הלכות ברכות השחר

סימן מז

ח סיון התשעה |

מז דִּינֵי בִּרְכַּת הַתּוֹרָה וּבוֹ י' סְעִיפִים:

א בִּרְכַּת הַתּוֹרָה צָרִיךְ לִזָּהֵר בָּהּ מְאֹד[1], שֶׁלֹּא חָרְבָה הָאָרֶץ[2] אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה[3], לְפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה חֲשׁוּבָה בְּעֵינֵיהֶם כָּל כָּךְ לְבָרֵךְ עָלֶיהָ, לְכָךְ הָיוּ מְזַלְזְלִים בְּבִרְכָתָהּ, לָכֵן לֹא הֵגֵנָּה עֲלֵיהֶם תּוֹרָתָם[4] אַף עַל פִּי שֶׁעָסְקוּ בָּהּ הַרְבֵּה.

וּלְכָךְ יִרְאֶה כָּל אָדָם, שֶׁתִּהְיֶה כְּלִי חֶמְדָּתוֹ[5] שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהָיָה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּהּ בְּכָל יוֹם[6], חֲשׁוּבָה בְּעֵינָיו לְבָרֵךְ עָלֶיהָ בְּשִׂמְחָה יוֹתֵר מֵעַל כָּל הֲנָאוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁזֶּה מוֹרֶה[7] שֶׁעוֹסֵק בָּהּ לִשְׁמָהּ[8]. וְיִזְכֶּה לְשַׁלְשֶׁלֶת הַנִּמְשָׁךְ לָעוֹסֵק בָּהּ לִשְׁמָהּ, שֶׁהוּא "לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וְגוֹ'"[9], שֶׁתֵּעָשֶׂה שְׁאֵלָתוֹ וּבַקָּשָׁתוֹ שֶׁמְּבַקֵּשׁ בְּבִרְכָתָהּ: "וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ"[10].

וְיֵשׁ מְדַקְדְּקִים לְהוֹסִיף "וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ"[11], כִּי כָּל שֶׁהוּא וּבְנוֹ וּבֶן בְּנוֹ תַּלְמִיד חָכָם – שׁוּב אֵין תּוֹרָה פּוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ לְעוֹלָם[12]. וְאֵין צָרִיךְ לְכָךְ, כִּי בִּכְלָל "צֶאֱצָאֵינוּ" הֵם גַּם כֵּן בְּנֵי בָּנִים[13].

ב צָרִיךְ לְבָרֵךְ בֵּין לְמִקְרָא לְבַד, בֵּין לְמִשְׁנָה לְבַדָּהּ, בֵּין לְתַלְמוּד לְבַדּוֹ, בֵּין לְמִדְרָשׁ לְבַדּוֹ, שֶׁהַכֹּל תּוֹרָה הִיא וְנִתְּנָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי[14].

וְהַמְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה – אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ[15]. וְהוּא הַדִּין שֶׁיָּכוֹל לִפְסֹק דִּין בְּלֹא נְתִינַת טַעַם לִדְבָרָיו, שֶׁזֶּהוּ גַּם כֵּן אֵינוֹ אֶלָּא הִרְהוּר[16], וְהִרְהוּר לָאו כְּדִבּוּר הוּא, כְּמוֹ שֶׁ[יִּ]תְבָּאֵר בְּסִימָן ס"ב[17].

ג יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר[18] שֶׁהַכּוֹתֵב בְּדִבְרֵי תּוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא – צָרִיךְ לְבָרֵךְ[19]. וְהוּא שֶׁכּוֹתֵב סְפָרִים לְעַצְמוֹ דֶּרֶךְ לִמּוּדוֹ וּמֵבִין מַה שֶּׁהוּא כּוֹתֵב. אֲבָל סוֹפֵר הַמַּעֲתִיק וְאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ לְהָבִין – אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ[20]. וְכֵן אִם כּוֹתֵב אֵיזֶה פָּסוּק בְּאִגֶּרֶת הָרְשׁוּת לִדְבַר צַחוּת[21] – אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְלִמּוּד.

