הלכות קריאת שמע

סימן סח

כ חשון התשעו |

סח. שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק בְּפִיּוּטִין וּבוֹ ב' סְעִיפִים:

א מַה שֶּׁנּוֹהֲגִין בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה לוֹמַר פִּיּוּטִים בְּבִרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע – יֵשׁ אוֹמְרִים[1] שֶׁכָּל מִי שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְבַטֵּל הַמִּנְהָג שֶׁלֹּא עַל יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת יְבַטֵּל, לְפִי שֶׁהַפִּיּוּטִים שֶׁאֵינָן מֵעִנְיַן הַבְּרָכָה חֲשׁוּבִין הֶפְסֵק גָּמוּר, וַאֲפִלּוּ אִם הֵם מֵעִנְיַן הַבְּרָכָה – אֵין לוֹמַר שֶׁהוּא כְּמַאֲרִיךְ הַבְּרָכָה וּמוֹסִיף בָּהּ, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ[2]: "מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְקַצֵּר – אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ", וְ"כָל הַמְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בַּבְּרָכוֹת – אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה"[3]. וְעוֹד, שֶׁהִיא סִבָּה[4] לְהַפְסִיק בִּדְבָרִים בְּטֵלִים[5] כְּשֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר הַפִּיּוּט.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים[6] שֶׁאֵין אִסּוּר בַּדָּבָר, שֶׁזֶּה שֶׁאָמְרוּ בְּ"מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְקַצֵּר אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ"[7], לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בִּבְרָכוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁפּוֹתְחוֹת בְּ"בָרוּךְ" וְחוֹתְמוֹת בְּ"בָרוּךְ" – אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר שֶׁלֹּא לִפְתֹּחַ בְּ"בָרוּךְ" אוֹ שֶׁלֹּא לַחְתֹּם[8], וְאִם שִׁנָּה – הֲרֵי זֶה מְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בַּבְּרָכוֹת וְלֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ[9], אֲבָל שְׁאָר נֻסַּח הַבְּרָכָה לֹא נָתְנוּ בּוֹ חֲכָמִים שִׁעוּר שֶׁיֹּאמַר כָּךְ וְכָךְ מִלּוֹת לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר, שֶׁאִם כֵּן הָיָה לָהֶם לְתַקֵּן נֻסַּח כָּל בְּרָכָה בְּמִלּוֹת מְנוּיוֹת, וְזֶה לֹא מָצִינוּ בְּשׁוּם מָקוֹם, וְלֹא הִזְכִּירוּ אֶלָּא הַמִּלּוֹת שֶׁיֵּשׁ הַקְפָּדָה בָּהֶן לְבַד, כְּגוֹן יְצִיאַת מִצְרַיִם וּמַלְכוּת וּקְרִיעַת יַם סוּף וּמַכּוֹת בְּכוֹרוֹת בֶּ"אֱמֶת וְיַצִּיב"[10], וּבְרִית וְתוֹרָה בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ[11], וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, אֲבָל שְׁאָר הַנֻּסָּח שֶׁלֹּא הִזְכִּירוּ שֶׁיֵּשׁ הַקְפָּדָה בּוֹ – אֵינוֹ מְעַכֵּב כְּלָל אִם שִׁנָּה אוֹתוֹ וַאֲמָרוֹ בִּלְשׁוֹן אַחֵר, אוֹ אֲפִלּוּ לֹא אֲמָרוֹ כְּלָל, וְהוּא הַדִּין אִם הוֹסִיף וְהֶאֱרִיךְ בּוֹ, אֲפִלּוּ הַתּוֹסָפוֹת מְרֻבֶּה עַל הָעִקָּר, וּכְמוֹ שֶׁהִתִּירוּ לְהוֹסִיף בְּבִרְכַּת הַתְּפִלָּה מֵעֵין כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי"ט[12]. וְכֵן נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ[13].

