X

אמר רב יהודה אמר שמואל שיעור הדס וערבה שלשה טפחים ולולב ארבעה. פי' זהו שיעורם למטה ואם רצה להוסיף מוסיף. כדי שיהא יוצא מן ההדס טפח. פי' אפילו עם העלין. ור"י אמר שדרו של לולב צריך שיצא מן ההדס טפח, וכן הלכה, ולעולם אם הוסיף בגובה ההדס והערבה כמה, הוא צריך שיצא מן הלולב טפח משדרו, והיינו דפירשו לה כל חד מנייהו ולא קאמרינן סתמא לולב ארבע עם העלין או לבד מעלין.

גופא שיעור הדס כו', קס"ד דרבי טרפון הדס ד' טפחים בעי, ופריש רב דימי דלעולם שיעורו ג' טפחים אלא שמוסיף בטפחים דאמה בת ו' טפחים עשה אותם בת ה' ויוסיף לכל טפח חומש והוו להו ג' טפחים של הדס ג' טפחים וג' חומשין, ואקשינן דהא שמואל פסק כרבי טרפון ואכשר להו לעיל בג' טפחים ופוחת ג' חומשין וליכא למימר דלא דק לקולא, ואסיקנא דרבי טרפון הוא פוחת משיעורן של טפחים שתות דאמה בת ה' טפחים עושה אותה בת ו' טפחים קטנים נמצאו ג' טפחים קטנים שנוטל להדס ב' טפחים ומחצה שהם י' גודלין וכן הלכתא וכי קאמר שמואל ג' טפחים לא דק ולחומרא לא דק, ורבינו אלפסי ז"ל כתב בהלכותיו דברי שמואל כפשטן, ואיהו נמי לא דק והי' לו לפרש שהם טפחים קטנים שיש בהם עשרה גודלין, ומסתברא דרבי טרפון מודה הוא שאין הלולב מוסיף אלא טפח כדי לנענע בו והא דקאמר והשאר ללולב דזמנין דבעי ליה כוליה אם הוסיף בשיעור ההדס וכדכתיבנא לעיל, ויש אומרים שהטפח ההוא גם כן טפח קטן ונמצא שיעור לולב ד' טפחים קטנים ואילו היו שלמים היו י"ו גודלין חסר מן הג' טפחים שהם י"ב [גודלין שתות נשארו עשרה גודלין, והטפח אם הי' גדול היו בו ארבעה גודלין שהם י"ב] שלישי גודל חסר מהם שתות נשארו עשרה שלישי גודל שהם ג' גודלין ושליש גודל נמצא שיש בלולב י"ג גודלין ושליש גודל וכ"כ בתוספות, והרב החסיד רבינו יונה ז"ל נתן סימן לדבר מי בעל דברים יג"ש אליכם כי הלולב שאומרים עליו דברים דהיינו ברכת הלולב שיעורו יג"ש שלשה עשר ושליש.
ונראין דברי רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל שכתב שלא חלק רבי טרפון בטפח העודף בלולב כלל ומודה הוא שצריך כדי לנענע בו טפח שלם של ד' גודלין, ויש ראיה לדבריו מדאמרינן במסכת נדה פרק המפלת (כ"ו א') חמשה שיעורן טפח וחשיב חד מינייהו שדרו של לולב ואותם טפחים שלמים הם ואליבא דר"ט דהלכתא כותיה דאיהו לא פליג בטפח זה אלא דנקט והשאר ללולב כדברי חכמים, נמצא שיעורו של לולב י"ד גודלין כי הג' טפחים הם קטנים והרביעי הוא טפח שלם וכן עיקר.
תנו רבנן ענף של עבות וכו' רבא אמר מהכא האמת והשלום אהבו. והכי מצינן למימר גבי כופרא אלא דנקט חדא מנייהו ובהכי סגי לן.
הכי גרסינן ראב"י אומר ענף עץ עבות עץ שענפיו חופין את עצו. ולא גרסינן עץ שטעם עצו ופריו שוה דהא מענף עץ עבות ליכא למדרש הכי שהרי אין בכתוב זכר פרי וגבי אתרוג הוא דדרשינן הכי.
היכי דמי עבות אמר רב יהודה דקיימי תלתא טרפי בחד קינא. פי' שבכל קן וקן יש ג' עלין סביב בשורה אחת. רב כהנא אמר אפילו תרי וחד. פי' אף על פי שאין שלשתן עומדין בשורה כי האחד עולה או יורד מעט בקן.
רב אחא בר רבא מהדר אתרי וחד אמר הואיל ונפק מפומיה דרב כהנא. פי' כדי לקיים דבריו ולהראות לתלמידים שהלכה כמותו ואף על גב דאידך דקיימי כלהו בחד קינא עדיף טפי.
א"ל מר בר מר לרב אשי אבא לההוא הדס שוטה קרי ליה. יש שפירש הדס שאינו גמור נקרא שוטה כעין שקורין לבכור מן האם בוכרא סיכלא פרק יש נוחלין (ב"ב קכ"ו ב'), והנכון שנקרא הדס שוטה על שם שאין עליו הולכין כסדר וכשורה והוא כשוטה שאין לו סדר ושיטה.
תנו רבנן נשרו רוב עליו ונשתיירו מיעוט כשר. ואוקימנא באסא מצראה דאיכא ז' טרפי בחדא קינא וכיון דנתרי להו ד' פיישי להו תלתא, ובהדס דעלמא שנשרו מקצת עליו לא פירש תלמודא מה דיניה, איכא מאן דאמר שצריך שיהא כולו עבות ואם נשרה מכל שיעורו אפילו עלה אחד פסול וכדאמרינן לעיל עבות תלתא לא אשכחינן אלמא בעינן כולו עבות, והכא אמרינן ובלבד שתהא עבותו קיימת ואומר בדאשתיירו תלתא בקינא דאלמא בפחות מכאן לא הוו עבותו קיימת, אבל מורי נר"ו אומר דכי אמרינן דבעינן כולו עבות היינו שיהא כל השיעור ממין עבות דקיימי תלתא בחד קינא דאי איכא בכוליה שיעורא חד קינא דלא הוי עבות פסול, והיינו דאמרינן עבות ג' לא משכחינן כלומר ממין עבות [אבל כל שהוא ממין עבות] אלא שנשרו מקצת עליו כל זמן שרובן קיים שנשאר בכל קן וקן שני עלין כשר ושפיר מיקרו עבות, והיינו דאמרינן כיון שנשרו תרי עבות היכי משכחת לה, דאלמא כל היכא דלא נשרו תרי שפיר הוי עבות דאי לא לימא כיון דנשרו עליו עבותו קיימת היכי משכחת לה, וכי יבשו עלין שהעלין קיימין וכולו עבות הקלו יותר שהכשירו בשיש ג' עלין לחין בראש הבד כדלקמן, וכן עיקר.