וברכת "אמת ואמונה" שלאחריה, אך "השכיבנו" זמנה עד עלות השחר בלבד – ראה שו"ע ורמ"א סי' רלה ס"ד.

[3] סעיף י (כדעה הא' שהיא העיקר להלכה).

[4] הנשים והעבדים. וכן בכל הסעיף, ולכן נקט בלשון זכר.

[5] משמע שאינם חייבים בקריאת פרשת "ציצית" (אף "שתקנוה משום זכירת יציאת מצרים", כלשונו לעיל לעיל סי' נח ס"א), אלא די להם להזכיר יציאת מצרים ע"י איזה פסוק (כגון הפסוק האחרון של פרשת "ציצית"), או איזה דבר הלכה המדבר בענין יציאת מצרים.

[6] כדלעיל סי' סז ס"א. וראה לעיל סי' מו סוס"ט שזכירת יציאת מצרים "מצותה גם כן בזמן קריאת שמע", וכן כתב לקמן סי' קו ס"ד שמצוה "להזכיר יציאת מצרים בזמן קריאת שמע". ויש לומר שזהו רק מדרבנן, אבל מן התורה מצותה כל היום כולו, וכמו שכותב לקמן ס"ד: "חייב להזכיר יציאת מצרים אפילו לאחר שעבר זמן קריאת שמע, שזו היא מצוה בפני עצמה, ומצותה כל היום".

[7] מהלשון "יש להם" ולא "חייבים" כדלעיל, משמע לכאורה שאינו חיוב גמור (ראה לדוגמא סי' קכח סנ"ה). ויותר נראה שההבדל בין "יש להם" ל"חייבים" ו"צריכים" הוא, ש"יש להם" זהו רק חיוב לכתחילה אך אינו מעכב, ואילו "חייבים" ו"צריכים" זהו חיוב המעכב אף בדיעבד (אלא א"כ נתפרש אחרת). ויש לבדוק בלשונות רבנו האם כנים הדברים. וראה לקמן סי' רמו קו"א סק"ג בענין הלשון "יש להחמיר".

[8] כדלעיל סי' סו סי"ב. סי' סז ס"א. וצ"ע שהשמיט "אמת ואמונה", ואפשר משום ש"אמת ואמונה" לא נתקנה על יציאת מצרים בלבד אלא גם על העתידות, כמבואר לעיל סי' סו שם, וממילא לכאורה לא מוטל עליהן לאמרה. אך מאידך יש לומר שסמך על מה שכתב לעיל שם (בכללות): "באמת ויציב .. וכן באמת ואמונה", וכן בסי' סז שם: "ברכת אמת ויציב .. והוא הדין לאמת ואמונה של ערבית". וצ"ע להלכה. אך למעשה הרי יכולות לומר ברכת "אמת ואמונה" גם אם פטורות ממנה.

[9] שחרית ומנחה.

 [10] סעיף ב.

[11] זהו בשחרית, אך לא בערבית, שהרי פטורות מתפלת ערבית, כמבואר לעיל שם. ואולי זהו עוד סיבה שלא הזכיר כאן "אמת ואמונה". 

[12] קו"א סק"א – ראה לקמן בהוספות.

[13] אף ללא קריאת שמע, כמבואר לעיל סי' ס ס"ב. ועוד.

[14] [עיין סי' מז במ"א סקי"ד וט"ז סק"י, מוכן דאין חייבין בפסוקים אלו. כלומר, מהמבואר לעיל סי' מז בסופו, בטעם שנשים מברכות ברכות התורה, מובן שנשים אינן חייבות בפסוקי דזמרה].

[15] אך ברכותיה לבד ללא פסוקי דזמרה אי אפשר לברך. 

[16] ראה לעיל סי' יז ס"ג שנשים יכולות לברך אף על המצות שהן פטורות מהן, וכל שכן כאן שאינן אומרות "וצונו" (ע"פ קו"א סק"א).

[17] ראה הל' ת"ת לרבנו רפ"א: "אביו חייב ללמדו משיתחיל לדבר תורה צוה לנו משה וגו' ופסוק ראשון מפרשת שמע ישראל", אבל זהו מצד מצות ת"ת, ולא מצד מצות קריאת שמע. וגם מצד מצות ת"ת אין צריך לאמרו בכל יום.

[18] והיה מקום לומר שיש לחייבם לקבל עול מלכות שמים בקריאת שמע, כיון שזהו ענין כללי. [ועל דרך שמצינו לעיל סי' ב ס"ז לענין כיסוי הראש ש"אפילו קטנים נכון לכסות ראשם", כדי שתהיה עליהם מורא שמים].

[19] ולכן פטורים גם ממצות ק"ש, כי גם קבלת עול מלכות שמים שבה היא מצוה פרטית.

[20] אבל אם הגיע לחינוך אביו חייב לחנכו לקרוא קריאת שמע. וראה לקמן סי' שמג ס"ג ש"שיעור החינוך במצות עשה הוא בכל תינוק לפי חריפותו וידיעתו בכל דבר לפי ענינו".

