[1] הקדים שחרית לערבית אף שבפסוק הסדר הוא "ובשכבך ובקומך", מפני שסדר ההלכות בשו"ע הוא לפי סדר עבודת ה' של האדם החל מהרגע בו נעשה בריה חדשה, כמבואר לעיל סי' ד ס"א.

[2] וראה רמב"ם ריש הל' ק"ש שק"ש של ערבית ושחרית הן מצות עשה אחת. כלומר רק אם קרא בערב ובבקר – קיים מצות ק"ש בשלימותה, אבל אם ביטל אחת מהן – לא קיים המצוה בשלימותה. וראה לקמן ס"ט. תניא אגה"ת פ"א.

[3] דברים ו, ז.

[4] כלומר, בזמן שכיבה ובזמן קימה (לקמן סי"א. וראה לקמן ס"ב . סי' סג ס"א).

[5] רש"י ברכות ב, א ד"ה עד סוף. הרב רבינו יונה ברכות (ט, א) ד"ה למימרא.

[6] והשאר תקנת חכמים (לקמן סי' סז ס"א). 

[7] דברים יא, יט.

[8] שמצוה "לדבר בם .. בשכבך ובקומך" (תמיד), ולא שיש לקרוא פרשה זו בקריאת שמע.

[9] רמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"א-ב. תוס' ריש ברכות.

[10] רשב"א בשו"ת ח"א סי' שכ. ב"י בסוף סי' סג. מ"א ריש סי' סז.

[11] וכן כתב לקמן סי' ס ס"ה (בסוגריים): "שעיקר קריאת שמע אינה אלא פסוק ראשון בלבד שהוא מן התורה", והשאר תקנת חכמים, ולכן רק בפסוק ראשון יש חובת כוונה.

[12] בפרשה ראשונה – דברים ו, ז.

[13] לאמרה בקריאת שמע.

[14] שבה. ומצותה מן התורה, כדלקמן סי' סז.

[15] כגון שאמר איזה פסוק של יציאת מצרים, או איזה דבר הלכה שנזכרה בו יציאת מצרים, שאז יצא י"ח מן התורה (לקמן שם). וראה גם לעיל סי' מו סוס"ט שניתן לצאת י"ח זכירת יציאת מצרים בפסוק "אנכי ה' אלקיך המעלך מארץ מצרים" שאומרים ב"הודו".

כלומר, לכתחילה תקנו חכמים לומר פרשת "ויאמר" בק"ש בגלל זכירת יציאת מצרים שמן התורה, אבל לא קבעו שרק בקריאת פרשת "ויאמר" יוצאים י"ח זכירת יציאת מצרים, ולכן כאשר קורא פסוק של זכירת מצרים קודם ק"ש, אזי חובת אמירת פרשת "ויאמר" היא רק מדרבנן, מצד שקבעו לאמרה בקריאת שמע בכל אופן. וראה לעיל סי' מו שם שתקנת חכמים היא שיזכירו יציאת מצרים בזמן קריאת שמע, כלומר עד סוף ג' שעות.

[16] סעיף א.

[17] ראה לעיל סי' מו ס"ט שאם יש חשש שמא יעבור זמן ק"ש עד שהצבור יאמרו ק"ש, אזי יאמרו בתחילת תפלת השחר, פרשת "שמע" ופרשת "והיה אם שמוע" כדי לחשוש לכל הדעות האמורות כאן. אבל ראה לקמן סי' קכח סמ"ב שכהן שצריך לישא כפיו ומתיירא שמא יעבור זמן ק"ש, ואין לו פנאי לקרוא כל הק"ש – "יקרא פסוק ראשון להאומרים שפסוק ראשון בלבד הוא מן התורה (או פרשה ראשונה להאומרים שפרשה ראשונה מדאורייתא)", ואינו חושש לדעה הב' כאן, ומזה מובן שאינה עיקר להלכה, ולא חוששים לה במקום שיש ביטול מצות עשה של נשיאת כפים.