וּלְעִנְיַן מַעֲשֶׂה, אֵין לִסְמֹךְ עַל דְּבָרָיו לְבָרֵךְ עַל כְּתִיבָה לְבַדָּהּ בְּשׁוּם עִנְיָן[22], שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ רַק[23] מְהַרְהֵר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה. אֶלָּא רָאוּי לְכָל כּוֹתֵב בְּדִבְרֵי תּוֹרָה[24] שֶׁיּוֹצִיא מִפִּיו קְצָת תֵּבוֹת, לְהִנָּצֵל מִבְּרָכָה לְבַטָּלָה, אִם אֵינוֹ אוֹמֵר פְּסוּקֵי בִּרְכַּת כֹּהֲנִים אוֹ שְׁאָר דָּבָר מִן הַתּוֹרָה אַחַר הַבְּרָכָה, כְּמוֹ שֶׁנּוֹהֲגִין[25].

ד בִּרְכַּת הַתּוֹרָה: "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה"[26], וְנֻסַּח מְדִינוֹת אֵלּוּ "לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה"[27], "וְהַעֲרֶב נָא וְכוּ'", וַ"אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ כוּ'".

וְגֵר יָכוֹל לְבָרֵךְ גַּם כֵּן "אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ"[28].

ה יֵשׁ אוֹמְרִים[29] שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר "וְהַעֲרֶב" בְּוָי"ו, שֶׁבְּרָכָה אַחַת הִיא עִם "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ כוּ'", שֶׁהוּא מַטְבֵּעַ אָרוֹךְ, פּוֹתַחַת בְּ"בָרוּךְ" וְחוֹתֶמֶת בְּ"בָרוּךְ אַתָּה ה' הַמְּלַמֵּד כוּ'", שֶׁאִם הָיָה מַטְבֵּעַ קָצָר[30] וְ"הַעֲרֶב" הִיא בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ – הָיָה לָהּ[31] לִפְתֹּחַ בְּ"בָרוּךְ". וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא בְּרָכָה הַסְּמוּכָה לַחֲבֶרְתָּהּ[32] - אֵין זֶה מוֹעִיל כְּלוּם בְּמָקוֹם שֶׁהַבְּרָכָה שֶׁלְּפָנֶיהָ הִיא מַטְבֵּעַ קָצָר, שֶׁהֲרֵי בִּרְכַּת הַהַבְדָּלָה פּוֹתַחַת בְּ"בָרוּךְ" אַף עַל פִּי שֶׁהִיא סְמוּכָה לְבִרְכַּת הַנֵּר וְהַבְּשָׂמִים[33], הוֹאִיל וְהֵן קְצָרוֹת.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים[34] שֶׁ"הַעֲרֶב" הִיא בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ[35], וְאֵינָהּ דּוֹמָה לְבִרְכַּת הַהַבְדָּלָה[36], לְפִי שֶׁבִּרְכַּת הַבְדָּלָה אֵינָהּ סְמוּכָה לְעוֹלָם[37] לְבִרְכַּת הַנֵּר וְהַבְּשָׂמִים[38], שֶׁאִם רוֹצֶה[39] מְבָרֵךְ עַל הַנֵּר וּבְשָׂמִים בִּפְנֵי עַצְמָם[40] וְאַחַר כָּךְ מַבְדִּיל עַל הַכּוֹס בְּלֹא נֵר וּבְשָׂמִים[41]. וּמִטַּעַם זֶה פּוֹתַחַת בִּרְכַּת "אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ" בְּ"בָרוּךְ"[42], לְפִי שֶׁבִּקְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּצִבּוּר מְבָרֵךְ אוֹתָהּ בִּפְנֵי עַצְמָהּ[43]. וְכֵן נָהֲגוּ לוֹמַר "הַעֲרֶב" בְּלֹא וָא"ו[44].

אֲבָל יוֹתֵר טוֹב לוֹמַר בְּוָא"ו[45], לְפִי שֶׁאַף אִם הִיא בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְאוֹמְרָה בְּתוֹסֶפֶת וָא"ו – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. אֲבָל אִם הִיא בְּרָכָה אַחַת וְאוֹמְרָה בְּלֹא וָא"ו – הֲרֵי זֶה מַפְסִיק בְּאֶמְצַע בְּרָכָה[46].

וְכֵן עַל פִּי הַסּוֹד[47] הִיא בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, וְיֵשׁ לַעֲנוֹת "אָמֵן" בֵּינְתַיִם. וְאַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ לוֹמַר "וְהַעֲרֶב" בְּוָא"ו.

ו בִּרְכַּת "אַהֲבָה רַבָּה" אוֹ "אַהֲבַת עוֹלָם"[48], הוֹאִיל וְיֵשׁ בָּהּ מֵעֵין בִּרְכַּת הַתּוֹרָה: "וְתֵן בְּלִבֵּנוּ[49] .. לִלְמֹד וּלְלַמֵּד כוּ'" – הֲרֵי זוֹ פּוֹטֶרֶת מִלְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה אִם לָמַד אַחַר קְרִיאַת שְׁמַע וּתְפִלָּה מִיָּד בְּלִי הֶפְסֵק, שֶׁאָז נִרְאֵית בְּרָכָה לְשֵׁם עֵסֶק הַתּוֹרָה כְּמוֹ לִקְרִיאַת שְׁמַע[50], וְאָז לֹא יִצְטָרֵךְ לְבָרֵךְ כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם, אֲפִלּוּ הִפְסִיק וְעָמַד וְחָזַר לְלִמּוּדוֹ, עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּבִרְכַּת הַתּוֹרָה[51]. אֲבָל אִם אֵינוֹ לוֹמֵד מִיָּד אַחַר הַתְּפִלָּה – צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל מַה שֶּׁיִּלְמֹד.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים[52] שֶׁאֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ אֶלָּא אִם כֵּן לֹא קָרָא קְרִיאַת שְׁמַע מִיָּד אַחַר "אַהֲבָה רַבָּה" אוֹ "אַהֲבַת עוֹלָם", אֲבָל אִם קָרָא מִיָּד אַחֲרֶיהָ – דַּיָּהּ בְּכָךְ[53], וּפוֹטֶרֶת לִמּוּד שֶׁל כָּל הַיּוֹם, עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּבִרְכַּת הַתּוֹרָה[54].

וְיֵשׁ לָחֹשׁ לְדִבְרֵי שְׁנֵיהֶם וְלִזָּהֵר לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה קֹדֶם הַתְּפִלָּה, וְלֹא לִסְמֹךְ עַל "אַהֲבָה רַבָּה" אוֹ "אַהֲבַת עוֹלָם" אִם לֹא יִלְמֹד מִיָּד אַחַר הַתְּפִלָּה כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, וְגַם שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה עַל מַה שֶּׁיִּלְמֹד אַחַר כָּךְ[55] כַּסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה.

ז וּכְשֶׁמְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה – יֵשׁ אוֹמְרִים[56] שֶׁאֵין צָרִיךְ לִלְמֹד מִיָּד אַחֲרֶיהָ, אֶלָּא אַף עַל פִּי שֶׁהִפְסִיק בֵּין בְּרָכָה לְלִמּוּדוֹ – דִּינוֹ כְּאִלּוּ הִפְסִיק בְּאֶמְצַע לִמּוּדוֹ, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְאֵינָהּ דּוֹמָה לְבִרְכַּת הַמִּצְווֹת[57] וּלְבִרְכַּת הַנֶּהֱנִין[58], שֶׁאִם הִפְסִיק בֵּין בְּרָכָה לְהַתְחָלַת עֲשִׂיָּה שֶׁעָלֶיהָ מְבָרֵךְ – צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ, לְפִי שֶׁכֵּיוָן שֶׁאִם רָצָה שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹתָהּ עַד לְאַחַר שָׁעָה[59] – הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ, וּלְפִיכָךְ כְּשֶׁמַּפְסִיק בֵּין בְּרָכָה לַעֲשִׂיָּה – נִרְאֶה שֶׁאֵין אוֹתָהּ בְּרָכָה חוֹזֶרֶת עַל אוֹתָהּ עֲשִׂיָּה. אֲבָל תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁחַיָּב לַעֲסֹק בָּהּ תָּמִיד[60], כְּשֶׁמַּפְסִיק בֵּין בְּרָכָה לַלִּמּוּד – לֹא חָשִׁיב הֶפְסֵק, מֵאַחַר שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁמַּפְסִיק מְחֻיָּב הוּא לִלְמֹד.

וְיֵשׁ חוֹלְקִים[61] עַל זֶה[62]. וְנָכוֹן לָחֹשׁ לְדִבְרֵיהֶם וְלִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק בֵּינֵיהֶם כְּלָל כְּמוֹ בִּשְׁאָר מִצְווֹת.

וְכֵן נָהֲגוּ[63] לוֹמַר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים סָמוּךְ לְבִרְכַּת הַתּוֹרָה[64]. וְכֵיוָן שֶׁאוֹמְרִין אוֹתָהּ לְשֵׁם לִמּוּד (וְלֹא מִשּׁוּם זֵכֶר לִנְשִׂיאַת כַּפַּיִם) – אוֹמְרִין אוֹתָהּ אֲפִלּוּ קֹדֶם אוֹר הַבֹּקֶר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין נְשִׂיאַת כַּפַּיִם בַּלַּיְלָה[65].

וּלְדִבְרֵי הַכֹּל, אִם הִתְחִיל לִלְמֹד אַחַר בִּרְכַּת הַתּוֹרָה וְהִפְסִיק מִלִּלְמֹד וְנִתְעַסֵּק בַּעֲסָקָיו וְחָזַר לְלִמּוּדוֹ – אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ אִם הוּא אָדָם שֶׁרָגִיל לִלְמֹד תָּמִיד, וְאַף כְּשֶׁיּוֹצֵא לְהִתְעַסֵּק בְּפַרְנָסָתוֹ מְמַהֵר לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר כְּדֵי לַחֲזֹר וְלִלְמֹד, שֶׁעֵסֶק זֶה אֵינוֹ חָשׁוּב הֶפְסֵק לְעִנְיַן בְּרָכָה, כֵּיוָן שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהוּא מִתְעַסֵּק בּוֹ דַּעְתּוֹ עַל לִמּוּדוֹ.

וְהוּא הַדִּין לַמֶּרְחָץ וּלְבֵית הַכִּסֵּא שֶׁאֵינָן חֲשׁוּבִין הֶפְסֵק, לְפִי שֶׁאַף בְּעוֹדוֹ בַּמֶּרְחָץ וּבֵית הַכִּסֵּא אֵינוֹ מֵסִיחַ דַּעְתּוֹ מִלִּלְמֹד אַחַר כָּךְ.

וְכֵן אִם הִשְׁכִּיב עַצְמוֹ לִישֹׁן וְאֵינוֹ יָכוֹל לִישֹׁן – אֵין זֶה הֶפְסֵק, לְפִי שֶׁבְּעוֹדוֹ נֵעוֹר דַּעְתּוֹ עַל לִמּוּדוֹ. וְכֵן אִם יָשַׁן עַל אֲצִילֵי יָדָיו שֵׁינַת עֲרַאי – אֵינָהּ חֲשׁוּבָה הֶפְסֵק.

אֲבָל יָשַׁן שֵׁינַת קֶבַע עַל מִטָּתוֹ – חֲשׁוּבָה הֶפְסֵק. וְכֵן מִי שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִלְמֹד תָּמִיד וּבֵרַךְ וְלָמַד שִׁעוּרוֹ, וְיָצָא לַעֲסָקָיו וְהִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִלִּלְמֹד עוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, וְאַחַר כָּךְ נִמְלַךְ לַחֲזֹר וְלִלְמֹד – צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים[66] שֶׁבִּרְכַּת הַתּוֹרָה הִיא כְּבִרְכוֹת הַשַּׁחַר, שֶׁלֹּא תִּקְּנוּ אוֹתָן אֶלָּא פַּעַם אַחַת בַּיוֹם[67]. וּלְפִיכָךְ אֲפִלּוּ יָשַׁן שֵׁינַת קֶבַע עַל מִטָּתוֹ אוֹ שֶׁיָּצָא לַעֲסָקָיו וְהִסִּיחַ דַּעְתּוֹ – אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ. וְכֵן נָהֲגוּ.

וּכְשֶׁלּוֹמֵד בַּלַּיְלָה, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יָשַׁן אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ לְדִבְרֵי הַכֹּל, שֶׁהַלַּיְלָה הוֹלֵךְ אַחַר הַיּוֹם[68].

וּכְשֶׁיָּשַׁן שֵׁינַת קֶבַע וְהִשְׁכִּים קֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר – צָרִיךְ לְבָרֵךְ[69] לְדִבְרֵי הַכֹּל, שֶׁאַף לִסְבָרָא אַחֲרוֹנָה שֶׁהִיא כְּבִרְכוֹת הַשַּׁחַר, הֲרֵי גַּם בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר זְמַנָּן הוּא גַּם כֵּן קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם[70] מִיָּד שֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ[71].

וְאִם הָיָה נֵעוֹר כָּל הַלַּיְלָה - לִסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ כְּשֶׁיֵּאוֹר הַיּוֹם[72] כָּל זְמַן שֶׁלֹּא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִלִּלְמֹד, וְלַסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה צָרִיךְ לְבָרֵךְ כְּשֶׁיֵּאוֹר הַיּוֹם[73], כְּמוֹ שְׁאָר בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר שֶׁנּוֹהֲגִין לְבָרֵךְ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב בָּהֶן[74].

