הלכות ברכות השחר

סימן נב

ח סיון התשעה |

נב. דִּין מִי שֶׁשָּׁהָה לָבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת עַד יִשְׁתַּבַּח וּבוֹ ב' סְעִיפִים:

א תְּפִלַּת צִבּוּר[1] הִיא רְצוּיָה וּמְקֻבֶּלֶת[2] לְעוֹלָם[3], שֶׁנֶּאֱמַר[4] "כַּבִּיר לֹא יִמְאָס"[5], וְאוֹמֵר[6]: "פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקְּרָב לִי[7] כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי"[8].

לְפִיכָךְ, מִי שֶׁבָּא לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּמָצָא צִבּוּר בְּסוֹף פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה – יֵשׁ לוֹ לְדַלֵּג פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה[9] כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר, שֶׁפְּסוּקֵי דְּזִמְרָה גַּם כֵּן לֹא נִתְקְנוּ אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַתְּפִלָּה שֶׁתִּהְיֶה רְצוּיָה וּמְקֻבֶּלֶת, עַל יְדֵי שֶׁמְּסַדֵּר שִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל[10], וְאִם כֵּן מוּטָב לְהִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר, שֶׁאָז תְּפִלָּתוֹ מְקֻבֶּלֶת וַדַּאי.

וְכֵיצַד מְדַלֵּג? אִם יֵשׁ לוֹ שְׁהוּת לִקְרוֹת מִזְמוֹר "תְּהִלָּה לְדָוִד" – דַּי בְּמִזְמוֹר זֶה לְבָרֵךְ לְפָנָיו "בָּרוּךְ שֶׁאָמַר" וְאַחֲרָיו "יִשְׁתַּבַּח". וְאַף שֶׁתִּקְּנוּ לְבָרֵךְ וְלִקְרוֹת מִ"תְּהִלָּה לְדָוִד" עַד "כֹּל הַנְּשָׁמָה"[11], מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁעִקַּר הַתַּקָּנָה לֹא הָיְתָה אֶלָּא בִּשְׁבִיל מִזְמוֹר זֶה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן נ"א[12] - דַּי לוֹ בְּמִזְמוֹר זֶה כְּדֵי שֶׁיִּקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע[13] וְיִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר.

וְאִם יֵשׁ לוֹ שְׁהוּת יוֹתֵר – יֹאמַר אַחַר "תְּהִלָּה לְדָוִד" ב' מִזְמוֹרִים שֶׁל הִלּוּלִים, שֶׁהֵם[14]: "הַלְלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם" וּמִזְמוֹר "הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ"[15]. וְאִם אֵין לוֹ שְׁהוּת לוֹמַר שְׁנֵיהֶם – יֹאמַר "הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ" לְבַדּוֹ[16].

וְאִם יֵשׁ לוֹ שְׁהוּת יוֹתֵר – יֹאמַר כָּל ה' מִזְמוֹרֵי "הַלְלוּיָהּ".

וְאִם יֵשׁ לוֹ שְׁהוּת יוֹתֵר – יֹאמַר גַּם "וַיְבָרֶךְ דָּוִיד" עַד "לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּךָ"[17], וּמְדַלֵּג עַד "יִשְׁתַּבַּח".

וְאִם יֵשׁ לוֹ שְׁהוּת יוֹתֵר – יֹאמַר "הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ"[18] עַד "וְהוּא רַחוּם"[19], וּמְדַלֵּג עַד "וְהוּא רַחוּם" שֶׁלִּפְנֵי "אַשְׁרֵי", כִּי בֵּינְתַיִם[20] אֵינָם רַק[21] פְּסוּקִים מְלֻקָּטִים[22].

וְאִם כְּבָר הִתְחִילוּ הַצִּבּוּר "יוֹצֵר" וְאֵין לוֹ שְׁהוּת לוֹמַר פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה אֲפִלּוּ בְּדִלּוּג – יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ עִם הַצִּבּוּר וְיִתְפַּלֵּל עִמָּהֶם[23].

