[1] וכל ברכה הסמוכה לחברתה אינה פותחת בברוך, כדלעיל סי' ו ס"ו.

[2] כדלעיל סי' נא ס"א וס"ד. סי' נג ס"ב.

[3] שכולן זמירות ותשבחות הן (לבוש).

[4] ברכות מה, ב. וראה לעיל סי' נא ס"ג. לקמן סי' סו ס"ט. סי' קפח ס"א. סי' רטו ס"א.

[5] כלומר, שיש לענות בשחרית אמן אחר "גאל ישראל" (טור סי' סו. אבל ראה לקמן סי' סו ס"ט: "יש אומרים שאין עונין אמן אחר גאל ישראל .. אחר ברכת עצמו, אפילו במקום שנוהגים לענות אחר ברכת עצמו בסיום ב' או ג' ברכות", מפני שצריכים לסמוך גאולה לתפלה). ובערבית אחר "שומר את עמו ישראל לעד". וראה לקמן סי' נח סוף סי"א שברכות אחרונות של קריאת שמע הן סמוכות לראשונות. וראה לקמן סי' ס ס"ג.

[6] אחר סיום התפלה כשיגיע ל"המברך את עמו ישראל בשלום" יאמר "אמן" (רבינו יונה ברכות לג, ב ד"ה ונמצינו).

[7] ראה גם לקמן סי' רטו ס"א: "העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה מגונה, אלא א"כ בירך שתי ברכות או יותר שיש אחיזה לזו בזו – עונה בסוף כולן אמן".

[8] כדלעיל סי' נא ס"ד.

[9] שהן סמוכות.

[10] הנוסח בסידור רבנו: "בונה ברחמיו ירושלים" (מעין פתיחת הברכה "רחם").

[11] כיון ששם מסתיימות שלוש ברכות שיש להן אחיזה זו בזו, משא"כ ברכת "הטוב והמטיב" אינה נקראת "סמוכה לחברתה" כי היא נתקנה מאוחר יותר, כדלקמן סי' קפט ס"א.

[12] תוספות ברכות מה, ב ד"ה הא.

[13] כדלקמן סי' קפז ס"א.

[14] ראה גם לקמן סי' קפח ס"א: "אחר שחתם בונה ירושלים יענה אמן אחר ברכת עצמו .. ואף לפי מנהג מדינות אלו שאין עונין אמן אחר ברכת עצמו אפילו בסיום ברכות – כאן צריך לענות, כדי לחלק בין ג' ברכות של תורה לרביעית שהיא מדברי סופרים".

[15] משמע אפילו ברכת התורה, ודלא כדעות הסוברות שברכת התורה מן התורה.

[16] ואם כן לא שייך בהן הטעם של עניית אמן כדי להפסיק בין ברכות של תורה לדרבנן. אבל מצד זה שמסיים ברכות של תורה בלבד מבלי הטעם של הפסק בין ברכות של תורה לדרבנן, לא היו צריכים לענות אמן, כמבואר לקמן סי' קפח ס"א, עיין שם.

[17] וראה גם לקמן סי' רטו ס"א, ושם הוסיף (וכן הוא ברמ"א שם): "ואין לשנות המנהג".

[18] בסידור רבנו הנוסח: "גדול ומהולל בתשבחות". ולקמן סי' תפ ס"א תיבת "ומהולל" היא בחצע"ג.

[19] כמו סיום "ברוך שאמר".

[20] "חי" בציר"י (לקמן סי' רז סוס"ב. וכ"ה בסידור רבנו).

[21] ירושלמי הובא בהמנהיג סי' ד.

[22] סעיף ד: "לפי שפסוקי דזמרה נתקנו להסדיר שבחו של מקום ברוך הוא קודם התפלה, וכיון שכן הוא, אינו בדין לדבר בין סידור השבח והתפלה".

[23] סדר רב עמרם גאון הובא בטור.

[24] ראה גם לעיל שם.

[25] כלומר, להתנדב לצדקה עבור העניים.

[26] כן היה המנהג בזמנם, אבל בזמנינו לא שמענו מעולם לעשות הפסק בין "ישתבח" לקדיש, וכל עיכובי התפלה אצלינו או איזה עשיית צדקה הוי קודם קריאת התורה (ערוך השולחן).

