הלכות קריאת שמע

סימן סט

כ חשון התשעו |

סט. דִּין פּוֹרֵס עַל שְׁמַע וּבוֹ ט' סְעִיפִים:

א אִם יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ בְּיָחִיד וְלֹא שָׁמְעוּ לֹא קַדִּישׁ וְלֹא קְדֻשָּׁה – עוֹמֵד אֶחָד מֵהֶם וְאוֹמֵר קַדִּישׁ[1] וּ"בָרְכוּ"[2] וּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁהוּא "יוֹצֵר אוֹר" פַּעַם שְׁנִיָּה (וּשְׁאָר הַצִּבּוּר שׁוֹמְעִין[3] וְעוֹנִין "אָמֵן") (מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ"[ט][4]). וְעִנְיָן זֶה נִקְרָא "פּוֹרֵס עַל שְׁמַע"[5], "פּוֹרֵס" מִלְּשׁוֹן חֲתִיכָה, כְּמוֹ פְּרוּסָה, שֶׁאֵין אוֹמְרִין אֶלָּא מִקְצָת מִבִּרְכוֹתֶיהָ. וּלְאַחַר שֶׁסִּיְּמוּ בִּרְכַּת "יוֹצֵר אוֹר" – אוֹמֵר בִּרְכַּת אָבוֹת וּגְבוּרוֹת וּקְדֻשָּׁה וְ"אַתָּה קָדוֹשׁ", וְזֶה נִקְרָא "עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה"[6]. וְאֵין עוֹשִׂים דְּבָרִים אֵלּוּ בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה, מִפְּנֵי שֶׁהֵם דְּבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה[7].

וְהַשּׁוֹמְעִים רַשָּׁאִים לָלֶכֶת לְדַרְכָּם אַחַר קְדֻשָּׁה, אֲבָל הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה צָרִיךְ לִגְמֹר כָּל הַתְּפִלָּה[8] אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הִתְפַּלֵּל לְעַצְמוֹ[9], שֶׁאָסוּר לְהַפְסִיק בִּתְפִלַּת י"ח, שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה לְבִרְכ[וֹ]ת קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁהוּא מַפְסִיק בָּהֶן וְאֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא בִּרְכַּת "יוֹצֵר אוֹר" בִּלְבַדָּהּ, הוֹאִיל וּכְבָר קָרָא לְעַצְמוֹ תְּחִלָּה קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ, לְפִי שֶׁבִּרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע אֵין לָהֶם סֵדֶר[10], שֶׁסִּדְרָן אֵינוֹ מְעַכֵּב[11], לְפִי שֶׁאֵינָן נִתְלוֹת זוֹ בָּזוֹ שֶׁיִּצְטָרֵךְ לְסַדֵּר זוֹ אַחַר זוֹ[12], לָכֵן רַשַּׁאי לְהַפְסִיק בֵּינֵיהֶם אִם כְּבָר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, אֲבָל בִּרְכוֹת הַתְּפִלָּה יֵשׁ לָהֶם סֵדֶר, שֶׁתִּקְּנוּ לְסַדְּרָן זוֹ אַחַר זוֹ[13], וְאִם שִׁנָּה סִדְרָן – צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ לְסַדְּרָן עַל הַסֵּדֶר, לְפִי שֶׁכֻּלָּן נִתְלוֹת זוֹ בָּזוֹ כְּסֵדֶר שֶׁקָּבְעוּ חֲכָמִים, לְפִיכָךְ כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בְּמִקְצָתָן – צָרִיךְ לִגְמֹר אֶת כֻּלָּן כְּמוֹ שֶׁהֵן סְדוּרוֹת זוֹ אַחַר זוֹ אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ.

ב וְיֵשׁ אוֹמְרִים[14] שֶׁהַ"פּוֹרֵס עַל שְׁמַע" הוּא כְּשֶׁעֲדַיִן לֹא קָרְאוּ קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ, שֶׁאָז אוֹמֵר אֶחָד מֵהֶם קַדִּישׁ וּ"בָרְכוּ" וּמְבָרֵךְ בִּרְכוֹת שְׁמַע[15], וְהֵם שׁוֹמְעִין וְעוֹנִין אַחֲרָיו[16] "אָמֵן"[17] וְיוֹצְאִים יְדֵי חוֹבָתָן[18] (וּלְפִיכָךְ גַּם כֵּן לֹא הָיָה יָכוֹל קָטָן לִפְרֹס עַל שְׁמַע, שֶׁכָּל שֶׁאֵינוֹ מְחֻיָּב – אֵינוֹ מוֹצִיא יְדֵי חוֹבָה[19]).

