הלכות יום הכיפורים

סימן תרח

טו אלול התשעד |

תרח סֵדֶר סְעוּדָה הַמַּפְסֶקֶת וּבוֹ י' סְעִיפִים:

א מִצְוַת עֲשֵׂה[א] מִן הַתּוֹרָה[ב] לְהוֹסִיף מִן הַחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ[ג], בֵּין בְּעִנּוּי[ד] בֵּין בְּאִסּוּר מְלָאכָה[ה], שֶׁנֶּאֱמַר[ו] "וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם", יָכוֹל יִתְעַנֶּה בַּתְּשִׁיעִי לַחֹדֶשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר "בָּעֶרֶב", אִי בָּעֶרֶב יָכוֹל מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ? תַּלְמוּד לוֹמַר "בְּתִשְׁעָה", הָא כֵיצַד? מַתְחִיל וּמִתְעַנֶּה מִבְּעוֹד יוֹם, מִכָּאן שֶׁמּוֹסִיפִים מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ[ז].

(וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּמִּקְרָא זֶה לָמַדְנוּ בְּסִימָן תר"ד[ח] שֶׁמִּצְוָה לֶאֱכֹל בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר, מִכָּל מָקוֹם פְּשַׁט הַכָּתוּב מִשּׁוּם תַּעֲנִית מַמָּשׁ[ט] כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר כָּאן, אֶלָּא שֶׁמִּצְוַת חֲכָמִים הִיא[י] לְהַרְבּוֹת בִּסְעוּדָה בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר[יא] מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם, וּמָצְאוּ לָהֶם סְמָךְ מִן הַתּוֹרָה[יב], שֶׁנֶּאֱמַר "וְעִנִּיתֶם וגו' בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ", וּפֵרְשׁוּ בּוֹ חֲכָמִים שֶׁיָּכִין אֶת עַצְמוֹ בַּאֲכִילַת תְּשִׁיעִי לְעִנּוּי שֶׁל עֲשִׂירִי[יג]).

אֵין לִי אֶלָּא מִלְּפָנָיו, מִלְּאַחֲרָיו מִנַּיִן[יד]? תַּלְמוּד לוֹמַר "מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב"[טו], הֻקְּשׁוּ שְׁנֵי הָעֲרָבִים זֶה לָזֶה[טז], וְאֵין לִי אֶלָּא יוֹם הַכִּפּוּרִים שַׁבָּת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "תִּשְׁבְּתוּ", יוֹם טוֹב מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "שַׁבַּתְּכֶם", כָּל שְׁבוּת שָׁאַתָּה שׁוֹבֵת – אַתָּה מוֹסִיף לָהּ בֵּין מִלְּפָנֶיהָ בֵּין מִלְּאַחֲרֶיהָ[יז].

יָכוֹל יְהֵא עָנוּשׁ כָּרֵת עַל הַתּוֹסֶפֶת? תַּלְמוּד לוֹמַר[יח] "וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי וגו'", וְכֵן בְּעִנּוּי הוּא אוֹמֵר[יט] "כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה וגו'" – עַל עִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם עָנוּשׁ כָּרֵת, אֲבָל אֵין עֹנֶשׁ כָּרֵת עַל הַתּוֹסֶפֶת[כ]:

ב וְתוֹסֶפֶת זֶה צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת[כא], דְּאִלּוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת עַצְמוֹ (סְפֵק יוֹם) סְפֵק לַיְלָה הוּא וְאֵינוֹ נִקְרָא תּוֹסֶפֶת, וְאַף אִם לֹא הָיָה הַכָּתוּב מַזְהִיר עָלָיו – הָיָה צָרִיךְ לִפְרֹשׁ מִסְּפֵק עֲבֵרָה[כב]:

