הלכות ברכות השחר

סימן נה

ח סיון התשעה |

נה. דִּינֵי קַדִּישׁ וּבוֹ כ"ו סְעִיפִים

א אוֹמְרִים קַדִּישׁ בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ הֶפְסֵק בְּסֵדֶר הַתְּפִלָּה, וְהֵם לֹא פָּחוֹת מִז' קַדִּישִׁים בְּכָל יוֹם, עַל שֵׁם "שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ"[1]. וְאֵלּוּ הֵם: א', אַחַר פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה[2], שֶׁשָּׁם הוּא הֶפְסֵק סֵדֶר הַפְּסוּקִים[3]. ב', אַחַר סִיּוּם תְּפִלַּת י"ח[4], שֶׁהִיא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְאֵינָהּ דְּבוּקָה לְמַה שֶּׁלְּאַחֲרֶיהָ[5]. ג', אַחַר סֵדֶר קְדֻשַּׁת "וּבָא לְצִיּוֹן", שֶׁהוּא גַּם כֵּן "דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה"[6]. ד', אַחַר "אַשְׁרֵי" לְמִנְחָה[7], שֶׁהִיא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, שֶׁכָּל הָאוֹמֵר "תְּהִלָּה לְדָוִד" בְּכָל יוֹם ג' פְּעָמִים – מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא[8]. ה', אַחַר סִיּוּם תְּפִלַּת י"ח שֶׁל מִנְחָה, שֶׁהִיא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. ו', אַחַר בְּרָכוֹת שֶׁל קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית, מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רל"ו[9]. ז', אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית, שֶׁכְּבָר נִשְׁלְמָה הַתְּפִלָּה[10].

וְז' אֵלּוּ הֵן חוֹבָה כְּשֶׁמִּתְפַּלְּלִין בְּצִבּוּר[11], וְהַשְּׁאָר מִנְהָג[12]. וְרָאוּי לְכָל אָדָם לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִפְחֹת מִלַּעֲנוֹת י' קַדִּישִׁים בְּכָל יוֹם[13].

ב כָּל "דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה"[14], כְּגוֹן קַדִּישׁ וּ"בָרְכוּ" וּקְדֻשָּׁה[15] אֵין אוֹמְרִים בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה[16], שֶׁנֶּאֱמַר[17] "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", וּלְהַלָּן נֶאֱמַר[18]: "הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה וְגוֹ'", וּלְמֵדִין גְּזֵרָה שָׁוָה "תּוֹךְ" "תּוֹךְ", מַה "תּוֹךְ" הָאָמוּר לְהַלָּן "עֵדָה" – אַף "תּוֹךְ" הָאָמוּר כָּאן[19] "עֵדָה", וְאֵין "עֵדָה" פְּחוּתָה מֵעֲשָׂרָה[20], שֶׁנֶּאֱמַר[21] "עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת", צֵא מֵהֶם יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב – נִשְׁאֲרוּ עֲשָׂרָה.

וְ"עֵדָה" זוֹ צָרִיךְ[22] לִהְיוֹת כֻּלָּהּ מִזְּכָרִים בְּנֵי חוֹרִין גְּדוֹלִים[23] שֶׁהֵבִיאוּ ב' שְׂעָרוֹת, וּכְמוֹ שֶׁהָיְתָה "עֵדָה" הָאֲמוּרָה לְהַלָּן[24], אֲבָל נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים אֵינָן מִצְטָרְפִין[25].

ג אִם הִתְחִיל לוֹמַר קַדִּישׁ אוֹ קְדֻשָּׁה בַּעֲשָׂרָה וְיָצְאוּ מִקְצָתָם – גּוֹמְרִין אוֹתוֹ הַקַּדִּישׁ אוֹ אוֹתָהּ הַקְּדֻשָּׁה שֶׁהִתְחִיל, וְהוּא שֶׁנִּשְׁתַּיְּרוּ רֻבָּ[ן].

וּמִכָּל מָקוֹם, עֲבֵרָה הִיא לָצֵאת, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר[26]: "וְעֹזְבֵי ה' יִכְלוּ"[27]. אֲבָל אִם נִשְׁאֲרוּ עֲשָׂרָה – מֻתָּר לָצֵאת.

ד וְלֹא שֶׁהִתְחִיל הַקְּדֻשָּׁה עַצְמָהּ, אֶלָּא אֲפִלּוּ הִתְחִיל [בִּרְכַּת] אָבוֹת[28] בְּקוֹל רָם[29] וְיָצְאוּ מִקְצָתָן[30] – גּוֹמֵר אֲפִלּוּ קְדֻשָּׁה וְכָל תְּפִלַּת י"ח[31] וְסֵדֶר קְדֻשַּׁת "וּבָא לְצִיּוֹן" וְקַדִּישׁ שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ שֶׁלֹּא בַּעֲשָׂרָה, שֶׁכָּל זֶה מִגְּמַר תְּפִלַּת י"ח הוּא, וּלְכָךְ אֵין שְׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר קַדִּישׁ שָׁלֵם עַד אַחַר סֵדֶר קְדֻשָּׁה זוֹ, וְאוֹתוֹ קַדִּישׁ שָׁלֵם חוֹזֵר עַל תְּפִלַּת י"ח[32], שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר "תִּתְקַבֵּל צְלוֹתְהוֹן וְכוּ'"[33].

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם הוּא יוֹם הַכְּנִיסָה[34] – אֵין קוֹרִין בַּתּוֹרָה אִם הָלְכוּ מִקְצָתָן קֹדֶם שֶׁהִתְחִילוּ לִקְרוֹת[35], שֶׁהַקְּרִיאָה אֵינָהּ מִגְּמַר הַתְּפִלָּה[36], שֶׁהֲרֵי בְּמִנְחָה[37] קוֹרִין קֹדֶם הַתְּפִלָּה.

וְכֵן אִם יָצְאוּ מִקְצָתָן לְאַחַר שֶׁהִתְחִילוּ "יוֹצֵר"[38] – לֹא יַתְחִיל הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לְהִתְפַּלֵּל הַתְּפִלָּה בְּקוֹל רָם[39], שֶׁתְּפִלַּת י"ח וּקְדֻשָּׁה אֵין לָהֶם עִנְיָן עִם קַדִּישׁ וּ"בָרְכוּ".

וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּעַרְבִית – לֹא יֹאמַר הַקַּדִּישׁ שֶׁלְּאַחַר תְּפִלַּת י"ח אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ עֲשָׂרָה בִּתְחִלַּת תְּפִלַּת י"ח[40], וְלֹא דַּי בְּמַה שֶּׁהָיוּ עֲשָׂרָה בִּשְׁעַת קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ. אֲבָל קַדִּישׁ שֶׁלִּפְנֵי תְּפִלַּת י"ח יֹאמַר כְּשֶׁהָיוּ עֲשָׂרָה בִּתְחִלַּת עַרְבִית אַף עַל פִּי שֶׁיָּצְאוּ מִקְצָתָן אַחַר כָּךְ[41].

וְקַדִּישׁ שֶׁלְּאַחַר "עָלֵינוּ" בֵּין בְּשַׁחֲרִית בֵּין בְּעַרְבִית[42] - לֹא יֹאמַר אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עֲשָׂרָה בִּשְׁעַת אֲמִירַת הַקַּדִּישׁ. וַאֲפִלּוּ הָיוּ עֲשָׂרָה בִּשְׁעַת אֲמִירַת "עָלֵינוּ" – אֵין זֶה מוֹעִיל לַקַּדִּישׁ שֶׁלְּאַחֲרָיו, הוֹאִיל וְאֵינוֹ אֶלָּא מִנְהָג לוֹמַר קַדִּישׁ אַחַר "עָלֵינוּ"[43], וְלֹא מִתַּקָּנַת חֲכָמִים הוּא[44]. וְהוּא הַדִּין בַּקַּדִּישׁ שֶׁאוֹמְרִים אַחַר הַלִּמּוּד[45] - צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ עֲשָׂרָה בִּשְׁעַת אֲמִירַת הַקַּדִּישׁ.