וְאַחַר כָּךְ[24] – יֵשׁ אוֹמְרִים[25] שֶׁצָּרִיךְ לִקְרוֹת כָּל הַפְּסוּקֵי דְּזִמְרָה עִם הַבְּרָכוֹת שֶׁלִּפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם[26]. וְיֵשׁ אוֹמְרִים[27] שֶׁאֵין צָרִיךְ כָּל עִקָּר, לְפִי שֶׁלֹּא נִתְקְנוּ אֶלָּא קֹדֶם הַתְּפִלָּה[28]. לְפִיכָךְ[29], אֵין לוֹ לְבָרֵךְ כְּלָל לֹא לִפְנֵיהֶם וְלֹא לְאַחֲרֵיהֶם, אֶלָּא אִם רוֹצֶה לִקְרוֹתָם בְּלֹא בְּרָכָה – יָפֶה הוּא עוֹשֶׂה, וְהַלְוַאי שֶׁיֹּאמְרֵם כָּל הַיּוֹם.

וּלְעִנְיַן הֲלָכָה – יֵשׁ לוֹ לִקְרוֹתָם אַחַר הַתְּפִלָּה כְּדֵי לָחֹשׁ לַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, אֲבָל לֹא יְבָרֵךְ לֹא "בָּרוּךְ שֶׁאָמַר" וְלֹא "יִשְׁתַּבַּח", שֶׁסְּפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל.

וּמִכָּל מָקוֹם, יֹאמַר כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁמְּחֻיָּב לְבָרֵךְ בַּבֹּקֶר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן מ"ו[30]. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר[31] שֶׁלֹּא יְבָרֵךְ בִּרְכַּת "אֱלֹהַי נְשָׁמָה", מִפְּנֵי שֶׁיָּצָא בְּבִרְכַּת "מְחַיֶּה הַמֵּתִים" שֶׁבַּתְּפִלָּה. וְטוֹב לָחֹשׁ לִדְבָרָיו לְכַתְּחִלָּה לְבָרֵךְ אוֹתָהּ קֹדֶם הַתְּפִלָּה[32].

ב אִם בָּא כְּשֶׁהִתְחִילוּ הַקָּהָל "יִשְׁתַּבַּח" – טוֹב שֶׁיִּשְׁמַע "יִשְׁתַּבַּח" מֵהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר[33]. וְאִם בָּא סָמוּךְ לִקְרִיאַת שְׁמַע וְיָכוֹל לְהַתְחִיל "יוֹצֵר" וּלְהַגִּיעַ לְהִתְפַּלֵּל י"ח עִם הַצִּבּוּר – יַעֲשֶׂה כֵן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע עִם הַצִּבּוּר, כִּי עִקַּר הַקְפֵּדָה הִיא שֶׁיִּתְפַּלֵּל י"ח עִם הַצִּבּוּר[34].

וְכָל זֶה בְּדִיעֲבַד, שֶׁעָבַר וְשָׁהָה[35] לָבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת, אֲבָל לְכַתְּחִלָּה – חַיָּב כָּל אָדָם לְזָרֵז אֶת עַצְמוֹ לָבוֹא לְבֵית הַכְּנֶסֶת בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לְדַלֵּג כְּלוּם כְּדֵי לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת י"ח עִם הַצִּבּוּר.

 

[1] ראה לקמן סי' סט ס"ה (שרוב מנין, דהיינו ששה שלא התפללו  "הם כמו צבור גמור"). סי' צ ס"י (שבצבור גופא יש מעלה להתפלל בבית הכנסת, ובפרט ברוב עם).

[2] ברייתא ברכות ח, א. וראה גם לקמן סי' צ ס"י (שהמתפלל ביחידות בביתו, יש לו להתפלל לפחות בשעה שהצבור מתפללים, "שהיא עת רצון, ואין תפלתו נדחית, אע"פ שאינה מתקבלת ברצון כמו בבית הכנסת עם הצבור"). שם סי"א (שאסור ליחיד להקדים תפלתו בבית הכנסת לפני תפלת הצבור, אלא אם כן עובר זמן תפלה, מפני שתפלת הרבים "היא רצויה יותר לפני המקום"). שם סי"ז ("שתפלת הצבור אע"פ שהוא מצוה מדבריהם, היא גדולה ממצות עשה של תורה, הואיל ומקדשין בה ה' ברבים").

[3] אפילו בשלוש שעות ראשונות של היום, שאז אין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין, לפי שעוסק בתורה שנקרא אמת, ויש לחוש שתפלת היחיד תדחה ע"י שיעיינו במעשיו, הרי שגם אז תפלת הרבים מתקבלת, שאין הקב"ה מואס בתפלת הרבים לעולם (ע"פ שוע"ר סי' תקצא סי"ד). וברמב"ם הל' תפלה פ"ח ה"א: "תפלת הצבור נשמעת תמיד, ואפילו היו בהם חטאים".