וְהַמֵּקֵל וְאֵינוֹ אוֹמְרָם[14] – לֹא הִפְסִיד. וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא יַעֲסֹק בְּשׁוּם דָּבָר, וַאֲפִלּוּ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה אָסוּר לְהַפְסִיק לַעֲסֹק כָּל זְמַן שֶׁהַצִּבּוּר אוֹמְרִים פִּיּוּטִים, כָּל שֶׁכֵּן לְדַבֵּר שׁוּם שִׂיחָה בְּטֵלָה.

וּמִכָּל מָקוֹם, מִי שֶׁלּוֹמֵד עַל יְדֵי הִרְהוּר שֶׁרוֹאֶה בַּסֵּפֶר וּמְהַרְהֵר – אֵין בָּזֶה אִסּוּר כְּלָל, שֶׁהִרְהוּר אֵינוֹ כְּדִבּוּר[15] וְאֵינוֹ חָשׁוּב הֶפְסֵק.

אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָחֹשׁ לַהֲמוֹן עַם שֶׁאַל יִרְאוּ מִן הַלּוֹמֵד בַּסֵּפֶר וְיַפְסִיקוּ גַּם כֵּן בִּדְבָרִים אֲחֵרִים, עַל כֵּן אֵין לָאָדָם לִפְרֹשׁ עַצְמוֹ מֵהַצִּבּוּר בִּמְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְאָמְרָם וְיֹאמַר אוֹתָם עִמָּהֶם.

[16]) וּבְפֶסַח (שֶׁהַחַזָּנִים מַאֲרִיכִין הַרְבֵּה בְּנִגּוּנִים) – מוּטָב לוֹמַר[17] הַפִּיּוּט קֹדֶם שֶׁיַּתְחִיל הַבְּרָכָה[18], שֶׁהָרֹב הוּא שֶׁלֹּא מֵעֵין הַבְּרָכָה[19], וְחָשׁוּב הֶפְסֵק בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה (כְּשֶׁשּׁוֹהִין בּוֹ כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ[20]).

וְכָל זֶה בְּצִבּוּר, אֲבָל הַמִּתְפַּלֵּל בְּיָחִיד – אֵין לוֹ לוֹמַר שׁוּם פִּיּוּט בְּבִרְכַּת קְרִיאַת שְׁמַע אֲפִלּוּ קֹדֶם שֶׁמַּתְחִיל הַבְּרָכָה, שֶׁהֲרֵי אָסוּר לְהַפְסִיק בֵּין "יִשְׁתַּבַּח" לְ"יוֹצֵר"[21].

וַאֲפִלּוּ בְּצִבּוּר אִם שָׁכַח לוֹמַר הַפִּיּוּט עַד שֶׁגָּמַר הַבְּרָכָה – אָסוּר לְאָמְרוֹ, שֶׁכְּשֶׁאוֹמְרוֹ בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה טַעַם הַהֶתֵּר הוּא מִשּׁוּם שֶׁהוּא מֵעֵין הַבְּרָכָה[22], אֲבָל בֵּין בְּרָכָה לִבְרָכָה אָסוּר לְהַפְסִיק.

ב וְכָל זֶה בְּבִרְכַּת קְרִיאַת שְׁמַע, אֲבָל בִּתְפִלַּת י"ח אֵין הַפִּיּוּטִים חֲשׁוּבִים הֶפְסֵק, שֶׁהֲרֵי מֻתָּר לְהוֹסִיף מֵעֵין כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה[23].

וַאֲפִלּוּ בְּג' רִאשׁוֹנוֹת שֶׁאָסוּר לְבַקֵּשׁ בָּהֶן צְרָכָיו – יֵשׁ מַתִּירִין לוֹמַר פִּיּוּטִים, הוֹאִיל וְהֵן צָרְכֵי רַבִּים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קי"ב[24].

וְכֵן רַבִּי אֶלְעָזָר[25] הַקָּלִיר שֶׁהָיָה מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִקִּרְיַת סֵפֶר, וּבְיָמָיו הָיוּ מְקַדְּשִׁים עַל פִּי הָרְאִיָּה[26], שֶׁהֲרֵי לֹא תִּקֵּן שׁוּם קרוב"ץ[27] לְיוֹם שֵׁנִי[28], וְתַנָּא הוּא[29], וְהוּא תִּקֵּן קרוב"ץ לְג' רִאשׁוֹנוֹת[30].

