X

גירסת הספרים כפוף קווץ הוא מלשון קוצים, ויש גורסין כווץ כלומר שעשוי קמטים קמטים, ושניהם פסולים מספיקא, ורבינו אלפסי ז"ל גורס לתרוייהו.

אמר רבא האי לולבא דסליק בחד הוצא, פרש"י ז"ל שאין לו עלין אלא מצד אחד, ואחרים פירשו שאין רוב עליו כפולין אלא שעולין אחת אחת ושניהן פסולים, ומדקאמר בעל מום הוא נראה שפסולו מגופו ופסול כל שבעה אפילו בזמן הזה, ויש אומרים שאין פסולו אלא מפני שאינו הדר וביום ראשון בלבד, ואפשר לדון כן לפי פי' האחרון אבל לא לפרש"י ז"ל.
אמר רב פפא נפרצו עליו דעביד כחופיא. הא אתי שפיר לפי' הראב"ד שפירש נפרצו העלין לארכן לשתים כדרך שעושין האומנין לעשות מהן קופות כי העלין נקראין הוצי כדאמרינן לעיל דסליק בחד הוצא וכשמחלקין אחד לשנים או לארבעה נקראין חופיא וכדאמרינן בפרק הגוזל (ב"ק צ"ו א') האי מאן דגזל לולב ועבדינהו הוצי כלומר שניתק העלין ממנו קני, גזל הוצי ועבדינהו חופיא קני והיינו כשחלק ההוצין לשתים או לשלש דעביד בהו שינוי מעשה, ואילו לפירוש רבינו האלפסי ז"ל לא אתי שפיר שדוחק הוא לומר דגזל לולבא ועבדיה הוצי שחלק הלולב לשנים ושדרתו, והוצי ועבדיה חופיא שגזל חצי לולב וניתק העלין ממנו, וגם בירושלמי מוכיח כפירוש הראב"ד דקאמר נפרצו עליו נעשה כמי שנחלקה התיומת דאלמא כשם שחלוק התיומת הוא שנחלקו במקום (רחבן) [חבורן] אחד לשתים לארכן, דאילו לפירוש הרי"ף ז"ל מה ענין נחלקה התיומת שהוא חלוק העלין לנפרצו עליו שהעלין שלמין אלא שניתקו חבורן, ודינו של רבינו אלפסי ז"ל לא נאמר בגמרא לפי שהוא פשוט שכל שניתקין ממקום חיבורן עד שאין עומדין מאליהם כדרך גדילתן פסול ואף על פי שעומדין על ידי אגד, ובלבד כשרוב העלין כן אבל במעוטן ושיהא שדרו של לולב מכוסה מעלין כשר.
ואימא חרות בעינן כפות וליכא. כלומר דבעינן שיהא ראוי לכפיתה משא"כ בחרות.
ואימא תרתי כפי דתמרי. פי' שאינו יוצא אלא בשני לולבין, ומהדרינן כפת כתיב, ואימא חדא כלומר עלה אחת, ההיא כף קרו ליה.