[21] רש"י ברכות שם. דעה הב' בטור ושו"ע שם.

[22] כי לא ראוי לחייבו בברכותיה אם אין מחייבים אותו בק"ש (ביאור הלכה).

[23] כי הילד נמצא בביתו אצל אמו, ואביו בבית הכנסת. וכיון שאינו מצוי אצלו בתחילת חיובו, לא הטילו עליו לחנכו לאחר מכן.

[24] ולא הטילו על אביו לצערו ולהעירו.

[25] שאם הגיע לחינוך יחנכו לקרוא ק"ש (וברכותיה).

[26] סעיף ג: "קטנים שהגיעו לחינוך חייבים לחנכם להתפלל י"ח ערב ובקר". והטעם, כיון שתפלה היא בקשת רחמים (ברכות כ, ב ורש"י שם. וראה גם לקמן שם ס"ב).

[27] סעיף א: "כל הפטורים מק"ש פטורים מתפלה".

[28] בעילת מצוה.

[29] ואינו יכול לכוין בק"ש. ודווקא טרדת מצוה פוטרתו, אבל לא שאר טרדות של רשות, וכי משום שהוא טרוד בעסקיו ובממונו יפטור עצמו וידחה את המצוה? אדרבה יפנה הוא את לבו מממונו ומכל עסקיו וישים בטחונו בשם יתברך ויעסוק במצותיו (לבוש).

ומה שלא פטרו את החתן מק"ש מדין העוסק במצוה, כדלקמן סי' עב ס"א (גבי נשיאת המת) וסי' תרמ סי"ח (גבי המהלך בדרך למצוה שפטור מן הסוכה), יש לומר שהטירדה מבעילת מצוה אינה מחשיבתו "עוסק במצוה", כיון שאינה מועילה מאומה למעשה המצוה, והיא רק טירדה של בלבול, משא"כ הטרדות הנ"ל מועילות למעשה המצוה בפועל, ולכן נחשב על ידן "עוסק במצוה" ופטור משאר מצות.

[30] מסתימת הלשון משמע שהכוונה לכללות הענין של בעילת בתולה.

[31] שביום החופה הוא חייב בק"ש, כדלעיל שרק "אחר כניסתו לחופה" הוא פטור.

[32] מדין העוסקים במצוה שפטורים אז משאר המצות, ולא מפני שאינם יכולים לכוין.

[33] סעיף ו (דעה הב' שם): "חתן ושושביניו וכל בני החופה העוסקים במשתה נקראים עוסקים במצוה לענין שפטורין משאר מצות, לכן הם פטורים ג"כ מקריאת שמע ואצ"ל מן התפלה .. והמקיל כסברא זו לא הפסיד .. ולכן בימות הקיץ שלפעמים סעודת הנשואין היא נמשכת עד הבוקר – פטורין מכולם, ובלבד שיהא החתן מיסב עמהם, שאז היא מצוה".

[34] סוף סעיף א (שדינו כדין תפלה). ודין שתוי – יתבאר לקמן סי' קפה ס"ה.

[35] משום שהעוסק בצרכי רבים נקרא עוסק במצוה. וראה גם לקמן סי' שו סי"ב (לענין שבת) "שצרכי רבים הם כמו חפצי שמים". וראה לקמן סי' צג ס"ד: "וכבר נתבאר בסימן ע' שהעוסק בצרכי צבור אפילו לקריאת שמע אינו פוסק, וכל שכן לתפלה".

[36] וראה לעיל סי' לח ס"ז. לקמן סי' צג ס"ד.

[37] כדי לקבל עליו עול מלכות שמים.

[38] של הצבור.

[39] אלא שלכתחילה צריך להזכיר יציאת מצרים בזמן ק"ש, כדלעיל סי' מו סוסי"א.

[40] שנתקנה על מצות זכירת יציאת מצרים.

[41] סעיף י.

[42] ולא להתרחץ.

[43] כלומר, היה עוסק בעיבוד עורות. הדרך היה להשרות העור לתוך הסיד, והיו הופכים אותו כדי שיקלוט הסיד היטב.

[44] העיסוק בכל הדברים הנ"ל יכול לגרור את האדם הימשכות מעבר לזמן הרגיל, כגון: מסעודה קטנה עלול להמשך לסעודה גדולה, העיסוק בגמר הדין עלול להמשך מעבר למצופה, התעסקות ברחיצה עלול למשוך אותו לרחוץ רב יותר מהרגיל, העיסוק בתספורת רגילה עלול למשוך אותו להסתפר תספורת מיוחדת הדורש זמן רב, ההיפוך בעורות יכול למשוך את האדם לעסוק בזה עד גמר העיבוד.

[45] סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו. וראה שו"ע שם ס"ב.