וּ"פוֹרֵס" הוּא לְשׁוֹן פְּרוּסָה וְהַצָּעָה, וְהוּא כִּנּוּי לְכָל מַה שֶּׁפּוֹרֵס וּמְסַדֵּר לִפְנֵי קְרִיאַת שְׁמַע (וְאַחֲרֶיהָ), דְּהַיְנוּ קַדִּישׁ וּ"בָרְכוּ" וּבִרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע, "כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח"[20] – תִַּרְגּוּמוֹ: "אֲרֵי הוּא יִפְרֹס זְבָחָא"[21].

וְתִקְּנוּ כֵן כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי[22] כְּמוֹ שֶׁתִּקְּנוּ בַּתְּפִלָּה[23], אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁכֻּלָּם בְּקִיאִים וְכָל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ – דַּי בְּקַדִּישׁ וּ"בָרְכוּ" בִּלְבַד, וְכָל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ אַחַר כָּךְ בִּרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע.

וְאִם כְּבָר קָרְאוּ קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ – אֵין צְרִיכִים לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ אֲפִלּוּ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה, לֹא הַפּוֹרֵס וְלֹא הַשּׁוֹמְעִים[24] (וּלְפִיכָךְ, גַּם כֵּן קָטָן יָכוֹל לִפְרֹס[25], [כְּמוֹ] שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ"ג[26]).

 וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ[27].

ג יֵשׁ אוֹמְרִים[28] שֶׁפּוֹרְסִין עַל שְׁמַע בְּעַרְבִית כְּמוֹ בְּשַׁחֲרִית.

וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ נָהֲגוּ לְהָקֵל בְּעַרְבִית, לְפִי שֶׁאֵין אוֹמְרִים קַדִּישׁ בְּעַרְבִית קֹדֶם "בָּרְכוּ"[29], וּמִשּׁוּם "בָּרְכוּ" בִּלְבַד אֵין מַקְפִּידִין כָּל כָּךְ.

(וּמִכָּל מָקוֹם, אִם אֶחָד רוֹצֶה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ וְלִפְרֹס בְּעַרְבִית – אֵין מוֹחִין בְּיָדוֹ, וְתָבוֹא עָלָיו בְּרָכָה[30]).

ד מִי שֶׁלֹּא שָׁמַע קַדִּישׁ וּ"בָרְכוּ" וּקְדֻשָּׁה וְרוֹצֶה לִפְרֹס עַל שְׁמַע[31] אוֹ לֵירֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה[32], אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עֲשָׂרָה – צָרִיךְ לַחֲזֹר אַחַר שִׁשָּׁה שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ עֲדַיִן, דְּהַיְנוּ חֲמִשָּׁה וְהוּא, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רֹב הַמִּנְיָן מֵאוֹתָם שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ[33].

וְיֵשׁ אוֹמְרִים[34] שֶׁאֲפִלּוּ ט' שֶׁשָּׁמְעוּ מִצְטָרְפִים לְאֶחָד שֶׁלֹּא שָׁמַע שֶׁיּוּכַל לִפְרֹס וְלֵירֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֵם שׁוֹמְעִים לְדָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁמּוֹצִיא בְּפִיו וְעוֹנִין אַחֲרָיו – הֲרֵי הוּא מְקַדֵּשׁ ה' בַּעֲשָׂרָה[35].

וּלְעִנְיַן מַעֲשֶׂה – יֵשׁ לַחֲזֹר לְכַתְּחִלָּה אַחַר שִׁשָּׁה שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ, וְאִם אֵינָם נִמְצָאִים – יֵשׁ לִסְמֹךְ עַל סְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה.

וּלְדִבְרֵי הַכֹּל, אֵין צָרִיךְ שֶׁמִּי שֶׁלֹּא שָׁמַע יִפְרֹס בְּעַצְמוֹ, אֶלָּא אֲפִלּוּ מִי שֶׁשָּׁמַע כְּבָר יָכוֹל לִפְרֹס וְלַעֲבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה בִּשְׁבִילוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוּא בְּכָל הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בְּדִבּוּר אוֹ בִּשְׁמִיעָה, שֶׁכָּל מִי שֶׁמְּחֻיָּב בַּדָּבָר אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא כְּבָר יְדֵי חוֹבָתוֹ – יָכוֹל לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָן שֶׁיֹּאמַר הוּא וְהֵם יִשְׁמְעוּ מִמֶּנּוּ, שֶׁ"שּׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה"[36].

