X

סימן ה

* ומיירי באילנות זקנים ועבים דלא אזלי ואתו ברוח מצויה. מא"ז:

סימן ו
* אבל בא"ז חילק דכל העוסק במצוה בידיו או ברגליו כגון משקה בהמת אבידה או מאכילה מיפטר בההיא שעתא למיתב פרוטה לעני אף על גב דאפשר לקיים שניהם וכן לובש תפילין או מתעטף בציצית פטור בשעה שהוא לובש או מתעטף אבל אחר שהשקה או נתעטף בציצית או לבש תפילין חייב ואין זה קרוי עוסק במצוה וכן רב חסדא ורבה בר רב הונא דהוו גנו ארקתא דנהרא אף על פי שהיו יכולין ללכת לסוכה פטורין משום דהואיל שהיו הולכים לדבר מצוה ועדיין לא הגיעו לשם הוי כמוליך אבידת בהמה להשקות דפטור. מא"ז:

סימן ח
* וכן פסק בא"ז וכבר היה מעשה שהיו סועדין החתן ושושבינין במקום א' שלא בבית החופה ולא הניח רבינו יצחק ברבי אברהם לברך ז' ברכות כהך דשמעתין ומיירי הכא (במקום) שנשא אשה בערב הרגל דאי ברגל אסור לישא דאין מערבין שמחה בשמחה אבל בערב הרגל מותר ומצוה לשמוח כל שבעת ימי החופה מיהו עיקר השמחה חד יומא הוא אבל לארס מותר בחול המועד משום שמא יקדמנו אחר ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין מפני ששמחה היא לו אבל שמחת סעודת ברית מילה מותר דלא מיקרא שמחה משום צערא דינוקא ואין עושין סעודת אירוסין בע"ש. מא"ז:

** אבל במרדכי ובמיימוני וא"ז כתבו אם אכלו במקום אחר דאין מברכין ובית חתנים היינו עיקר ישיבתם ולא במקום שברכו ברכת נשואין דלפעמים מברכים ברחוב וגם לא שהלכו שם באקראי ואפילו חתן וכלה עמהם וב"ה כתב בהג"ה דמהר"ם הנהיג לברך שהשמחה במעונו ואשר ברא בלילי מוצאי שבת אחר הנשואין כשעושין המשתה אצל חתן וכלה בביתם שלא אכלו במקום שאכלו סעודת נשואין אבל אם אכלו [במקום] סעודת נשואין משמע שם דמברך אשר ברא כל ז' וע"ש וריצב"א הורה לברך בבתים הפתוחים לבית חתנים על ידי צירוף שמש:

סימן י
* נראה לראבי"ה משום דכשנחים וישנים בלילה להנאתן יכולים למחר לעסוק טפי והוי הכל בכלל עוסקי מצוה:

סימן יב
* מיהו המקיז דם חייב לאכול בסוכה דלא הוי חולה אלא אדרבה הוא שמח ומרבה בסעודה באכילה ובשתיה ותו דהוה ליה שלא להקיז דם במועד אלא קודם או אחר כך. מא"ז:

** כתב רא"ם בס"י פי' שיש לו צער מן הסוכה ובצאתו ינצל דכעין דירה בעינן ואין דרך בני אדם לעמוד בדירתן בצער ושיעור לצער כדתנן ירדו גשמים מאימתי יש לו לפנות כו' ומי שאינו בקי בזה השיעור יתן לבו אם הוא מצטער באותו ענין שבצער זה היה יוצא מביתו הוא רשאי לצאת מסוכתו ודוקא שעשה סוכתו תחלה במקום הראוי לאכול ולשתות ולישן בה ונולד לו הצער אח"כ אבל עשאה מתחלה במקום הראוי להצטער באכילתו או בשתייתו או בשינה כגון שירא מגנבים ומלסטים לא מיבעיא דלא מיפטר בה אלא אפי' אין סכנה באכילה ושתיה אלא בשינה לא יצא ידי חובתו כלל אפלו אכילה דכיון דאינו יכול לעשות בה כל צרכיו אכילה ושתיה ושינה בלא צער מתחלה לא הוי סוכה כיון דלצעורי קיימא. מרדכי (סי' תש"מ):