[18] ראה לקמן סי' ס סוס"ה: "להאומרים שמואהבת ואילך הוא ג"כ מן התורה, צריך כוונה לצאת בכל מה שהוא מן התורה".

[19] סוגריים אלו מורים כנראה שזו הוספה מאוחרת מהשמטת המעתיקים.

[20] ראה גם לקמן ס"ו.

[21] ראה לקמן סי' סג ס"א: "בשכבך ובקומך, בזמן שבני אדם שוכבין ובזמן שבני אדם עומדין".

[22] דברים ו, ז.

[23] ולא דבר רגיל, כי אין זה רגיל לקום בשעת חשכה גמורה. וראה גם לעיל סי' א ס"א: "יתגבר .. לקום שיהא הוא מעורר השחר", ובס"ג שם: "ואם אינו יכול להשכים קודם אור הבקר כו'". משמע שזהו נגד רגילות בני אדם לקום בזמן זה, שמשום כך צריך להתגבר בשביל לקום.

[24] אבל מצד זה שעד עלות השחר עדיין הוא לילה לכל מצות של תורה שזמנם ביום – אין די בזה, כי בתורה לא כתוב בקר, אלא "ובקומך", ומשמעו אף אם זה לילה.

[25] כלומר חכמים הרחיקו את הזמן מעלות השחר, ובכך עשו "גדר" שלא יבאו לקרות בטעות לפני עלות השחר.

[26] וראה גם לעיל סי' ל ס"א (לענין תפילין). וראה לעיל סי' יח ס"ו לענין ציצית: "משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה", ועל כך הוסיף בסידור (סוף הל' ציצית): "יש אומרים" ששיעור זה הוא "כדי שיראה את חברו הרגיל ואינו רגיל ברחוק ד' אמות ויכירנו", כלומר שזהו אותו שיעור האמור כאן. וראה לקמן ס"ד שלמעשה מצוה מן המובחר לקרוא אחר נץ החמה. 

[27] לעיל סי' ל שם: "אפילו מרחוק".

[28] לעיל שם: "אפילו בקרוב מאד".

[29] כמו אורח המגיע לאכסניא לפרקים. כלומר, מדובר במכר שפוגש בו רק לעיתים ולא בתדירות.

[30] וכן כתב לקמן סי' פט ס"א לגבי סוף זמן תפלה (שמחשבים שליש היום מעלות השחר). אבל בסידורו (אחרי הל' תפילין) חזר בו רבנו ופסק שג' שעות הן מנץ החמה. וכן כתב בסי' תמג ס"ד לענין סוף זמן חמץ בערב פסח. וכן כתב הצ"צ בחידושיו (ברכות ג, ג) בדעת רבנו. ואף שהצ"צ שם מקשה על שיטה זו ונשאר בצ"ע, אך כיון שלמעשה לא הכריע לנהוג אחרת, אין לנהוג אלא כפי הנפסק בסידור (אג"ק ח"י ע' רצד).

וכתב בספר "שיעורי ציון" להגרא"ח נאה ז"ל (ע' עה) שחישוב שעות היום מעלות השחר עד צאת הכוכבים אפשרי רק לשיטת ר"ת, שצאת הכוכבים היא ד' מיל לאחר תחילת השקיעה, שאז עלות השחר הוא המקבילה לצאת הכוכבים, אבל לפי שיטת הגאונים שצאת הכוכבים היא אחר ג' רביעי מיל מהשקיעה, וכן פסק אדה"ז בסידורו ב"סדר הכנסת שבת", הרי שוב לא ניתן לחשב את היום מעלות השחר עד צאת הכוכבים, אלא מהזריחה לשקיעה. 

[31] כדלעיל ס"ב.

[32] ולכן עדיין נחשב זמן זה בגדר "ובקומך".

[33] ג' שעות של זמן ק"ש.

