סימן סז
כ חשון התשעו |
סז. דִּין סָפֵק אִם קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע וּבוֹ ב' סְעִיפִים:
א סָפֵק קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע סָפֵק לֹא קָרָא – צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁקְּרִיאַת שְׁמַע הוּא מִן הַתּוֹרָה[1], וְסָפֵק שֶׁל תּוֹרָה הוּא לְהַחֲמִיר[2].
וְאַף לְהָאוֹמְרִים שֶׁפָּסוּק רִאשׁוֹן אוֹ פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה בִּלְבַד הִיא מִן הַתּוֹרָה וְהַשְּׁאָר תַּקָּנַת חֲכָמִים[3] - צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹת כָּל הַג' פָּרָשִׁיּוֹת, שֶׁכָּךְ הָיְתָה הַתַּקָּנָה: שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיִּקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל תּוֹרָה – יִקְרָא כָּל הַג' פָּרָשִׁיּוֹת.
וּמִטַּעַם זֶה צָרִיךְ גַּם כֵּן לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ הַבְּרָכוֹת שֶׁלְּפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם אֲמָרָם אַף עַל פִּי שֶׁהַבְּרָכוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים[4], לְפִי שֶׁכָּךְ הָיְתָה הַתַּקָּנָה: שֶׁכָּל זְמַן שֶׁקּוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל תּוֹרָה אֲפִלּוּ מִפְּנֵי הַסָּפֵק בִּלְבַד[5] – קוֹרִין אוֹתָהּ בְּבִרְכוֹתֶיהָ.
אֲבָל אִם יוֹדֵעַ שֶׁקְּרָאָהּ[6], אֶלָּא שֶׁמְּסֻפָּק אִם בֵּרַךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ – לֹא יַחֲזֹר וִיבָרֵךְ, שֶׁסְּפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל.
וְאִם מְסֻפָּק גַּם בְּפָרָשַׁת צִיצִית אִם קְרָאָהּ בִּקְרִיאַת שְׁמַע אִם לָאו[7] – צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹתָהּ[8] עִם בִּרְכַּת "אֱמֶת וְיַצִּיב" שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ, שֶׁהִיא גַּם כֵּן בְּסָפֵק אִם אֲמָרָהּ, וְהוּא סָפֵק שֶׁל תּוֹרָה, וְהוּא הַדִּין לֶ"אֱמֶת וֶאֱמוּנָה" שֶׁל עַרְבִית, שֶׁמִּצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לִזְכֹּר יְצִיאַת מִצְרַיִם בְּכָל יוֹם, בַּיוֹם וּבַלַּיְלָה[9], שֶׁנֶּאֱמַר[10] "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ", "יְמֵי חַיֶּיךָ" – הַיָּמִים, "כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ" – לְהָבִיא[11] הַלֵּילוֹת[12], וְכֵיוָן שֶׁהוּא מְחֻיָּב לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם מִפְּנֵי הַסָּפֵק – צָרִיךְ לְהַזְכִּירָהּ בַּבְּרָכָה וּבַנֻּסָּח שֶׁתִּקְּנוּ לָהּ חֲכָמִים, שֶׁהִיא בִּרְכַּת "אֱמֶת וְיַצִּיב"[13], (א[14]) (וְיֵשׁ לוֹ לַחֲזֹר גַּם פָּרָשַׁת צִיצִית[15], שֶׁהִיא וֶ"אֱמֶת וְיַצִּיב" הֵן דָּבָר אֶחָד וּמִצְוָה אַחַת).
וְאִם אָמַר אֵיזֶה פָּסוּק שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם[16] אוֹ אֵיזֶה הֲלָכָה שֶׁנִּזְכַּר בָּהּ יְצִיאַת מִצְרַיִם[17] – יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ מִן הַתּוֹרָה[18], וְנַעֲשֵׂית בִּרְכַּת "אֱמֶת וְיַצִּיב" סְפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים וּלְהָקֵל[19].
(ב[20]) וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר[21] שֶׁמִּכָּל שֶׁכֵּן אִם אוֹמֵר שִׁירַת הַיָּם[22] שֶׁיָּצָא מִן הַתּוֹרָה[23].
