הלכות נטילת ידים

סימן ו

ח סיון התשעה |

ו. דִּין בִּרְכוֹת "אֲשֶׁר יָצַר" וֶ"אֱלֹהַי נְשָׁמָה" וּפֵרוּשָׁיו[1] וּבוֹ ט' סְעִיפִים:

א אַף עַל פִּי שֶׁמִּדִּינָא דִּגְמָרָא[2] אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ בִּרְכַּת "אֲשֶׁר יָצַר" אֶלָּא כְּשֶׁעָשָׂה צְרָכָיו, מִכָּל מָקוֹם נָהֲגוּ הָעוֹלָם לְבָרֵךְ בְּכָל שַׁחֲרִית תֵּכֶף אַחַר בִּרְכַּת "עַל נְטִילַת יָדָיִם" בִּרְכַּת "אֲשֶׁר יָצַר"[3], לְפִי שֶׁבְּכָל יוֹם נַעֲשֶׂה הָאָדָם בְּרִיָּה חֲדָשָׁה[4], לָכֵן שַׁיָּךְ לְבָרֵךְ בְּכָל יוֹם וָיוֹם: "אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה"[5].

וְהָרוֹצֶה לְהִסְתַּלֵּק מֵהַסָּפֵק[6] – יִזָּהֵר לַעֲשׂוֹת צְרָכָיו תֵּכֶף וּמִיָּד אַחַר נְטִילַת יָדַיִם שַׁחֲרִית[7], וּכְשֶׁיֵּצֵא מִבֵּית הַכִּסֵּא – יִטֹּל יָדָיו פַּעַם שֵׁנִית וִיבָרֵךְ "אֲשֶׁר יָצַר", וְיֵצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּבִרְכַּת "אֲשֶׁר יָצַר" זוֹ, אַף אִם הָיָה מְחֻיָּב לְבָרֵךְ "אֲשֶׁר יָצַר" עַל מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה בְּרִיָּה חֲדָשָׁה[8], כִּי בְּרָכָה אַחַת עוֹלָה לְכָאן וּלְכָאן.

וְטוֹב שֶׁלֹּא יְבָרֵךְ בִּרְכַּת "עַל נְטִילַת יָדָיִם" עַד לְאַחַר נְטִילָה שֵׁנִית שֶׁנּוֹטֵל אַחַר יְצִיאָתוֹ מִבֵּית הַכִּסֵּא[9], וּבִפְרָט אִם צָרִיךְ לִנְקָבָיו, שֶׁאָז אָסוּר לוֹ לְבָרֵךְ[10].

ב יֵשׁ נוֹהֲגִים כְּשֶׁמַּשְׁכִּימִין בַּבֹּקֶר וְרוֹצִים לֵילֵךְ תֵּכֶף וּמִיָּד לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל, מַמְתִּינִים לְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם" עַד בּוֹאָם לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וּמְסַדְּרִין בִּרְכוֹת[11] "עַל נְטִילַת יָדָיִם" עִם שְׁאָר בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר, מִפְּנֵי שֶׁעִקַּר תַּקָּנַת נְטִילַת יָדַיִם בַּשַּׁחַר הוּא כְּדֵי לְהִתְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר יָדֵינוּ קֹדֶם עֲבוֹדָתֵנוּ כְּמוֹ כֹּהֵן שֶׁהָיָה מְקַדֵּשׁ יָדָיו קֹדֶם עֲבוֹדָתוֹ[12], וְכֵיוָן שֶׁעִקַּר הָעֲבוֹדָה[13] הוּא לְהַלְּלוֹ וּלְשַׁבְּחוֹ[14] וּלְהִתְפַּלֵּל לְפָנָיו[15], לָכֵן קֹדֶם הַתְּפִלָּה שַׁיָּךְ לְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם", שֶׁאִם אֵין תְּפִלָּה – אֵין נְטִילַת יָדַיִם[16].