וְהוּא הַדִּין אִם הָיוּ עֲשָׂרָה בַּאֲמִירַת פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה, אוֹ בַּאֲמִירַת "אַשְׁרֵי" שֶׁלִּפְנֵי תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, וְאַחַר כָּךְ יָצְאוּ מִקְצָתָן קֹדֶם שֶׁהִתְחִיל הַקַּדִּישׁ – לֹא יַתְחִילֶנּוּ בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה, שֶׁאַף שֶׁקַּדִּישׁ זֶה הוּא מִתַּקָּנַת חֲכָמִים שֶׁסִּדְּרוּ הַתְּפִלָּה[46], מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁלֹּא יוּכַל לוֹמַר "בָּרְכוּ" אוֹ תְּפִלַּת י"ח אַחַר קַדִּישׁ זֶה כְּמוֹ שֶׁסִּדְּרוּ חֲכָמִים – אֵין קַדִּישׁ זֶה חוֹבָה כְּלָל, שֶׁתַּקָּנַת חֲכָמִים הָיְתָה לוֹמַר קַדִּישׁ וּ"בָרְכוּ" סְמוּכִים זֶה לָזֶה, וּמִטַּעַם זֶה אָסוּר לְהַפְסִיק בֵּינֵיהֶם בְּשׁוּם עִנְיָן כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ"ד[47], וְכֵן בְּמִנְחָה תַּקָּנָתָם הָיְתָה לוֹמַר קַדִּישׁ לִפְנֵי תְּפִלַּת י"ח[48], שֶׁלְּעוֹלָם אֵין מַתְחִילִין תְּפִלַּת י"ח כָּךְ בְּלֹא קַדִּישׁ לְפָנֶיהָ[49], כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רצ"ב[50].

ה יֵשׁ מַתִּירִין[51] לוֹמַר "דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה" בְּט' וְצֵרוּף עֶבֶד[52] אוֹ אִשָּׁה אוֹ קָטָן[53], לְפִי שֶׁעַל כָּל עֲשָׂרָה בְּנֵי בְּרִית[54] הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה[55], אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ כְּבוֹד שָׁמַיִם לוֹמַר "דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה"  בְּפָחוֹת מִט' בְּנֵי מִצְווֹת[56], שֶׁט' נִרְאִים כַּעֲשָׂרָה[57]. וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה הַקָּטָן יוֹתֵר מִבֶּן ו' שָׁנָה וְיוֹדֵעַ לְמִי מִתְפַּלְּלִין[58], שֶׁפָּחוֹת מִבֶּן שֵׁשׁ אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ – אֵין דַּעְתּוֹ כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי לֹא הִגִּיעַ לְעוֹנַת הַפְּעוּטוֹת[59], וַהֲרֵי הוּא כְּמוֹ שֶׁאֵינוֹ בֶּן דַּעַת[60].

וְיֵשׁ אוֹמְרִים[61] שֶׁאֵין אִשָּׁה וְעֶבֶד אוֹ קָטָן מִצְטָרְפִים בְּשׁוּם עִנְיָן, אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיְּהוּ כָּל עֲשָׂרָה זְכָרִים בְּנֵי חוֹרִין גְּדוֹלִים שֶׁהֵבִיאוּ ב' שְׂעָרוֹת, וּבְפָחוֹת מִכֵּן אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה וְאֵין אוֹמְרִים "דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה", וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁבְּיַד הַקָּטָן אֵין לְצָרְפוֹ. וְכֵן עִקָּר[62].

וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין לִמְחוֹת בְּאוֹתָן שֶׁנּוֹהֲגִין לְהָקֵל בִּשְׁעַת הַדְּחָק לְצָרְפוֹ עַל יְדֵי חֻמָּשׁ שֶׁבְּיָדוֹ[63], אוֹ אֲפִלּוּ בְּלֹא חֻמָּשׁ, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עַל מִי שֶׁיִּסְמְכוּ[64]. וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא יֹאמְרוּ אֶלָּא "בָּרְכוּ" וְקַדִּישׁ שֶׁהוּא חִיּוּב, אֲבָל לֹא קַדִּישׁ שֶׁאַחַר "עָלֵינוּ", שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מִנְהָג[65].

ו אִם לֹא הֵבִיא ב' שְׂעָרוֹת[66], אֲפִלּוּ הוּא גָּדוֹל בְּשָׁנִים – דִּינוֹ כְּקָטָן, עַד שֶׁיֵּצְאוּ רֹב שְׁנוֹתָיו[67], דְּהַיְנוּ ל"ו שָׁנָה, שֶׁאָז נִתְבָּרֵר שֶׁהוּא סָרִיס וְלֹא יָבִיא שְׂעָרוֹת לְעוֹלָם. וְאִם נִרְאָה בּוֹ סִימָנֵי סָרִיס קֹדֶם לָכֵן – דִּינוֹ כְּגָדוֹל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה[68].

וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק בַּשְּׂעָרוֹת בְּכָל שֶׁהִגִּיעַ לִכְלַל שְׁנוֹתָיו, דְּהַיְנוּ בֶּן י"ג שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד[69], שֶׁכֵּיוָן שֶׁתְּפִלָּה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים[70] - סוֹמְכִין עַל הַחֲזָקָה שֶׁמִּן הַסְּתָם הֵבִיא ב' שְׂעָרוֹת[71], כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לִכְלַל שְׁנוֹתָיו שֶׁרָאוּי לְהָבִיא בָּהֶן ב' שְׂעָרוֹת[72].

ז אִם הִתְחִיל אֶחָד מֵעֲשָׂרָה לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת י"ח לְבַדּוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲנוֹת עִמָּהֶם[73] – אַף עַל פִּי כֵן מִצְטָרֵף עִמָּהֶם[74]. וְהוּא הַדִּין לְב' אוֹ ג' אוֹ ד', כָּל שֶׁנִּשְׁאַר הָרֹב שֶׁעוֹנִין "אָמֵן" – אֵין עֲנִיַּת הַמִּעוּט מְעַכֶּבֶת[75], שֶׁאֵין אֲמִירַת "דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה"  בַּעֲשָׂרָה תָּלוּי בַּעֲנִיָּתָן, רַק שֶׁיִּהְיוּ שָׁם[76], שֶׁנֶּאֱמַר[77] "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", עַל כָּל עֲשָׂרָה שֶׁהֵם בְּנֵי קְדֻשָּׁה[78] – שְׁכִינָה שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם[79], וִיכוֹלִים לוֹמַר "דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה"[80] (כְּגוֹן קַדִּישׁ וּ"בָרְכוּ", אוֹ אֲפִלּוּ קְדֻשָּׁה אִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לֹא הִתְפַּלֵּל עֲדַיִן בְּלַחַשׁ לְעַצְמוֹ[81], אֲבָל כְּשֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר חוֹזֵר הַתְּפִלָּה פַּעַם ב' – צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁיִּהְיוּ ט' שׁוֹמְעִין וְעוֹנִין "אָמֵן" אַחֲרָיו, שֶׁלֹּא יִהְיֶה[82] בִּרְכוֹתָיו לְבַטָּלָה[83], כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר סִימָן קכ"ד[84]).

ח וְיֵשׁ אוֹמְרִים[85] שֶׁהוּא הַדִּין אִם אֶחָד מִי' יָשֵׁן – מִצְטָרֵף לְ"דָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה" אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹנֶה עִמָּהֶם[86]. אֲבָל יוֹתֵר מֵאֶחָד אֵין כְּבוֹד שָׁמַיִם לְצָרְפָם[87] אִם הֵם יְשֵׁנִים[88].

וְיֵשׁ אוֹמְרִים[89] שֶׁאֵין לְדַמּוֹת יָשֵׁן לְמִתְפַּלֵּל[90], לְפִי שֶׁהַיָּשֵׁן נִשְׁמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ וְאֵין קְדֻשָּׁה שׁוֹרָה עָלָיו[91], וְאֶפְשָׁר שֶׁרוּחַ הַטֻּמְאָה שׁוֹרָה עָלָיו אֲפִלּוּ כְּשֶׁיָּשֵׁן בַּיּוֹם, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ד'[92].