[27] סעיף ג: "כדי שיאמר הקדיש מיד אחר ישתבח ולא יפסיק". אבל מי שאינו שליח צבור יברך אחרי ישתבח, כדלעיל שם.

[28] שתקנת חכמים היתה לומר קדיש וברכו סמוכים זה לזה, ומטעם זה אסור להפסיק ביניהם בשום ענין (לקמן סי' נה ס"ד). סי' נו ס"ז. סי' נז ס"ה.

[29] כי אחר אמירת "ברכו" הרי זה כאילו התחיל ברכת "יוצר" (ב"י סוף סי' נז בשם המנהיג). אבל ראה לקמן סי' סט ס"ז: "אסור לש"ץ .. לפרוס על שמע לאותם שבאו לבית הכנסת לאחר שענו הקהל קדיש וברכו והתחיל כבר הש"ץ בברכת יוצר אור, אבל אם עדיין לא התחיל – חוזר ואומר ברכו פעם שנית בשביל אותם שבאו לאחר שענו הקהל ברכו".

[30] ראה לקמן סי' נו ס"ז: "לעשות נקמה .. ממי שמספר בין קדיש לברכו". וראה גם לקמן סי' נז ס"ה בענין האיסור להפסיק בין "ברכו" ל"יוצר" אפילו לצורך מצוה.

[31] בפשטות הכוונה לחולה שיש בו סכנה.

[32] המדובר במי שיש לו דין ודברים עם חברו, וחברו מסרב לבוא עמו לדין, וכדי להכריח את המסורב לעמוד לדין, היה לתובע רשות להפסיק את מהלך התפלה (אחרי ישתבח לפני יוצר), כדי שהצבור או ראשי הקהל יכפו את המסורב שילך עמו לדין.

[33] אבל לא בין קדיש וברכו ליוצר, כדלקמן סי' נז ס"ה.

[34] משמע דוקא פסוקים של תהלה ושבח (כמו הקדיש שענינו שבח והלל), אבל בהמשך כותב "פסוקים" סתם. וצ"ע.

[35] זהו לפי נוסח אשכנז. אך בסידור רבנו הנוסח בערבית בחול: והוא רחום, שיר המעלות, קדיש וברכו, ובשבת: כגוונא, קדיש וברכו.

[36] דהיינו שאומר רק קדיש ו"ברכו", כדלקמן סי' סט סעי' א-ב.

[37] תפלת י"ח, וכגון ביום שלא אומרים תחנון אומרים מיד קדיש על תפלת י"ח.

[38] ראה גם לקמן סי' סט סוס"ד.

[39] היינו קדיש מיוחד בשביל "ברכו", אלא אומרים קדישים לפי סדר התפלה.

[40] ע"פ דברים לב, יז. כלומר, קבעו מנהג חדש.

[41] כלומר, אחרי קדיש האחרון של התפלה אומרים מיד עוד קדיש בשביל לומר אחריו "ברכו".

[42] ראה גם לקמן סי' רצב ס"ד ש"אסור לומר ב' קדישים זה אחר זה בלא הפסק פסוקים בינתיים".

[43] וראה לקמן סי' סט ס"ד שיש מקומות נוהגים שהש"ץ אומר "ברכו" אחר קדיש האחרון של התפלה.

[44] וראה הל' ת"ת פ"א ה"ד.

[45] כדי לומר קדיש. ובסידור רבנו לא נזכרה אמירת קדיש אחרי פרקי אבות, אך אומרים "אגדת רבי חנניא".

[46] שבסוף התפלה. וכ"ה בסידור רבנו.

[47] ראה לקמן סי' ער ס"א. ובסידור רבנו לא נזכרה אמירתו.

[48] פרק "איזהו מקומן" [ואולי נשמטה תיבת "מקומן"], כדלעיל סי' נ.

[49] בשביל לומר קדיש. ואין הכוונה שה"יהי רצון" נאמר בשביל הקדיש, כי א"כ היה עדיף לומר "אגדת רבי חנניא", אלא אמירתו היא בתור סיום אמירת הקרבנות (במקרא במשנה ותלמוד, כדלעיל סי' נ), ומבקשים שהקב"ה יבנה לנו את בית המקדש, כדי שנוכל להקריב שם הקרבנות בפועל ולא רק בדבור (שער הכולל פ"ג אות כ"ז).