הלכות קריאת שמע

סימן סה

כ חשון התשעו |

סה. הַנִּכְנָס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר קוֹרְאִין קְרִיאַת שְׁמַע אוֹ שֶׁהִפְסִיק בִּשְׁעַת הַקְּרִיאָה וּבוֹ ג' סְעִיפִים:

א קְרָאָהּ סֵרוּגִין, דְּהַיְנוּ שֶׁהִתְחִיל לִקְרוֹת וְהִפְסִיק, בֵּין בִּשְׁתִיקָה בֵּין בְּדִבּוּר, וְחָזַר וּגְמָרָהּ, אֲפִלּוּ שָׁהָה[1] כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ[2] – יָצָא, אֲפִלּוּ אִם הָיָה הַהֶפְסֵק מֵחֲמַת אֹנֶס[3]. וְכֵן בִּמְגִלָּה[4] וּבִתְקִיעַת שׁוֹפָר[5]. אֲבָל בִּתְפִלָּה, אִם שָׁהָה[6] כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ מֵרֹאשׁ עַד סוֹף – צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ[7].

וְיֵשׁ אוֹמְרִים[8] שֶׁאֵין חִלּוּק בֵּין קְרִיאַת שְׁמַע לִתְפִלָּה, וּבְכָל מָקוֹם אִם שָׁהָה מֵחֲמַת אֹנֶס, שֶׁאַף אִם הָיָה רוֹצֶה שֶׁלֹּא לִשְׁהוֹת לֹא הָיָה יָכוֹל – צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ, אִם שָׁהָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ מֵרֹאשׁ עַד סוֹף, וְלֹא מִמָּקוֹם שֶׁשּׁוֹהֶה וּמַפְסִיק בּוֹ עַד סוֹף, וּמְשַׁעֲרִין לְפִי הַקּוֹרֵא וְלֹא לְפִי רֹב בְּנֵי אָדָם. וַאֲפִלּוּ בְּבִרְכַּת קְרִיאַת שְׁמַע[9], אִם שָׁהָה[10] בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה כְּדֵי לִגְמֹר אֶת כֻּלָּהּ מֵרֹאשָׁהּ לְסוֹפָהּ[11] – צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ.

אֲבָל אִם הִפְסִיק שֶׁלֹּא מֵחֲמַת אֹנֶס, שֶׁאִם הָיָה רוֹצֶה הָיָה קוֹרֵא, וְשָׁהָה בִּרְצוֹנוֹ וְהִפְסִיק בֵּין בְּדִבּוּר[12] בֵּין בִּשְׁתִיקָה אֲפִלּוּ זְמַן רַב – אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר אֶלָּא לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק. וְכֵן יֵשׁ לִנְהֹג הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה, כִּי כֵן עִקָּר.

וְאֹנֶס זֶה, יֵשׁ אוֹמְרִים[13] אֲפִלּוּ אֹנֶס לִסְטִים[14] אוֹ אֹנֶס אַחֵר, כָּל שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לִקְרוֹת אֲפִלּוּ אִם רָצָה.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים[15] שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב הֶפְסֵק מֵחֲמַת אֹנֶס לַחֲזֹר לָרֹאשׁ אֶלָּא אִם כֵּן לֹא הָיָה יָכוֹל לִקְרוֹת מֵחֲמַת שֶׁהָאִישׁ אֵינוֹ רָאוּי, כְּגוֹן שֶׁהִתְחִיל לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע וְהִתְחִילוּ מֵי רַגְלָיו שׁוֹתְתִין עַל בִּרְכָּיו וְהֻצְרַךְ לְהַפְסִיק עַד שֶׁיִּכְלוּ[16], אוֹ מֵחֲמַת שֶׁהַמָּקוֹם אֵינוֹ רָאוּי לִקְרִיאָה, כְּגוֹן שֶׁקּוֹרְאָהּ[17] מְהַלֵּךְ וְהִגִּיעַ לִמְבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת וְהֻצְרַךְ לְהַפְסִיק[18]. אֲבָל אִם הָאִישׁ אוֹ הַמָּקוֹם רְאוּיִין, אֶלָּא שֶׁאֹנֶס אַחֵר מְעַכְּבוֹ וּמַצְרִיכוֹ לְהַפְסִיק, אֲפִלּוּ שָׁהָה זְמַן רַב – חוֹזֵר לַמָּקוֹם שֶׁפָּסַק.

וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר[19] שֶׁבִּתְפִלָּה אֲפִלּוּ בְּאֹנֶס אַחֵר חוֹזֵר לָרֹאשׁ[20], מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים[21] שֶׁאֲפִלּוּ בְּלִי אֹנֶס כְּלָל חוֹזֵר לָרֹאשׁ, אֲבָל בִּקְרִיאַת שְׁמַע אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ, אֶלָּא אִם כֵּן הָאִישׁ אוֹ הַמָּקוֹם אֵינוֹ רָאוּי.

ב קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְנִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר שֶׁקּוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע – צָרִיךְ לִקְרוֹת עִמָּהֶם פָּסוּק רִאשׁוֹן[22], שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כְּאִלּוּ אֵינוֹ רוֹצֶה לְקַבֵּל עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם עִם חֲבֵרָיו.

וְהוּא הַדִּין שְׁאָר דָּבָר שֶׁהַצִּבּוּר אוֹמְרִים, כְּגוֹן "תְּהִלָּה לְדָוִד"[23] – צָרִיךְ לִקְרֹא עִמָּהֶם, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ אֶרֶץ[24].

וְהוּא הַדִּין אִם הוּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאוֹמֵר דִּבְרֵי תַּחֲנוּנִים אוֹ פְּסוּקִים בְּמָקוֹם שֶׁרַשַּׁאי לִפְסֹק[25].

אֲבָל אִם הוּא עָסוּק בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לִפְסֹק, כְּגוֹן מִ"בָּרוּךְ שֶׁאָמַר" וָאֵילָךְ – לֹא יַפְסִיק, אֶלָּא יֹאמַר הַתֵּבוֹת שֶׁהוּא אוֹמֵר בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר אוֹמְרִים פָּסוּק רִאשׁוֹן בְּנִגּוּן הַצִּבּוּר[26], שֶׁיְּהֵא נִרְאֶה כְּאִלּוּ קוֹרֵא עִמָּהֶם.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים[27] דְּמַפְסִיק אֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע בִּרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע לְקַבֵּל עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם עִם הַצִּבּוּר.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים[28] דְּבִפְסוּקֵי דְּזִמְרָה יֵשׁ לְהַפְסִיק, אֲבָל בַּבְּרָכוֹת שֶׁלִּפְנֵי קְרִיאַת שְׁמַע אֵין לְהַפְסִיק כְּלָל בִּשְׁבִיל פָּסוּק רִאשׁוֹן שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע, אֶלָּא יֹאמַר אוֹתָן הַתֵּבוֹת בְּנִגּוּן כְּמוֹ שֶׁהַצִּבּוּר אוֹמְרִים קְרִיאַת שְׁמַע.

וּלְעִנְיַן הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה [יֵשׁ לִנְהֹג[29]] כִּסְבָרָא הַג': דְּבִפְסוּקֵי דְּזִמְרָה יֵשׁ לְהַפְסִיק, וּבְאֶמְצַע הַבְּרָכוֹת שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע אֵין לְהַפְסִיק, אֶלָּא יֹאמַר הַתֵּבוֹת בְּנִגּוּן הַצִּבּוּר[30]. וּמָאן דְּמַפְסִיק בִּבְרָכוֹת דִּקְרִיאַת שְׁמַע לִקְרֹא פָּסוּק רִאשׁוֹן עִם הַצִּבּוּר – רָאוּי לִגְעֹר בּוֹ.

ג קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְנִכְנַס לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר שֶׁקּוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע – טוֹב[31] שֶׁיִּקְרָא עִמָּהֶם כָּל קְרִיאַת שְׁמַע, וִיקַבֵּל שָׂכָר כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה[32], אֲבָל אֵינוֹ חַיָּב רַק[33] בְּפָסוּק רִאשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר[34].

 

[1] בהפסקה.

[2] שבזמן שהפסיק היה יכול לגמור את כל קריאת שמע מראשה עד סופה, כדלקמן בפנים.