וְהָרוֹצֶה לָצֵאת יְדֵי סָפֵק – יִשְׁמַע בִּרְכַּת הַתּוֹרָה מֵאַחֵר וְיִתְכַּוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ[75] אִם אֶפְשָׁר[76], וְאִם לָאו[77] – יְבָרֵךְ בְּעַצְמוֹ[78].

ח הַמַּשְׁכִּים קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם לִלְמֹד – מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה[79]. וְאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אֲפִלּוּ אִם הוּא שְׁלִיחַ צִבּוּר וְיוֹרֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן מ"ו[80] וְסִימָן ו'[81].

ט הַמַּשְׁכִּים קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם – יָכוֹל לְבָרֵךְ כָּל סֵדֶר הַבְּרָכוֹת[82], חוּץ מִבִּרְכַּת "הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִינָה"[83]. וּפָרָשַׁת הַתָּמִיד – עַיֵּן סִימָן א'[84] שֶׁיַּמְתִּין מִלְּאָמְרָהּ עַד שֶׁיֵּאוֹר הַיּוֹם[85].

וְאִם שָׁמַע קוֹל תַּרְנְגוֹל – יָכוֹל לְבָרֵךְ "הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִּינָה" מִיָּד אַחַר חֲצוֹת לַיְלָה[86].

וּלְכַתְּחִלָּה יִטּוֹל יָדָיו קֹדֶם שֶׁיְּבָרֵךְ לִלְמֹד[87]. וְאִם אֵין לוֹ מַיִם – יָכוֹל לְבָרֵךְ וְלִלְמֹד בְּלֹא נְטִילָה, רַק שֶׁיְּנַקֶּה יָדָיו בִּצְרוֹר[88] אוֹ בְּעָפָר אוֹ בְּקוֹרָה[89], כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ד'[90].

י נָשִׁים מְבָרְכוֹת[91] בִּרְכוֹת הַתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי חַיָּבוֹת לִלְמֹד מִצְווֹת שֶׁלָּהֶן[92] לֵידַע הֵיאַךְ לַעֲשׂוֹתָן[93], וְהֵיאַךְ לִזָּהֵר מִכָּל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁהֵן מֻזְהָרוֹת בָּהֶן כַּאֲנָשִׁים[94].

(וְעוֹד[95], שֶׁבִּרְכַּת הַתּוֹרָה מְבָרְכִין קֹדֶם פָּרָשַׁת הַתָּמִיד[96], וּבִקְרִיאַת פָּרָשַׁת הַתָּמִיד הֵן שָׁווֹת לַאֲנָשִׁים[97], שֶׁהֲרֵי תְּפִלָּה בִּמְקוֹם תָּמִיד תִּקְּנוּהָ[98] [וְהֵן[99] חַיָּבוֹת בִּתְפִלָּה כְּמוֹ אֲנָשִׁים[100], כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ק"ו[101]]).

 

[1] וכן כתב רבנו בסידורו.

[2] בחורבן בית ראשון.

[3] נדרים פא, א. ב"מ פה, ב. אבל ראה הל' ת"ת פ"ד ה"ז שחרבה בגלל ביטול תורה. ואפשר שהן מדרשות חלוקות.

[4] משמע שהחורבן עצמו היה על דברים אחרים (מפני ג"ע ושפ"ד וע"ז, כמובא ביומא ט, ב), ורק מפני שלא ברכו בתורה תחילה – "לא הגינה עליהם תורתם", אף שבדרך כלל תורה "מגנא ומצלא" (סוטה כא, א). ועצ"ע.

[5] חפץ יקר וחשוב, הוא התורה.

[6] כאמור במשלי ח, ל: "ואהיה שעשועים יום יום". ובשבת פט, א: "חמודה גנוזה יש לך, שאתה משתעשע בה בכל יום".

[7] כשמברך עליה בשמחה.

[8] לשם מצות תלמוד תורה (ראה הל' ת"ת פ"ד ה"ג), ולא בשביל להתגדל, ואף לא מחמת שהורגל כן מקטנותו (ראה תניא פל"ט).

[9] ישעיה נט, כא.

[10] ובהמשך: "יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה".

[11] ב"ח. כלומר, בני בנים.

[12] ב"מ פה, א.

