הלכות קריאת שמע

סימן סד

כ חשון התשעו |

סד. דִּין הַטּוֹעֶה בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבוֹ ד' סְעִיפִים:

א קְרָאָהּ לְמַפְרֵעַ[1] – לֹא יָצָא, שֶׁנֶּאֱמַר[2] "וְהָיוּ", בַּהֲוָיָתָן יְהוּ[3].

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּסֵדֶר הַפְּסוּקִים, אֲבָל אִם הִקְדִּים פָּרָשָׁה לַחֲבֶרְתָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי[4] – יָצָא, לְפִי שֶׁאֵינָהּ סְמוּכָה לָהּ בַּתּוֹרָה[5].

ב קָרָא פָּרָשָׁה וְטָעָה בָּהּ, אִם יוֹדֵעַ הֵיכָן טָעָה, כְּגוֹן שֶׁקָּרָא כָּל הַפָּרָשָׁה וְדִלֵּג פָּסוּק אֶחָד בָּאֶמְצַע – חוֹזֵר לְרֹאשׁ אוֹתוֹ הַפָּסוּק וְגוֹמֵר הַפָּרָשָׁה, שֶׁאִם יִקְרָא הַפָּסוּק בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר – נִמְצָא קוֹרְאָהּ לְמַפְרֵעַ[6].

(וַאֲפִלּוּ דִּלֵּג תֵּבָה אַחַת אוֹ אוֹת אַחַת[7], אוֹ שֶׁשִּׁנָּה נְקֻדָּה אַחַת עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קמ"ב[8] - צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַפָּסוּק שֶׁטָּעָה בּוֹ).

וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ הֵיכָן טָעָה – צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַפָּסוּק מִמָּקוֹם שֶׁמִּסְתַּפֵּק בּוֹ בַּטָּעוּת, כְּגוֹן אִם יָדוּעַ לוֹ שֶׁאָמַר פָּסוּק "שְׁמַע" בְּכַוָּנָה – חוֹזֵר לִ"וְאָהַבְתָּ"[9], וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁאָמַר "שְׁמַע" בְּכַוָּנָה[10] – חוֹזֵר לִ"שְׁמַע"[11].

ג טָעָה בֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה, שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁסִּיֵּם פָּרָשָׁה וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם רִאשׁוֹנָה וְאִם שְׁנִיָּה –חוֹזֵר לְסִיּוּם פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה, וְיַתְחִיל "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ"[12].

ד הָיָה עוֹמֵד בְּ"וּכְתַבְתָּם"[13], וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם בְּ"וּכְתַבְתָּם" שֶׁבְּפָרָשָׁה רִאשׁוֹנָה אִם בּ"ְוּכְתַבְתָּם" שֶׁבְּפָרָשָׁה שְׁנִיָּה – חוֹזֵר לְ"וּכְתַבְתָּם" שֶׁבְּפָרָשָׁה רִאשׁוֹנָה[14].

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁלֹּא הִתְחִיל "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם", אֲבָל אִם הִתְחִיל "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם" – אֵין לוֹ לָחֹשׁ שֶׁמָּא הִתְחִיל כֵּן אַחַר "וּכְתַבְתָּם" שֶׁבָּרִאשׁוֹנָה, לְפִי שֶׁמִּן הַסְּתָם קָרָא כְּפִי רְגִילָתוֹ, שֶׁהֻרְגַּל שֶׁלֹּא לוֹמַר "לְמַעַן יִרְבּוּ" עַד סִיּוּם פָּרָשָׁה שְׁנִיָּה.

וּמִכָּל שֶׁכֵּן אִם מָצָא עַצְמוֹ בְּתֵבָה אַחֶרֶת[15] בְּאֶמְצַע פָּרָשָׁה – חֲזָקָה שֶׁאָמַר כָּל מַה שֶּׁלְּמַעְלָה מִמֶּנָּה.

 

[1] שלא לפי הסדר.

[2] דברים ו, ו. ברכות יג, א.

[3] שצריך לקרוא הפסוקים כפי סדר שהם כתובים. וראה גם לקמן סי' קפג סוסי"א. וצריך לומר, שלפי הדעה השלישית בסי' נח ס"א שפסוק ראשון בלבד הוא מן התורה, הרי שרק אם שינה הסדר בפסוק "שמע ישראל" לא יצא י"ח מן התורה, אבל אם שינה הסדר בשאר הפסוקים לא יצא מדרבנן, ובהם הלימוד מ"והיו" הוא אסמכתא בלבד. ולפי הדעה הראשונה שם שרק פרשה ראשונה מן התורה, הרי ששינוי הסדר בפרשה ראשונה מעכבת מן התורה, ואילו בפרשה שניה זהו רק מדרבנן. ולדברי הכל איסור שינוי הסדר בפרשת "ויאמר" הוא מדרבנן בלבד.

[4] כיון שהוא משנה סדר הפרשיות שתקנו חכמים.

[5] כי פרשת "שמע .. ואהבת" היא בפרשת ואתחנן, ופרשת "והיה אם שמוע" בפרשת עקב, ופרשת "ויאמר" בפרשת שלח.

[6] שלא לפי הסדר.

[7] ראה גם לקמן סי' רפב ס"כ (לענין קריאת התורה). סי' תפח ס"ב (לענין הלל). וראה לעיל סי' סא סי"ט שצריך גם לדקדק שלא תיבלע אות אחת, אלא שבדיעבד משמע שם שאין זה מעכב.

[8] סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה מ"א שם סק"א, דהיינו כשמשתנה בזה הענין (כגון "יעשה" בפת"ח, "יעשה" בציר"י, וכיוצא בזה). ואף בק"ש, כגון שאמר "וּלְמַדְתֶּם אֹתָם", במקום "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם" – לא יצא, כיון שהענין משתנה בשינוי הניקוד.

[9] ואם ברור לו שאמר פסוק "ואהבת", חוזר לראש פסוק אחר שמסתפק בו אם אמר.

[10] וכל שכן אם אינו יודע אם אמר "שמע" בכלל.

[11] כי אמירת שמע בכוונה מעכבת, ולכן אם יש לו ספק בדבר צריך לחזור. ולכאורה הוא הדין ל"ברוך שם", שהרי דין אחד להם לענין כוונה, כמובא לעיל סי' סג ס"ה. אך בבדה"ש סי' יט סקל"ח מסתפק בדבר.

[12] בגלל הספק שמא לא אמר כלל פרשה שניה.

[13] נקט דוגמא זו כיון שהוא הפסוק היחיד שהוא זהה לגמרי בשתי הפרשיות, משא"כ שאר הפסוקים.

[14] וצריך לומר שהוא הדין אם טעה באמצע פסוק שהתיבות בו זהות בשתי הפרשיות לגמרי (כגון "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וגו'"), ואינו יודע אם הוא בפרשה ראשונה או שניה – יש לו לחזור לראשונה. ומה שלא כתב זאת להדיא, יש לומר משום שאין זה מצוי כ"כ שאדם ישכח באמצע הפסוק באיזה פסוק הוא אוחז.

[15] שאין אותה בפרשה הראשונה.




הוסף תגובה