וּלְעִנְיַן מַעֲשֶׂה – אֵין לְהַכְנִיס אֶת עַצְמוֹ לְמַחֲלֹקֶת, כֵּיוָן שֶׁאֶפְשָׁר לַהֲקִיצוֹ[93].

ט כְּשֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל לְבַדּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עֲשָׂרָה בִּלְעָדוֹ – נָכוֹן שֶׁיַּמְתִּינוּ מִלּוֹמַר קַדִּישׁ עַד שֶׁיִּגְמֹר, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה גַּם הוּא[94]. אֲבָל אִם מִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם וּמַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ – אֵין צְרִיכִים לְהַמְתִּין עָלָיו[95], כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר סִימָן קכ"ד[96].

י וּמִי שֶׁיָּשֵׁן בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מַגִּיעִין לְ"דָבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה" – נָכוֹן שֶׁיַּמְתִּינוּ עַד שֶׁיְּעוֹרְרוּהוּ מִשְּׁנָתוֹ. וְאִם לֹא רָצָה לַעֲמֹד – אֵין צָרִיךְ לְהַמְתִּין.

יא חֵרֵשׁ הַמְּדַבֵּר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אוֹ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר[97] - הֵן כְּפִקְחִים, וּמִצְטָרְפִים לְכָל "דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה"[98] אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עוֹנִין עִמָּהֶם[99]. וַאֲפִלּוּ הֵם ב' אוֹ יוֹתֵר, כָּל שֶׁהָרֹב הֵם פִּקְחִים שֶׁיְּכוֹלִים לַעֲנוֹת "אָמֵן" – אֵין עֲנִיַּת הַמִּעוּט מְעַכֶּבֶת[100] כָּל שֶׁהֵם בְּנֵי מִצְווֹת וְהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם[101].

אֶלָּא שֶׁאִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר הִתְפַּלֵּל כְּבָר בְּלַחַשׁ – לֹא יַחֲזִיר הַתְּפִלָּה שֵׁנִית אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ ט' הַשּׁוֹמְעִים וְעוֹנִין "אָמֵן", כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר סִימָן קכ"ד[102].

אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וְלֹא מְדַבֵּר – הֲרֵי הוּא כְּשׁוֹטֶה וְקָטָן[103], וְזֶהוּ "חֵרֵשׁ" שֶׁדִּבְּרוּ בּוֹ חֲכָמִים[104] בְּכָל מָקוֹם[105].

יב לְעוֹלָם הוּא קָטָן עַד שֶׁיָּבִיא ב' שְׂעָרוֹת אַחַר שֶׁיִּהְיֶה בֶּן י"ג שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד, אֲבָל קֹדֶם לָכֵן אַף עַל פִּי שֶׁהֵבִיא ב' שְׂעָרוֹת – אֵינוֹ אֶלָּא שׁוּמָא[106].

יג מִי שֶׁנּוֹלַד בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵו שֶׁהוּא יוֹם ל' שֶׁל מַרְחֶשְׁוָן, וּבִשְׁנַת י"ג חֹדֶשׁ מַרְחֶשְׁוָן חָסֵר וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵו אֵינוֹ אֶלָּא יוֹם אֶחָד – אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בַּר מִצְוָה עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵו, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֶּחֳדָשִׁים וְשָׁנִים מוֹנִין מִיּוֹם ב' שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ שֶׁהוּא עִקָּר וְיוֹם א' הוּא מִן חֹדֶשׁ שֶׁלְּפָנָיו[107], מִכָּל מָקוֹם עֲדַיִן לֹא מָלְאוּ י"ג שָׁנִים שְׁלֵמוֹת מִיּוֹם אֶל יוֹם[108] עַד שֶׁיַּעַבְרוּ כ"ט יוֹמִין שְׁלֵמִים מִמַּרְחֶשְׁוָן, כְּמוֹ שֶׁנּוֹלַד אַחַר שֶׁעָבְרוּ כְּבָר כ"ט יוֹם[109].

יד עֲבַרְיָן שֶׁעָבַר עַל גְּזֵרַת הַצִּבּוּר שֶׁגָּזְרוּ[110] בְּנִדּוּי וְחֵרֶם[111], אוֹ שֶׁעָבַר עֲבֵרָה שֶׁנִּתְחַיֵּב עָלֶיהָ נִדּוּי[112] – מִצְטָרֵף לְמִנְיַן עֲשָׂרָה לְכָל "דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה"[113], שֶׁנֶּאֱמַר בְּעָכָן[114]: "חָטָא יִשְׂרָאֵל", אַף עַל פִּי שֶׁחָטָא – יִשְׂרָאֵל הוּא[115] וּבִקְדֻשָּׁתוֹ הוּא עוֹמֵד, וְלֹא יָצָא מִכְּלַל יִשְׂרָאֵל[116].

אֲבָל אִם נִדּוּהוּ מֵאֶצְלָם[117] – אֵינוֹ מִצְטָרֵף לְכָל "דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה"[118], שֶׁאִם מִצְטָרֵף – מַה הוֹעִילוּ בְּתַקָּנָתָם שֶׁהִבְדִּילוּהוּ מֵאֲגֻדָּתָם[119]? וּמִכָּל מָקוֹם, מֻתָּר לְהִתְפַּלֵּל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁהוּא שָׁם, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ עֲשָׂרָה בִּלְעָדוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן פֵּרְשׁוּ לְהַחֲמִיר עָלָיו בְּכָךְ[120].

טו צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ כָּל הָעֲשָׂרָה בְּמָקוֹם אֶחָד וּשְׁלִיחַ צִבּוּר עִמָּהֶם, אֲבָל אִם מִקְצָתָם בְּחֶדֶר זֶה וּמִקְצָתָם בְּחֶדֶר אַחֵר – אֵינָם מִצְטָרְפִים אַף עַל פִּי שֶׁהַפֶּתַח פָּתוּחַ בֵּינֵיהֶם.

וַאֲפִלּוּ אִם הָרֹב עוֹמְדִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְהַמִּעוּט בָּעֲזָרָה[121] שֶׁלִּפְנֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת – אֵינָם נִגְרָרִים אַחַר הָרֹב לְהִצְטָרֵף עִמָּהֶם.

וַאֲפִלּוּ הָעוֹמְדִים עַל הָאַסְקֻפָּה[122] בְּתוֹךְ הַפֶּתַח מִן הָאֲגַף וְלַחוּץ, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁסּוֹגֵר הַדֶּלֶת, מִמְּקוֹם שָׂפָה הַפְּנִימִית[123] שֶׁל עֳבִי הַדֶּלֶת וְלַחוּץ – כְּלַחוּץ, שֶׁהַדֶּלֶת מַבְדֶּלֶת בֵּין פְּנִים לְחוּץ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא פְּתוּחָה – הֲרֵי מְקוֹמָהּ כְּלַחוּץ.

(וְלֹא מְקוֹם עָבְיָהּ בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל מְקוֹם חֲפִיפָתָהּ שֶׁהִיא חוֹפֶפֶת עַל הָאַסְקֻפָּה עַד מָקוֹם שֶׁהִיא נוֹקֶשֶׁת בּוֹ, כְּגוֹן שֶׁהַדֶּלֶת קְבוּעָה בְּאֶמְצַע עֳבִי הָאַסְקֻפָּה וְסוֹבֶבֶת עַל צִירָהּ מִצַּד פְּנִים לְצַד חוּץ עַד כְּנֶגֶד הַצִּיר, הֲרֵי כָּל עֳבִי הָאַסְקֻפָּה מִשָּׂפָה הַפְּנִימִית עַד מְקוֹם הַנְּקִישָׁה שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַצִּיר – הַכֹּל כְּלַחוּץ).