ג בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהוֹלְכִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת תֵּכֶף אַחַר נְטִילַת יָדַיִם וּמַתְחִילִין מִיָּד לְסַדֵּר סֵדֶר הַבְּרָכוֹת, אֲבָל אָסוּר לְהַפְסִיק בֵּין נְטִילָה לַבְּרָכָה בְּלִמּוּד אוֹ בְּשׁוּם תְּפִלָּה, וְכָל שֶׁכֵּן בִּדְבָרִים אֲחֵרִים[17].

וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהַפְסִיק בֵּינְתַיִם, כְּגוֹן אֵלּוּ שֶׁאוֹמְרִים תְּהִלִּים קֹדֶם הַתְּפִלָּה, וְכֵן בִּימֵי סְלִיחוֹת שֶׁאוֹמְרִים סְלִיחוֹת קֹדֶם הַתְחָלַת הַתְּפִלָּה[18] – יִזָּהֵר לְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם" בְּבֵיתוֹ תֵּכֶף אַחַר הַנְּטִילָה.

ד לְפִיכָךְ, מַה שֶּׁנּוֹהֲגִים בִּימֵי הַסְּלִיחוֹת וּבְיָמִים נוֹרָאִים שֶׁלְּאַחַר שֶׁמַּפְסִיקִין בַּאֲמִירַת הַסְּלִיחוֹת אוֹ בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים וּשְׁאָר דְּבָרִים מַתְחִילִין לְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם" וַ"אֲשֶׁר יָצַר" – מִמַּה נַּפְשָׁךְ לֹא יָפֶה הֵם עוֹשִׂים וְצָרִיךְ לִמְחוֹת בְּיָדָם: אִם לֹא בֵּרְכוּ עֲדַיִן "עַל נְטִילַת יָדָיִם" וַ"אֲשֶׁר יָצַר" – אִם כֵּן הֱוֵי הֶפְסֵק מְרֻבֶּה, וְלֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר[19], וְאִם כְּבָר בֵּרְכוּ – אִם כֵּן הֵם עוֹשִׂים עַכְשָׁו בְּרָכָה לְבַטָּלָה.

וַאֲפִלּוּ הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לֹא יְבָרֵךְ ב' פְּעָמִים[20]. וַאֲפִלּוּ אִם הוּא מְכַוֵּן בַּפַּעַם הַב' כְּדֵי לְהוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן[21] - אֲפִלּוּ הָכֵי הָוֵי בְּרָכָה לְבַטָּלָה, שֶׁהֲרֵי בַּזְּמַן הַזֶּה כֻּלָּם בְּקִיאִים וְיוֹדְעִים לְבָרֵךְ וְכָל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ[22].

וּשְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְשַׁנּוֹת הַמִּנְהָג שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם" וַ"אֲשֶׁר יָצַר" לִפְנֵי הַתֵּבָה – יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ אֵלּוּ הַבְּרָכוֹת קֹדֶם יְרִידָתוֹ לִפְנֵי הַתֵּבָה, וְגַם יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק בֵּין נְטִילַת יָדַיִם לְבִרְכַּת "עַל נְטִילַת יָדָיִם" בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים וְלֹא בְּלִמּוּד, וְכָל שֶׁכֵּן בִּדְבָרִים אֲחֵרִים.

ה אֲבָל יֵשׁ נוֹהֲגִין לְבָרֵךְ "עַל נְטִילַת יָדָיִם" וַ"אֲשֶׁר יָצַר" בְּבֵיתָם מִיָּד אַחַר הַנְּטִילָה[23], וּכְשֶׁבָּאִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת מְבָרְכִים כָּל בִּרְכ[וֹ]ת הַשַּׁחַר לְבַד מֵאוֹתָן בְּרָכוֹת שֶׁבֵּרְכוּ בְּבֵיתָם, שֶׁאֵין מְבָרְכִים אוֹתָם פַּעַם ב'.