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם אוֹתוֹ שֶׁלֹּא שָׁמַע הוּא בָּקִי לִפְרֹס וְלַעֲבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה – מוּטָב שֶׁיִּפְרֹס וְיַעֲבֹר הוּא מִשֶּׁיִּפְרֹס וְיַעֲבֹר אַחֵר שֶׁכְּבָר שָׁמַע וְיָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רע"ג[37] לְעִנְיַן קִדּוּשׁ.

וְעַכְשָׁו נָהֲגוּ שֶׁלְּעוֹלָם הָאֲבֵלִים פּוֹרְסִים שְׁמַע[38], וַאֲפִלּוּ שָׁמְעוּ וְיֵשׁ אַחֵר שֶׁלֹּא שָׁמַע וְיוֹדֵעַ לִפְרֹס בְּעַצְמוֹ, וְאֵין מִנְהָג זֶה נָכוֹן.

וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹהֲגִין שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר "בָּרְכוּ" בְּכָל יוֹם[39] אַחַר קַדִּישׁ הָאַחֲרוֹן[40], כְּדֵי לְהוֹצִיא מִי שֶׁמִּתְאַחֵר לָבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְלֹא שָׁמַע עֲדַיִן "בָּרְכוּ", וְאַף אִם אֵרַע שֶׁלֹּא בָּא אָדָם לְבֵית הַכְּנֶסֶת אַחַר "בָּרְכוּ" – אֵין מְדַקְדְּקִים בְּכָךְ[41], לְבַד מִשַּׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים[42], כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קל"ג[43].

וְאֵין לְבַטֵּל מִנְהָגָם בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת[44]. אֲבָל בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁאֵין לָחֹשׁ לְמַחֲלֹקֶת[45] – יֵשׁ לִנְהֹג שֶׁלֹּא יֹאמַר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר "בָּרְכוּ" אֶלָּא אִם כֵּן בָּא אֶחָד אַחַר "בָּרְכוּ"[46].

אֲבָל כָּל מִי שֶׁהָיָה בִּשְׁעַת אֲמִירַת "בָּרְכוּ" וְשָׁמַע וְעָנָה עִם הַצִּבּוּר, אַף שֶׁלֹּא בֵּרַךְ "יוֹצֵר אוֹר" עִם הַצִּבּוּר מִפְּנֵי שֶׁהֶאֱרִיךְ בְּסֵדֶר הַתָּמִיד וּבִפְסוּקֵי דְּזִמְרָה וְיִצְטָרֵךְ לוֹמַר "יוֹצֵר אוֹר" בְּיָחִיד, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, שֶׁהָיָה לוֹ לְדַלֵּג פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר[47] - אֵין לַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לוֹמַר "בָּרְכוּ" בִּשְׁבִילוֹ (אִם הוּא עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ לְ"יוֹצֵר אוֹר"), הוֹאִיל וְהוּא כְּבָר שָׁמַע וְעָנָה אַחַר "בָּרְכוּ" עִם הַצִּבּוּר.

וְהוּא הַדִּין אִם שָׁמַע "בָּרְכוּ" מֵאֶחָד מֵהָעוֹלִים לִקְרוֹת בְּסֵפֶר תּוֹרָה בְּיוֹם הַכְּנִיסָה וְעָנָה אַחֲרָיו – דַּיּוֹ, וְאֵין הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר בִּשְׁבִילוֹ (אִם לֹא הִגִּיעַ עֲדַיִן לְ"יוֹצֵר אוֹר").

אֲבָל כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְ"יוֹצֵר אוֹר" יָכוֹל לוֹמַר קַדִּישׁ וּ"בָרְכוּ" אִם מַזְמִין לוֹ ט' שֶׁיִּשְׁמְעוּ וְיַעֲנוּ אַחֲרָיו[48]. וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר שָׁמַע וְעָנָה עִם הַצִּבּוּר (וְגַם הֵם שָׁמְעוּ וְעָנוּ), מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁעַכְשָׁו הוּא בָּא לִסְמֹךְ לְ"יוֹצֵר אוֹר" – יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְאָמְרוֹ.

(וְהוּא הַדִּין שֶׁאִם הִגִּיעַ לְ"יוֹצֵר אוֹר" כְּשֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר הִגִּיעַ לְקַדִּישׁ אַחֲרוֹן – חוֹזֵר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר "בָּרְכוּ" בִּשְׁבִילוֹ).