[46] בשו"ע סי' רלב ס"ב (לענין תפלת מנחה). והוא הדין בתפלת שחרית, אלא שלהלכה זהו בשאר דברים, אך לא באכילה, שאותה צריך להפסיק אפילו התחיל בהיתר, כדלקמן סוף הסעיף.

[47] משמע שעצם הכניסה למרחץ, וכן הכניסה לשאר כל הדברים שמזכיר מיד, אף שעדיין לא התחיל לעשות המלאכה עצמה – נקרא התחלה.

[48] מה שהוסיף כאן תיבת "לבורסקי" (מקום שמעבדים בו עורות), אולי זהו כדי שתיבת "שנכנס" (שלפני כן) תהא מוסבת גם לענין הפיכת עורות, והיינו שנכנס לבורסקי. 

[49] אבל להפך בעורות, וכל מלאכה כיוצא בה שאסרו סמוך למנחה, אסור גם סמוך לשחרית, שהוא דבר המצוי שאדם משכים למלאכתו קודם עלות השחר (לקמן סי' פט ס"ח). ואם כן מה שכתב לעיל "להפך בעורות או מלאכה אחרת", אסור גם בתוך חצי שעה לעלות השחר, ולפי זה צ"ע למה לא כתב אותם יחד עם "לאכול תוך חצי שעה". ואכן בגלל זה יש מגיהים (תהלה לדוד. קונטרס השלחן. מ"מ וציונים) כאן בפנים: "שהתחיל לאכול או להפך בעורות או מלאכה אחרת כיוצא בהן תוך חצי שעה לעלות השחר, או שנכנס למרחץ או להסתפר לאחר שעלה עמוד השחר". אך לפי זה התיבות "או לבורסקי" שבחצע"ג הן מיותרות. וצ"ע. 

[50] סעיף ח: "מותר ליכנס למרחץ ולהסתפר סמוך לשחרית, שלא גזרו אלא סמוך למנחה, שהוא דבר המצוי שרוב העם נכנסין שם ביום, אבל בשחר דבר שאינו מצוי הוא, ולא גזרו בו".

[51] היינו גם תספורת ורחיצה.

[52] ס"ד: "אסור לאדם להתעסק בצרכיו קודם תפלת י"ח בשחר, כדי שלא יפנה לבו לשום דבר עד שיתפלל".

[53] שאסור להתעסק בצרכיו קודם קריאת שמע.

[54] סוף הסוגריים חסר בדפוסים, ולכאורה כאן מקומו.

[55] שאסורה אפילו תוך חצי שעה קודם עלות השחר, שלא כתספורת ורחיצה שמותרות.

[56] שהטעם לאיסור אכילה הוא כדי שהאדם יתפלל על דמו לפני שיאכל, וזה שייך רק באכילה שממנה נוצר דם האדם, ולכן החמירו בה שלא לאכול אפילו תוך חצי שעה לפני עלות השחר.

[57] דהיינו שהתחיל לאכול או לעסוק במלאכה יותר מחצי שעה קודם עלות השחר, או שנכנס להסתפר או להתרחץ אפילו רגע לפני עלות השחר.

[58] ראה גם לקמן סי' פט ס"ו דעה הב' (אפילו לענין אכילה).

[59] שאם הפסיק הרי זה הדיוט (ראה ירושלמי שבת פ"א ה"ב).

[60] סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה מ"א שם ס"ק ט (שבק"ש יש קבלת עול מלכות שמים).

[61] רא"ש ברכות פ"א סי' י בשם ר"י. הובא לקמן סי' פט ס"ו (דעה הא').

[62] משא"כ בשאר צרכיו.

[63] משא"כ לתפלת מנחה, כדלקמן שם.

[64] ויקרא יט, כו.

[65] ברכות י, ב. כלומר, אסור לאכול לפני שהאדם מתפלל על חיי נפשו בתפלת שחרית.

[66] ס"ה.

[67] קו"א סק"ב – ראה לקמן בהוספות.

[68] אף שעליהן לא נאמר האיסור של "לא תאכלו על הדם".

[69] והיינו שמצד הטעם הזה כשמפסיק לאכול בשביל התפלה, צריך לקרוא גם ק"ש וברכותיה, אך לא מצד איסור האכילה לפני ק"ש וברכותיה. אבל ראה קו"א סק"ב שאפשר שגם בק"ש ישנו איסור אכילה כמו לפני התפלה מצד הטעם "ואותי השלכת אחרי גיוך", לשון גאוה, אמר הקב"ה לאחר שאכל ושתה זה ונתגאה – קיבל עליו עול מלכות שמים? (לשון רבנו לקמן סי' פט ס"ה), וממילא גם בלא הטעם שבפנים צריך להפסיק לאכול בשביל לקרוא ק"ש, אלא שגם אחרי טעם זה עדיין צריכים לטעם שבפנים, שיאמר ק"ש בברכותיה "כדי לסמוך גאולה לתפלה".

[70] שצריך להפסיק לאכול בשביל תפלת השחר גם כשהתחיל לאכול בהיתר.

[71] סוס"ו.