ג וְתוֹסֶפֶת זֶה אֵין לוֹ שִׁעוּר[כג], אֶלָּא שֶׁמִּתְּחִלַּת הַשְּׁקִיעָה שֶׁאֵין הַשֶּׁמֶשׁ נִרְאֶה עַל הָאָרֶץ עַד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁהוּא ג' רְבִיעֵי מִילִין קֹדֶם הַלַּיְלָה, וְהַזְּמַן הַזֶּה שֶׁהוּא מַהֲלַךְ ג' מִילִין וּרְבִיעַ רָצָה לַעֲשׂוֹת כֻּלּוֹ תּוֹסֶפֶת – עוֹשֶׂה, רָצָה לַעֲשׂוֹת מִקְצָתָהּ – עוֹשֶׂה, וּבִלְבַד שֶׁיּוֹסִיף אֵיזֶה זְמַן שֶׁיִּהְיֶה וַדַּאי מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ[כד]:

ד נָשִׁים שֶׁאוֹכְלוֹת וְשׁוֹתוֹת[כה] עַד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת[כו] מַמָּשׁ[כז] וְהֵן אֵינָן יוֹדְעוֹת שֶׁמִּצְוָה לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ – אֵין מְמַחִין בְּיָדָן, אִם הוּא יָדוּעַ שֶׁבְּוַדַּאי לֹא יִשְׁמְעוּ לָנוּ[כח] וְיַעֲשׂוּ בְּזָדוֹן, דְּמּוּטָב שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹגְגִין וְאַל יִהְיוּ מְזִידִים[כט].

וְכֵן הַדִּין בְּכָל דְּבַר אִסּוּר שֶׁאֵינוֹ מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה[ל] אֶלָּא שֶׁחֲכָמִים לְמָדוּהוּ מִמִּדְרַשׁ הַפְּסוּקִים[לא], אוֹ שֶׁהוּא קַבָּלָה בְּיָדָם הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי[לב], אוֹ שֶׁהֵן בְּעַצְמָן אָסְרוּ דָּבָר[לג] וְאָדָם אֶחָד[לד] עוֹבֵר עַל דִּבְרֵיהֶם בִּשְׁגָגָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הָאִסּוּר, וְאַף אִם יוֹדִיעַ לוֹ הָאִסּוּר לֹא יְקַבֵּל מִמֶּנּוּ[לה] – אֵינוֹ צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדוֹ, דְּמּוּטָב שֶׁיִּהְיֶה שׁוֹגֵג וְלֹא יִהְיֶה מֵזִיד:

ה אֲבָל דָּבָר שֶׁאִסּוּרוֹ מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה[לו], אַף עַל פִּי שֶׁיָּדוּעַ לָנוּ שֶׁהַחוֹטֵא הַזֶּה לֹא יְקַבֵּל מִמֶּנּוּ אַף אִם נוֹדִיעַ לוֹ הָאִסּוּר – אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדוֹ[לז], לְפִי שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִין זֶה בָּזֶה[לח] וְעַל יְדֵי שֶׁמּוֹחֶה בְּיָדוֹ הוּא מוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מֵהָעַרְבוּת.

וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא יוֹכִיחֶנּוּ בָּרַבִּים אֶלָּא פַּעַם אַחַת, אֲבָל לֹא יַרְבֶּה בְּתו‍ֹכָחוֹת בָּרַבִּים, מֵאַחַר שֶׁבָּרוּר לוֹ שֶׁלֹּא יְקַבֵּל מִמֶּנּוּ[לט], וְעַל זֶה אָמְרוּ[מ] "כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לוֹמַר דָּבָר הַנִּשְׁמָע כָּךְ מִצְוָה שֶׁלֹּא לוֹמַר דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע".

אֲבָל חַיָּב לְהוֹכִיחוֹ בְּיָחִיד אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים עַד שֶׁיִּנְזֹף בּוֹ הַחוֹטֵא[מא], שֶׁכֵּיוָן שֶׁהוֹדִיעַ לוֹ הָאִסּוּר וְהוּא עוֹבֵר עָלָיו בְּזָדוֹן – חַיָּב כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְהוֹכִיחוֹ[מב], שֶׁנֶּאֱמַר[מג] "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ" – אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים[מד].