*** ובשינה סומכין העולם על דבר שיראים מן הצינה והוי כחולה שאין בו סכנה או כמצטער דפטור. מרדכי (סי' תשמ"א): כתב רבינו שמחה כל הפטור מן הסוכה ואינו יוצא אין מקבל שכר והדיוטים הם. הג"ה במיימוני (פ"ו ס"ק ג'):

סימן יג
* מעשה לסתור חסורי מחסרי והכי קתני ואם בא להחמיר מחמיר ולית ביה משום יוהרא ומעשה וכו'. מא"ז:

** פרש"י ברכת המזון דדריש ואכלת ושבעת וברכת אכילה שיש בה כו'. מא"ז:

*** ובא"ז התיר אפילו אכילת קבע. מא"ז:

**** וכ"כ בא"ז ושתיית מים מותר חוץ לסוכה היינו דלי של מים דר"ג שלא היה צריך סוכה אלא שהחמיר על עצמו ומיהו שתיית יין ודבש ושכר בהדי פירות או בלא פירות בלבד וכגון שלא אכל לחם ולפתן אין לי לברר אם מותר חוץ לסוכה אם לאו דתשבו כעין תדורו אמר רחמנא ואין שתיה בלא אכילה או שמא פעמים אוכלין אגוזים ושאר פירות וקובעים עצמן לשתיה ואסור. מא"ז:

סימן טו
* מהכא שמעינן דביו"ט לא הוי חובה דאי בעי לא אכיל כלל חוץ מלילי יום טוב הראשון לפי זה אם טעה ולא הזכיר של יום טוב בבהמ"ז א"צ לחזור חוץ מלילי יום טוב הראשון של חג ושל פסח. מא"ז:

סימן טז
* וכגון שגזל סוכה העשויה בראש האילן או בראש הספינה שאינה מחוברת לקרקע שאז היא נגזלת ואין עליו להחזיר דמים אלא כמו שהיא בנויה דאין כאן מפני תקנת השבים שהרי לא טרח לבנותה ולא הוציא עליה יציאות הלכך גזולה היא אבל גזל עצים וסיכך בהם אין לו אלא דמי עצים בלבד ואין זה לא גזולה ולא שאולה דקני בשנוי השם ובשנוי מעשה ועוד משום תקנת השבים אין לו לסתור בנינו אלא יחזיר דמים וכן התוקף את חבירו בחזקה והוציאו מסוכתו הבנויה בקרקע של נגזל כשרה ויוצא בה ידי חובתו דקרקע אינה נגזלת והוי לה סוכה שאולה דכשרה לרבנן. וראובן שבנה בחצרו של שמעון שלא מדעתו ובא שמעון ותקף את ראובן והוציאו מסוכתו פסולה דאין עליה תורת שאולה כיון דלא קיימא ברשות של ראובן. המסכך ברשות הרבים כשרה בדיעבד. מא"ז:

סימן יט
* פרש"י היינו קערות לאחר שאכלו בהם משום דמאיס ובה"ג וכן בס' המצות פי' מאני מיכלא עריבות שלשין בהן ומחמיצין ואין דרכן להיות בבית אבל קערה לאחר שאכלו שרי לאנוחיהו בסוכה. מא"ז:

** ואפילו שרגא של זהב או חדשה כך דינה כך כתב ראבי"ה. מא"ז:

סימן כ
* אף על פי שלא הובאה המקפה לסוכה דלא נתקלקל אלא שירדו כ"כ גשמים שנראה לפי אומד דעתו שראויה להתקלקל מפנה כליו ויוצא. וכשם שמפנים מפני הגשמים כך מפנה מפני השרב ומפני היתושים ירושלמי. מא"ז:

** בלילה ראשונה חייב לאכול בסוכה אפי' ירדו גשמים ומיהו אפי' בכזית פת סגי וצריך שיהיה ודאי לילה ולא להקדים. סמ"ק: