הלכות ברכות השחר

סימן מח

ח סיון התשעה |

מח. אוֹמְרִים פָּרָשַׁת הַתָּמִיד, וּפְסוּקֵי קָרְבַּן שַׁבָּת אוֹמְרִים אֵצֶל פָּרָשַׁת הַתָּמִיד, וּבוֹ ג' סְעִיפִים:

א נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל[1] וְקָבְעוּ חוֹבָה עַל עַצְמָן לִקְרוֹת פָּרָשַׁת הַתָּמִיד[2] בְּכָל יוֹם קֹדֶם הַתְּפִלָּה, שֶׁעַל יְדֵי הַקְּרִיאָה זוֹ מַעֲלֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶם כְּאִלּוּ הִקְרִיבוּ קָרְבַּן תָּמִיד בְּמוֹעֲדוֹ[3], כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן א'[4].

וְטוֹב לוֹמַר גַּם פָּרָשַׁת הַקְּטֹרֶת[5] אַחַר פָּרָשַׁת הַתָּמִיד[6] כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם[7]. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לוֹמַר[8]: "אַבַּיֵּי הֲוָה מְסַדֵּר סֵדֶר הַמַּעֲרָכָה וְכוּ'"[9], וְ"רִבּוֹן הָעוֹלָם[10] וְכוּ'"[11].

וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר הַכֹּל בְּצִבּוּר מִפְּנֵי שֶׁהַצִּבּוּר אֵין אוֹמְרִים אֶלָּא פָּרָשַׁת הַתָּמִיד בִּלְבַד – יָכוֹל לוֹמַר הַכֹּל בְּבֵיתוֹ מִשֶּׁיֵּאוֹר הַיּוֹם[12], וְלַחֲזֹר וְלִקְרוֹת פָּרָשַׁת הַתָּמִיד עִם הַצִּבּוּר. וְאֵין לָחֹשׁ שֶׁיִּהְיֶה נִרְאֶה כְּמַקְרִיב ב' תְּמִידִין וְעוֹבֵר בְּ"בַל תּוֹסִיף"[13], לְפִי שֶׁבִּקְרִיאָה אֵין בָּהּ מִשּׁוּם "בַּל תּוֹסִיף". וְעַל צַד הַיּוֹתֵר טוֹב יְכַוֵּן בַּפַּעַם הַב' שֶׁהוּא כְּקוֹרֵא בַּתּוֹרָה[14].

וְטוֹב לוֹמַר פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת מְעֻמָּד, דֻּגְמַת הַקְרָבָתָן שֶׁהָיָה מְעֻמָּד[15].

ב בְּשַׁבָּת נוֹהֲגִין לוֹמַר פְּסוּקֵי קָרְבַּן מוּסַף שַׁבָּת אַחַר פָּרָשַׁת הַתָּמִיד[16]. וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִתְפַּלְּלוּ שַׁחֲרִית וְאָסוּר לְהַקְדִּים מוּסָף לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר[17], מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי אָמְרוּ כְּבָר פָּרָשַׁת הַתָּמִיד, וְאִם תֵּחָשֵׁב אֲמִירַת הַפְּסוּקִים שֶׁל מוּסָף לְהַקְרָבָה – גַּם אֲמִירַת פָּרָשַׁת הַתָּמִיד נֶחְשְׁבָה לְהַקְרָבָה.

אֲבָל בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְיוֹם טוֹב אֵין צָרִיךְ לְהַזְכִּיר פְּסוּקֵי קָרְבַּן מוּסָף אֵצֶל פָּרָשַׁת תָּמִיד, מִפְּנֵי שֶׁקּוֹרִין בַּתּוֹרָה בִּפְסוּקֵי מוּסָף[18]. וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ נוֹהֲגִין שֶׁמַּזְכִּירִין גַּם בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, כְּדֵי לְפַרְסֵם שֶׁהוּא רֹאשׁ חֹדֶש[19].

ג נָהֲגוּ הַמְדַקְדְּקִים לְהִתְנוֹעֵעַ בְּשָׁעָה שֶׁקּוֹרִין בַּתּוֹרָה[20], דֻּגְמַת הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בְּרֶתֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב[21] "וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וְגוֹ'".

