[1] ראה ספר החינוך בתחילתו שיראת ה' היא מהמצוות שחיובן תמידי.

[2] במהדו"ת ס"א: "חכמים צוו .. לכל אדם להיות צנוע בכל אורחותיו, ולא להתנהג בפריצות, אפילו שלא בפני הבריות, אלא בינו לבין עצמו".

[3] כלומר, ענין הצניעות והבושה הוא כדי להגיע לידי הכנעה לפני ה'. ובמהדו"ת כתב: "צריך לנהוג בצניעות ובושת לפני הקב"ה". ובפסקי הסידור כתב: "עיקר הצניעות הוא מפני הבושה מלפני .. הקב"ה".

[4] כשפושט מלבושיו וחלוקו לישן על מטתו ערום – יזהר לכסות בשרו מעט מעט בסדין תחת חלוקו בטרם יפשיטנו ממקום זה בבשרו, בענין שכשיפשטנו ממקום זה יהיה מקום זה כבר מכוסה בסדין (מהדו"ת ס"ב. ורבנו לא טרח להביאו כאן, משום שהוא מדבר כאן על השכמת הבקר, ואילו פרט זה שייך לשינת הלילה, ובודאי כתבו בסי' ר"מ המדבר על שינת הלילה, אלא שסימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו).

[5] מלשון זה משמע לכאורה שאין זו זהירות המחויבת מן הדין, אך בלשונות רבנו במהדו"ת משמע שהיא חובה מן הדין. וצ"ע.

[6] ובמהדו"ת ס"ב כתב: "כשיקום משינתו ילבש חלוקו מעט מעט תחת הסדין בעודו שוכב, בענין שלא יהיה מעט מבשרו מגולה אפילו רגע אחד שלא לצורך". וראה עוד שם לענין לבישת אנפלאות (=גרביים), שהדבר תלוי במנהג המקום, אם דרכם לגלות חלק זה של הרגליים (לפעמים) או לא. וראה גם לקמן סי' עה סוס"א. סי' צא ס"ה.

[7] ע"פ ישעיה ו, ג. ובמהדו"ת ס"א העתיק כלשון הפסוק.

[8] תהלים קלט, יב. ולכן אפילו כשהוא יחידי בלילה ובחדרי חדרים צריך לנהוג בצניעות, ולא יגלה בשרו אפילו מעט כל מה שדרכו להיות מכוסה בבגדים לעולם (מהדו"ת ס"א. וראה שם ס"ב שהאריך בפרטים נוספים בענין הצניעות). ובפסקי הסידור כתב בקצרה: "צריך להיות צנוע, שלא לגלות בשרו שלא לצורך והכרח, ואפילו בלילה .. מפני הבושה מלפני .. הקב"ה, אשר מלא כל הארץ כבודו, ולפניו כחשכה כאורה".

[9] במהדו"ת ס"ג: "טוב ליזהר לדקדק".

[10] וכיוצא בו (מהדו"ת ס"ג). כלומר, בבגד העליון של האדם, אבל בבגדים פנימיים שאין רואים אותם בחוץ – אין חשש.

[11] ואמרי החלוק (מהדו"ת שם).

[12] משלי ח, לו. ובשבת קיד, א: "אל תקרי משנאי אלא משניאי". במהדו"ת שם: "שלא יהיה בכלל משניאי ח"ו". וראה גם לקמן סי' נג סל"ב.

[13] במהדו"ת שם: "על פי הקבלה יש ליזהר". והוא בשער הכוונות, ענין ברכת השחר.

[14] עיין בשער הכוונות שם סוד הענין.

[15] כדלקמן ס"ד.

[16] גם זה הובא בשער הכוונות שם, אך במהדו"ת השמיט רבנו כל זה. וראה לקמן סי' ד ס"י (לענין נט"י בבקר). וכן בפסקי הסידור סדר נט"י לסעודה ס"ה (לענין נט"י לסעודה). 

[17] במהדו"ת כתב תחילה: "לענין עבודה", והכוונה לעבודת הכהן במקדש בקבלת ונתינת הדם – ראה זבחים כד, א. וצ"ע שרבנו לא הזכירו כאן.

[18] כשחנכו את הכהנים בימי המילואים לעבודת המשכן, היה צריך ליתן את דם האיל הנשחט על בהן ידם ורגלם הימנית – ראה שמות כט, כ. ויקרא ח, כג-כד.

[19] שם יד, יד, יז, כה, כח. שהכהן היה צריך ליתן מדם האשם על בהן יד ורגל ימין של המצורע.

[20] שהיבמה צריכה לחלוץ הנעל מרגל ימין של היבם – ראה יבמות קד, א.

[21] כלומר, כשינעול מנעליו (מהדו"ת שם).

[22] כמו שמצינו בחליצה. ומלשון רבנו שכתב "גם בנעילת מנעלים", מובן שכל שכן בלבישת בגדים. וכן הוא להדיא במהדו"ת שם: "וכן כשלובש חלוקו ושאר מלבושיו – ילבש יד ימין תחילה, וכן במכנסיים ואנפלאות – [ילבש] רגל ימין תחילה". וראה גם לקמן ס"ו לענין רחיצה.

[23] דברים ו, ח. לקמן סי' כז ס"א.

[24] אחרי שנעל נעל ימין.   

[25] וכ"כ במהדו"ת שם. והוסיף שם שהוא הדין גם בלבישת בגדים: "אם יש בהם קשירה – יקשור של שמאל תחלה".

[26] במהדו"ת השמיט תיבת "שלנו".