[34] כלומר שהן משתנות לפי אורך שעות היום, כדלקמן. וראה גם לקמן סי' רסא ס"ה (לענין פלג המנחה). סי' תמג שם (סוף זמן אכילת חמץ). הל' נדה סי' קפד קו"א סק"ג (שכ"ה בק"ש וחמץ, אך לא לענין חישוב תקופות).

[35] וכ"כ לקמן סי' פט ס"א לענין סוף זמן תפלה שתמיד הוא בסוף שליש היום, אלא ששם מחשב היום לפי השעות הרגילות י"ח שעות בקיץ וט' שעות בחורף, ע"ש.

[36] דהיינו שאם אורך היום מעלות השחר עד צאת הכוכבים הוא עשר שעות, אזי רבע היום הוא שעתיים וחצי מעלות השחר. ואילו בקיץ אם אורך היום הוא שמונה עשרה שעות, אזי רבע היום הוא ארבע וחצי שעות מעלות השחר.

יש להעיר שזהירות זו בחורף נדרשה בזמנים שהיו קמים לפי עלות השחר או זריחת השמש, ברם כיום שקמים בשעות קבועות לפי השעון, נדרשת זהירות יתרה דווקא בקיץ, כיון שמצד הזמן בשעון, בקיץ זמן ק"ש מסתיים מוקדם יותר מאשר בחורף, כגון אם אורך היום בקיץ מעלות השחר עד צאת הכוכבים הוא עשרים שעות, ועלות השחר מתחיל לדוגמא בשעה שתים בלילה, אזי זמן ק"ש מסתיים בשעה 7 בבקר, ואלו בחורף אם אורך היום מעלות השחר עד צאת הכוכבים הוא שתים עשרה שעות, ועלות השחר מתחיל לדוגמא בשעה חמש, אזי סוף זמן ק"ש הוא בשעה שמונה. וכן על זה הדרך.

ואכן כתב רבנו בסידורו: "זמן ק"ש של שחרית שהוא רביע היום, צריך ליזהר במאד בקיץ ביותר שלא לעבור הזמן, כי הוא יותר מוקדם בקיץ, שבמדינות אלו נץ החמה בקיץ הוא בערך ג' שעות ומחצה אחר חצות לילה, ורביע היום ארבע שעות ורביע, נמצא כלה הזמן בג' רביעי שעה שמינית". אלא שבסידור מחשב רבנו את הזמן מנץ החמה עד השקיעה (כאמור לעיל), משא"כ בשו"ע דעתו היא שמחשבים מעלות השחר עד צאת הכוכבים. אבל מבחינה עקרונית לענין הזהירות המעשית הנדרשת יותר בקיץ מבחורף, אין הבדל בין השו"ע לסידור.

[37] בסעיף ב.

[38] המחבבים המצוה (רש"י ברכות ט, ב), ומקדימים למצוות לעשותם בזמנו (רש"י שם כה, ב).

[39] מיד אחר יציאתה.

[40] סעיף א.

[41] כדלקמן סי' קיא ס"א.

[42] לסמוך גאולה לתפלה בנץ החמה (תוס' ברכות ד, ב).

[43] בגמרא שם ט, ב: "אינו ניזוק כל היום כולו".

[44] ברכות ד, ב וברש"י שם.

[45] לדייק לסיים "גאל ישראל" בנץ החמה בדיוק ולהתפלל מיד.

[46] דהיינו אחר יציאתה, ולא קודם לכן, משום שנאמר (תהלים עב, ה) "ייראוך עם שמש" (לקמן סי' פט ס"א).

[47] כלומר, לכתחילה יכול אדם לקרוא קריאת שמע בג' שעות אלו, ואין ענין לאמרה דוקא סמוך לנץ החמה.

[48] כדי לקרותה לפני הנץ.

[49] כשהחמה אדומה (רש"י שבת קיח, ב). לפיכך, מי שאינו יכול לכוון להתפלל בדמדומי חמה, יש לו לקרוא ק"ש ולהתפלל אחר הנץ שהוא זמן קריאת שמע ותפלה, ולא קודם לכן.