[13] וכ"ה הנוסח בסידור: "אנחנו וצאצאינו" בלבד.

[14] ברכות ה, א. וראה גם הל' ת"ת פ"א ה"ד.

[15] כלומר, מותר לו להרהר בדברי תורה מבלי לברך. עוד זאת, אסור לו לברך על הרהור לבד, כי אין מברכים על דברים שבלב (ראה שוע"ר סי' תלו ס"ה). וראה גם סידור רבנו בסוף הל' ברכות השחר: "ואסור לדבר ולהוציא דברי תורה מפיו עד שיברך", ומשמע שהרהור מותר. [ואין צריך להרהר בברכות התורה בשביל שיוכל להרהר בדברי תורה, כשם שלא הצריכו לבעל קרי לעשות כן – ראה לקמן סי' קפה ס"ב]. ולענין אם יוצא בהרהור י"ח מצות ת"ת – ראה הל' ת"ת פ"ב סי"ב. תניא ריש פרק לח.

והשומע דברי תורה צריך לברך, שהרי "שומע כעונה" (ראה לקמן סי' סו ס"ו שמברכים ברכת התורה על שמיעת קריאת התורה מהחזן. ובהל' ת"ת שם משמע שמצד שומע כעונה יוצא י"ח ת"ת בדבור). וכ"כ התהלה לדוד כאן סק"ב.

[16] שמחשב הטעם בלבו (לקמן סי' פד ס"א. וראה שם הלשון: "אינו אלא כמו הרהור"). כלומר, פסק הדין עצמו לא נחשב ללימוד (ואפשר כיון שמורה הלכה למעשה, הרי זה בכלל מעשה ולא בכלל לימוד), אלא טעם הפסק בלבד, ואת הטעם הרי הוא רק מהרהר בלבו. 

[17] סעיף ג (לענין קריאת שמע): "אם קראה בלבו – לא יצא, שהרהור אינו כדבור".

[18] הרב דוד אבודרהם, סדר ברכות השחר.

[19] כיון שעושה מעשה (לבוש ס"ד).

[20] שאין זה לימוד.

[21] ליופי המליצה.

[22] אפילו אם מבין מה שהוא כותב. אך מאידך משמע שיש לחשוש לדעה זו שלא לכתוב דברי תורה לפני ברכת התורה, וכדלקמן.

[23] אינו אלא.

[24] ומברך ברכת התורה לפני הכתיבה.

[25] כדלקמן ס"ז.

[26] וכ"ה הנוסח בסידור רבנו. בנוסח זה כלולה גם תורה שבכתב.

[27] בנוסח זה הברכה מוסבת בעיקר על תורה שבעל פה (ב"ח).

[28] משום שגם בו בחר ה' והבדילו מן האומות, וגם לו ניתנה התורה (אגרות הרמב"ם, בתשובה לעובדיה הגר).

[29] רבנו תם בתוס' ברכות מו, א ד"ה כל. ועוד.

[30] כברכת המצות. ראה לקמן סי' סח ס"א. סי' קיד ס"ח. סי' קפט ס"ב. סי' רז ס"א.

[31] לברכת "והערב".

[32] שאינה פותחת ב"ברוך", כדלעיל סי' ו ס"ו.

[33] הקדים נר לבשמים, כי ברכת ההבדלה סמוכה יותר לברכת הנר.

[34] רמב"ם הלכות תפלה פ"ז ה"י. רז"ה ברכות (יא, ב).

[35] ואין היא פותחת ב"ברוך", מפני שהיא ברכה הסמוכה לחברתה אפילו שהיא "מטבע קצר".

[36] שהיא "מטבע קצר", והיא פותחת ב"ברוך" אף שהיא סמוכה לחברתה, כדלעיל.

[37] תמיד. משא"כ ברכת "הערב נא" סמוכה תמיד לברכה ראשונה של ברכת התורה.

[38] וכן בקידוש, כדלקמן סי' קפח סי"א. וראה גם לקמן שם ס"ט. סי' קפט ס"א.

[39] משמע שזה תלוי ברצונו, אך בהל' הבדלה (סי' רצו-רחצ) אינו מזכיר זאת. אבל ברור הדבר שאין זה מעכב, ויכול לברך עליהם בנפרד.

[40] הקדים נר לבשמים, משום שכשמברך עליהם בנפרד, יש להקדים נר לבשמים. וכן משמע מלשונו לקמן סי' רחצ ס"ג: "מי שאין לו כוס להבדיל – צריך לברך על האור מיד שרואה .. וכן על הבשמים אם יש לו".