מִכָּל מָקוֹם, אִם הִיא עֲבֵרָה שֶׁבַּסֵּתֶר – יוֹכִיחֶנּוּ בִּתְחִלָּה בַּסֵּתֶר, וְאִם לֹא שָׁב מִדַּרְכּוֹ – מַכְלִימִים אוֹתוֹ בָּרַבִּים עַד שֶׁיָּשׁוּב[מה], אֲבָל אִם עוֹבֵר עֲבֵרָה בְּגָלוּי – מוֹכִיחִין אוֹתוֹ מִיָּד, שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם[מו]:

ו מִי שֶׁהוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ וְנָזַף בּוֹ חֲבֵרוֹ הַחוֹטֵא – לֹא יוֹכִיחֶנּוּ עוֹד[מז] עַל עֲבֵרָה זוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר[מח] "אַל תּוֹכַח לֵץ וגו'":

ז אִם הִפְסִיק מֵאֲכִילָתוֹ בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל[מט], אַף עַל פִּי שֶׁהִסְכִּים בְּדַעְתּוֹ שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל עוֹד הַיּוֹם[נ] – אַף עַל פִּי כֵן מֻתָּר לוֹ לַחֲזֹר וְלֶאֱכֹל, כֵּיוָן שֶׁלֹּא הוֹצִיא כֵּן בִּשְׂפָתָיו, דִּדְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב אֵינָן דְּבָרִים[נא]. וְאִם הוֹצִיא כֵּן בִּשְׂפָתָיו – אָסוּר לוֹ לֶאֱכֹל[נב] מִדִּין נֶדֶר[נג] (וְלֹא מֵחֲמַת אִסּוּר יוֹם הַכִּפּוּרִים), כֵּיוָן שֶׁאָמַר בְּפֵרוּשׁ שֶׁלֹּא יֹאכַל עוֹד הַיּוֹם.

אֲבָל אִם קִבֵּל עָלָיו תַּעֲנִית שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים בִּסְתָם וְלֹא אָמַר בְּפֵרוּשׁ שֶׁלֹּא יֹאכַל עוֹד, אִם הוּא עֲדַיִן קֹדֶם פְּלַג הַמִּנְחָה – אֵין קַבָּלָתוֹ כְּלוּם[נד] וּמֻתָּר לַחֲזֹר וְלֶאֱכֹל, וְאִם (עַיֵּן סִימָן רס"א[נה] טַעַם עַל זֶה) הוּא אַחַר פְּלַג הַמִּנְחָה – אֲזַי מוֹעֶלֶת קַבָּלָתוֹ וְחָל עָלָיו כָּל חֹמֶר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים[נו] וְאָסוּר בִּמְלָאכָה וּבִרְחִיצָה וְסִיכָה[נז], חוּץ מִנְּעִילַת הַסַּנְדָּל[נח] כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקנ"ג[נט], וְשָׁם נִתְבָּאֵר דְּטוֹב לְהַחְמִיר וּלְהַתְנוֹת בִּסְעוּדָה הַמַּפְסֶקֶת שֶׁיְּהֵא רַשַּׁאי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עוֹד אַחַר הַסְּעוּדָה[ס]:

ח בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר[סא] אֲפִלּוּ בִּסְעוּדַת שַׁחֲרִית[סב] – אֵין לֶאֱכֹל אֶלָּא מַאֲכָלִים קַלִּים לְהִתְעַכֵּל[סג] (כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׂבֵעַ) כְּגוֹן בָּשָׂר עוֹפוֹת וְדָגִים[סד], כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא שָׂבֵעַ וּמִתְגָּאֶה כְּשֶׁיִּתְפַּלֵּל[סה] בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.