וּמִנְהָג זֶה[24] יָפֶה הוּא, וְרָאוּי לִנְהֹג כֵּן, שֶׁהֲרֵי כָּל הַמִּצְוֹת צָרִיךְ לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן קֹדֶם לַעֲשִׂיָּתָן[25], אֶלָּא שֶׁבִּנְטִילַת יָדַיִם אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵךְ קֹדֶם הַנְּטִילָה[26], לָכֵן נִדְּחֵית הַבְּרָכָה עַד לְאַחַר הַנְּטִילָה, אִם כֵּן כָּל מַה דְּאֶפְשָׁר לְקָרֵב הַבְּרָכָה שֶׁתְּהֵא סְמוּכָה לְהַנְּטִילָה – צָרִיךְ לְקָרֵב, וְלֹא לְהַפְסִיק בֵּינְתַיִם[27].

ו כָּל הַבְּרָכוֹת פּוֹתְחִין בְּ"בָרוּךְ"[28], חוּץ מִבְּרָכָה הַסְּמוּכָה לַחֲבֶרְתָּהּ[29], כְּגוֹן "אַהֲבָה רַבָּה"[30] שֶׁהִיא סְמוּכָה לְ"יוֹצֵר אוֹר", וְדַי לָהּ בְּ"בָרוּךְ" שֶׁבִּפְתִיחַת "יוֹצֵר אוֹר"[31], וְחוּץ מִבִּרְכַּת הַהוֹדָאָה, כְּגוֹן "מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ[32] עַל כָּל טִפָּה וְטִפָּה כוּ'"[33] שֶׁמְּבָרְכִים עַל הַגְּשָׁמִים[34], שֶׁאֵין צָרִיךְ לִפְתֹּחַ בָּהּ בְּ"בָרוּךְ", כֵּיוָן שֶׁהִיא כֻּלָּהּ לְשׁוֹן הוֹדָאָה[35]. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ[36].

ז בִּרְכַּת "אֱלֹהַי נְשָׁמָה" אֵינָהּ סְמוּכָה לְבִרְכַּת "אֲשֶׁר יָצַר", שֶׁהֲרֵי מִיָּד שֶׁנֵּעוֹר מִשְּׁנָתוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ "אֱלֹהַי נְשָׁמָה" מִדִּינָא דִּגְמָרָא[37], וַ"אֲשֶׁר יָצַר" אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה צְרָכָיו[38]. וּמַה שֶּׁאֵינָהּ פּוֹתַחַת בְּ"בָרוּךְ", הַיְנוּ לְפִי שֶׁהִיא בִּרְכַּת הַהוֹדָאָה.

וּמִכָּל מָקוֹם, טוֹב לְסָמְכָהּ לְבִרְכַּת "אֲשֶׁר יָצַר", כְּדֵי שֶׁתְּהֵא בְּרָכָה הַסְּמוּכָה לַחֲבֶרְתָּהּ[39], שֶׁדַּי לָהּ בְּ"בָרוּךְ" שֶׁבִּתְחִלַּת בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה[40].

ח הַמַּשְׁכִּים לָקוּם[41] וְיוֹדֵעַ שֶׁיִּצְטָרֵךְ עוֹד לִישֹׁן פַּעַם ב' שְׁנַת קֶבַע – יֹאמַר "אֱלֹהַי נְשָׁמָה" בְּלִי חֲתִימָה[42], וּכְשֶׁיִּרְצֶה לִישֹׁן פַּעַם ב' – יֹאמַר בִּרְכַּת "הַמַּפִּיל" בְּלִי פְּתִיחָה, רַק יֹאמַר: "בָּרוּךְ הַמַּפִּיל חֶבְלֵי כוּ'" עַד הַחֲתִימָה וְלֹא עַד בִּכְלָל[43]. וּכְשֶׁיָּקוּם בְּפַעַם ב' – יֹאמַר "אֱלֹהַי נְשָׁמָה כוּ'" עִם חֲתִימָתָהּ[44].