[41] ואף שהיא סמוכה לברכת הגפן, יש לומר ע"פ מה שכתב רבנו לקמן סי' קפח סי"א גבי ברכת הקידוש בטעם שהיא פותחת ב"ברוך" אע"פ שהיא סמוכה לברכת היין: "לפי שלפעמים אין צריך לברך על היין, כגון שיושב בסעודה מבעוד יום, לכך הצריכו לעולם לפתוח הקידוש בברכה, שלא לחלק בברכה אחת", פעם לפתוח ב"ברוך" ופעם לא. והרי אף בברכת הבדלה לפעמים אין צריך לברך ברכת הגפן, והוא כשעושה הבדלה בתוך הסעודה ששתה בה יין, כדלקמן סי' רצט ס"ד.

[42] אף שהיא סמוכה לברכת "הערב נא".

[43] ואם כן אינה סמוכה תמיד לברכת "הערב נא". וצריך לומר שטעם זה נכון גם לפי הדעה הראשונה, שכן גם לדידה לא היה לה לפתוח ב"ברוך", מפני שהיא סמוכה לברכה שהיא ב"מטבע ארוך", אלא ודאי שהטעם הוא מפני שכ"ה נוסח הברכה כפי שניתקן לברך אותה בצבור, וממילא כך גם מברכים אותה בברכת התורה ביחיד. 

[44] משום שהיא ברכה בפני עצמה. וראה גם לעיל סי' מו ס"א שמונה את ברכות התורה כג' ברכות.

[45] וכ"ה נוסח רבנו בסידורו.

[46] שנראה שהוא ענין אחר ואינו מוסיף על ענין ראשון (מחה"ש סק"ה).

[47] האר"י בספר הכונות ושער הכונות ענין נוסח התפלה. פע"ח שער הברכות פ"ז. מ"א סק"ה.

[48] ראה לקמן סי' ס ס"א שנחלקו חכמים אם אומרים בשחרית "אהבה רבה" או "אהבת עולם". אך בסידור רבנו הנוסח תמיד "אהבת עולם".

[49] בסידור רבנו: "ותן בלבנו בינה".

[50] כלומר, הברכה במקורה נועדה עבור קריאת שמע, ואם למד אחרי התפלה מיד – הרי זה הוכיח שהברכה היא גם עבור לימוד תורה.

[51] בסעיף הבא.

[52] ראב"ד, מובא ברשב"א ברכות יא, ב.

[53] ואין צריך ללמוד אחר התפלה מיד.

[54] לקמן ס"ז.

[55] אם לא למד מיד אחרי התפלה.

[56] תוס' ברכות יא, ב ד"ה שכבר. מרדכי ברכות רמז כז (לפירוש הב"י).

[57] כדלקמן סי' תלב ס"ו.

[58] כדלקמן סי' קסז ס"ט.

[59] לולי הברכה.

[60] כדלקמן סי' קנו ס"א.

[61] רא"ש ברכות פ"א סי' יג. טור (לפירוש הב"ח).

[62] וסוברים שגם בין ברכת התורה לתלמוד תורה אסור להפסיק, וצריך ללמוד מיד.

[63] וכ"ה בנוסח סידור רבנו. וראה גם לעיל סוס"ג.

[64] ואחריה אומרים משנת "אלו דברים".

[65] ירושלמי תענית פ"ד ה"א. וראה גם לקמן סי' תרכג ס"ח. וראה רא"ש יומא פ"ח סי' כ שלומדים כן מהכתוב (דברים י, ח): "לשרתו ולברך בשמו", מה שירות ביום – אף נשיאת כפים ביום.

[66] אגור הלכות תפלה סי' א.

[67] כדלעיל סי' מו ס"א.

[68] שלפניו. וכן הוא בקדשים (חולין פג, א).

[69] וכן כתב בסידור: "ומי שישן בלילה – מברך בקומו מחצות הלילה ואילך". וראה גם לקמן ס"ח.

[70] כדלקמן סעיף ט.

[71] ראה לעיל סי' מו ריש ס"ב.

[72] בעלות השחר.

[73] וכ"ה בסידור: "ואם ניעור כל הלילה – מברך כשיאור היום".

[74] כדלעיל סי' מו ס"ז.

[75] וראה לקמן סי' תצד ס"ג (במי שהיה ער כל הלילה): "ואם יברכו ברכת התורה בבקר – נתבאר בסימן מז, עיין שם".