וְכֵן צָרִיךְ לִזָּהֵר בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁהָאֲבֵלִים פּוֹרְסִים שְׁמַע, שֶׁלֹּא יִפְרְסוּ בִּשְׁבִיל מִי שֶׁשָּׁמַע "בָּרְכוּ", אֲפִלּוּ מֵהָאֶחָד הָעוֹלִין לְסֵפֶר תּוֹרָה (אֶלָּא אִם כֵּן בָּא לִסְמֹךְ "בָּרְכוּ" לְ"יוֹצֵר אוֹר").

נוֹהֲגִין לִפְרֹס שְׁמַע אַחַר תְּפִלַּת י"ח בְּלַחַשׁ מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ"ד[49], וְכָל אוֹתָם שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ "בָּרְכוּ" מִתְקַבְּצִים אָז לְפֶתַח בֵּית הַכְּנֶסֶת אֵצֶל הָאֲבֵלִים שֶׁהֵם פּוֹרְסִים שְׁמַע, וְנִמְשָׁךְ מִזֶּה קִלְקוּל, שֶׁעֲדַיִן מִקְצָת הַקָּהָל מִתְפַּלְּלִים וְאֵלּוּ עוֹבְרִין לִפְנֵיהֶם, וְאָסוּר לַעֲבֹר כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלְלִין[50], עַל כֵּן צָרִיךְ לִזָּהֵר בָּזֶה.

ה אַף עַל פִּי שֶׁאֲפִלּוּ יָחִיד שֶׁהִתְפַּלֵּל כְּבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֶלָּא שֶׁלֹּא שָׁמַע קְדֻשָּׁה יָכוֹל לֵירֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה וְלַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל כָּל הַתְּפִלָּה בִּשְׁבִיל הַקְּדֻשָּׁה[51], מִכָּל מָקוֹם אִם לֹא הִתְפַּלֵּל עֲדַיִן – אֵין לוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּלַחַשׁ תְּחִלָּה, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שִׁשָּׁה שֶׁהֵם רֹב מִנְיָן שֶׁלֹּא הִתְפַּלְּלוּ עֲדַיִן, שֶׁאָז הֵם כְּמוֹ צִבּוּר גָּמוּר, וּמִתְפַּלְּלִים בְּלַחַשׁ תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר אֶחָד מֵהֶם הַתְּפִלָּה בְּקוֹל רָם אִם יֵשׁ ט' שֶׁיִּשְׁמְעוּ וְיַעֲנוּ "אָמֵן"[52].

אֲבָל בְּפָחוֹת מִשִּׁשָּׁה שֶׁלֹּא הִתְפַּלְּלוּ – לֹא יִתְפַּלֵּל הַשָּׁלִיחַ צִבּוּר בְּלַחַשׁ תְּחִלָּה, אֲפִלּוּ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר הוּא מֵאוֹתָן שֶׁלֹּא הִתְפַּלְּלוּ עֲדַיִן, אֶלָּא יַתְחִיל מִיָּד בְּקוֹל רָם, שֶׁהֲרֵי עִקַּר הַכַּוָּנָה הוּא בִּשְׁבִיל הַקְּדֻשָּׁה.

(וּמִטַּעַם זֶה לֹא יֹאמַר בְּקוֹל רָם אֶלָּא עַד "הָאֵל הַקָּדוֹשׁ"[53] וְלֹא יוֹתֵר, שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לְהַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ[54] אֶלָּא בַּחֲזָרַת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בִּלְבַד, וְזֶה אֵינוֹ שְׁלִיחַ צִבּוּר, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לַחֲזֹר הַתְּפִלָּה, וְאֵינוֹ מִתְפַּלֵּל אֶלָּא פַּעַם אַחַת בִּשְׁבִיל חוֹבַת עַצְמוֹ בִּלְבַד[55]).

ו מִי שֶׁנִּתְאַחֵר לָבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְלֹא שָׁמַע לֹא "בָּרְכוּ" וְלֹא קְדֻשָּׁה וְחוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא לֹא יִהְיוּ עֲשָׂרָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת כְּשֶׁיַּגִּיעַ לַתְּפִלָּה – יֵשׁ מַתִּירִין[56] שֶׁיִּפְרֹס וְיַעֲבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה לְהִתְפַּלֵּל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה מִיָּד, וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ וְלֹא יַחֲזֹר לְהִתְפַּלֵּל. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ סוֹמֵךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, הוֹאִיל וְכַוָּנָתוֹ לוֹמַר קְדֻשָּׁה בַּעֲשָׂרָה.