אֲבָל בִּרְכַּת "עַל נְטִילַת יָדָיִם" לֹא יְבָרֵךְ רַק כְּשֶׁקָּם מִמִּטָּתוֹ בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ד'[45].

ט יֵשׁ נוֹהֲגִין שֶׁאַחַר שֶׁבֵּרַךְ אֶחָד בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר וְעָנוּ אַחֲרָיו "אָמֵן" – חוֹזֵר אֶחָד מֵהָעוֹנִים "אָמֵן" וּמְבָרֵךְ גַּם כֵּן כָּל בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר וְעוֹנִין אַחֲרָיו "אָמֵן", וְכַסֵּדֶר הַזֶּה עוֹשִׂין כָּל אוֹתָן שֶׁעָנוּ "אָמֵן" תְּחִלָּה, וְעוֹשִׂין כֵּן כְּדֵי לַעֲנוֹת צ' אָמֵנִים בְּכָל יוֹם[46].

וְאֵין לְעַרְעֵר עֲלֵיהֶם וְלוֹמַר שֶׁכְּבָר יָצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָן בְּ"אָמֵן" שֶׁעָנוּ תְּחִלָּה[47], מִפְּנֵי שֶׁהַמְבָרֵךְ אֵינוֹ מְכַוֵּן לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָן, וַאֲפִלּוּ אִם הָיָה הַמְבָרֵךְ מְכַוֵּן לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָתָן, הֵם אֵינָם מְכַוְּנִים לָצֵאת בְּבִרְכָתוֹ[48].

 

[1] רבנו העתיק הכותרת משו"ע הב"י, אלא ששם אכן מפרש הברכות, ואילו בשוע"ר אינו מפרשם, ואם כן היה לו להשמיט תיבת "ופירושיו". ואכן בכת"י הכותרת היא: "דין ברכת אשר יצר ואלהי נשמה".

[2] ברכות ס, ב.

[3] אף שלא עשה צרכיו.

[4] כדלעיל סי' ד ס"א.

[5] כנוסח ברכת "אשר יצר".

[6] של ברכה לבטלה. דייק לכתוב "הרוצה", ולא שכן צריך לעשות, משום שמן הדין לא אומרים במקרה זה "ספק ברכות להקל", הואיל וכבר נהגו לברך (בדה"ש סי' ה סק"ב).

[7] ולא לפניה, כי מיד שקם צריך ליטול ידיו, כדעת חכמי הזהר, כדלעיל סי' א ס"ז. [או אפילו לפי הטעם של בריה חדשה המובא לעיל סי' ד ס"א, צריך ליטול ידיו מיד בקומו. וההבדל בין טעם הזהר לטעם בריה חדשה הוא, אם צריך ליטול ידיו ליד המיטה או יכול ללכת ליטול ידיו במקום אחר. ודוחק].

[8] כמנהג העולם.

[9] כי הנטילה הראשונה היתה בשביל להעביר רוח רעה, ואילו הנטילה השניה היא בשביל להתקדש כמו כהן, ועליה מברכים (ע"פ תהלה לדוד סי' ד סק"ב, ועיין עוד שם).

ואם עשה צרכיו קודם התפלה אחר שנטל ידיו כראוי ובירך כבר על נטילת ידים – צריך ליטול ידיו שנית לתפלה פעם אחת, אך אין צריך כלי ולא כח נותן ולא מים כשרים, ואין צריך לברך על נטילה זו (פסקי הסידור). ומשמע שאם עשה צרכיו לפני שבירך על נט"י, אזי יש לו ליטול ידיו ע"י כלי ובכח נותן וכו', כי הנטילה הראשונה הלכה לה והברכה היא על הנטילה השניה (בדה"ש סי' יב סק"ט).

