הלכות ברכות השחר

סימן נז

ח סיון התשעה |

נז. דִּין "בָּרְכוּ" וַעֲנִיָּתוֹ וּבוֹ ה' סְעִיפִים:

א הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר צָרִיךְ לוֹמַר "בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְּבֹרָךְ" בְּקוֹל רָם, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ כָּל הַקָּהָל וְיַעֲנוּ אַחֲרָיו: "בָּרוּךְ ה' הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד".

ב וְאִם אָמַר בְּלַחַשׁ – יֵשׁ אוֹמְרִים[1] שֶׁמִּי שֶׁלֹּא שָׁמַע (א[2]) מִמֶּנּוּ "בָּרְכוּ", אֶלָּא שָׁמַע הַקָּהָל שֶׁסְּבִיבָיו עוֹנִין אַחֲרָיו "בָּרוּךְ ה' כוּ'" – אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲנוֹת עִמָּהֶם[3], אֶלָּא עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶם "אָמֵן".

וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר[4] שֶׁאִם ט' שָׁמְעוּ מִמֶּנּוּ "בָּרְכוּ" וְעוֹנִין אַחֲרָיו – יְכוֹלִים כָּל הַקָּהָל לַעֲנוֹת עִמָּהֶם, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ כָּאן עֲשָׂרָה הָאוֹמְרִים "דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה". וְכֵן עִקָּר[5], כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן קכ"ד[6] (עַיֵּן בְּמָגֵן אַבְרָהָם שָׁם[7]).

ג וְצָרִיךְ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לַחֲזֹר וְלוֹמַר: "בָּרוּךְ  ה' וְכוּ'", כְּדֵי שֶׁלֹּא יוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל, שֶׁאוֹמֵר לָהֶם "בָּרְכוּ" וְהוּא אֵינוֹ מְבָרֵךְ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר "הַמְּבֹרָךְ" וְלֹא הוֹצִיא עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל לְגַמְרֵי – צָרִיךְ הוּא לְהַחֲזִיר אֶת עַצְמוֹ לַכְּלָל לְגַמְרֵי וְלוֹמַר: "בָּרוּךְ ה' הַמְּבֹרָךְ" כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ הַצִּבּוּר[8] (עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קצ"ג[9]).

ד וְנָהֲגוּ[10] שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מַאֲרִיךְ בְּ"בָרְכוּ", וְהַקָּהָל אוֹמְרִים: "יִתְבָּרֵךְ וְיִשְׁתַּבַּח כוּ'"[11] בְּעוֹד שֶׁהוּא מַאֲרִיךְ בְּנִגּוּן. אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמֵר הַתֵּבוֹת – אָסוּר לוֹמַר כְּלוּם, אֶלָּא צָרִיךְ לְכַוֵּן וְלִשְׁמֹעַ כְּמוֹ בַּקַּדִּישׁ[12]. וְלָכֵן אִם אֵין הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מַאֲרִיךְ כָּל כָּךְ בְּנִגּוּן אֶלָּא בְּחִתּוּךְ הָאוֹתִיּוֹת – אֵין לְאָמְרוֹ כְּלָל.

ה מָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִין לִצְעֹק עַל חַבְרֵיהֶם[13] בֵּין קַדִּישׁ וּ"בָרְכוּ" לְ"יוֹצֵר אוֹר", אוֹ לְדַבֵּר בְּצָרְכֵי רַבִּים – טוֹעִים הֵם, שֶׁאָסוּר לְהַפְסִיק בֵּינֵיהֶם אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ"ד[14].

 

[1] מ"א סק"א.

[2] קו"א סק"א – ראה לקמן בהוספות.

[3] כיון שלא שמע "ברכו" מהש"ץ.

[4] אליה זוטא סי' קלט סק"ג.

[5] (כי ראיית המ"א בסי' קכד ס"ק יח מאלכסנדריא סוכה נא, ב, היא תשובה נצחת. וכן דעת הגאון רב האי שם בב"י סוף סי' קכד, עיין שם).

[6] סוף סעיף יא. ושם מבאר הטעם: "ואף להאומרים שכל שהוא מחוייב בדבר אינו יוצא ידי חובתו בענייה עד שישמע, מכל מקום אינו נקרא מחוייב בדבר לענין זה אלא בדבר שמחוייב לאמרו אף ביחיד, משא"כ בקדיש וקדושה וברכו".

[7] ס"ק יח.

[8] וכן כתב בסידור, אלא ששם הוסיף: "לכן אין להש"ץ להמתין מלומר ברוך ה' המבורך לעולם ועד עד שיסיימו הצבור, אלא עונה עמהם ביחד". אך מדברי רבנו כאן משמע שהש"ץ אומרו אחרי הצבור. ועוד כתב רבנו בסידורו: "ולא יענה אמן אחר ברוך ה' המבורך לעולם ועד שאומר הש"ץ, כי אין צריך כלל לענות אמן זה".

[9] סימן זה לא הגיע אלינו מלבד תחילתו. ואולי צ"ל: קצ"ב, ראה שם סעיף א: "ואף על פי שאמר נברך – צריך הוא לחזור ולהכניס עצמו לכלל המברכים לגמור ולחזור ולומר אחריהם: ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו". וראה שם סוס"ב: "וכן הדין בכל זה בעניית ברכו בבית הכנסת".

[10] ראה גם לקמן סי' סו ס"ה. אך בסידור רבנו לא הביאו.

[11] "ויתפאר שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה" (סידור רש"י).

[12] כדלעיל סי' נו ס"ד.

[13] לצורך עשיית דין – ראה לעיל סי' נד ס"ד.

[14] סעיף ג.




הוסף תגובה