טז בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהָעוֹמְדִים בַּחוּץ אֵינָם נִרְאִים לְהָעוֹמְדִים בִּפְנִים, אֲבָל מִי שֶׁמַּרְאֶה פָּנָיו לְהָעוֹמְדִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֲפִלּוּ הוּא עוֹמֵד אֲחוֹרֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת וּמַרְאֶה לָהֶם פָּנִים דֶּרֶךְ חַלּוֹן שֶׁבֵּינֵיהֶם, אֲפִלּוּ גָּבוֹהַּ כַּמָּה קוֹמוֹת, אֲפִלּוּ אֵינוֹ רָחָב ד' – מִצְטָרֵף עִמָּהֶם לַעֲשָׂרָה.

אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַרְאֶה פָּנִים לָהֶם, אֲפִלּוּ עוֹמֵד עַל גַּבֵּיהֶן מִלְּמַעְלָה עַל גַּג בֵּית הַכְּנֶסֶת – אֵינוֹ מִצְטָרֵף עִמָּהֶם, בֵּין שֶׁעוֹמֵד עַל הַגָּג מַמָּשׁ, בֵּין שֶׁעוֹמֵד עַל עֳבִי הַכְּתָלִים שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת, שֶׁגַּם עֳבִי הַכְּתָלִים אֵינָם נִגְרָרִים אַחַר תּוֹכָם לִהְיוֹת נִדּוֹן כִּלְפָנִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַרְאֶה פָּנָיו לָהֶם[124].

יז אִם מִקְצָתָן מִבִּפְנִים וּמִקְצָתָן בַּחוּץ וּשְׁלִיחַ צִבּוּר עַל גַּבֵּי הָאַסְקֻפָּה תּוֹךְ הַפֶּתַח – הוּא מְצָרְפָן, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹאֶה אֵלּוּ וְאֵלּוּ[125], וַהֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ מִקְצָת הָעוֹמְדִים בַּחוּץ נִרְאִים לְמִקְצָת הָעוֹמְדִים בִּפְנִים, שֶׁהֵם מִצְטָרְפִין[126].

יח חָצֵר קְטַנָּה שֶׁנִּפְרְצָה בְּמִלּוּאָהּ לַגְּדוֹלָה, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּפְרְצָה קְטַנָּה בִּמְקוֹם חִבּוּרָהּ לַגְּדוֹלָה, וְנָפַל כָּל אוֹתוֹ כֹּתֶל שֶׁהָיָה מַפְסִיק, וּבַגְּדוֹלָה נִשְׁאֲרָה מִשְּׁאֵרִית כֹּתֶל זֶה פַּסִּין מִכָּאן וּמִכָּאן – הֲרֵי הַגְּדוֹלָה כְּמֻפְלֶגֶת מִן הַקְּטַנָּה עַל יְדֵי הַפַּסִּין שֶׁמִּכָּאן וּמִכָּאן, שֶׁהֵן מוֹעִילִים לְחַלֵּק הָרְשֻׁיּוֹת[127] (אִם אֵין בֵּינֵיהֶם יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת[128]), שֶׁאֲפִלּוּ חָצֵר אַחַת שֶׁהֶעֱמִיד בָּהּ פַּס מַשֶּׁהוּ מִכָּאן וּפַס מַשֶּׁהוּ מִכָּאן בְּאֶמְצַע כָּתְלֵי אָרְכָּהּ – נִתְחַלְּקָה לִשְׁתֵּי רְשֻׁיּוֹת לְכָל דָּבָר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שס"ג[129]. וְהַקְּטַנָּה אֵינָהּ מֻפְלֶגֶת מִן הַגְּדוֹלָה, שֶׁהֲרֵי אֵין לָהּ פַּסִּין מִכָּאן וּמִכָּאן, וַהֲרֵי הִיא כְּקֶרֶן זָוִיּוֹת שֶׁל הַגְּדוֹלָה.

לְפִיכָךְ, אִם ט' בַּגְּדוֹלָה וְאֶחָד בַּקְּטַנָּה – מִצְטָרֵף עִמָּהֶם, שֶׁהַקְּטַנָּה נִגְרֶרֶת אַחַר הַגְּדוֹלָה, וַהֲרֵי זֶה כְּאִלּוּ הוּא בְּתוֹךְ הַגְּדוֹלָה, כֵּיוָן שֶׁהָרֹב בַּגְּדוֹלָה. אֲבָל אִם ט' בַּקְּטַנָּה וְאֶחָד בַּגְּדוֹלָה – אֵין מִצְטָרֵף עִמָּהֶם, שֶׁאֵין הַגְּדוֹלָה נִגְרֶרֶת אַחַר הַקְּטַנָּה, וְהֵם אֵינָם נִגְרָרִים אַחֲרָיו כֵּיוָן שֶׁהֵמָּה הָרַבִּים. וַאֲפִלּוּ הָיוּ מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה, ה' בַּקְּטַנָּה וְה' בַּגְּדוֹלָה – אֵינָן מִצְטָרְפִין, שֶׁאֵין נִגְרָר אֶלָּא הַמִּעוּט אַחַר הָרֹב.

יט הָיָה שְׁלִיחַ צִבּוּר בַּקְּטַנָּה וְצִבּוּר בַּגְּדוֹלָה – מוֹצִיאָן יְדֵי חוֹבָתָן, שֶׁהוּא נִגְרָר אַחֲרֵיהֶם. אֲבָל אִם שְׁלִיחַ צִבּוּר בַּגְּדוֹלָה וְצִבּוּר בַּקְּטַנָּה – אֵין מוֹצִיאָן יְדֵי חוֹבָתָן, שֶׁאֵין הָרֹב נִגְרָר אַחַר הַיָּחִיד.

כ (וְכָל זֶה כְּשֶׁנִּכְנָסִים כָּתְלֵי אֹרֶךְ הַקְּטַנָּה לְתוֹךְ הַגְּדוֹלָה וּמֻפְלָגִים שָׁם ג' טְפָחִים מִכָּתְלֵי אֹרֶךְ הַגְּדוֹלָה, שֶׁאִם לֹא כֵן גַּם הַקְּטַנָּה הִיא כְּמֻפְלֶגֶת מִן הַגְּדוֹלָה עַל יְדֵי פַּסֵּי הַגְּדוֹלָה מִשּׁוּם "נִרְאֶה [מִ]בַּחוּץ וְשָׁוֶה מִבִּפְנִים", כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש"ס[130]).

כא בִּמְקוֹמוֹת שֶׁהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר עוֹמֵד בְּתֵבָה אוֹ בְּבִימָה[131], אַף עַל פִּי שֶׁהִיא גְּבוֹהָה י' טְפָחִים וּרְחָבָה ד' עַל ד'[132] אוֹ יוֹתֵר, וְיֵשׁ לָהּ מְחִצּוֹת גְּבוֹהוֹת י' טְפָחִים אוֹ יוֹתֵר[133] – מִצְטָרֵף עִמָּהֶם וּמוֹצִיאָם יְדֵי חוֹבָתָן, מִפְּנֵי שֶׁהִיא בְּטֵלָה לְגַבֵּי בֵּית הַכְּנֶסֶת. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמָהּ לְעִנְיַן עֲמִידָה בִּפְנֵי סֵפֶר תּוֹרָה[134], כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן רפ"ב[135], מִכָּל מָקוֹם בְּטֵלָה הִיא לְגַבֵּי בֵּית הַכְּנֶסֶת לְעִנְיָן זֶה שֶׁמִּצְטָרְפִין, הוֹאִיל וְהוּא תַּשְׁמִישׁ בֵּית הַכְּנֶסֶת וְרַגְלֵי בְּנֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּתוֹכָהּ. וְעוֹד, כֵּיוָן שֶׁרוֹאִין אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ – מִצְטָרְפִין, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל[136].

כב וְכָל זֶה לְעִנְיַן צֵרוּף[137] אוֹ לְהוֹצִיא יְדֵי חוֹבָה[138], אֲבָל אִם הָיוּ עֲשָׂרָה בְּמָקוֹם אֶחָד וְאוֹמְרִים קַדִּישׁ אוֹ קְדֻשָּׁה – יָכוֹל לַעֲנוֹת עִמָּהֶם כָּל הַשּׁוֹמֵעַ קוֹלָם, אֲפִלּוּ הוּא בְּבַיִת אַחֵר לְגַמְרֵי, וַאֲפִלּוּ כַּמָּה בָּתִּים מַפְסִיקִים בֵּינֵיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁאֲפִלּוּ מְחִצָּה שֶׁל בַּרְזֶל אֵינָהּ מַפְסֶקֶת בֵּין יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם[139].

