הלכות קריאת שמע

סימן נט

כ חשון התשעו |

נט. דִּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה בְּ"יוֹצֵר" וּבוֹ ו' סְעִיפִים:

א שֶׁבַע בְּרָכוֹת תִּקְּנוּ חֲכָמִים[1] לִקְרִיאַת שְׁמַע: בַּשַּׁחַר שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיה,ָ וּבָעֶרֶב שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ, וְסָמְכוּ אוֹתָן[2] עַל פָּסוּק[3] "שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ וְגוֹ'"[4].

בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה פּוֹתַחַת בְּ"בָרוּךְ"[5]: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ". וְתִקְּנוּ[6] לְהַזְכִּיר מִדַּת לַיְלָה בַּיּוֹם[7], לְהוֹצִיא מִלֵּב הַמִּינִים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁמִּי שֶׁבָּרָא אוֹר לֹא בָּרָא חֹשֶׁךְ, וְחוֹתֶמֶת בְּ"בָרוּךְ": "בָּרוּךְ אַתָּה ה' יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת".

וְאִם טָעָה וְאָמַר: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בִּדְבָרוֹ מַעֲרִיב עֲרָבִים"[8], וְנִזְכַּר מִיָּד וְאָמַר[9]: "יוֹצֵר אוֹר" עַד סִיּוּם הַבְּרָכָה, וְחָתַם בְּ"יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת" – יָצָא.

אֲבָל אִם אָמַר: "אֲשֶׁר בִּדְבָרוֹ מַעֲרִיב עֲרָבִים", וְלֹא אָמַר (מִיָּד[10]) "יוֹצֵר אוֹר", אַף עַל פִּי שֶׁחָתַם בְּ"יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת" – לֹא יָצָא, שֶׁהֲרֵי כָּל פְּתִיחַת הַבְּרָכָה לֹא הָיְתָה כְּתִקּוּנָהּ (שֶׁלֹּא בֵּרַךְ כְּלָל עַל יְצִירַת הָאוֹר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁנִּזְכַּר מִיָּד וְאָמַר: "יוֹצֵר אוֹר", תִּקֵּן טָעוּתוֹ וּבֵרַךְ עַל יְצִירַת הָאוֹר).

וְאִם אָמַר: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ, אֲשֶׁר בִּדְבָרוֹ מַעֲרִיב עֲרָבִים, בְּחָכְמָה פּוֹתֵחַ כוּ'", אֲפִלּוּ עַד סִיּוּם הַבְּרָכָה, וְחָתַם בְּ"יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת" – יָצָא, שֶׁכֵּיוָן שֶׁפְּתִיחַת הַבְּרָכָה וַחֲתִימָתָהּ כְּתִקּוּנָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁבָּאֶמְצַע שִׁנָּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים – יָצָא בְּדִיעֲבַד[11].

אֲבָל אִם חָתַם "הַמַּעֲרִיב עֲרָבִים", אַף עַל פִּי שֶׁפָּתַח בְּ"יוֹצֵר אוֹר" בִּלְבַד, וְאָמַר כָּל הַבְּרָכָה כְּתִקּוּנָהּ עַד הַחֲתִימָה – לֹא יָצָא, שֶׁכָּל הַבְּרָכָה[12] צְרִיכָה לִהְיוֹת פְּתִיחָתָהּ וַחֲתִימָתָהּ כְּתִקּוּנָהּ אֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד.

וְכָל מָקוֹם שֶׁלֹּא יָצָא, אִם לֹא נִזְכַּר שֶׁטָּעָה עַד שֶׁגָּמַר "אַהֲבָה רַבָּה" אוֹ "אַהֲבַת עוֹלָם"[13] - לֹא יַפְסִיק לַחֲזֹר לְ"יוֹצֵר אוֹר" בֵּינָהּ לִקְרִיאַת שְׁמַע, אֶלָּא יֹאמַר "יוֹצֵר אוֹר" אַחַר תְּפִלַּת י"ח[14]. וְאַף עַל פִּי שֶׁמַּקְדִּים קְרִיאַת שְׁמַע לְבִרְכַּת "יוֹצֵר" שֶׁתִּקְּנוּ לְפָנֶיהָ – אֵין זֶה מְעַכֵּב בְּדִיעֲבַד, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס'[15].

