הלכות קריאת שמע

סימן סג

כ חשון התשעו |

סג. לֵישֵׁב בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וְשֶׁלֹּא יִישַׁן וּבוֹ י' סְעִיפִים:

א כָּל אָדָם קוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע כְּדַרְכָּן[1], בֵּין עוֹמְדִין, בֵּין יוֹשְׁבִין, בֵּין שׁוֹכְבִין, בֵּין מְהַלְּכִין, בֵּין רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר[2] "וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ"[3], אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר: "בְּשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ"[4]? בִּזְמַן שֶׁבְּנֵי אָדָם שׁוֹכְבִין וּבִזְמַן שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין[5].

וּמִכָּל מָקוֹם, פְּרַקְדָּן, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מֻטָּל וּפָנָיו טוּחוֹת בַּקַּרְקַע, אוֹ מֻשְׁלָךְ עַל גַּבָּיו וּפָנָיו לְמַעְלָה[6], אֲפִלּוּ אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵין אִסּוּר בִּשְׁכִיבָה זוֹ מִשּׁוּם חֲשָׁשׁ שֶׁמָּא יָבוֹא לִידֵי קִשּׁוּי כְּגוֹן שֶׁמֻּטֶּה עַל צִדּוֹ מְעַט – אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע עַד שֶׁיִּתְהַפֵּךְ עַל צִדּוֹ לְגַמְרֵי, מִפְּנֵי שֶׁמְּקַבֵּל מַלְכוּת שָׁמַיִם דֶּרֶךְ שְׂרָרָה וְגַאֲוָה, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בַּעַל בָּשָׂר הַרְבֵּה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְהַפֵּךְ עַל צִדּוֹ, אוֹ שֶׁהוּא חוֹלֶה.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים[7] שֶׁאֲפִלּוּ לְשׁוֹכֵב עַל צִדּוֹ לֹא הִתִּירוּ לִקְרוֹת כָּךְ, אֶלָּא כְּשֶׁשּׁוֹכֵב עָרֹם תַּחַת סְדִינוֹ[8], שֶׁלֹּא הִטְרִיחוּ עָלָיו לַעֲמֹד וְלִלְבֹּשׁ בְּגָדָיו[9].

וְהָעִקָּר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה[10].

ב מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַחֲמִיר לַעֲמֹד כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְלִקְרוֹתָהּ מְעֻמָּד[11] – נִקְרָא "עֲבַרְיָן", שֶׁעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים[12]. וְאַף שֶׁהַחֲכָמִים הִתִּירוּ גַּם מְעֻמָּד, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁלְּפִי דִּבְרֵיהֶם אֵין מַעֲלָה כְּלָל בִּמְעֻמָּד מִבְּיוֹשֵׁב, שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר "וּבְקוּמֶךָ" אֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר כְּלָל בַּעֲמִידָה אֶלָּא בִּזְמַן קִימָה[13], וְהוּא מַחֲמִיר לַעֲמֹד – הֲרֵי נִרְאֶה שֶׁאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לְדִבְרֵיהֶם וּלְפֵרוּשָׁם בַּכָּתוּב, וְחַיָּב מִיתָה[14].

וְאֵין דּוֹמֶה כְּלָל לִשְׁאָר חֻמְרוֹת שֶׁאָנוּ מַחֲמִירִין מֵאֵיזֶה טַעַם בְּמַה שֶּׁהֵקֵלּוּ חֲכָמִים, שֶׁאַף חֲכָמִים הָיוּ מוֹדִים שֶׁיֵּשׁ מַעֲלָה בְּחֻמְרָא מֵאוֹתוֹ טַעַם, אֶלָּא שֶׁלֹּא רָצוּ לְהַחֲמִיר[15].

ג בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּיוֹשֵׁב שֶׁעוֹמֵד, אֲבָל אִם הָיָה מְהַלֵּךְ וְרוֹצֶה לַעֲמֹד וְלִקְרוֹת כָּל הַג' פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְכַוֵּן הֵיטֵב – רַשַּׁאי, וְתָבוֹא עָלָיו בְּרָכָה, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן בָּעֲמִידָה אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַכַּוָּנָה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּיוֹשֵׁב שֶׁיּוּכַל לְכַוֵּן כְּמוֹ מְעֻמָּד.

לָכֵן מַה שֶּׁנּוֹהֲגִין לוֹמַר בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים: "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד" מְעֻמָּד[16] - מֻתָּר לַעֲמֹד כְּשֶׁמַּגִּיעַ לִקְרִיאַת שְׁמַע, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְיָכוֹל לְכַוֵּן, מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ עוֹשֶׂה מִשּׁוּם חוֹבַת קְרִיאַת שְׁמַע אֶלָּא מִשּׁוּם חוֹבַת הַיּוֹם[17].