[4] איוב לו, ה.

[5] תפלת הרבים לא ימאס (רש"י ברכות שם). בפסוק "הן אל כביר, ולא ימאס", ופירושו על דרך הפשט (רש"י איוב שם): "הן אל כביר – בחכמה וברחמים, ולא ימאס – עני". אך על דרך הדרש תיבת "כביר" מוסבת על התיבות "ולא ימאס", ולפי זה הוי"ו של "ולא" היא וי"ו יתרה (כפי שמצינו עד"ז בכמה מקראות), ולכן השמיטה רבינו, וכ"ה ברש"י שם. וראה עוד לקמן סי' קא ס"ה: "צבור אין צריכים למליץ, שנאמר הן אל כביר לא ימאס". סי' תקצא סי"ד: "אין הקב"ה מואס בתפלת הרבים לעולם, שנאמר הן אל כביר לא ימאס".

[6] תהלים נה, יט.

[7] ממלחמות הבאות עלי (רש"י ברכות שם).

[8] שהתפללו עמי (רש"י שם).

[9] אבל ראה באר היטב סק"א: "המגיד הזהיר לב"י (מגיד מישרים פרשת בהר) לבוא לבית הכנסת בהשכמה כדי שיוכל לתפלל כסדר ולא בדילוג, כי העושה כן מהפך הצינורות (סידור האר"י), והרבה אנשי מעשה נוהגים להתפלל כסדר מטעם זה אפילו אם איחרו לבוא". וראה גם כף החיים אות ב.

[10] כדלעיל סי' נא ס"א.

[11] כדלעיל שם.

[12] סעיף א.

[13] משמע שיש לו לדלג גם בשביל לקרוא ק"ש עם הצבור (תהלה לדוד. וראה גם לעיל סי' מו ס"ט). ולקמן בהמשך הסעיף הוסיף רבנו: "יקרא ק"ש וברכותיה עם הצבור". אך עיקר הקפידה היא להתפלל י"ח עם הצבור (לקמן ס"ב).

[14] שהם עיקר ההילול והתשבחות שבפסוקי דזמרה (לבוש).

[15] שאומרים בהם הרבה "הללויה".

[16] שהוא יותר עיקר מ"הללו את ה'".

[17] שהוא שבח חשוב ולכן ואומרים אותו בעמידה, כדלעיל סי' נא סי"א.

[18] לנוסח אשכנז שאומרים אותו אחרי "ברוך שאמר". משא"כ לנוסח רבנו בסידורו שאומרים אותו לפני ב"ש, נראה שניתן לדלג עליו, ולומר במקום זה "יהי כבוד" (פסקי הסידור אות סד).

[19] שאומרים ב"הודו" אחרי "רוממו ה' אלקינו".

[20] מ"והוא רחום" שב"הודו" עד "והוא רחום" שב"יהי כבוד".

[21] אינם אלא.

[22] ראה לעיל סי' נא ס"ה.

[23] אבל אם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין – לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אח"כ קריאת שמע וברכותיה, כמו שעושים בפסוקי דזמרה, לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור (לקמן סי' קיא ס"ד).

[24] אחרי התפלה.

[25] הרב רבינו יונה ברכות לב, א. רא"ש שם פ"ה סי' ו.

[26] "ברוך שאמר" ו"ישתבח".

[27] רב נטרונאי גאון (שו"ת סי' יב).

[28] כדלעיל בתחילת הסעיף.

[29] זהו לדעת ה"ויש אומרים".

[30] סעי' ב ואילך. אך אין לו לברך ברכת התורה שכבר יצא בברכה שניה של ק"ש (לעיל סי' מח סוס"ו).

[31] פרי חדש.

[32] משמע שאם לא בירך לפני התפלה, יברך אחר התפלה.

[33] אבל לומר בעצמו אסור לו, כיון שלא אמר "ברוך שאמר" ופסוקי דזמרה.

[34] כדלעיל ס"א.

[35] התעכב. מהלשון "שעבר ושהה" משמע שעברה היא בידו. וכן מובן מהמשך לשונו "חייב כל אדם לזרז את עצמו", שחיוב זה הוא מן הדין.




הוסף תגובה