[50] שאז החמה אדומה (רש"י שם). ואז הוא זמן תפלה לכתחילה.

[51] סעיף א.

[52] רמב"ן במלחמות ה' ברכות (ב, א). הרב רבינו יונה שם (ד, ב ד"ה תניא). הובא בהל' ת"ת פ"ד קו"א סק"ב. וראה גם חי' צמח צדק ד, א ד"ה ואם (הא').

[53] סעיף ב.

[54] כדלעיל ס"ג.

[55] לפי שק"ש יש לקרותה קודם הנץ, ואילו תפילת י"ח אחר הנץ.

[56] כי לדעה זו לכתחילה יש לקרוא ק"ש לפני הנץ (שאז עיקר זמנה) אפילו אם עקב כך לא יוכל לסמוך גאולה לתפלה (שזמנה לאחרי הנץ).

[57] שלפי דעה זו רק פרשה זו חיובה מן התורה, כדלעיל ס"א.

[58] ויאמר שאר פרשיות וברכת "אמת ויציב" עד זמן מה לאחר הנץ, ויסמוך גאולה לתפלה.

[59] שהתפלה לא תהיה בדיוק עם הנץ החמה כותיקין.

[60] שמי שאינו יכול להתפלל כותיקין, אזי יקרא ק"ש ויתפלל לאחר נץ החמה.

[61] בלי ברכותיה, שאינן מעכבות, כדלקמן סי' ס ס"ב.

[62] בפסקי הסידור לא כתב כלל שיש לחשוש לדעה זו, בהתאם לשיטתו שזמן ק"ש לכתחילה הוא מנץ נחמה ואילך.

[63] ראה גם לקמן סי' סו סי"א.

[64] כוותיקין (וכדעה הא'), או מצד חובת ק"ש (וכדעה הב').

[65] סמוך לנץ, ולא להמתין עד סוף ג' שעות. ובטעם הדבר כתב הלבוש משום שצריך לקרוא כמה שיותר סמוך לקימת רוב בני אדם, משא"כ בסוף שעה ג' היא קימת מיעוט בני אדם כדלעיל ס"ד. והמשנה ברורה כתב הטעם משום "זריזים מקדימין למצות".

אך בפסקי הסידור לא הביא דין זה, אלא רק הזהיר: "ולפי שמורי השעות אין כולם הולכים באמת והוא ספק של תורה, וגם אין ראוי לצמצם, לכן צריך ליזהר לגמור קריאת שמע בסוף שעה שביעית בקיץ", כלומר ארבעים וחמש דקות לפני סוף זמנה, עיי"ש.

[66] אבל לא ימהר לקרותה אם אין לו ציצית (כדלעיל סי' ח ס"א) או תפילין (כדלעיל סי' כה ס"א). וראה לקמן סי' סו סי"א.

[67] אבל לא ימהר לקרוא ק"ש ביחיד אפילו אם יש לו ציצית ותפילין, אלא ימתין ויקרא עם הצבור, כי "מוטב לצאת ידי קריאת שמע עם הצבור" (לעיל סי' מו ס"ט).

[68] ראה גם לעיל סי' מו שם: "מוטב .. לקרותה כדינה בברכותיה ולסמוך גאולה לתפלה". כלומר, כשממהר לקרוא ק"ש לפני התפלה, אינו קורא אותה כדינה בברכותיה, ואם יקרא אותה עם ברכותיה (לפני התפלה), אזי אינו סומך גאולה לתפלה. לכן אין למהר לקרוא ק"ש שלא כחלק מסדר התפלה, אלא אם כן חושש שיעבור זמנה, שאז קורא אותה אפילו בלא תפילין וציצית, ובלא צבור, ובלא ברכותיה, או בלא סמיכת גאולה לתפלה. וראה לקמן סי' סו סי"ג.

[69] וראה לקמן ס"ט.

[70] מחמת הסכנה.