ב יֵשׁ אוֹמְרִים[16] שֶׁהַקְּדֻשָּׁה שֶׁבְּ"יוֹצֵר" יָכוֹל הַיָּחִיד לְאָמְרָהּ, שֶׁאֵינָהּ דּוֹמָה לַקְּדֻשָּׁה שֶׁבַּתְּפִלָּה שֶׁאוֹמְרִים "נַקְדִּישָׁךְ" אוֹ "נְקַדֵּשׁ"[17], שֶׁאֲנַחְנוּ מַקְדִּישִׁים אוֹתוֹ, וְאֵין רַשַּׁאי לְהַקְדִּישׁ בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה[18], אֲבָל קְדֻשָּׁה שֶׁל "יוֹצֵר" שֶׁאֵין אָנוּ מַקְדִּישִׁין אוֹתוֹ אֶלָּא מַזְכִּירִין הַקְּדֻשָּׁה שֶׁאוֹמְרִים לוֹ מְשָׁרְתָיו – מֻתָּר בְּיָחִיד, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא כְּמוֹ סִפּוּר דְּבָרִים. וְכֵן קְדֻשַּׁת "וּבָא לְצִיּוֹן", כֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא קְרִיאַת פְּסוּקִים בְּעָלְמָא – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם[19].

וְיֵשׁ אוֹמְרִים[20] שֶׁאֵין הַיָּחִיד אוֹמֵר לֹא קְדֻשַּׁת "יוֹצֵר" וְלֹא קְדֻשַּׁת "וּבָא לְצִיּוֹן", אֶלָּא כְּשֶׁמַּגִּיעַ לַקְּדֻשָּׁה שֶׁבְּ"יוֹצֵר" – יֹאמַר: "וְאוֹמְרִים בְּיִרְאָה קָדוֹשׁ", "וְהָאוֹפַנִּים כוּ' וְאוֹמְרִים בָּרוּךְ".

וְטוֹב לָחֹשׁ לְדִבְרֵיהֶם וְלִזָּהֵר שֶׁיָּחִיד יֹאמְרֶנָּה בְּנִגּוּן וּטְעָמִים כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה. אֲבָל הַמִּנְהָג כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה[21].

וּכְשֶׁעוֹנִין קְדֻשָּׁה זוֹ בְּצִבּוּר – יֵשׁ לַעֲנוֹת בְּקוֹל רָם[22]. וְיֵשׁ לוֹמַר אוֹתָהּ מְיֻשָּׁב. וְלֹא שֶׁיֵּשֵׁב אִם הָיָה עוֹמֵד, אֶלָּא שֶׁאִם הָיָה יוֹשֵׁב – אֵין לוֹ לַעֲמֹד לִקְדֻשָּׁה זוֹ כְּמוֹ לִקְדֻשָּׁה שֶׁבַּתְּפִלָּה[23].

ג יֵשׁ לוֹמַר: "מַעֲרִיצִים[24] וּמַקְדִּישִׁים וּמַמְלִיכִים" הַכֹּל בְּמֵ"ם וְלֹא בְּנוּ"ן[25], כִּי כָּל נֻסַּח הַבְּרָכָה הוּא לְשׁוֹן מִקְרָא, וּלְשׁוֹן מִקְרָא הוּא בְּמֵ"ם וְלֹא בְּנוּ"ן[26].

(וְיֵשׁ נוֹהֲגִין[27] מִטַּעַם הַיָּדוּעַ לָהֶם לוֹמַר בְּנוּ"ן[28]).

ד בְּרָכוֹת אֵלּוּ שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא בָּקִי, וְאֵינָן דּוֹמוֹת לִתְפִלָּה שֶׁאֵין הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא אֶלָּא מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי[29], לְפִי שֶׁהַתְּפִלָּה בַּקָּשַׁת רַחֲמִים הִיא, וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ אִם יוֹדֵעַ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּבְרָכוֹת אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.

וּמִכָּל מָקוֹם, אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא שְׁלִיחַ צִבּוּר אֶת הַצִּבּוּר, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם ט' הַשּׁוֹמְעִים וְעוֹנִין "אָמֵן". אֲבָל כְּשֶׁאֵין ט' שׁוֹמְעִין – יָחִיד הוּא, וְאֵין יָחִיד מוֹצִיא אֶת הַיָּחִיד אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי אֶלָּא בְּבִרְכַּת הַנֶּהֱנִין[30] וּבִרְכַּת הַמִּצְווֹת[31] וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר כָּל הַבְּרָכוֹת, חוּץ מִבִּרְכַּת קְרִיאַת שְׁמַע[32] וְכָל בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר[33], שֶׁהֵן בִּרְכוֹת שֶׁבַח וְהוֹדָאָה[34], וְנִתְקְנוּ לְאָמְרָם בְּפִיו, אוֹ שֶׁיִּשְׁמַע אוֹתָן "בְּרָב עָם" שֶׁהִיא "הַדְרַת מֶלֶךְ"[35] כְּשֶׁט' שׁוֹמְעִין מֵאֶחָד וְעוֹנִין אַחֲרָיו "אָמֵן"[36]. וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא גַּם כֵּן בִּרְכַּת הוֹדָאָה עַל הֶעָבָר, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁהוּא בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין – הֵקֵלּוּ בָּהֶן[37].