[10] משום "הכון לקראת אלקיך ישראל", ראה לקמן סי' צב ס"א לענין תפלה ולענין לימוד תורה.

[11] אוצ"ל: ברכת. או שכולל בזה גם את ברכת "אשר יצר", וכדלקמן ס"ד.

[12] כדלעיל סי' ד ס"א.

[13] שכן התפלה היא במקום קרבן התמיד, כדלקמן סי' פט ס"א, והרי עיקר עבודת הכהן בבית המקדש היתה עבודת הקרבנות.

[14] בפסוקי דזמרה.

[15] בתפלת י"ח. שכן קבעו חכמים (הובא לקמן סי' מו ס"א): "לעולם יסדר אדם שבחיו של מקום תחילה ואח"כ יתפלל".

[16] כלומר, אם לא היתה חובת תפלה בכלל (שהיא עיקר עבודת ה') – לא היה חיוב נטילת ידים. ואף שכתב לעיל סי' ד ס"א שנטילת ידים שחרית לא קשורה לתפלה דוקא, שגם אם אינו רוצה להתפלל עד לאחר כמה שעות צריך ליטול ידיו, יש לומר שאמנם עיקר התקנה היתה בשביל התפלה, אבל אחרי שתקנו ליטול ידים, צריך ליטול מיד בשחרית עבור עבודת כל היום.

[17] ומשמע שההליכה מביתו לבית הכנסת לא הוי הפסק.

[18] כלומר, קודם ברכות השחר.

[19] סעיף ג.

[20] ראה גם לקמן סי' מו ס"ח (לענין ברכת התורה). סי' מז ס"ח (כנ"ל).

[21] כדלקמן סי' מו ס"ג לגבי שאר ברכות השחר.

[22] ראה גם לקמן סי' סט ס"ב (לענין ברכות ק"ש). סי' קכד ס"ו (לענין תפלת י"ח). אך צ"ע דלקמן שם כותב לגבי ברכות השחר: "עכשיו .. מפני עמי הארצות שאינן יודעים לברך נהגו לסדרן בבית הכנסת". ואפשר שיש הבדל בין ברכת על נט"י ו"אשר יצר" שהן שגורות בפי כל, לבין שאר ברכות השחר.

[23] וראה לקמן סי' מו ס"ח שכן יעשה גם בברכת התורה.

[24] לברך בבית.

[25] פסחים ז, ב. וראה גם לקמן סי' מו ס"ג. ועוד.

[26] כי אין הידים נקיות, כדלעיל סי' א' ס"ה וסי' ד' ס"ג. ועד"ז לענין נט"י לסעודה – ראה לקמן סי' קנח סט"ז.

[27] בהליכה מהבית לבית הכנסת.

[28] וכשהן פותחין ב"ברוך" צ"ל גם מלכות בפתיחתן, כדלקמן סי' ריד ס"א.

[29] ראה גם לקמן סי' נד ס"א (לגבי ישתבח). סי' קיד ס"א (לגבי ברכות שבתפלת י"ח). וראה גם סי' קי ס"ז (לגבי תפלת הדרך).

וראה לקמן סי' מז ס"ה שכותב בזה ב' תנאים: א) שלא תהא הברכה שלפניה במטבע קצר, ב) שתהא הברכה השניה סמוכה לה לעולם. וכ"כ לקמן סי' קפח ס"ט.

[30] כנוסח סידורי אשכנז, וכדלקמן סי' ס ס"א. אך בסידור קבע רבנו הנוסח "אהבת עולם". וראה גם לקמן סי' נד ס"א. סי' קיד ס"א.

[31] ש"ברוך" של הברכה הראשונה נמשך גם על הברכה השניה. וראה לקמן סי' ס ס"ג.

[32] ה' אלקינו (שו"ע סי' רכא ס"ב).