וְיֵשׁ אוֹמְרִים[140] שֶׁמִּכָּל מָקוֹם צָרִיךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה מַפְסִיק טִנּוּף אוֹ עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִיא חֲשׁוּבָה כְּצוֹאָה לְעִנְיָן זֶה. וְיֵשׁ לָחֹשׁ לְדִבְרֵיהֶם.

וְכֵן לְעִנְיַן לְהוֹצִיא יְדֵי חוֹבָה – לֹא אָמְרוּ שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּמָקוֹם אֶחָד אֶלָּא הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר עִם הַצִּבּוּר, אֲבָל כְּשֶׁהֵם בְּמָקוֹם אֶחָד – יָכוֹל לָצֵאת כָּל הַשּׁוֹמֵעַ קוֹל הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עִמָּהֶם, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר[141], וּכְמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רע"ג[142] ותר"צ[143].

כג עִיר שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא עֲשָׂרָה וְאֶחָד מֵהֶם רוֹצֶה לָצֵאת בְּיָמִים נוֹרָאִים – כּוֹפִין אוֹתוֹ לִשָּׁאֵר אוֹ לִשְׂכֹּר אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁמִּנְהָג הוּא בְּכָל תְּפוּצוֹת הַגּוֹלָה שֶׁאֲפִלּוּ אוֹתָם שֶׁאֵין לָהֶם מִנְיָן שָׁלֵם כָּל הַשָּׁנָה שׂוֹכְרִים לָהֶם אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם בְּיָמִים נוֹרָאִים אוֹ הוֹלְכִים לִמְקוֹם מִנְיָן – הֲרֵי זֶה דּוֹמֶה לְסֵפֶר תּוֹרָה וּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁבְּנֵי הָעִיר כּוֹפִין זֶה אֶת זֶה[144].

אֲבָל אִם הֵם י"א – יָכוֹל אֶחָד לָצֵאת, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִצְטָרֵךְ אֶחָד לָצֵאת לִנְקָבָיו וְיִצְטָרְכוּ לְהַמְתִּין, שֶׁאִם כֵּן אֵין לַדָּבָר סוֹף. וְאִם ב' רוֹצִים לָצֵאת – שְׁנֵיהֶם שׂוֹכְרִים אֶחָד בְּשֻׁתָּפוּת לְהַשְׁלִים הַמִּנְיָן בִּמְקוֹמָם, וּשְׁנֵיהֶם יִפְרְעוּ בְּשָׁוֶה, אֲפִלּוּ אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר, כֵּיוָן שֶׁכָּל אֶחָד חַיָּב לְהַשְׁלִים הַמִּנְיָן, עָנִי כְּמוֹ עָשִׁיר.

אֲבָל אִם אֵין דָּרִין בַּיִּשּׁוּב אֶלָּא ח' אוֹ ט' וְשׂוֹכְרִים לָהֶם אחד אוֹ ב' לְהַשְׁלִים הַמִּנְיָן – פּוֹרְעִין חֲצִי לְפִי מָמוֹן וַחֲצִי לְפִי נְפָשׁוֹת, כִּי יֵשׁ סְבָרָא לוֹמַר שֶׁהֶעָנִי חַיָּב בְּהַשְׁלָמַת הַמִּנְיָן כְּמוֹ הֶעָשִׁיר, וְיֵשׁ סְבָרָא לוֹמַר שֶׁהֶעָנִי יָכוֹל לֵילֵךְ לָעִיר הַסְּמוּכָה וְהֶעָשִׁיר אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲזֹב בֵּיתוֹ וּרְכוּשׁוֹ, עַל כֵּן עָשׂוּ פְּשָׁרָה זֹאת[145]. מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁדָּרִין כָּאן מִנְיָן שָׁלֵם – אֵין אֶחָד מֵהֶם רַשַּׁאי לְבַטֵּל הַמִּנְיָן אֲפִלּוּ יֵלֵךְ הוּא לָעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִנְיָן.

כד כָּל הַיּוֹצְאִים בְּעִנְיָן שֶׁצְּרִיכִים לִשְׂכֹּר אַחֵר בִּמְקוֹמָן – צְרִיכִין גַּם כֵּן לִתֵּן לִשְׂכַר שְׁלִיחַ צִבּוּר כְּאִלּוּ לֹא יָצְאוּ.

וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁיּוֹצֵא זְמַן אָרֹךְ לִפְנֵי יוֹם טוֹב – צָרִיךְ לִתֵּן לִשְׂכַר הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר וְהַשְׁלָמַת הַמִּנְיָן כְּמוֹ שֶׁיּוֹצֵא סָמוּךְ לְיוֹם טוֹב, כֵּיוָן שֶׁלֹּא יַחֲזֹר בְּיוֹם טוֹב לְבֵיתוֹ.

וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר לְבֵיתוֹ מֵחֲמַת אֹנֶס שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לָבוֹא בַּמְּדִינָה – פָּטוּר אֲפִלּוּ הִגִּיעַ זְמַן הָרֶגֶל. וְהוּא, שֶׁהוּא אָנוּס מַמָּשׁ, אֲבָל אִם מֵחֲמַת חוֹב מָמוֹן אוֹ פְּשִׁיעָה לֹא יָכוֹל לָבוֹא – לֹא יַפְסִידוּ חֲבֵרָיו חֶלְקָם.

כה אֵין כּוֹפִין לִשְׂכֹּר לְהַשְׁלִים הַמִּנְיָן אֶלָּא בְּיָמִים נוֹרָאִים, וּכְגוֹן שֶׁאֵין חֲסֵרִים אֶלָּא אחד אוֹ ב', אֶלָּא אִם כֵּן מִנְהָג קָבוּעַ בָּעִיר לָכֹף לִשְׂכֹּר אֲפִלּוּ בְּחֶסְרוֹן ג' אוֹ ד', אֲבָל אִם יֵשׁ מִנְיָן שָׁלֵם מִיּוֹשְׁבֵי הָעִיר – כּוֹפִין לִשְׂכֹּר שְׁלִיחַ צִבּוּר וַאֲפִלּוּ כָּל הַשָּׁנָה כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל שָׁם תָּמִיד בַּעֲשָׂרָה[146].

וְכֵן מָקוֹם שֶׁאֵין מִנְיָן תָּמִיד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת – כּוֹפִין זֶה אֶת זֶה בִּקְנָסוֹת שֶׁיָּבוֹאוּ תָּמִיד מִנְיָן לְבֵית הַכְּנֶסֶת, שֶׁלֹּא יִתְבַּטֵּל הַתָּמִיד[147].

כו יִשּׁוּבִים שֶׁצְּרִיכִים לִשְׂכֹּר מִנְיָן וּשְׁלִיחַ צִבּוּר[148] וְיֵשׁ סְבִיבוֹת שֶׁרְגִילִין לָבוֹא גַּם כֵּן שָׁם עִם בְּנֵי בֵּיתָם – אֵין צְרִיכִים לִתֵּן כְּלוּם לְהַיִּשּׁוּב, שֶׁאִם הָיוּ רוֹצִים הָיוּ הוֹלְכִים לְעִיר אַחֶרֶת שֶׁיֵּשׁ שָׁם מִנְיָן בִּלְעָדָם, וְלֹא הָיוּ צְרִיכִים לִתֵּן כְּלוּם אֲפִלּוּ לִשְׂכִירוּת הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר, כֵּיוָן שֶׁגַּם בִּלְעָדָם הֵם צְרִיכִים שָׁם לִשְׁלִיחַ צִבּוּר.

 

[1] תהלים קיט, קסד. וראה לקמן סי' נט ס"א.

[2] אחרי "ישתבח".

[3] סיום פסוקי דזמרה. ותקנו לומר קדיש אחר פסוקים (לבוש).

[4] היינו אחרי תחנון, נפילת אפיים, ואנחנו לא נדע, שהם שייכים לתפלה (ראה לקמן סי' קלא סעי' א-ב).