וְאֵין לְהָקֵל בָּזֶה לְכַתְּחִלָּה, אֶלָּא יִתְפַּלֵּל כַּסֵּדֶר וְיִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, וְאִם יִהְיוּ עֲשָׂרָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת – יֹאמַר קְדֻשָּׁה, (א[57]) שֶׁאֵין לְהַפְסִיק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה מִשּׁוּם קְדֻשָּׁה (כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס"ו[58]).

ז אָסוּר לִשְׁלִיחַ צִבּוּר, אוֹ לְאַחֵר[59], לְהַפְסִיק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה שֶׁל שַׁחֲרִית, אוֹ בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ, כְּדֵי לִפְרֹס עַל שְׁמַע[60] לְאוֹתָם שֶׁבָּאוּ לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְאַחַר שֶׁעָנוּ הַקָּהָל קַדִּישׁ וּ"בָרְכוּ" וְהִתְחִיל כְּבָר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּבִרְכַּת "יוֹצֵר אוֹר". אֲבָל אִם עֲדַיִן לֹא הִתְחִיל – חוֹזֵר וְאוֹמֵר "בָּרְכוּ"[61] פַּעַם שֵׁנִית בִּשְׁבִיל אוֹתָם שֶׁבָּאוּ לְאַחַר שֶׁעָנוּ הַקָּהָל "בָּרְכוּ"[62].

אֲבָל בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה שֶׁל עַרְבִית – מֻתָּר לְהַפְסִיק לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָן בְּ"בָרְכוּ", שֶׁהֲרֵי בְּלֹא זֶה מַפְסִיקִין בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה בִּפְסוּקִים[63] וְקַדִּישׁ, הוֹאִיל וּתְפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רל"ו[64].

ח יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר[65] שֶׁאִם הִתְפַּלְּלוּ צִבּוּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבָאוּ צִבּוּר אַחֵר לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל כְּסֵדֶר תְּפִלַּת צִבּוּר, שֶׁיַּעֲבֹר אֶחָד מֵהֶם לִפְנֵי הַתֵּבָה לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָן בִּדְבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה – אֵין לִשְׁלִיחַ צִבּוּר הַשֵּׁנִי לַעֲמֹד בְּמָקוֹם שֶׁעָמַד הָרִאשׁוֹן[66] אִם הָרִאשׁוֹנִים עֲדַיִן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אֶלָּא שֶׁהִשְׁלִימוּ סִדְרָם, כִּי זֶה גְּנַאי לָרִאשׁוֹנִים כְּאִלּוּ לֹא יָצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָן בָּרִאשׁוֹנָה וְעוֹמֵד זֶה לְהוֹצִיאָם יְדֵי חוֹבָתָן. אֲבָל אִם יָצְאוּ הָרִאשׁוֹנִים מִבֵּית הַכְּנֶסֶת – אֵין לָחֹשׁ לָזֶה.

וְאִם אֵין שְׁלִיחַ צִבּוּר לָאַחֲרוֹנִים – יָכוֹל אֲפִלּוּ שְׁלִיחַ צִבּוּר הָרִאשׁוֹנִים לֵירֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה שֵׁנִית לְהוֹצִיאָם יְדֵי חוֹבָתָן (בִּדְבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, וְיָכוֹל לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל לָהֶם כָּל תְּפִלַּת י"ח בִּשְׁבִיל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁבָּהּ כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר[67], אֲבָל לֹא תְּפִלַּת לַחַשׁ[68] וְלֹא "יִשְׁתַּבַּח"[69] וּבִרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע, שֶׁכֻּלָּם בְּקִיאִים וְכָל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ).

וְאִם הָרִאשׁוֹנִים הוֹצִיאוּ סֵפֶר תּוֹרָה וְקָרְאוּ בּוֹ – נוֹהֲגִים בִּקְצָת מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין הָאַחֲרוֹנִים מוֹצִיאִים סֵפֶר תּוֹרָה שֵׁנִית לִקְרוֹת בְּאוֹתוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת. וְיֵשׁ שֶׁנָּתְנוּ טַעַם לְמִנְהָגָם[70] שֶׁהוּא מִשּׁוּם פְּגָמוֹ שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה, שֶׁמָּא יֹאמְרוּ שֶׁמָּצְאוּ פְּסוּל בְּסֵפֶר תּוֹרָה רִאשׁוֹנָה וּמִפְּנֵי כָּךְ הוֹצִיאוּ סֵפֶר תּוֹרָה שְׁנִיָּה. וְאַף אִם הוּא סֵפֶר תּוֹרָה הָא' עַצְמוֹ, מִכָּל מָקוֹם הָרִאשׁוֹנִים אֵין מַכִּירִין אוֹתָהּ, וְשֶׁמָּא יֹאמְרוּ שֶׁהִיא סֵפֶר תּוֹרָה אַחֶרֶת שֶׁהוֹצִיאוּ מִשּׁוּם פְּסוּל שֶׁמָּצְאוּ בָּרִאשׁוֹנָה.

(אֲבָל מִן הַדִּין אֵין שׁוּם אִסּוּר בַּדָּבָר, שֶׁאֵין לָחֹשׁ לִפְגָמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹנָה אֶלָּא כְּשֶׁעוֹלֶה לִקְרוֹת בַּשְּׁנִיָּה מִי שֶׁעָלָה כְּבָר בָּרִאשׁוֹנָה, וְגַם בָּזֶה אֵין לָחֹשׁ אֶלָּא כְּשֶׁעוֹלֶה וְקוֹרֵא בִּשְׁנֵיהֶם זֶה אַחַר זֶה מִיָּד בְּלִי הֶפְסֵק אִישׁ בֵּינְתַיִם, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קמ"ד[71], וְכָל שֶׁכֵּן כָּאן שֶׁמַּפְסִיקִין בֵּינְתַיִם הַרְבֵּה[72], וְגַם הוּא צִבּוּר אַחֵר, שֶׁבְּוַדַּאי אֵין לָחֹשׁ לִכְלוּם).

ט סוּמָא, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאָה מְאוֹרוֹת מִיָּמָיו[73] – יָכוֹל לִפְרֹס עַל "שְׁמַע"[74] אֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁהַפּוֹרֵס הָיָה מְבָרֵךְ גַּם "יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת" לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָן[75], מִפְּנֵי שֶׁגַּם הוּא חַיָּב בְּבִרְכַּת "יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת" כְּמוֹ אֲחֵרִים הַפִּקְחִים, לְפִי שֶׁהוּא נֶהֱנֶה בִּמְאוֹרוֹת[76] שֶׁרוֹאִין הַפִּקְחִין, שֶׁיּוּכְלוּ לִרְאוֹתוֹ וּלְהוֹרוֹת אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלֵךְ בָּהּ.

 

[1] והצבור עונים איש"ר ואמן על הקדיש, כדלעיל סי' נו. וראה לעיל סי' נד ס"ד: "והפורס על שמע לא יאמר קדיש אם לא שאמר פסוקים, שלעולם לא תמצא קדיש בלא פסוקים שלפניו, אם לא אחר גמר התפלה, ולכן נהגו לומר פריסת שמע אחר גמר תפלת י"ח בלחש, כדי שיאמר הקדיש על תפלת י"ח, אבל אח"כ לא שייך לומר קדיש".

[2] והצבור יענו: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", כדלעיל סי' נז.

[3] את ברכת "יוצר אור".

[4] לכאורה כצ"ל (ולא "בסי' נ"ז" כבדפוסים, שאין לזה הבנה), והכוונה למבואר שם בס"ד: "ומכל מקום אינו מוציא אלא ש"ץ את הצבור, דהיינו כשיש שם ט' השומעים ועונין אמן, אבל כשאין ט' שומעין – יחיד הוא, ואין יחיד מוציא את היחיד". ועד"ז כתב בסי' סא סכ"ה: "ובאמת אינו יוצא בשמיעה אלא כשט' שומעין מאחד המכווין להוציאם, כמו שנתבאר בסי' נט". וכן בסי' קכד  ס"א: "אינו יוצא אלא בצבור, דהיינו שט' יהיו שומעין ומכוונים לברכת הש"ץ ויענו אמן אחריו, כמו שנתבאר בסי' נט".

[5] משנה מגילה כג, ב.

[6] משנה שם.

[7] כדלעיל סי' נה ס"ב. וראה שם ס"ז ובהנסמן שם.

[8] וכתב ה"תהלה לדוד" שצריך שישארו תשעה עונים, כדלקמן ס"ה. אבל לכאורה מסתימת לשון אדה"ז משמע שלא צריך, וגם לא כתב אם אומרו בקול או בלחש. וצ"ע.

[9] ראה גם לקמן ס"ה.

[10] כדלעיל סי' ס סעיף ג.

[11] כלומר, יש להן סדר רק שאינו מעכב.

[12] אבל לכתחילה "יש אחיזה לזו בזו", כדלעיל סי' נד ס"א.