[3] שאף אם היה רוצה שלא לשהות לא היה יכול (לשון רבנו לקמן). ההפסקה באונס חמורה יותר מהפסקה ברצון לענין לחזור לראש, כדלקמן בפנים, ולכן כתב "אפילו".

[4] ראה שו"ע סי' תרצ ס"ה.

[5] כדלקמן סי' תקצ סי"ב (גבי התוקע) וסי"ג (גבי השומע).

[6] מחמת אונס, כדלקמן.

[7] כדלקמן סי' קד ס"ד. וראה לקמן סי' תקצא ס"ג ש"אפילו אם אינו שוהה כל כך, מכל מקום לכתחילה אסור לפסוק אפילו מעט בתפלה". ולענין פסוד"ז – ראה לעיל סי' נג ס"ג. ולענין בהמ"ז – ראה לקמן סי' קפה ס"ה. ולענין הלל – ראה לקמן סי' תפח ס"ג.

[8] רבינו שמשון מקוצי בתוס' ברכות כב, ב ד"ה אלא. טור ורמ"א ס"א.

[9] שדינן כקריאת שמע עצמה, אבל בשאר ברכות, ואפילו בברכת המזון, אין הדין כן, כדלקמן סי' קפה ס"ה. וראה גם במצויין לעיל בהערה לענין פסוקי דזמרה והלל.

[10] מחמת אונס.

[11] מתחילת אותה ברכה לסופה, ולא מתחילת כל ברכות ק"ש לסופן (תהלה לדוד).

[12] משמע שאף אם הפסיק בדבור במזיד אינו חוזר לראש. וראה לקמן סי' קד ס"ד שבתפלת י"ח אם שח במזיד חוזר לראש התפלה, והוסיף שם בסוגריים: "ועכשיו שרוב העולם אין נזהרין להשיח בברכות קריאת שמע – חשובים שוגגים, שאומר מותר שוגג הוא". ולפי זה כיום שנזהרים שלא לדבר בברכות ק"ש, הרי מי שמדבר במזיד לכאורה צריך לחזור לראש הברכה. אך במ"א סי' קד סק"ו מסתפק בדבר. וצ"ע למעשה.

[13] מ"א ס"ק ב (ממשמעות תוס', רא"ש וטור).

[14] שלא היה יכול להמשיך לקרוא את "שמע" מפני הליסטים שבאו לשדוד אותו באמצע קריאת שמע.

[15] ב"ח סי' קד. הובא במ"א סק"ב.

[16] כדלקמן סי' עח ס"א.

[17] קריאת שמע.

[18] כדלקמן סי' פה ס"א.

[19] מ"א סק"ב.

[20] וכן כתב רבנו בפשיטות לקמן סי' קד ס"ד. ובסי' קפה ס"ה כתב שכן הוא "לדברי הכל".

[21] מ"א שם בדעת הרי"ף (ברכות טז, א).

[22] כולל "ברוך שם" (פמ"ג).

[23] או "עלינו לשבח" (מחצה"ש). וראה גם לקמן סי' קט ס"ב בסוגריים שצריך לכרוע עם הצבור כשכורעים ב"עלינו".

[24] לומר עם הצבור דבר שהצבור עוסקים בו.

[25] שצריך להפסיק לומר עם הצבור פסוק "שמע ישראל".

[26] באותו ניגון שהצבור אומרים "שמע ישראל". וכדלעיל סי' סא ס"ה שנוהגין שהצבור אומרים פסוק "שמע ישראל" בקול רם. וראה שם סכ"ג שראוי לקרוא ק"ש בטעמי המקרא, "אבל לא נהגו כן במדינות אלו".

[27] ב"ח. הובא במ"א ס"ק ד.

[28] תרומת הדשן סי' ג. ט"ז ס"ק א. פרי חדש סעיף ב.

[29] בדפוסים תיבות אלו אינן, אבל לכאורה הן נשמטו בהעתקה או בדפוס וצ"ל כבפנים.

[30] בתרומת הדשן סי' ג כתב גם ש"עוצמים עיניהם". ואם כן יש גם ליתן היד על העינים, כדלעיל סי' סא ס"ה. וצ"ע שלא כתבו רבנו.

[31] עצה טובה (ב"י).

[32] ראה גם לעיל סי' נח ס"י.

[33] אלא.

[34] בסעיף ב.




הוסף תגובה