וּמִכָּל מָקוֹם, הוֹאִיל וּבִרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע הֵן אֲרֻכּוֹת – אֵין לִסְמֹךְ עַל שְׁמִיעָתָן מֵהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אֲפִלּוּ בְּצִבּוּר, כִּי שֶׁמָּא יִפְנֶה לְבָבוֹ בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה לִדְבָרִים אֲחֵרִים וְלֹא יִשְׁמַע מֵהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, לָכֵן יֵשׁ לוֹמַר כָּל הַבְּרָכָה בְּנַחַת עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, וְאָז אַף עַל פִּי שֶׁיִּפְנֶה לְבָבוֹ (וְיִקְרָא מִקְצָתָהּ בְּלֹא כַּוָּנָה) – יָצָא[38] (שֶׁהַכַּוָּנָה אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת בְּדִיעֲבַד[39], אֶלָּא בְּפָסוּק רִאשׁוֹן שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע[40] וּבִבְרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁל תְּפִלַּת י"ח[41]).

וְיִזָּהֵר לְמַהֵר לְסַיֵּם הַבְּרָכָה קֹדֶם שֶׁיְּסַיֵּם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, כְּדֵי שֶׁיַּעֲנֶה "אָמֵן" אַחֲרָיו, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ"א[42].

וְיֵשׁ אוֹמְרִים[43] שֶׁאַחַר סִיּוּם בִּרְכַּת "הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה" לֹא יַעֲנֶה "אָמֵן", שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק בֵּין קְרִיאַת שְׁמַע לַבְּרָכָה שֶׁלְּפָנֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁאָסוּר לְהַפְסִיק בֵּין כָּל דְּבַר מִצְוָה[44] אוֹ דְּבַר הֲנָאָה[45] שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו לְהַבְּרָכָה שֶׁלְּפָנָיו.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים[46] שֶׁעוֹנִין "אָמֵן" גַּם אַחַר בְּרָכָה זוֹ, וְאֵין חֲשָׁשׁ בְּמַה שֶּׁמַּפְסִיק בֵּינָהּ לִקְרִיאַת שְׁמַע, לְפִי שֶׁבִּרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע אֵינָן דּוֹמוֹת לִשְׁאָר בִּרְכוֹת הַמִּצְווֹת, שֶׁהֲרֵי אֵין מְבָרְכִין: "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע"[47], אֶלָּא בְּרָכוֹת בִּפְנֵי עַצְמָן הֵן, וְתִקְּנוּ לְבָרֵךְ אוֹתָן קֹדֶם קְרִיאַת שְׁמַע[48]. וְכֵן הַמִּנְהָג פָּשׁוּט בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ[49], כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ס"א[50].

ה אִם טָעָה הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּבִרְכַּת "יוֹצֵר" בְּעִנְיָן שֶׁצָּרִיךְ לַעֲמֹד אַחֵר תַּחְתָּיו[51], אִם טָעָה קֹדֶם קְדֻשָּׁה – הֲרֵי זֶה הָעוֹמֵד תַּחְתָּיו צָרִיךְ לַחֲזֹר לְרֹאשׁ הַבְּרָכָה כְּמוֹ בְּטוֹעֶה בְּבִרְכַּת הַתְּפִלָּה, וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קכ"ו[52].