[33] "שהורדת לנו, ואלו פינו מלא שירה כים וכו', עד הן הם יודו ויברכו את שמך מלכנו, וחותם: ברוך אתה ה', אל רוב ההודאות" (שו"ע שם). ובסדר ברה"נ לא הובאה ברכה זו, משום מה שכתב הרמ"א שם ס"א שבזמן הזה אין נוהגים בברכת הגשמים, "משום דמדינות אלו תדירים בגשמים ואינן נעצרין כל כך". ולפי זה לכאורה בארץ ישראל שאין הגשמים מצויים תדיר, יש לברך ברכה זו. וראה גם פסקי תשובות סי' רכא סק"א.

[34] שירדו לאחר עצירת גשמים (שו"ע שם ס"א). ונוסח ברכה זו היא למי שאין לו שדה, כמובא שם ס"ב.

[35] ולא ברכה.

[36] כגון ברכה שכולה בקשת רחמים, כדלקמן סי' קי ס"ז: "תפלת הדרך חותמת בברוך ואינה פותחת בברוך, לפי שאינה אלא בקשת רחמים".

[37] ברכות ס, ב. הובא לקמן סי' מו ס"ב.

[38] כדלעיל ס"א.

[39] ראה עד"ז לקמן סי' קי ס"ז לענין תפלת הדרך.

[40] צריך לומר שהסמיכות של "אלקי נשמה" ל"אשר יצר" לא נותנת לברכת "אלקי נשמה" גדר של ברכה הסמוכה לחברתה, שהרי נתבאר לעיל שלשם כך צריכה להיות הסמיכות קבועה ולא עראית. ורק לענין "ברוך" שבתחילת ברכה ראשונה שיהיה נמשך גם לברכה השניה, מועילה הסמיכות למעשה אפילו כשהיא עראית. 

[41] לפני עלות השחר.

[42] מפני שיש ספק אם חייב לברך עתה "אלקי נשמה" כשדעתו לישון פעם שניה, וספק ברכות להקל.

[43] כלומר, שלא יחתום כלל. וגם זה מצד הספק, אם חייב לברך "המפיל" על השינה הב' לאחר שכבר בירך כבר לפני השינה הראשונה.

[44] בפסקי הסידור השמיט רבנו כל הדין הזה, ומשמעות דבריו לכאורה, שאם קם לאחר חצות הלילה – יכול לברך כל ברכות השחר אף אם דעתו לישון עוד אחר כך.

[45] סעיף יד.

[46] כמו שכתבו המקובלים (ראה שו"ת הרמ"ע מפאנו סי' קט) כדי שיהיה בתואר "צדיק", דהיינו: צ' אמנים, ד' קדושות, יו"ד קדישים, ק' ברכות (מחצה"ש). וראה לקמן סי' נה ס"א לגבי י' קדישים.

[47] ואם כן אינם יכולים לברך שוב בעצמם.

[48] והרי הדין הוא ש"אין אדם יוצא ידי חובתו בשמיעת הברכה אפילו ענה אמן אלא אם כן .. נתכוין לצאת בה ידי חובתו, והמברך נתכוין להוציאו" (לקמן סי' ריג ס"ד).

ואף לדברי האומרים שמצוות של דבריהם אין צריכות כוונה, ולכן אף שלא נתכוין המברך להוציאו וגם הוא לא נתכוין לצאת בה – יצא י"ח (כמו שכתב לקמן שם בסוגריים, וכן כתב רבנו בסי' תפט סי"ב) – יש לומר, שכאן בשעה שהשומעים ענו "אמן" על ברכת המברך, היתה דעתם לברך בעצמם ברכה זו, והרי זו כמו כוונה נגדית, שדעתם שלא לצאת בברכת המברך, ובאופן כזה לכל הדעות לא יוצאים י"ח, כדלקמן סי' רצו סי"ז. וכ"כ רבנו במפורש לקמן סי' תפט סי"ד גבי השומע הספירה מחברו, ע"ש.




הוסף תגובה