ד וְאִם רָצָה לִקְרוֹת כָּל הַג' פָּרָשִׁיּוֹת כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ – הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ, מִלְּבַד פָּסוּק רִאשׁוֹן[18] [שֶׁצָּרִיךְ[19]] לַעֲמֹד מֵהִלּוּכוֹ[20] (אוֹ לֵישֵׁב[21]) וְלִקְרוֹתוֹ, כְּדֵי לְכַוֵּן הֵיטֵב[22].

וְהוּא הַדִּין אִם הָיָה רוֹכֵב עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה – צָרִיךְ לְהַעֲמִידָהּ[23], שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן כָּל כָּךְ, שֶׁהוּא טָרוּד בַּהֲלִיכָתָהּ. אֲבָל אִם יוֹשֵׁב בַּעֲגָלָה – אֵינוֹ צָרִיךְ לְהַעֲמִידָהּ[24].

ה אַף עַל פִּי שֶׁלְּכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לְכַוֵּן בְּכָל הַג' פָּרָשִׁיּוֹת[25], עִקָּר הַכַּוָּנָה הִיא בְּפָסוּק רִאשׁוֹן[26], שֶׁהוּא קַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם, וְהוּא הַדִּין לְ"בָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד", שֶׁהוּא גַּם כֵּן קַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם, אֲבָל מִ"וְּאָהַבְתָּ" וָאֵילָךְ הוּא לְשׁוֹן צַוָּאָה[27].

לְפִיכָךְ, אִם קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְלֹא כִּוֵּן לִבּוֹ[28] בְּפָסוּק רִאשׁוֹן אוֹ בְּ"בָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד"[29] – צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִקְרוֹתָן[30]. וַאֲפִלּוּ הָאוֹמְרִים שֶׁמִּצְווֹת אֵין צְרִיכוֹת כַּוָּנָה – מוֹדִים בָּזֶה[31] שֶׁאִם לֹא כִּוֵּן לִבּוֹ[32] לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ מִן הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס'[33].

וּכְשֶׁקּוֹרֵא פָּסוּק "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" פַּעַם שֵׁנִית – יִקְרָא בְּלַחַשׁ[34] אִם הוּא בְּצִבּוּר, שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִרְאֶה כִּמְקַבֵּל ב' רָשֻׁיּוֹת[35].

וְאִם לֹא נִזְכַּר שֶׁלֹּא כִּוֵּן לִבּוֹ עַד לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם כָּל הַפָּרָשָׁה – צָרִיךְ לַחֲזֹר לָרֹאשׁ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִקְרוֹתוֹ בְּמָקוֹם שֶׁנִּזְכַּר[36], מִשּׁוּם שֶׁנִּמְצָא קוֹרְאָהּ לְמַפְרֵעַ וְלֹא יָצָא, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס"ד[37].

ו אִם הָיָה יָשֵׁן – מְצַעֲרִים אוֹתוֹ וּמְעִירִים אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּקְרָא פָּסוּק רִאשׁוֹן וְהוּא עֵר מַמָּשׁ, שֶׁיּוּכַל לְכַוֵּן[38]. מִכָּאן וָאֵילָךְ[39] – אֵין מְצַעֲרִין אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁיִּקְרָא וְהוּא עֵר מַמָּשׁ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהוּא קוֹרֵא מִתְנַמְנֵם – יָצָא. וְאַף עַל פִּי שֶׁלְּכַתְּחִלָּה צָרִיךְ לְכַוֵּן בְּכֻלָּהּ – אֵין מַטְרִיחִין וּמְצַעֲרִים אוֹתוֹ בִּשְׁבִיל כָּךְ, כֵּיוָן שֶׁהוּא אָנוּס בַּשֵּׁנָה, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים מְצַעֲרִים אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּקְרָא כֻּלּוֹ בְּפִיו.

וְלֹא אֹנֶס שֵׁנָה בִּלְבַד, אֶלָּא הוּא הַדִּין אִם אָנוּס אֹנֶס אַחֵר שֶׁלֹּא יוּכַל לְכַוֵּן – מִ"וְּאָהַבְתָּ" וָאֵילָךְ אֵין מַטְרִיחִין עָלָיו לְכַוֵּן, כֵּיוָן שֶׁהוּא אָנוּס[40].

ז הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע – לֹא יִרְמֹז לַחֲבֵרוֹ בְּעֵינָיו, וְלֹא יִקְרֹץ בִּשְׂפָתָיו, וְלֹא יַרְאֶה בְּאֶצְבְּעוֹתָיו, וַאֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה. וְאִם עָשָׂה כֵּן – עָלָיו הַכָּתוּב נֶאֱמַר[41]: "וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב כוּ'", מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּקוֹרֵא דֶּרֶךְ עֲרַאי, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה[42]: "וְדִבַּרְתָּ בָּם", וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים[43]: עֲשֵׂה אוֹתָם קֶבַע[44].