[27] ואין אומרים שנעליים שאין בהן קשירה נעילתם זוהי קשירתם. ולפי זה אף נעליים שנסגרים ע"י רצועות וכיו"ב, כל עוד שאין קושרים אותן – אין להקדים סגירת נעל שמאל לסגירת נעל ימין.

[28] וכ"כ במהדו"ת שם.

[29] בין יד בין רגל. וצ"ע במהדו"ת שם: "יד ימין תחילה", ואולי משמיענו בזה שיש להקדים יד ימין לרגל ימין.

[30] במהדו"ת שם השמיט: או סך.

[31] במהדו"ת שם הוסיף: "במרחץ".

[32] וכ"כ במהדו"ת שם.

[33] במהדו"ת ס"ה: "ויקום וילך בכפיפת הראש מעט, ולא בקומה זקופה וגרון נטוי, כענין שנאמר (ישעיה ג, טז): ותלכנה נטויות גרון ומשקרות". ובהמשך שם הוסיף: "ומכל מקום לא יכוף קומתו או ראשו יותר מדאי, אלא במידה בינונית, בכדי שיראה את הבא כנגדו בפניו בלי שיזקיף עיניו למעלה יותר מדאי".

[34] במהדו"ת שם הוסיף: "ושיעור הזקיפה, כל שלא יוכלו עיניו לראות למטה בסמוך לרגליו, וצריך מחמת זה לילך בנחת שלא יכשל בהליכתו".

[35] ישעיה ו, ג.

[36] רגלי השכינה (מהדו"ת שם).

[37] מפני כבוד השכינה שלמעלה מראשו (קידושין לא, א).

[38] ומידת צניעות וקדושה הוא, שעל ידי כך ממשיך מורא שמים על ראשו (לקמן סי' מו ס"ב).

[39] משמע שד' אמות זהו מן הדין, ופחות מד' אמות הוא מדת חסידות, אבל לקמן סי' צא ס"ג כתב: "ומדת חסידות הוא שלא לילך ד' אמות בגילוי הראש", דהיינו שכל הענין הוא ממדת חסידות. וכן כתב לקמן סי' מו ס"ב שזה "שלא יהא בגלוי הראש" – "אין איסור בזה מן הדין". 

ובמהדו"ת ס"ו כתב: "ומדת חסידות שלא לילך ד' אמות בגילוי הראש גם בימיהם, שרוב העם היו רגילים לילך לפעמים הרבה בגילוי הראש, מפני החום בימים ההם. ועכשיו בזמן הזה שכולם דרכם לכסות ראשם לעולם – אסור לילך או אפילו לישב בגילוי הראש משום צניעות, שהרי זה כמגלה בשרו המכוסה". ועוד טעם כתב שם: "וכל שכן במדינות אלו שהנכרים נהגו לגלות ראשם וישראלים קדושים נזהרים בזה משום צניעות, א"כ ההולך או אפילו היושב בגילוי הראש כמו הנכרי – הרי זה עובר בלאו דובחוקותיהם לא תלכו".

[40] אך אם משים ידו על ראשו לכסותו – די בכך להיכר, רק שלא יזכיר שם שמים (מהדו"ת שם). וראה לקמן סי' צא ס"ד. סי' רפב ס"ו.

[41] מסתימת הלשון משמע אפילו לפני גיל חינוך.

[42] וכן כתב במהדו"ת שם.

[43] כדי שיהיה עליהם מורא שמים – שבת קנו, ב.

[44] אחרי שקם ממטתו ולבש בגדיו.

[45] יבדוק עצמו אם צריך להתפנות. וכן כתב לקמן סי' צא ס"ג: "יבדוק את עצמו יפה קודם התפלה שלא יצטרך לנקביו אח"כ".

[46] ויטרד בתפלתו (לקמן שם ס"ג). ואם הוצרך לנקביו באמצע התפלה – ראה לקמן שם ס"ב.

[47] ברכות יד, סע"ב.

[48] מי שרוצה לקבל עליו מלכות שמים בקריאת שמע ותפלה באופן מושלם.

[49] לנקביו (רש"י שם). וצריך לומר שהכוונה כאן אף אם אינו צריך להתפנות ממש, אבל אם היה צריך להתפנות, הרי מפורש הדין לקמן סי' צא ס"ב: "אל יתפלל עד שיפנה, משום שנאמר הכון לקראת אלקיך ישראל".

[50] כדלקמן סי' ד ס"א וסי' ו ס"א. בגמרא שם מובא גם: "ויניח תפילין", והביאו רבנו לקמן סי' לח סעי' ז, ט. סי' סו סעי' ג, יא. אך כאן אינו שייך, ולכן השמיטו.

[51] ברחוב.

[52] להתפנות במקום רחוק מהישוב, ולא יסתכן.

[53] ויקרא רבה יט, ד (לגירסת האור זרוע ח"ב סי' מג).

[54] קהלת י, יח.

[55] זהו הפירוש "ובשפלות ידים".

[56] פצעים.

[57] שילבש בגדים המכסים כל גופו (חוץ ממה שהרגילות לגלותם, כמו פנים וידים).

[58] ושלא ילך ברגליים יחפות. וראה לקמן סי' מו ס"ה.

[59] פסחים דף קיג, ב.

[60] בגמרא שם "מנודין", ואדה"ז דייק לכתוב "כמנודה". ויש לומר כוונתו שאין הקב"ה מנדה אדם שאין לו מנעלים, אלא האדם ההולך בלא מנעלים – מראה עצמו כאילו הוא מנודה מהקב"ה.

[61] שבת קכט, א. וברש"י שם: "שאין לך ביזוי מן המהלך יחף בשוק".