[71] כלומר, לא יוכל לעמוד אפילו בפסוק "שמע ישראל" כדי לכוין בקריאתה, וכמו שיבאר לקמן סי' ס ס"ה שהעמידה והכוונה בה מעכבת.

[72] ראה שם סעיף ט: "בשעת הדחק כגון שצריך להשכים לצאת לדרך .. יכול להתפלל משעלה עמוד השחר קודם צאתו, ואם האיר כבר היום עד שיכיר את חבירו ברחוק ד' אמות שהוא זמן ק"ש – יקרא גם ק"ש וברכותיה בביתו, ויסמוך גאולה לתפלה. ואם לא האיר היום כל כך – יתפלל י"ח לבדה בביתו מעומד, וימתין מלקרות ק"ש עד שיגיע זמנה, אם אפשר לקרותה בדרך כמצותה, דהיינו שיעמוד ויכוין בפסוק ראשון, כמו שנתבאר בסי' נח".

[73] כדלעיל ס"ב.

[74] כסף משנה הל' ק"ש פ"א הי"ב (בשם רבנו מנוח). מ"א ס"ק ג.

[75] זה לשון רבנו מנוח (בספר המנוחה ע' יג): "אם יש לצבור מצות מילה או קבורת מת והדומה להם, ורוצים להתפלל קודם הנץ החמה כדי להיות זריזין מקדימין למצות – קורין ומתפללין ואינם חוששים".

[76] יום "הושענא רבה", ונקרא "יום ערבה" מפני שלוקחים ערבות וחובטין בקרקע.

[77] אלא יאמר רק הברכה השניה של ק"ש ("אהבה רבה" או "אהבת עולם"), ואחרי התפלה יאמר ברכת "יוצר אור", וכדלקמן סי' נט סוס"א שאין הסדר מעכב.

[78] כדלעיל סי' יח ס"ז גבי חיוב ציצית. והנה לעיל ס"ב גבי ק"ש נקט השיעור "עד שיראה את חברו בריחוק ד' אמות ויכירנו", ונתבאר לעיל מפסקי הסידור שיש אומרים שזהו אותו שיעור, אך מהלשון כאן: "עד שיכיר עכ"פ בין תכלת ללבן" (וכ"ה לשון המ"א סק"ט), משמע שהוא שיעור מוקדם יותר "משיראה את חברו". ולכאורה אף הסברא נותנת לומר כן, שכיון שתקנו חכמים שזמן ק"ש הוא "משיראה את חברו", הרי שברכת "יוצר אור" שתקנו לפני ק"ש – זמנה מתחיל לפני זמן ק"ש. אבל ראה חידושי צ"צ ג, א שלדעת הרשב"א זמן "משיראה את חברו" הוא לפני הזמן של "משיכיר", אבל לכאורה לא כן היא דעת אדה"ז כאן. וצ"ע.

[79] דהיינו מזמן "שיראה את חברו .. ויכירנו" (כדלעיל ס"ב), או סמוך לנץ החמה (כדלעיל ס"ד).

[80] סעיף ט, עיין שם.

[81] הטור הוסיף כאן תנאי: "והוא שלא יהא רגיל לעשות כן", וכתב הב"ח שכוונתו שאם רגיל לעשות כן אף בדיעבד לא יצא. והוסיף הב"ח שכן גם דעת שו"ע, ולא כתב כן במפורש "לפי שהוא דבר פשוט". והתהלה לדוד (סק"ו) הוסיף: "ואפשר דזה דעת הרב ז"ל (אדה"ז), שגם כן לא הביאו". אך לכאורה מלשון אדה"ז כאן: "העמידוהו על דברי תורה בכל ענין", משמע שבכל אופן יוצא י"ח בדיעבד בלא אונס, ואפילו אם רגיל לעשות כן. 

[82] סעיף ב.

[83] אבל אם לא היה אנוס – אינו יכול לקרוא לאחר שעלה עמוד השחר, כי אנו סומכים על דעת רבי שמעון בזה רק "בשעת הדחק" (ראה ברכות ט, א).