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּפָרָשָׁה רִאשׁוֹנָה, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בִּתְחִלָּתָהּ[45] קַבָּלַת מַלְכוּת שָׁמַיִם הִצְרִיכוּ לַעֲשׂוֹתָהּ קֶבַע, אֲבָל מִכָּאן וָאֵילָךְ[46] – מֻתָּר (א[47]) לְצֹרֶךְ מִצְוָה קְצָת, כְּעֵין מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, שֶׁשָּׁנָה תַּלְמִיד בִּפְנֵי רַבּוֹ בַּמִּשְׁנָה[48]: "זְכַרְיָה בֶּן קַפּוֹטָל", וְרַבּוֹ קָרָא פָּרָשָׁה שְׁנִיָּה שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע, וְהוֹרָה לוֹ בְּיָדוֹ לִקְרוֹת קַבּוֹטָל[49].

ח הָיָה עוֹסֵק בִּמְלָאכָה וְרָצָה לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע – יִתְבַּטֵּל מִמְּלַאכְתּוֹ עַד שֶׁיִּקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה[50], כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה כְּקוֹרֵא דֶּרֶךְ עֲרַאי, וַאֲפִלּוּ יָכוֹל לְכַוֵּן[51].

ט הָאֻמָּנִין[52], וְכֵן בַּעַל הַבַּיִת[53], שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין מְלָאכָה בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ בְּרֹאשׁ שׁוּרוֹת הַבִּנְיָן[54] – קוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע בִּמְקוֹמָן, וְאֵינָן צְרִיכִים לֵירֵד, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם צְרִיכִים לְהִתְבַּטֵּל מִמְּלַאכְתָּם בְּפָרָשָׁה רִאשׁוֹנָה[55], כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר[56].

י הַכַּתָּף[57] אַף עַל פִּי שֶׁמַּשָּׂאוֹ עַל כְּתֵפוֹ – קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע, מִפְּנֵי שֶׁיּוּכַל לְכַוֵּן[58]. אֲבָל לֹא יַתְחִיל בְּשָׁעָה שֶׁטּוֹעֵן וְלֹא בְּשָׁעָה שֶׁפּוֹרֵק, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לִבּוֹ מְיֻשָּׁב.

 

[1] כרצונם.

[2] דברים ו, ז.

[3] כלומר אפילו כשהוא הולך בדרך.

[4] שהרי מ"ובלכתך בדרך" אנו למדים שניתן לקרוא כפי שרוצים, גם כשהולכים בדרך, ואם כן מזה מובן שיכול לקרוא גם בשכיבה ובעמידה, ואם כן למה כתבה תורה "ובשכבך ובקומך".

[5] בלילה ובבקר, וכדלעיל סי' נח ס"ב.

[6] משמע ששני אופנים אלו נקראים "פרקדן".

[7] הרב רבינו יונה ברכות (טו, א) ד"ה שנים. רמ"א ס"א.

[8] וראה לקמן סי' עד ס"א באיזה אופן מותר לקרוא כשהוא שוכב ערום תחת סדינו.

[9] אבל אם שוכב עם בגדיו – אין לו לקרוא בשכיבה. וראה לעיל סי' א סוס"א: "ואל יאמר הנני שוכב במטתי ואלמוד, אלא יעמוד וילבוש מלבושיו, משום שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל". ויש לומר ששם מיירי מצד "הכון", שאין זה דין ממש, ואילו כאן מדובר מצד הדין בלבד. 

[10] שניתן לקרוא ק"ש כשהוא שוכב ומוטה על צדו (אפילו עם בגדיו).

[11] מפני שכתוב "ובקומך", וכדעת בית שמאי ברכות י, ב.

[12] שקבעו הלכה כבית הלל, והוא נוהג כדעת בית שמאי.

[13] כדלעיל ס"א.

[14] ברכות שם.

[15] וראה לעיל סי' לב ס"ח.

[16] מנהג זה לא הובא לקמן בהל' יוה"כ סי' תריט. ואין מנהג חב"ד כן.

[17] שענין העמידה באמירת "ברוך שם" הוא מצד יום הכפורים, שאז אנו דומים למלאכים, וכיון שהמלאכים נקראים "עומדים", לכן נהגו לעמוד (ראה שוע"ר סי' תריט סי"ז).

[18] שהכוונה בו מעכבת, כדלעיל סי' ס ס"ה.

[19] במקור: "שצריכין", ולכאורה הוא טעות דמוכח.