וְכֵן אֵין אוֹכְלִים דְּבָרִים הַמַּרְבִּים זֶרַע אֲפִלּוּ בִּסְעוּדַת שַׁחֲרִית, כְּגוֹן שׁוּמִים וּבֵיצִים[סו], אֲבָל מַאַכְלֵי חָלָב[סז] וְחֶמְאָה[סח] אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מַרְבִּין זֶרַע – מִכָּל מָקוֹם נוֹהֲגִין לְאָכְלָם בְּשַׁחֲרִית[סט], כֵּיוָן שֶׁהֵם מַאֲכָלִים קַלִּים[ע] לְהִתְעַכֵּל.

אֲבָל בִּסְעוּדָה הַמַּפְסֶקֶת שֶׁהוּא סָמוּךְ לַלַּיְלָה – אֵין לֶאֱכֹל אוֹתָם. וְכֵן אֵין לֶאֱכֹל בִּסְעוּדָה הַמַּפְסֶקֶת דְּבָרִים הַמְחַמְּמִים אֶת הַגּוּף [כְּגוֹן] בְּשָׂמִים וְכַרְכֹּם, שֶׁמָּא יָבוֹא לִידֵי קֶרִי[עא] בַּלַּיְלָה:

ט אִם אָכַל הַרְבֵּה בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר – לֹא יָשִׂים אֶצְבָּעוֹ בְּפִיו[עב] לְהָקִיא, שֶׁמָּא יִבְלַע מִן הַקִּיאָה[עג]:

י לֹא יֹאכַל שֻׂמְשְׂמִין בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר, מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲלֶה גֵּרָה[עד] בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים:

 

 

[ד] ברייתא שם (מתענה). רמב"ם הל' שביתת העשור פ"א ה"ו (לצום ולהתענות). טור (באיסור אכילה). לבוש ס"א (באיסור אכילה ושתיה). וראה גם לקמן סי' תריא ס"א (כל הדברים האסורים בעיקר היום).

[ה] משמעות רי"ף (ב, ב). רא"ש פ"ח סי' ח. טור ולבוש שם. שו"ע (סי' רסא ס"ב בשם יש אומרים, אף לענין שבת). וראה גם לעיל שם ס"ד (בשם יש אומרים).

[ט] ראה לקמן ס"ד.

[יג] כדלעיל סי' תרד ס"א, וש"נ.

[יד] ברייתא שם, לגירסת הרי"ף ורא"ש שם. וראה לעיל סי' רסא ס"ד (כגירסה שלנו). סי' רצג ס"א (שיעור ההוספה).

[טז] קרבן אהרן על הספרא על הפסוק (אמור פי"ד). וראה התמים ע' 620. סופרים וספרים ע' 18. פרדס חב"ד 9 ע' 93.

[יז] ברייתא שם לגירסת הרי"ף ורא"ש שם. ולעיל שם: ימים טובים מנין תלמוד לומר תשבתו, שבתות מנין תלמוד לומר שבתכם, הא כיצד כל מקום שנאמר שבות מוסיפים מחול על הקדש מלפניה ולאחריה.

[כב] רא"ש שם. וראה גם לעיל סי' רסא ס"ה (ספק לילה ואסור בו במלאכה מן התורה בלא מצות תוספת). ושם ס"א (ואם עשה חייב אשם תלוי). וקו"א שם סק"ג (בין השמשות הוא בכלל התוספת בעל כרחו אף אם הוא יום כיון שהוא סמוך לחשכה ממש, ואף שלא קבלו הרי מקובל ועומד הוא מהר סיני).

[כד] רמב"ן בתורת האדם שער אבלות ישנה. ר"ן (ב, ב) ד"ה ת"ר ועניתם. שו"ע סי' רסא ס"ב. וכ"ה לעיל סי' רסא ס"ה. וראה בנסמן שם, שבסדר הכנסת שבת פסק כהגאונים שזמן בין השמשות הוא מתחלת השקיעה ועד צאת הכוכבים, ושיעור זמן זה תלוי לפי האקלים וזמני השנה. ועוד שם, ששקיעה האמתית היא בעת סילוק וביאת האור מראשי ההרים הגבוהים שבארץ ישראל, וזמן תוספת שבת היא משקיעה הנראית, שהיא סילוק וביאת האור מראשי האילנות וגגים הגבוהים.