[13] ראה גם לקמן סי' קד ס"ד. סי' קיד ס"א. סי' קיט ס"ד. סי' קפה ס"ב. וראה סי' תקצג ס"א.

[14] רמב"ם הלכות תפלה פ"ח ה"ה. הרב רבינו יונה ברכות כא, ב ד"ה ויש. ר"ן מגילה שם.

[15] ומשמע שקריאת שמע קוראים בעצמם. וראה לעיל סי' סא סכ"ה.

[16] אחרי האומר את ברכות ק"ש.

[17] על ברכות ק"ש.

[18] וראה לעיל סי' נט ס"ד.

[19] ר"ה כט, א. ראה גם לעיל סי' נג סי"ג.

[20] שמואל א ט, יג.

[21] כ"ה בערוך ערך פרס. אך בתרגום שלפנינו: "ארי הוא פריס מזונא".

[22] אמנם התקנה היא בשביל אלו שלא בקיאים, אבל למעשה יכולים לצאת בזה גם הבקיאים, כדלעיל סי' נט ס"ד.

[23] כדלקמן סי' קכד ס"א.

[24] אלא קדיש ו"ברכו" בלבד.

[25] כיון שאין מוציאם י"ח ברכות ק"ש.

[26] סעיף יג: "יש ללמד זכות על מקומות שנוהגין שהקטנים יורדים לפני התיבה להתפלל ערבית .. לפי שאין מוציאין את הרבים ידי חובתן, שהרי אינן מחזירין את התפלה, רק שאומרים ברכו וקדיש". אבל בהמשך שם כותב: "ובמקומות שלא נהגו כן – אין לקטן לעבור לפני התיבה אפילו בתפלת ערבית (משום ברכו שבה, והוא הדין שלא יפרוס על שמע למי שלא שמע ברכו בשחרית .. [ש]חובה על כל צבור לשמען שחרית וערבית), וקטן שאינו חייב אינו מוציאם ידי חובתן".

[27] ודלא כדעה הראשונה.

[28] ר"ן מגילה שם. רמ"א ס"א.

[29] אך בסידור רבנו אומרים קדיש לפני "ברכו" בערבית.

[30] ראה גם לקמן ס"ז.

[31] לומר קדיש ו"ברכו".

[32] לומר קדושה.

[33] רמב"ם הלכות תפלה פ"ח ה"ד. שו"ע סעיף א.

[34] רש"י [הובא בתוס' מגילה כג, ה ד"ה ואין]. רא"ש שם.

[35] כדלעיל סי' נה ס"ב.

[36] סוכה לח, ב. כלומר, השומע הוא כעונה מילה במילה אחרי האומר, וכאילו הוא עצמו אמרם.

[37] סעיף ו.

[38] שאמירת קדיש ו"ברכו" היא תועלת עבור נשמת המתים.

[39] שחרית.

[40] למנהג הספרדים זהו הקדיש דרבנן שלפני "עלינו". ולפי נוסח "ספרד" וסידור רבנו הכוונה לקדיש יתום שלאחר "עלינו", ולפי נוסח אשכנז הכוונה לקדיש דרבנן שלאחר "אין כאלקינו" ו"פיטום הקטורת".

וראה לעיל סי' נד ס"ד שמביא מנהג נוסף בזה: "ועתה חדשים מקרוב באו שפורסין על שמע אחר קדיש האחרון מיד, ואינו נכון, דמה ענין לומר ב' קדישין סמוכין זה לזה, ויש ללמדם שיאמרו מקצת פסוקים בין ב' הקדישים".

ובנוסחח סידור רבנו לא הובא לומר כלל "ברכו" לאחר קדיש בתרא. וגם אין מנהג חב"ד כן – ראה אג"ק ח"י ע' רצו.

[41] ואומרים "ברכו" בכל מקרה.

[42] שלא אומרים כלל ברכות אחר קדיש האחרון. ובנוסח סידור רבנו אומרים "ברכו" בתפלת ערבית של שבת לפני "עלינו".

[43] סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע ורמ"א שם: "בשבת ויו"ט אין אומרים ברכו אחר קדיש בתרא, הגה: אפילו במקום שנהגו לאומרו בימות החול, שמא לא היו יחידים בבהכ"נ כשאמרו ברכו, מכל מקום בשבת ויו"ט אין לאומרו, דהכל באין לבהכ"נ קודם ברכו".

[44] שינוי מנהג יגרום מחלוקת.

[45] כיון שהתפלה שם נועדה עבור הלומדים הנמצאים שם, ואין מנהג לומר "ברכו" עבור אלו שבאים להצטרף לתפלה מאוחר יותר (ע"פ הרמ"ע סי' פד).