[5] ולכן צריכים לעשות הפסק בינה לבין "אשרי ו"ובא לציון". ודייק רבנו לכתוב: "ואינה דבוקה למה שלאחריה", דהיינו שלתפלת י"ח עצמה אין קשר למה שאומרים אח"כ, אבל מה שאומרים אח"כ יש לו קשר לתפלת י"ח (שהן מגמר התפלה), ולכן הקדיש שלם שלאחרי "ובא לציון" מוסב גם על תפלת י"ח, כדלקמן ס"ד.

[6] ראה לקמן סי' נט ס"ב.

[7] ראה לקמן סוף ס"ד.

[8] ברכות ד, ב. ראה גם לעיל סי' נא ס"א.

[9] סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו. וראה טור ולבוש שם. ובב"י כאן מביא הטעם (בשם שבלי הלקט): "כי תפלת ערבית רשות ויש שהולכים להם קודם שמונה עשרה ולא ישמעו קדיש". וראה גם לקמן ס"ד שקדיש זה שייך לק"ש וברכותיה. אבל ראה שוע"ר סי' רצב סוס"ד: "לעולם אין אנו מתחילין תפלה בלא קדיש לפניה, חוץ מתפלת השחר, מפני סמיכת גאולה לתפלה". משמע שכל קדיש שלפני תפלת י"ח שייך לתפלת י"ח עצמה. ויש לומר שלקדיש בערבית יש שייכות גם לברכות ק"ש וגם לתפלה עצמה. וראה לקמן ס"ד.

[10] כאן לא כתב "שהיא מצוה בפני עצמה" כמו שכתב בקדיש שלאחרי תפלת י"ח של שחרית ומנחה, משום שבערבית הקדיש שאומרים לאחר ברכות ק"ש שייכת גם לתפלת י"ח (כמבואר בהערה שלפני כן), ולכן טעם אמירת הקדיש הוא מפני "שכבר נשלמה התפלה". וראה גם לשון רבנו לקמן סי' תפט סוסכ"ו: "שנסתלקה התפלה בקדיש שלאחריה".

[11] כלומר, בתפילת צבור חובה לומר ז' קדישים הללו.

[12] היינו הקדישים שמן "עלינו" ואילך בין בשחר בין בערב (לקמן סי' קט ס"ט). וזהו לפני נוסח אשכנז שאומרים בשחרית "עלינו" לפני שיר של יום ו"קוה", אבל לפי נוסח רבנו בסידורו הסדר הוא: שיר של יום – קדיש יתום, "קוה" ו"פיטום הקטורת" – קדיש דרבנן, "עלינו" – קדיש יתום. 

[13] שזהו הגימטריא של "צדיק", צ' אמנים – ראה לעיל סי' ו ס"ט. ד' קדושות – ראה לעיל סי' כה סל"ז ובמ"א שם סקכ"ה. י' קדישים. ק' ברכות – כדלעיל סי' מו ס"א.

[14] שמקדשים בו את ה' בעשרה.

[15] ולענין קדושת "יוצר" – ראה לקמן סי' נט ס"ב.

[16] ראה גם לקמן סי' סט ס"א.

[17] ויקרא כב, לב. וראה גם לקמן ס"ז.

[18] במדבר טז, כא (עדת קרח).

[19] בפסוק של "ונקדשתי".

[20] ראה גם הל' ת"ת פ"ד ה"י.

[21] שם יד, כז (במרגלים).

[22] אוצ"ל: צריכה.

[23] בני י"ג שנה.

[24] מלשון "להלן" משמע קצת שהכוונה לפסוק "הבדלו מתוך העדה" האמור בקרח (שהזכירו לעיל בלשון "להלן"), שכל הנועדים שם היו זכרים גדולים ובני חורין.

[25] וראה לקמן ס"ה לענין השראת השכינה.

[26] ישעיה א, כח. ירושלמי מגילה פ"ד ה"ד.

[27] וראה תניא אגה"ק סוס"י כג שבכלל זה מי שיוצא באמצע שיעור תורה שיושבים בו עשרה. ומלשון אדה"ז שם: "ועליו אני קורא", משמע שזהו חידוש שלו.

[28] ולא די במה שהתחיל "ה' שפתי תפתח".

[29] משמע שאם עדיין לא התחיל חזרת הש"ץ בקול אף שבשעת תפלת לחש היו עשרה ואח"כ יצאו מקצתן – לא יתחיל חזרת הש"ץ.

[30] כל עוד שנשארו ששה.

[31] אבל לא ברכת כהנים כיון שהיא מצות עשה בפני עצמה, כדלקמן סי' קכח ס"א. אבל תפלת "אלקינו .. ברכנו בברכה המשולשת וכו'" – יאמר, כי היא חלק מהתפלה (משנ"ב).

[32] כלומר, מצד אחד תפלת י"ח ו"אשרי" ו"ובא לציון" הם שני חלקים נפרדים (כל אחד ענין בפני עצמו), שלכן אומרים קדיש לאחר תפלת י"ח וקדיש לאחר "ובא לציון", כדלעיל ס"א, ומאידך "אשרי" ו"ובא לציון" הם הגמר של תפלת י"ח, ולכן אומרים קדיש שלם, והדגש הוא על "שלם", כי מצד "ובא לציון" לבד היה די בחצי קדיש כמו לאחר תפלת י"ח, אלא שמוסיפים בשביל הגמר וההשלמה "קדיש שלם". אבל ראה לקמן סי' קכג ס"ז (שמקשר את הקדיש שלאחרי "ובא לציון" לתפלת י"ח באופן מוחלט יותר): "הש"ץ .. כשחוזר התפלה בקול רם א"צ לחזור ולפסוע ג' פסיעות, מפני שסומך על הפסיעות שבסוף הקדיש שלם, שתקנוהו חכמים לש"ץ אחר כל תפלה, אלא שמפסיקים בקריאת ספר תורה וסדר קדושה והלל ואבינו מלכנו וכל כיוצא בהן, שכולן לסדר התפלה באים, וקדיש שלאחריהם חוזר [ב]עיקר על תפלת י"ח".

[33] = תתקבל תפלותיהם ובקשותיהם של כל בית ישראל, והכוונה לתפלת י"ח.

[34] יום שני וחמישי, בהם אנשי הכפרים נכנסים לעיירות לשמוע קריאת התורה.

[35] אבל אם התחילו לקרוא בעשרה ויצאו באמצע – גומרים הקריאה אם נשארו ששה לפחות (ראה שו"ע סי' קמג ס"א).

[36] נראה שהדיוק הוא שאינה "מגמר התפלה", אבל היא כן מסדר התפלה, וכדלקמן סי' קכג ס"ז.

[37] בשבתות ובתעניות צבור.

[38] כ"ה הדין אפילו כשיצאו לאחר תפלת לחש כדלעיל, אלא שכאן משמיענו שלקדיש ו"ברכו" אין קשר לתפלת י"ח.

[39] ואין להם עתה עשרה. ויש לעיין מה הדין אם הגיעו אחרים להשלים המנין לחזרת הש"ץ, כשהתפללו ששה בלחש.

[40] ואח"כ יצאו מקצתן.

[41] כי קדיש שלפני תפלת ערבית שייך גם לק"ש וברכותיה, כיון שניתקן בשביל אלו היוצאים לפני תפלת י"ח (לבוש). וראה לקמן בסוף הסעיף שיש טעם נוסף לאמירת הקדיש לפני תפלת י"ח.

[42] ובמנחה המנהג [היה] שלא לומר "עלינו" – ראה מ"א סי' קלב ס"ק א. אליה רבה שם סוף ס"ק ג. אך בנוסח סידור רבנו אומרים "עלינו" גם במנחה, ואומרים קדיש יתום לאחריו.

[43] והוא הנקרא קדיש יתום, משום שהיתומים רגילים לאמרו, ואפילו אין יתום בבית הכנסת יאמר אותו [בעד כל מתי ישראל – רמ"א יו"ד שעו ס"ד] מי שאין לו אב ואם, או מי שאין אביו ואמו מקפידים (רמ"א סי' קלב ס"ב).

[44] כדלעיל ס"א.