[כו] לבוש ס"ג. ובגמרא (שבת, ביצה) וברמב"ם ובשו"ע שם: עד שחשכה. ולענין בין השמשות עצמה, ראה סדר הכנסת שבת – ב' דעות, ושהעיקר להלכה להחמיר בשל תורה. וראה גם לעיל סי' קנו ס"ז (שגם דבר שאיסורו מספק דינו כודאי).

[כז] כדלעיל ס"ג, שתוספת זה אין לו שיעור.

[כח] תוס' שבת נה, א ד"ה ואע"ג. רא"ש ביצה פ"ד סי' ב. ט"ז סק"ב. מ"א סק"א. וראה גם לעיל סי' קנו סוף ס"ז (לענין בית דין) וש"נ. סדר הכנסת שבת (לענין בין השמשות).

[כט] שבת קמח, ב. ביצה ל, א. רמב"ם שם. שו"ע שם. וראה גם לעיל שם (לענין יחיד ולענין רבים ולענין בית דין) וש"נ.

[לג] שבת שם. ביצה שם.

[לד] ראה לעיל שם (חילוק בין יחיד לרבים לענין מזיד).

[לה] מ"א סק"א. וכדלעיל בתחלת הסעיף וש"נ.

[לז] וכיון שהודיעו דינו כמזיד, ויש בו מצות הוכחה, שבזה מיירי בהמשך הסעיף. וראה סדר הכנסת שבת (חובה של תורה למחות). תניא פ"א (מי שיש בידו למחות ולא מיחה).

[לט] נמוקי יוסף יבמות כא, רע"ב. רמ"א שם. וראה לעיל סי' קנו ס"ז (שאינו מחלק בזה בין מוכיחו ביחיד למוכיחו ברבים, אלא בין יחיד לרבים), וס"ח (מתי יכול להוכיחנו ברבים). לקמן חו"מ הל' אונאה ס"ל. וראה אבני נזר שם ס"ק ג.

[מא] ערכין טז, ב כבן עזאי ורבי יוחנן. סמ"ק סי' קיב. מ"א סק"ג. וכ"ה לקמן ס"ו. אבל לעיל שםרמ"א כאן): עד שיכנו החוטא או יקללנו, וש"נ.

[מב] ולעיל שם: ואינו מחוייב להוכיח אלא עמיתו שהוא חבירו שהוא גס בו, אבל איש אחר שאם יוכיחנו ישנאנו וינקום ממנו אינו צריך להוכיחו כיון שבודאי לא ישמע לו, אבל חבירו אפילו אם יודע שלא ישמע לו חייב להוכיחו. וראה תניא ח"א פל"ב: הוכח תוכיח את עמיתך עם שאתך בתורה ומצות.

[מד] ב"מ לא, א. וראה גם לעיל שם.

[מה] רמב"ם הל' דעות פ"ו ה"ח. סמ"ג ל"ת ו. וכ"ה לעיל שם (בדברי שמים). לקמן חו"מ שם.

[מז] כדלעיל ס"ה וש"נ.

[נג] משמעות מ"א שם, שלמד כן מדין שבסימן תקסב סי"א. וראה לבוש שם.

[נו] מדין עצומו של יום ולא רק מדין תוספת (ראה לעיל קו"א שם).

[נט] סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה ב"ח וט"ז ומ"א שם.

[ס] מ"א שם ס"ק ב, להחמיר לדעת הפוסקים (הובאו בב"ח כאן ד"ה ומ"ש ואם ושם, ובמ"א כאן ס"ק ד) שקבלה בלב הוי קבלה.

[עב] בקונטרס השלחן הגיה: בפיו ביוה"כ להקיא.




הוסף תגובה