וְכֵן עוֹשִׂין בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְפַּלְּלִין, עַל שֵׁם "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה[22] ה' מִי כָמוֹךָ"[23]. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמְרִים[24] שֶׁאֵין לְהִתְנוֹעֵעַ אֶלָּא בִּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה שֶׁהֵם שֶׁבַח וְהַלֵּל[25], אֲבָל לֹא בִּתְפִלַּת י"ח[26], רַק בַּחֲתִימַת הַבְּרָכוֹת נוֹהֲגִין קְצָת לְהִתְנוֹעֵעַ בְּנַחַת[27], לְקַיֵּם "מִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא"[28]. וּלְעִנְיַן מַעֲשֶׂה – הֵיאַךְ שֶׁיַּעֲשֶׂה יַעֲשֶׂה, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן[29].

 

[1] ראה לעיל סי' מז בסופו שגם נשים בכלל זה.

[2] במדבר כח, א-ח.

[3] ועפ"ז בסידור רבנו הובא לומר לפני כן (ביום שאומרים בו תחנון): "יהי רצון מלפניך כו'".

[4] סי"א (לגבי אמירת כל הקרבנות).

[5] שמות ל, לד-לו. שם ל, ז-ח. ואחריה ברייתא של "פטום הקטורת". וראה לעיל סי' א סי"ט שיש נוהגין לומר גם פרשת מזבח מקטר הקטורת, אך כאן לא הזכירו רבנו, וגם בסידור לא הביאו.

[6] ולפני כן אומרים הפסוק: "ושחט אותו אהרן וגו'", כמובא לעיל סי' א סי"ח.

[7] סי"ט: "כי כך היה סדר העבודות במקדש".

[8] וכ"ה בנוסח הסידור.

[9] יומא לג, א. ובו מתאר בקצרה סדר כל העבודות שהיו במקדש.

[10] לכאורה צ"ל: "העולמים" (ויתכן שבמקור היה כתוב בר"ת "רבה"ע", ופיענחו בטעות "רבון העולם"), שכ"ה הנוסח בכל הפוסקים, ובכל הסידורים, כולל סידור רבנו. וכתב רבנו בסידורו: "ביום שאין אומרים תחנון אין אומרים" אותו.

[11] וראה לקמן סי' נ ס"א שאומרים גם פרק "איזהו מקומן" וברייתא דרבי ישמעאל.

[12] ולא לפני כן, כדלעיל סי' מז ס"ט.

[13] ראה לקמן סי' קז ס"א שמי שהתפלל כבר בתורת חובה – אין לו להתפלל שוב בתורת חובה, כי אז "יהא כמקריב ב' תמידין, ועובר משום בל תוסיף".

[14] ולא יכוין בקריאתו שיחשב לו כאילו מקריב בפועל, כדי שלא יהיה נראה שמקריב ב' תמידין. ולפי זה אין לו לומר אז "יהי רצון" (פמ"ג).

[15] וכן כתב לעיל סי' א סי"ד. אך במהדו"ת סי' א בסופו כתב: "אבל אין צריך לומר מעומד כמו הכהן שהיה עובד מעומד, מאחר שהוא איננו כהן העובד, אלא שבקריאתו מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב לו הכהן".

[16] אך בנוסח סידור רבנו לא הזכיר לומר פסוקי קרבן מוסף אחר פרשת התמיד. ואולי משום שאומרים אותו בתפלת מוסף.

[17] וקרבן מוסף שהקריבוהו קודם תמיד של שחר פסול (לקמן סי' רפו ס"ג).

[18] משא"כ בשבת שלא קוראים בתורה פסוקי מוסף, כדלקמן סי' רפג.

[19] אך בסידור רבנו לא הובא לומר פסוקים אלו.

[20] בתורה שבכתב בכלל (ולאו דוקא בספר תורה), או אפילו בתורה שבעל פה.

[21] שמות כ, יח.

[22] כלומר, בתנועת הגוף.

[23] תהלים לה, י.

[24] הרמ"ע מפאנו בתשובה סי' קיג.

[25] שכן הפסוק "כל עצמותי תאמרנה" מדבר בשבחו של מקום, וכסיום הפסוק "ה' מי כמוך" (הרמ"ע שם).

[26] שאז צריך להשבית הגוף מכל תנועה, כמו שכתוב על חנה "רק שפתיה נעות", אבל לא גופה. וכן נאמר בחיות הקדש: "בעמדם תרפינה כנפיהם", משמע שבתפלת העמידה צריך להשבית הכנפיים וכל הגוף מן התנועה (הרמ"ע שם).

[27] בעדינות.

[28] מלאכי ב, ה. מלשון פחד ורעדה (מצו"צ שם). כלומר, בהזכרת שם ה' נרעדים.

[29] כלומר, שיעשה מה שיותר מועיל לכוונה.




הוסף תגובה