[20] ראה גם לעיל סי' נח ס"ו.

[21] אם רוצה.

[22] אבל בשעת הילוכו אינו יכול לכוין היטב.

[23] אבל אין צריך לירד מעליה (לקמן סי' צד ס"ה גבי ברכת אבות).

[24] וראה גם לקמן סי' צד ס"ו לענין תפלה.

[25] כדלעיל ריש סי' סא.

[26] כדלעיל סי' ס ס"ה.

[27] ראה גם לעיל סי' סא סי"ד.

[28] וכן אם הוא מסופק בדבר, כדלקמן סי' סד ס"ב.

[29] ראה לעיל סי' סא סי"ג: "אם לא אמרו כל עיקר מחזירין אותו", וכאן הוסיף שאף אם אמר אלא שלא כיון, גם אז מחזירים אותו.

[30] מהלשון "לחזור ולקרותן" בלשון רבים משמע, שאף אם לא כיון באחד מהם (ב"שמע" או ב"ברוך שם") – צריך לחזור על שניהם. וגם מצד הסברא כן הוא, שאי אפשר לזה בלא זה.

וראה לקמן סי' קא ס"א שאף ש"עכשיו אין חוזרין בשביל חסרון כוונה, שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין, א"כ למה יחזור, אבל קריאת שמע שעיקר מצות כוונתה אינה אלא פסוק ראשון – חוזרין, שבקל יוכל לכוין". 

[31] בפסוק "שמע ישראל" (שהוא מן התורה, משא"כ ב"ברוך שם" שמדרבנן).

[32] שיבין מה שהוא אומר בפיו (לעיל סי' ס ס"ה).

[33] סעיף ה: "לא אמרו שאינו צריך כוונה אלא בכוונה לצאת ידי חובה, אבל צריך כוונת הענין, כלומר שלא יהרהר בדברים אחרים, כדי שיקבל מלכות שמים בהסכמת הלב".

[34] ולגבי "ברוך שם" לא הזהיר כן (אף ביום הכפורים שאומרים אותו בקול רם), כיון שב"ברוך שם" לא חוששים לכך, כדלעיל סי' סא סי"ב.

[35] כדלעיל סי' סא ס"ח (דעה הא').

[36] והוא הדין ב"ברוך שם".

[37] סעיף א.

[38] לכאורה הוא הדין "ברוך שם".

[39] מ"ואהבת" ואילך (עד סוף ג' פרשיות).

[40] ולענין שתוי ושכור – ראה לקמן סי' קפה ס"ה.

[41] ישעיה מג, כב. וראה גם לעיל סי' נו ס"ז. לקמן סי' קכה ס"ב.

[42] דברים ו, ז.

[43] יומא יט, ב. וראה גם הל' ת"ת פ"ג ה"ב וה"ה (לענין ת"ת).

[44] ולא עראי.

[45] בפסוק "שמע ישראל".

[46] בפרשה שניה ושלישית.

[47] קונטרס אחרון סק"א – ראה לקמן בהוספות.

[48] יומא יח, סע"ב.

[49] יומא יט, ב.

[50] אבל פרשה שניה ושלישית יכול לקרוא תוך כדי מלאכה, משום "דמלאכה דומה למצוה" (קו"א סק"א).

[51] וראה לקמן סי' קפג סי"ד: "לא יעסוק בדבר שצריך לשום לבו אליו, ואפילו היא דבר מצוה, כגון עסק התורה, שנמצא פונה לבבו מכונות הברכה .. וכן בקריאת שמע אפילו מפרק שני ואילך, משא"כ מלאכה בידים לא מנעו אלא בפרק א' של קריאת שמע".

[52] אף שלענין תפלת י"ח הצריכום לרדת מראשי האילנות חוץ מראש הזית והתאנה, כדלקמן סי' צ ס"ג, לענין קריאת שמע לא הצריכום לרדת כלל, מפני שאינה צריכה כוונה אלא בפסוק ראשון בלבד.

[53] אף שלענין תפלת י"ח הצריכוהו לרדת גם מראש הזית והתאנה, מפני שאינו יכול לכוין שם היטב (כדלקמן שם) – לענין ק"ש לא הצריכוהו לרדת כלל.

[54] של כותלי הבית, בעת שעסקו בהנחת נדבך אבנים.

[55] כדי שלא יהיו כקוראים דרך עראי.

[56] בסעיף ח.

[57] סבל.

[58] משמע אפילו במשא של ד' קבין, אף שלענין תפלה צריך להניחו על הקרקע, "מפני שכובדו מונעו מלכוין" (כדלקמן סי' צז ס"ה), אבל לענין ק"ש שעיקר הכוונה בפסוק ראשון בלבד – התירו לו, כיון שבקל יוכל לכוין.




הוסף תגובה