[45] היינו קדיש דרבנן, וכדלעיל סוף סי' נד.

[46] כדלעיל ס"א.

[47] סעיף ג.

[48] כשמתפללים במנין, ואילו כאן מתפללים ביחיד.

[49] אף שכלל זה חל גם על תפלת ערבית, בכל זאת פסק לעיל שבתפלת ערבית יאמר קדיש אף אם יצאו מקצתן לפני הקדיש, משום שבתפלת ערבית יש טעם נוסף לאמירת קדיש כנ"ל, ולפי הטעם ההוא יש שייכות לקדיש עם ברכות ק"ש, ולכן אומרו גם כשיצאו מקצתן לפני הקדיש. ובזה סרה קושיית ה"תהלה לדוד". 

[50] סעיף ד. ושם הוסיף: "חוץ מתפלת השחר, מפני סמיכת גאולה לתפלה".

[51] ר"ת (תוס' ברכות מח, א ד"ה ולית). ורז"ה (המאור הקטן ברכות שם) כריב"ל ברכות מז, ב.

[52] וראה לקמן סי' צ סי"ז ש"מותר לעבור על מצות עשה של תורה ולשחרר עבדו כדי להשלימו לעשרה", משום "שתפלת הצבור אע"פ שהוא מצוה מדבריהם, היא גדולה ממצות עשה של תורה, הואיל ומקדשין בה ה' ברבים".

[53] נקט הסדר מן הקל אל החמור (וכן משמע בהערה לסי"א שכתב "אפילו בעבד"): עבד שהוא איש וחייב בחלק מהמצות, אשה שהיא חייבת בחלק מהמצות, וקטן שאינו חייב כלל במצות.

[54] ועבד, אשה וקטן הם בכלל "בני ברית".

[55] ראה סנהדרין לט, א: "כל בי עשרה שכינתא שריא". וראה גם לקמן ס"ז. תניא אגה"ק פכ"ג.

[56] ולכן חייבים שיהיו לפחות תשעה זכרים גדולים.

[57] ראה ברכות מז, ב שיש אומרים כשהם ביחד, ויש אומרים כשהם מפוזרים, ונוקטים לקולא כמו ב' הסברות.

[58] כלומר, לא די שהוא בן שש, אלא צריך גם שידע למי מתפללים. 

[59] גיטין נט, א. וראה לקמן סי' קצט ס"ט (לענין ברכת הזימון) שעונת הפעוטות "הוא כבן ט' או בן י' .. ולכל הפחות גדול מבן ו' אם הוא חריף ויודע מעצמו בלי שילמדוהו למי מברכין". וצ"ע שכאן לא הביא חילוק זה.

[60] ראה גם לקמן סי' קנט ס"כ. סי' קצט שם.

[61] ר"י (בתוס' רבינו יהודה שירליאון שם). רא"ש (שם). רמב"ם הלכות תפלה פ"ח ה"ד. שו"ת רשב"א ח"א סי' רלט וסי' תנג. הרב רבינו יונה ברכות שם. ראב"ד הובא בתשובת הרשב"א שם. ראבי"ה סי' קכח.

[62] וראה לקמן סי' קצט סעי' ז, ט (לענין צירוף אשה וקטן לזימון).

[63] יש שכתבו שזהו דוקא בחומש הכתוב על גבי קלף ולא בחומשים הנדפסים (ראה פמ"ג ועוד).

[64] הדעה הא'.

[65] כדלעיל ס"ד.

[66] כשיעורן, שהוא כדי לכוף ראשן לעיקרן (לקמן סי' קצט ס"ט).

[67] וראה גם לעיל סי' נג סי"ב.

[68] עיין סי' נג ס"ט לענין שליח צבור [לעיל שם סי"ב]. ובאה"ע סי' קעב ס"ז.

[69] כדלעיל סי' נג סי"ג.

[70] כדלקמן סי' קו סוס"ב.

[71] וראה לקמן סי' קכח סוף סמ"ט ובהערה שם. אבל בשל תורה (כגון להוציא אחרים בברכת המזון או י"ח קידוש) – אין סומכין על חזקה זו, אלא צריך שיהיה ידוע שהביא ב' שערות כשיעורן ע"י בדיקה, או שנתמלא זקנו (ראה לקמן סי' קצט שם. סי' רעא ס"ז), דהיינו שהגיע לבן י"ח (לעיל סי' לט ס"א).

[72] וראה גם לקמן סי' קצט שם שבדברי סופרים: "סומכין על החזקה שמן הסתם הביא ב' שערות כשיעורן בתשלום י"ג שנה, כדרך רוב בני אדם".

[73] קדיש או ברכו, כדלקמן בחצע"ג. וראה לקמן סי' קד ס"ה שיש לו לשתוק בשעת הקדיש (עד יתברך) ו"ברכו" ולכוין למה שאומר הש"צ, והרי זה כעונה בפיו.

[74] כלומר מצטרף עמהם לענין שיהיו נחשבים לעשרה.

[75] וראה גם לקמן סי"א.

[76] משמע אפילו אם לא שומעים את השליח צבור, וכן מפורש לקמן סי"א. אבל ראה לקמן סי' נו ס"ד: "ואם אין ט' שומעין לשליח צבור – לא יאמר כלל קדיש, שכל דבר שבקדושה אי אפשר לו לומר בפחות מי' – ט' שומעין ואחד אומר". ואם כן לא די "שיהיו שם", אלא צריכים גם לשמוע (ולענות, שהרי זו מטרת השמיעה). וכ"ה לקמן סי' נז ס"ב. וצ"ע.

[77] ויקרא כב, לב.

[78] בני ישראל ששייכים לכל דבר שבקדושה.

[79] בעצם הימצאותם יחד. וזהו "פירוש ונקדשתי בתוך בני ישראל", שהשראת קדושת השכינה היא ע"י עשרה בני קדושה.

[80] כלומר, אחרי שהקב"ה שורה בתוך בני ישראל (שזה נעשה ע"י עשרה בני קדושה), אזי יכולים לפעול "ונקדשתי", לקדש את ה' ע"י אמירת "דבר שבקדושה", וכדלעיל ס"ב.

[81] למעשה ניתן לעשות זאת רק בשעת הדחק, כגון שאין די זמן (מצד זמן תפלה) להתפלל גם בלחש וגם בקול, כדלקמן סי' קכד ס"ג.

[82] אוצ"ל: שלא יהיו.

[83] שאם לא ישמעו ולא יענו אמן – אזי יהיו ברכותיו לבטלה.

[84] ראה שם סעיף ו: "ואם אין ט' מכוונים לברכותיו – קרוב להיות ברכותיו לבטלה" [משום החשש שמא לא יענו אמן]. ובהמשך שם מוסיף: "כי חזרת הש"ץ נתקנה לאמרה בעשרה, וכשאין ט' מכוונים לברכותיו – נראה כברכה לבטלה" [כלומר, גם כשעונים אמן אלא שלא מכוונים – אזי "נראה כברכה לבטלה"]. אלא שבהמשך שם מוסיף: "ואפילו אם מכוונים לסוף הברכה לענות אמן .. לא יפה הם עושים", ובטעם הדבר הוסיף בסוגריים טעם מחודש: "שאם אין ט' המכוונים לתחלת הברכות – הרי הש"ץ אומר תחלת הברכות לבטלה .. כיון שתקנת חכמים היתה שישמעו ט' לפחות גם תחלת הברכות כדי להוציא את שאינו בקי – לא בטלה תקנתם אף עכשיו שכולם בקיאים". הרי שאם לא מכוונים אפילו רק לתחילת הברכות – "הרי הש"ץ אומר תחלת הברכות לבטלה". ולכאורה זו הגדרה חדשה בברכות לבטלה, ואכ"מ.

[85] שו"ת מהרי"ל סי' קנ סק"ח. ב"י בשם מהר"י בי רב.

[86] נראה שהחידוש בישן על המתפלל י"ח הוא, שהמתפלל י"ח "אינו יכול לענות עמהם" מצד הדין, ואילו הישן "אינו עונה עמהם" מצד עצמו, ובכל זאת הוא מצטרף.

[87] ראה גם לעיל ס"ה.