[76] שישמע מאחר.

[77] שאין מצוי לפניו מי שעדיין לא בירך ברכת התורה.

[78] אך בסידור פסק רבנו בפשיטות (כסברא השניה כאן): "ניעור כל הלילה – מברך כשיאור היום כמו כל ברכות השחר".

[79] כדלעיל ס"ז.

[80] סעיף ח (שצריך לדלג ברכות אלו כשמברך בבית הכנסת).

[81] סעיף ד (שאם יברך שנית יש בזה משום ברכה לבטלה).

[82] וכן כתב רבנו בסידורו: "אם ישן בלילה ונתחייב בהן – יכול לברך מיד שנתחייב בהן, ובלבד שיהיה מחצות לילה ואילך".

[83] שאינו תלוי בשינה כ"א בשמיעת קול תרנגול. אך בסידור לא הביא חילוק זה.

[84] סי"ג. וראה גם לקמן סי' מח ס"א.

[85] לפי שזמן הקרבת התמיד הוא ביום.

[86] מלשון רבנו כאן לא ברור מתי שמע קול התרנגול, אך בסידורו כתב: "ואם ניעור כל הלילה ושמע קול תרנגול מחצות ואילך – יכול לברך הנותן לשכוי בינה, אבל על שמיעה שקודם חצות לא יברך, אלא ימתין עד אחר שיעלה עמוד השחר". ולכאורה כן גם משמעות לשונו לעיל סי' מו ס"ג: "שמע קול התרנגול בחצות".

[87] כלומר, קודם שיברך ברכת התורה בשביל ללמוד תורה.

[88] אבנים.

[89] כלומר, בכל דבר שמנקה. וכן כתב רבנו בסידורו.

[90] ס"ג, עיין שם.

[91] משמעות לשונו שחייבות לברך. וכן מוכח גם מהטעם ש"חייבות ללמוד מצוות שלהן" [ודלא כמ"ש הגר"א שהן מברכות ברכות התורה כמו שהן מברכות על כל מצות עשה שהזמן גרמא אף שפטורות ממנה] (שלחן המלך).

[92] וכיון שישנן מצוות שחיובן תמידי, הרי גם חיוב הלימוד שלהן הוא תמידי, ולכן בברכות התורה שהן מברכות בבוקר פוטרות את הלימוד של כל היום כולו כמו הגברים (שולחן המלך).

[93] היינו מצוות עשה שאין הזמן גרמא, וכן מקצת מצות עשה שהזמן גרמא שהן חייבות בהן כאנשים כמו קידוש ואכילת מצה.

[94] ראה גם הל' ת"ת פ"א הי"ד: "ומכל מקום גם הנשים חייבות ללמוד הלכות הצריכות להן לידע אותן, כמו דיני נדה וטבילה ומליחה ואיסור יחוד וכיוצא בהם, וכל מצות עשה שאין הזמן גרמא, וכל מצות לא תעשה של תורה ושל דברי סופרים שהן מוזהרות בהן כאנשים". וראה גם לקמן סי' קפז ס"ז.

[95] [עיין ב"י בשם הרשב"א בתשובה (ח"ז סי' תקמ), דקריאה [בתורה] בצבור, משום דתקנה היא, מברכין לפניה וגם לאחריה, משא"כ פרשת תמיד (עיין רא"ש ברכות פ"א סי' יג), שאינו חוב כל כך לברך עליה, וצריך עיון. ונראה שמשום כך הביא רבנו טעם זה בסוגריים].

[96] כדלעיל סי' מו ס"ח.

[97] שגם הן צריכות לומר פרשת קרבן התמיד. ומכאן שבאמירת פסוקי דזמרה הן פטורות, כדלקמן סי' ע סוס"א ובהערה שם.

[98] כדלקמן סי' פט ס"א. סי' צח, ד.

[99] במקור קטע זה נדפס כנראה בטעות לפני החצע"ג, וכאן מקומו.

[100] ולכן הן חייבות בקריאת פרשת תמיד כמו האנשים. ואף שבתפלה הן חייבות מטעם שהתפלה היא "בקשת רחמים" (כדלקמן סי' קו סוס"ב), ולא מטעם שהיא כנגד קרבן התמיד, אך למעשה כיון שהתפלה שהן מתפללות היא כנגד קרבן התמיד, הרי הן צריכות לומר גם פרשת התמיד.

[101] סוף סעיף ב.




הוסף תגובה