וְאִם טָעָה לְאַחַר שֶׁעָנוּ הַצִּבּוּר "קָדוֹשׁ כוּ'" – לֹא יַתְחִיל מֵרֹאשׁ הַבְּרָכָה, מִפְּנֵי שֶׁעֲנִיַּת "קָדוֹשׁ" חֲשׁוּבָה כְּסִיּוּם בְּרָכָה לְעִנְיָן זֶה, וּמִ"וְהָאוֹפַנִּים" הוּא כְּמוֹ רֹאשׁ בְּרָכָה אַחֶרֶת. וְכֵן עֲנִיַּת "בָּרוּךְ כְּבוֹד כוּ'" הוּא כְּמוֹ סִיּוּם בְּרָכָה לְעִנְיָן זֶה, וְ"לָאֵל בָּרוּךְ" הוּא כְּמוֹ רֹאשׁ בְּרָכָה אַחֶרֶת. לְפִיכָךְ, אִם טָעָה בְּאוֹפַנִּים – יַחֲזֹר וְיַתְחִיל זֶה שֶׁתַּחְתָּיו מִ"וְּהָאוֹפַנִּים", וְאִם טָעָה מִ"לָּאֵל בָּרוּךְ נְעִימוֹת" וָאֵילָךְ – יַחֲזֹר וְיַתְחִיל: "לָאֵל בָּרוּךְ כוּ'"[53].

ו יֵשׁ אוֹמְרִים[54] שֶׁאֵין לוֹמַר "אוֹר חָדָשׁ כוּ'"[55], לְפִי שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר מֵעֵין פְּתִיחָה וַחֲתִימָה סָמוּךְ לַחֲתִימָה[56], וְזֶה אֵינוֹ מֵעֵין פְּתִיחָה וַחֲתִימָה, לְפִי שֶׁחֲכָמִים סִדְּרוּ הַבְּרָכָה עַל אוֹר הַמִּתְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם, וְלֹא עַל אוֹר הֶעָתִיד לְהִתְחַדֵּשׁ.

וְיֵשׁ מְיַשְּׁבִים הַמִּנְהָג[57] לוֹמַר שֶׁהִיא מֵעֵין פְּתִיחָה וַחֲתִימָה, לְפִי שֶׁ"יּוֹצֵר אוֹר" זֶהוּ הָאוֹר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּו' יְמֵי בְּרֵאשִׁית וּגְנָזוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא[58], וְעַל אוֹר זֶה נֶאֱמַר[59]: "וְהָלְכוּ גּוֹיִם לְאוֹרֵךְ", וְזֶהוּ שֶׁאוֹמֵר: "אוֹר חָדָשׁ" שֶׁחִדֵּשׁ בְּו' יְמֵי בְּרֵאשִׁית – עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחַדֵּשׁ לָנוּ.

 

[1] משנה ברכות יא, א.

[2] ירושלמי ברכות פ"א ה"ה.

[3] תהלים קיט, קסד.

[4] "על משפטי צדקך – על ק"ש שהיא דברי תורה" (רש"י תהלים שם). ראה לעיל סי' נה ס"א שלומדים מפסוק זה שצריכים לומר שבעה קדישים בכל יום. ואולי משום כך כתב כאן "וסמכו אותן", כי לענין ברכות ק"ש אין זה לימוד ממש אלא אסמכתא בלבד.

[5] ראה גם לעיל סי' ו ס"ו. לקמן סי' ס ס"א.

[6] ברכות יא, ב.

[7] "ובורא חושך".

[8] כנוסח ברכה ראשונה של ברכות ק"ש בערבית.

[9] בפשטות הכוונה בשיעור של תוך כדי דבור, דהיינו בשיעור הזמן של אמירת "שלום עליך רבי".

[10] אלא לאחר כדי דבור.

[11] והיינו אף שלכתחלה צ"ל מעין חתימה סמוך לחתימה, כדלקמן ס"ו. וראה לקמן סי' קיד ס"ח.

[12] אוצ"ל: ברכה.

[13] כדלקמן סי' ס ס"א, שנחלקו בנוסח פתיחתה.

[14] ראה גם לעיל סי' נח סוף ס"ו.

[15] סעיף ב.

[16] הרב רבינו יונה ברכות כא, ב. רא"ש שם פ"ג סוף סי' יח. דעה א' בשו"ע ס"ג.

[17] כדלקמן רס"י קכה. ובסידור הנוסח: "נקדישך".

[18] כדלעיל סי' נה ס"ב.

[19] ראה גם לקמן סי' קט ס"ה.

[20] רמב"ם הל' תפלה פ"ז הי"ז. שו"ת רשב"א ח"א סי' ז. וראה גם לקמן סי' קכה ס"א.

[21] שהיחיד אומר אותה רגיל.

[22] כמו הקדושה שבתפלה.

[23] כיון שגם לדעה הב' אין קדושה זו כקדושה שבתפלה ממש.

[24] בסידור: "ומעריצים".

[25] וכ"ה הנוסח בסידור. וראה עטרת זקנים שכשאומר "וממליכים" במ"ם, יש להפסיק מעט לפני שממשיך "את שם הא-ל" (כדי שלא יחבר המ"ם עם "את").