וְיֵשׁ נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לוֹמַר שׁוּם פִּיּוּט אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּבִרְכַּת קְרִיאַת שְׁמַע[31] אֶלָּא מַה שֶּׁסִּדְּרוּ הָרִאשׁוֹנִים, כְּגוֹן הַקָּלִירִ"י[32], שֶׁתִּקְּנוּ עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת[33].

אָמְנָם הַמִּנְהָגִים שֶׁנָּהֲגוּ בְּשָׁרְשֵׁי הַתְּפִלָּה[34] – אֵין לְשַׁנּוֹת מִמִּנְהַג אֲבוֹתָיו[35], כִּי י"ב שְׁעָרִים בַּשָּׁמַיִם כְּנֶגֶד י"ב שְׁבָטִים, וְכָל שֵׁבֶט יֵשׁ לוֹ שַׁעַר וּמִנְהָג בִּפְנֵי עַצְמוֹ[36], לְבַד מַה שֶּׁנִּזְכַּר בַּגְּמָרָא (אוֹ בְּדִבְרֵי הַפּוֹסְקִים שֶׁלָּמְדוּ דִּבְרֵיהֶם מֵהַגְּמָרָא) הוּא שָׁוֶה לַכֹּל.

 

[1] תשובת רמ"ה הובא בטור. שו"ע ס"א.

[2] משנה ברכות יא, א.

[3] ברכות מ, ב.

[4] כלומר, אמירת הפיוטים גורמת.

[5] ע"י חלק מהצבור.

[6] הרב רבינו יונה ברכות (ה, רע"ב) בשם ר"ת. רשב"א שם יא, א. רמ"א ס"א.

[7] לכאורה חסר כאן בהעתקה, וצריך להוסיף: "להאריך אינו רשאי לקצר". או שחסר יותר, וצ"ל: "לא אמרו אלא בברכות קצרות שפותחות בברוך ואינן חותמות בברוך – אינו רשאי להאריך ולחתום בברוך, וכן זה שאמרו: מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר, לא אמרו אלא כו'".

[8] אוצ"ל: בברוך.

[9] ראה גם לעיל סי' נט ס"א. סי' סו סי"ב. לקמן סי' קיד ס"ח. סי' קפז ס"ד.

[10] כדלעיל סי' סו סי"ב.

[11] כדלקמן סי' קפז ס"ד.

[12] סעיף א (דעה א', וראה שם בסוף הסעיף).

[13] בסידורו לא הביא רבנו שום פיוטים ב"יוצר" אף לא בימים טובים (מלבד ההוספות שמוסיפים בשבת, שמקורם בזהר).

[14] ביחד עם הצבור.

[15] כדלעיל סי' מז ס"ב.

[16] קו"א סק"א – ראה לקמן בהוספות.

[17] מוסב על היחיד המתפלל עם הצבור, שמצד אחד אין לו לפרוש מהצבור כמו שכתב לעיל, ומאידך יאמר הפיוט עם הצבור לפני שהוא מתחיל ברכת "יוצר אור".

[18] כלומר קודם שיתחיל ברכת "יוצר".

[19] וביחד עם האמירה והניגון, "שוהין בו כדי כדי לגמור את כולה", והוי הפסק, אבל אם לא שוהין בו כדי לגמור את כולה לא היה הפסק, כיון שמקצתה מעין הברכה (ע"פ קו"א סק"א). אבל ראה שם שרבנו מסיים "וצ"ע", שכן עצם העובדה שאומרים בפיוט דברים שלא "מעין הברכה" הוי הפסק, כמ"ש לעיל. ונראה שלכן הכניס כאן הקטע שלאחריו בחצע"ג.

[20] אמנם בדיעבד רק אם שהה כן מחמת אונס צריך לחזור לראש הברכה, כמבואר לעיל סי' סה ס"א, אבל לכתחילה אסור להפסיק כן אפילו שלא באונס (ע"פ מ"א סי' סה סק"א). וצ"ע הטעם שלעיל שם לא הביא רבנו את דברי המ"א. וראה לעיל סי' נה ס"ה.

[21] כדלעיל סי' נד סעיף ג.

[22] כדלקמן סי' קיט ס"א.

[23] כדלקמן שם.

[24] ס"א: "שהרי עבודה ושים שלום בקשת צרכי רבים הן, ועם מה שהעבד מסדר שבחו של רבו יכול לשאול צרכי צבור, שזהו ג"כ שבח וכבוד להרב שרבים צריכים לו, ועל כן נהגו במדינות אלו לומר קרוב"ץ בג' ראשונות וג' אחרונות אע"פ שיש בהן כמה בקשות, וגם אין בהם משום הפסק בתפלה אפילו להאומרים שאסור להפסיק בפיוטים בברכות קריאת שמע, כמו שנתבאר בסימן סח".

[25] בדפו"ר הוא בר"ת: ר"א, ופוענח בפנים על פי המקובל, אבל יש שקוראים לו: אליעזר.

[26] נראה שהקדים את כל זה בשביל להוכיח שהיה תנא, וכפי שמסיים.

[27] ר"ת: קול רנה וישועה באהלי צדיקים (ב"י).

[28] משום שכשקדשו על פי הראיה, יום שני של יו"ט בחו"ל היה נחגג מספק, ולא היה מקום לתקן עבורו פיוטים מיוחדים. ואילו לאחר החורבן נקבעו המועדים על פי הלוח, ומיני אז יו"ט שני הוא דבר קבוע ומסודר מצד "מנהג אבותינו בידינו". ואילו ר"א הקליר היה חי בתקופה שהחלו לקבוע המועדים על פי הלוח, היה מתקן קרוב"ץ מיוחד לתפילת יו"ט שני בחו"ל, וכיון שלא עשה כן מוכח שהיה חי בתקופה שעדיין קבעו המועדים על פי הראיה.

[29] רא"ש ברכות פ"ה סי' כא.

[30] ומזה מובן שניתן לומר פיוטים גם בג' ראשונות, שהרי ר"א הקליר שהיה תנא תיקן פיוטים לשם כך.

[31] כלומר, אפילו שלא במקום של חשש הפסק.

[32] הוא ר"א הקליר. ופיוטים אלו ניתן לומר גם באמצע תפלת י"ח.

[33] האר"י (שער הכוונות ריש ענין נוסח התפלה). מ"א ריש הסימן. ופיוטים אלו ניתן לומר גם בתוך התפלה בג' ראשונות אף לפי דעת האר"י (לקמן סי' קיט סוס"א בהערה בשוה"ג).

[34] כלומר, בנוסח התפלה. משא"כ הפיוטים הם הוספות חיצוניות וניתן שלא לאמרם, כמו שכתב לעיל.

[35] ולענין שינוי מנוסח אשכנז לנוסח האר"י – ראה אג"ק חי"ד ע' צא וע' שצא.

[36] וראה שו"ת אדה"ז שער השמועה סי' ה: "בענין נוסח התפילות יש י"ב שערים, וכל שבט ושבט יש לו נוסח שלו בתפילה, ועל ידו נעשה עליית נשמותינו, והשער הי"ג כולל כל הי"ב שערים, אשר כל שבט ושבט יוכל להעלות בו, שכן נאמר לעתיד לבא: יבואו הי"ב שבטים דרך הי"ב שערים שבירושלים כל אחד בשער שלו, וכאשר לעתיד בגשמיות – כן בזמן הגלות בעבודת ה', והוא נוסחאות התפילות, אשר על ידי התפילות מתעלים נשמותיהן של ישראל. ובהיות כל ישראל ערבים ומעורבים מכמה שבטים, ואין אדם יודע מאיזה שבט הוא, לכן תיקן האריז"ל נוסח התפילה מלוקט מנוסחאות אשכנזים ומספרדים ומשאר נוסחאות, בענין שכפי תיקון נוסחתו הוא משער הי"ג, שכל ישראל יכולים לעלות בו, וד"ל".




הוסף תגובה