ב וְאִם יָדוּעַ לוֹ שֶׁקָּרָא פָּסוּק רִאשׁוֹן אוֹ אֲפִלּוּ פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה וּמְסֻפָּק בַּשְּׁנִיָּה[24] – צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹתָהּ[25] לְדִבְרֵי הַכֹּל אַף לְהָאוֹמְרִים שֶׁהִיא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים[26], לְפִי שֶׁמִּתְּחִלָּה כָּךְ תִּקְּנוּהָ: שֶׁתִּהְיֶה כִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל תּוֹרָה, לְעִנְיָן שֶׁיַּחֲזֹר לִקְרוֹתָהּ עַל הַסָּפֵק כְּמוֹ קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל תּוֹרָה[27].
[1] כדלעיל סי' נח ס"א.
[2] ביצה ג, ב.
[3] כדלעיל שם.
[4] כדלעיל סי' נט ס"א.
[5] משמע שאם נסתפק לו רק על פרשיות שמדרבנן (כדלקמן ס"ב) – אזי אינו חוזר וקורא גם ברכות ק"ש כשיש לו ספק גם על הברכות. וכן משמע ממה שכתב בסוף הסעיף גבי פרשת "ויאמר", ובס"ב גבי פרשת "והיה אם שמוע".
[6] קריאת שמע.
[7] כלומר, מלבד זה שהוא מסופק אם אמר ברכות קריאת שמע, הוא מסופק גם אם קרא בקריאת שמע פרשת "ויאמר".
[8] את פרשת "ויאמר".
[9] משנה ברכות יב, ב כראב"ע. רמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ג. וראה גם לקמן סי' ע ס"א וס"ד.
[10] דברים טז, ג.
[11] כ"ה גירסת רבינו גם בנוסח ההגדה. אך בנוסח המשנה שלפנינו אינו.
[12] משנה שם.
[13] שתקנוה כולה על זכרון הנסים של יציאת מצרים, כדלעיל סי' סו סי"ב.
[14] קו"א סק"א – ראה לקמן בהוספות.
[15] ולא די בברכת "אמת ויציב" לבדה, אף שמזכיר בה יציאת מצרים.
[16] כגון הפסוק "אנכי ה' אלקיך המעלך מארץ מצרים" שאומרים ב"הודו" – ראה לעיל סי' מו סוס"ט.
[17] ראה גם לקמן סי' קו ס"ד.
[18] ואז נעשית קריאת פרשת "ויאמר" מדרבנן בלבד. וכן כתב לעיל סי' נח ס"א: "פרשת ציצית שתקנוה משום זכירת יציאת מצרים, לדברי הכל היא מדברי סופרים כשמזכיר יציאת מצרים בפני עצמו, כמו שיתבאר בסימן סז".
[19] ואינו חוזר לומר ברכת "אמת ויציב", אבל פרשת "ויאמר" משמע שחוזר וקורא. וכן מובן מהמבואר לקמן ס"ב בקשר לפרשה הב' לדעה שהיא דרבנן שחוזר גם על הספק, מן הטעם שכותב שם, ואם כן הוא הדין והוא הטעם גם לגבי פרשת "ויאמר".
[20] קו"א סק"ב – ראה לקמן בהוספות.
[21] מ"א סק"א.
[22] נראה שה"כל שכן" הוא בזה ששירת הים נאמרה על ידי בני ישראל עצמם על נס (יציאת מצרים ו)קריעת ים סוף.
[23] אך בקו"א סק"ב כותב רבנו: "וצ"ע דהא כתיב את יום צאתך, ואף שיש ליישב – קשה לסמוך על זה במצות עשה דאורייתא". ומזה מובן שלדעת רבנו אין לסמוך על שירת הים כתחליף להזכרת יציאת מצרים.
[24] "והיה אם שמוע".
[25] פרשה שניה.
[26] דעה הא' לעיל סי' נח ס"א.
[27] אבל אז אינו חוזר לקרותה עם ברכותיה אם מסופק גם בהן, כיון שהתקנה לקרותה עם ברכותיה גם בספק, היתה רק כשקורא "קריאת שמע של תורה", כדיוק לשון רבנו לעיל ס"א.