[26] בלשון מקרא לנקבה הוא בנו"ן, ולזכר הוא במ"ם, וכאן הרי קאי על המלאכים. ואילו בלשון ארמי הוא תמיד בנו"ן.

[27] עטרת זקנים.

[28] את כל ששת התיבות: "ומברכין ומשבחין ומפארין ומעריצין ומקדישין וממליכין". והטעם מבאר שם: ו' פעמים נ' יוצא ש', שהיא הגימטריא של מצפ"ץ (שם הוי' בא"ת ב"ש), וכן גימטריא של "ברחמים".

[29] כדלקמן ריש סי' קכד. וראה שם סי"ד וסי' רסח סי"ח וסי' תקצא ס"ב שלפעמים מוציא אף את הבקי.

[30] כדלקמן סי' קסז סי"ז.

[31] כדלעיל סי' ח סי"א. לקמן סי' קסז סי"ז. סי' ריג ס"ו.

[32] שאין היחיד מוציא את היחיד. וכן הדין בק"ש עצמה, כדלקמן סי' סא סכ"ה. וכן הדין בתפלה, כדלקמן סי' קכד ס"א וס"ו.

[33] ראה לעיל סי' ו ס"ד. סי' מו ס"ג. אבל בברכות התורה יכול האחד להוציא את חברו, כדלעיל סי' מז סוס"ז.

[34] כדלעיל סי' מו ס"ג (לענין ברכות השחר). וכדלקמן סי' ס ס"ב (לענין ברכות ק"ש).

[35] משלי יד, כח.

[36] וראה לקמן סי' ריג ס"ו לענין ברכת המצות וברכת הנהנין.

[37] שהיחיד מוציא את היחיד, כדלקמן סי' קצג ס"א וסי' קצז ס"ו.

[38] ראה גם לקמן סי' קפג ס"י (לענין ברכת המזון). סי' רפד סי"א (לענין קריאת ההפטרה). סי' תקצא ס"ד (לענין חזרת הש"ץ בר"ה).

[39] עיין במה שיתבאר לקמן בסי' קפה סעיף ב.

[40] כדלקמן סי' סג ס"ה.

[41] כדלקמן ריש סי' קא.

[42] סעיף ג, שכשמסיים ברכה ביחד עם הש"ץ אין לענות אמן. וראה גם לקמן סי' קפג ס"י (לענין בהמ"ז בזימון). סי' תריט ס"ח (לענין ברכת שהחיינו ביוה"כ).

[43] רמב"ם הל' ברכות פ"א הי"ז. שו"ע ס"ד.

[44] כדלקמן סי' תלב ס"ו.

[45] כדלקמן סי' קסז ס"ט.

[46] רא"ש בתשובה כלל ד סי' יט. רמ"ה הובא בטור סי' סא.

[47] ראה גם לקמן סי' ס ס"ב.

[48] וראה תניא פרק מ"ט הטעם הפנימי שתקנו כן אף "דלכאורה אין להן שייכות עם קריאת שמע".

[49] ומנהג חב"ד שהש"ץ מסיים "הבוחר בעמו ישראל באהבה" בלחש, ואין עונים אמן (ס' המנהגים - חב"ד ע' 11).

[50] סעיף ד.

[51] כגון שאינו יודע לחזור למקום שטעה (משנ"ב. וראה גם לקמן סי' קכו ס"ב לענין תפלה).

[52] סעיף ב.

[53] ונראה שזהו דוקא בזמן שהיה מנהג שהש"ץ מוציא הקהל י"ח בברכותיו, אבל כיום שהש"ץ מברך לעצמו, אסור לו להתחיל מאמצע הברכה אם עדיין לא אמר בעצמו (ביאור הלכה).

[54] רש"י הובא בטור סי' נט. אך בסידור רבנו לא הובא. וראה גם מאמרי אדה"ז הקצרים ע' תקפב.

[55] "על ציון תאיר, ונזכה כולנו במהרה לאורו", סמוך לחתימת הברכה.

[56] פסחים קד, א. וראה גם לקמן סי' סו סי"ב. סי' תעג ס"ט. סי' תפז ס"א וס"ג. וראה לעיל ס"א (שמשמע שאינו מעכב בדיעבד). וראה לקמן סי' קיד ס"ח.

[57] רא"ש בתשובה כלל ד סי' כ. לבוש ס"ג.

[58] חגיגה יב, א.

[59] ישעיה ס, ג.




הוסף תגובה