[88] ראה גם לקמן סי"א בהערה.

[89] ט"ז ס"ק ד.

[90] ולכן אין הישן מצטרף אפילו הוא אחד.

[91] ראה גם מהדו"ת סי' ד ס"ב: "גופות ישראל כשהם ישנים ונשמתם הקדושה מסתלקת מגופם". ואף ששם מדבר על שינת לילה, בפשטות כן הוא גם במי שישן ביום.

[92] סעיף טו: "שאפשר שהשינה גורמת שתשרה רוח רעה על הידים אפילו ביום".

[93] ומשמע שאם אי אפשר להקיצו, אזי ניתן לסמוך על הדעה הראשונה לצרפו למנין גם בשעה שישן, כיון שהקדושה מקיפתו עכ"פ (דברי נחמיה או"ח סו, א).

[94] לענות עמהם. ובפשטות הכוונה לקדיש של חובה, ולא לקדיש של מנהג.

[95] כיון שהוא מתפלל עם הצבור, לא היה לו להאריך בתפלתו מפני טורח הצבור, משא"כ היחיד אינו מחויב לצבור, ולכן יש להמתין עליו.

[96] סעיף ה: "מפני טורח צבור".

[97] היינו אילם (לקמן סי' קצט ס"י).

[98] וכן לזימון בעשרה (לקמן שם).

[99] החרש כיון שאינו שומע, והאילם כיון שאינו מדבר (לקמן שם).

[100] שו"ת רלב"ח סי' טו הובא במ"א סק"ח (והתם גבי ישן לעיל ס"ח שלא התיר המ"א יותר מאחד, היינו טעמא, משום יקרא דשמיא, וכן כתב רבנו לעיל שם "משום כבוד שמים", כמו שכתב הרא"ש ברכות פ"ז סי' כ אפילו בעבד) דעה הא' דלעיל ס"ה, שרק עבד אחד ניתן לצרף להשלים למנין ולא יותר. וראה גם לעיל ס"ז.

[101] דהיינו שאינם ישנים, כדלעיל ס"ח. וראה גם לעיל ס"ז.

[102] סעיף ו. וראה גם לעיל ס"ז בחצע"ג.

[103] שאין בהם דעת ופטורים מכל המצות.

[104] שאינו בן דעת ופטור מכל המצות (לקמן סי' קצט ס"י).

[105] ראה גם לקמן סי' קצט שם. סי' תס ס"א.

[106] יבלת המצמיחה שערות. לכאורה כוונתו לומר שהבאת ב' שערות מבלי שנשלמו לו י"ג שנה, אינה מספיקה להחשיבו לגדול, אבל אחר שמלאו לו י"ג שנה, יחד עם ב' השערות שצמחו לו קודם לכן – נעשה לגדול. וכן משמע מדברי רבנו לקמן סי' קצט שם, שבדרך כלל "בתשלום י"ג שנה" כבר הביא הנער ב' שערות כשיעורן. ובהכרח לומר כן, שאם לא כן, אזי כל נער שהגיע לי"ג שנה יצטרך להמתין כמה ימים או שבועות עד שיביא ב' שערות כשיעורן, ורק אז יחשב לגדול, ולא מסתבר כלל לומר כן.  

[107] ראה גם לקמן סי' תר ס"ד. ואם כן זה שנולד בל' חשון הוא שייך עדיין לחודש חשון, והיה מקום לומר שהוא נעשה בר מצוה ביום האחרון של חודש חשון, שבאותה קביעות הוא כ"ט חשון. 

[108] כי לענין בר מצוה אנו מונים מיום אל יום, כדלעיל סי' נג סי"ג.

[109] צ"ע שהשמיט סעיף שלם (ס"י) המובא בשו"ע ברמ"א ובמ"א, גבי מי שנולד באדר ראשון או באדר שני או באדר סתם, מתי נעשה בר מצוה בשנה מעוברת. ואולי הוא השמטת המעתיק (קונטרס השולחן). או שכתבו בדיני חודש העיבור בסי' תכח או תרפה או תרצז (שולחן המלך). והסכמת האחרונים למעשה: נולד באדר א' – נעשה בר מצוה באדר א', אבל נולד בשנה פשוטה – נעשה בר מצוה באדר ב' (תהלה לדוד סק"ז).

[110] שמי שיעבור על גזרה זו יהיה בנידוי וחרם.

[111] על ההבדל בין נידוי לחרם – ראה שו"ע יו"ד סי' שלד ס"ב.

[112] ראה רמב"ם הל' ת"ת פ"ו הי"ד על אלו עברות מתחייב בנידוי.

[113] אם לא נידוהו בפועל.

[114] יהושע ז, יא.

[115] סנהדרין מד, א.

[116] תחילה אמר שהוא נשאר "ישראל" באופן אישי, וכעת מוסיף שהוא גם לא נעשה נבדל משאר "כלל ישראל" שלא חטאו, ולכן הוא מצטרף עמהם למנין עשרה. 

[117] לפני כן מדבר שעבר על גזרה שיש עליה נדוי, אך לא נדוהו בפועל, וכעת מדבר כשנדוהו בפועל.

[118] ולענין זימון – ראה לקמן סי' קצט סי"א.

[119] כדי שישוב בתשובה.

[120] שאין להתפלל עמו בבית הכנסת.

[121] במבוא.

[122] מפתן.

[123] הצד הפנימי.

[124] כלומר, אין אומרים שנידון כלפנים גם כאשר אינו מראה פניו להם.

[125] ראה לקמן סי' קצה ס"ג.

[126] כדלעיל סט"ז.

[127] ראה גם לקמן סי' עט ס"ז.

[128] [עיין סימן שסה ס"א וביו"ד סימן רצ[ו] סמ"ו דפרצה יותר מי' מבטלת המחיצה בכל מקום ולא בשבת לחוד, ועיין במ"ש בסימן שסה].

[129] סל"ח.

[130] סעיף ז. וראה גם לקמן סי' עט ס"ז. סי' שסה ס"ג. סי' שעד ס"ג.

[131] ראה לקמן סי' צ ס"א.

[132] ד' אמות על ד' אמות.

[133] שכל אחד מהם חולק רשות בפני עצמו, כל שכן כששניהם בו.

[134] וראה לקמן סי' שע ס"ה.

[135] ראה שם בש"ך סק"ב שמציין לסי' רמב סי"ח, ושם כתב הרמ"א: "כשהספר תורה על הבימה – אין צבור שבבית הכנסת צריכים לעמוד, דהספר ברשות אחרת". ולפי זה היה צריך לציין ישירות לסי' רמ"ב. ואפשר שרבנו ביאר דבריו בסי' רפ"ב, אך לא הגיע לידינו. או שזוהי ט"ס וצ"ל כאן: רמ"ב.

[136] סעיפים טז-יז.

[137] למנין.

[138] ע"י השליח צבור.

[139] ריב"ל פסחים שם. וראה גם לקמן סי' קכח סל"ז. סי' קלא ס"ג.

[140] ארחות חיים בשם רב אחאי גאון.

[141] לעיל: "אפילו הוא בבית אחר לגמרי, ואפילו כמה בתים מפסיקים ביניהם" (ורק שלא יהיה הפסק של טינוף או ע"ז ביניהם).

[142] סעיף י (לגבי להוציא את שכניו בקידוש, אף שכל אחד נמצא בבית אחר).

[143] סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם סי"ד (שהש"צ מוציא י"ח קריאת מגילה אפילו אלו הנמצאים אחורי בית הכנסת). וראה עוד לקמן סי' קלא ס"ג. סי' ריג ס"א.

[144] טור ושו"ע חו"מ סי' קסג ס"א. וראה גם הל' ת"ת פ"ד הי"ג.

[145] וראה גם לעיל סי' נג ס"ל.

[146] וראה לעיל סי' נג ס"ל באיזה אופן פורעים שכר השליח צבור.

[147] הכוונה לתפלת הצבור בבית הכנסת, שהיא קבועה באופן תמידי, ועוד שהתפלה היא כנגד קרבן התמיד. וראה גם לקמן סי' שלט ס"ג.

[148] לימים נוראים, כדלעיל סכ"ה.




הוסף תגובה