[46] שאז יאמר השליח צבור "ברכו" אחר קדיש האחרון.

[47] כדלעיל סי' נב ס"א.

[48] כדלעיל סי' נו ס"ד וסי' נז ס"א. אבל ראה לעיל סי' נה ס"ז.

[49] סעיף ד: "הפורס על שמע לא יאמר קדיש אם לא שאמר פסוקים, שלעולם לא תמצא קדיש בלא פסוקים שלפניו אם לא אחר גמר התפלה, ולכן נהגו לומר פריסת שמע אחר גמר תפלת י"ח בלחש, כדי שיאמר הקדיש על תפלת י"ח, אבל אח"כ לא שייך לומר קדיש".

[50] כדלקמן סי' קב סעיף ד.

[51] כדלעיל ס"א.

[52] כדלעיל סי' נה סעיף ז.

[53] שאז הוא סיום הקדושה.

[54] ראה לקמן סי' קא ס"ב.

[55] וראה לקמן סי' קכד ס"ג: "ש"ץ שנכנס לבית הכנסת ומצא צבור שהתפללו בלחש .. יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לצבור .. ואין בזה משום המשמיע קולו בתפלתו .. כיון שעל ידי הדחק הוא עושה כן. וכן אם הוא שעת הדחק שאי אפשר להתפלל בלחש תחלה .. יכול להתפלל מיד בקול רם, והצבור מתפללין עמו מלה במלה בלחש עד לאחר האל הקדוש".

[56] רמ"א סעיף א.

[57] קו"א סק"א – ראה לקמן בהוספות.

[58] סעיף י: "אין להפסיק לענות קדיש וקדושה בין גאולה לתפלה". ואף שכאן אינו "מפסיק" אלא רק "אינו סומך", כוונתו לומר שלעיל נפסק שאין להפסיק בין גאולה לתפילה לעניית קדושה, ומכך מוכח שסמיכת גאולה לתפילה חשובה מאמירת קדושה.

[59] מהצבור.

[60] לומר קדיש ו"ברכו".

[61] משמע ללא קדיש.

[62] ואף שכתב לעיל סי' נד ס"ג שאין להפסיק בשום דבר בין "ברכו" ל"יוצר", היינו בדברים אחרים, אבל ב"ברכו" עצמו ניתן להפסיק.

[63] ובסידור (בערבית של שבת) כתב: "מנהג העולם לומר קודם חצי קדיש בחול ברוך ה' לעולם אמן ואמן, ובשבת ושמרו (וביום טוב וראש השנה ויום הכיפורים פסוקים אחרים מעין קדושת היום), ויש להם על מה שיסמוכו. אבל הנוהגין שלא לומר בחול ברוך ה' לעולם אמן ואמן מפני חשש הפסק – גם בשבת (ויום טוב וראש השנה ויום הכיפורים) אין להפסיק בפסוקים". וכן מנהג חב"ד שלא אומרים.

[64] סימן זה חסר בשו"ע רבינו, וראה שם מ"א סק"א. וראה לקמן ריש סי' פט. סי' קו ס"ב.

[65] ר"י מינץ סי' טו.

[66] באותה בימה או עמוד שעמד השליח צבור הראשון, אלא יעמוד במקום אחר.

[67] לעיל סעיף ה.

[68] שהשליח צבור של הראשונים לא יתפלל איתם תפלת י"ח בלחש, שהרי הוא כבר התפלל.

[69] אף שבדרך כלל השליח צבור צריך לעמוד לפני התיבה בשעת אמירת "ישתבח", כדי להסמיך הקדיש שלאחריו ל"ישתבח", כדלעיל סי' נג ס"א.

[70] משפטי שמואל סי' ג

[71] סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם סעיף ד ובמ"א שם ס"ק ד.

[72] שהרי האחרונים חוזרים ומתפללים כסדר.

[73] כלומר, שהיה עיור מלידה.

[74] ראה גם לעיל סי' נג סי"ח: "סומא יורד לפני התיבה מפני שחייב בכל המצות ויכול להוציא אחרים ידי חובתן".

[75] ראה לעיל סעי' א-ב.

[76] ראה גם לקמן סי' רסג סי"ב (לענין נר שבת): "סומא יכולה לברך על נר שבת, שהרי היא נהנית גם כן ממאורות, כמו שנתבאר בסי' סט". וראה לקמן סי' רחצ סי"ט (לענין ברכת "בורא מאורי האש"). לעיל סי' מו ס"ז (לענין ברכת "פוקח עורים").




הוסף תגובה