[84] עד הנץ החמה. כיון שישנם אנשים שעדיין ישנים באותו זמן, ואם כן זה נקרא עדיין "ובשכבך" (ברכות ט, רע"א ורש"י שם). וכן ברכות ק"ש יכול לומר עד נץ החמה (לקמן סי' ע ס"א).

[85] ראה שו"ע שם ס"ד. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו.

[86] כדלעיל ס"ו.

[87] קו"א ס"ק א – ראה לקמן בהוספות.

[88] כלומר, של ערבית זמנה ודאי עובר ושל שחרית זמנה ספק עובר, לכן יש לקרוא תחילה של ערבית.

[89] דהיינו פסוק ראשון בעמידה ובכוונה.

[90] כדלעיל ס"ג.

[91] כדלקמן סי' פט ס"א.

[92] שהרי בשעת קריאת שמע ותפלה, מפסיקים מלימוד תורה בשבילן, וא"כ ודאי שכר קריאת שמע אז גדול יותר מהקורא בתורה (תוס' ברכות י, ב).

[93] לכאורה משמע קצת שאם קראה תחילה בלא ברכותיה (בזמנה), יוכל לומר ברכותיה אפילו לאחר ד' שעות. אך לקמן סי' ע ס"א כותב במפורש ש"ברכות ק"ש" יש להם זמן קבוע "עד ד' שעות". כלומר, שזהו דין בברכות ק"ש ואינו תלוי בק"ש.

[94] כדלקמן סי' ס ס"ה.

[95] רמב"ם הלכות ק"ש פ"א הי"ג. רשב"א ברכות י, ב (בשם התוס' שנסתפקו). פר"ח ס"ו.

[96] ולקמן סי' ע ס"א הביא רק הדעה הראשונה. אך בחידושי צ"צ ג, ג נוטה להקל לברך ברכות ק"ש עד חצות.

[97] צריך לומר שזהו בשוגג או באונס כמו בתפלה, ולא כשלא קראה במזיד.

[98] כל בו סי' י בשם רבנו חיים. שו"ע ס"ז בשם "יש אומרים".

[99] כדלקמן סי' קח ס"ג.

[100] כל בו שם. שו"ע בשם "ויש חולקים".

[101] ראה גם לקמן שם ס"ב: "ואע"פ שהתפלות הן כנגד הקרבנות, אין אומרים כיון שעבר יומו בטל קרבנו, כיון שמכל מקום התפלות הן בקשת הרחמים, וכל אימת שיתפלל יש לו שכר תפלה, אלא שאין לו שכר תפלה בזמנה".

[102] של ערבית.

[103] של שחרית.

[104] כאמור "ובשכבך ובקומך", כדלעיל ס"א.

[105] קהלת א, טו. ברכות שם. וראה גם תניא אגה"ת פרק א.

[106] שאין לה תשלומין. וראה גם לקמן סי' קח ס"ד שהביא רק דעה זו.

[107] וכ"כ לקמן שם: "וברכות קריאת שמע לדברי הכל אין להן תשלומין, כמו שנתבאר בסימן נח".

[108] "אמת ויציב" בבקר ו"אמת ואמונה" בערב, שלא נזכר בהן בקר וערב.

[109] ראה לעיל סי' נד ס"א שלברכות ק"ש "יש אחיזה לזו בזו". וראה לקמן סי' ס ס"ג ש"סדר הברכות אינם מעכבות, שאם הקדים שניה לראשונה – יצא ידי חובת ברכות", אבל מאידך כותב שם: "כיון שנתקנה סמוכה לחברתה, אף כשקורא אותה בפני עצמה – אין בה שם ומלכות בפתיחתה". ומזה מובן שתמיד יש להן דין של "סמוכות", ולכן צריך לומר שכוונתו כאן: כמו שאין תשלומין לראשונה – כך אין תשלומין לברכה הסמוכה לה.