רא"ש מסכת סוכה פרק א 

סימן א
א [דף ב ע"א] סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ורבי יהודה מכשיר. ושאינה גבוהה י' טפחים ושאין לה שלש דפנות ושחמתה מרובה מצלתה פסולה:
גמ' מה"מ אמר רבה אמר קרא למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שהוא דר בסוכה מאי טעמא משום דלא שלטא ביה עינא. ורבי זירא אמר מהכא וסוכה תהיה לצל יומם מחורב עד עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יושב בצל סוכה אלא בצל דפנות. רבא אמר מהכא בסוכות תשבו שבעת ימים אמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירת עראי עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי. פי' ראויה לעמוד בבנין עראי הלכך אפילו אי עביד קבע כגון שסיכך על מחיצות של ברזל שפיר דמי למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא קבע. [דף ב ע"ב] לרבה דאמר למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שדר בסוכה משום דלא שלטא ביה עינא אם היו דפנות מגיעות לסכך כיון דשלטא ביה עינא אף על גב דגבוה מעשרים אמה ולמעלה כשירה. ולרבי זירא דאמר למעלה מעשרים אמה אין אדם יושב בצל סוכה אלא בצל דפנות אי אית בה יותר מד' אמות כיון דרויחא איכא צל סוכה וכשירה. ולרבא דאמר למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע לית ליה תקנתא אלא בין דפנות מגיעות לסכך בין אין דפנות מגיעות לסכך בין יש בה יותר מד' אמות בין אין בה יותר מד' אמות כיון שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה. איכא מ"ד הלכתא כרבה דהא בכל מילי כרב עבד (שבת דף כב א). ואנן מסתברא לן דהלכתא כרבא דקי"ל סוכה דירת עראי בעינן ורבי יהודה דמכשיר ס"ל דסוכה דירת קבע בעינן פי' דמכשיר אף בדירת קבע ולית הלכתא כותיה ואי הוו דפנות מגיעות לסכך כ"ש דהוה ליה דירת קבע. ועוד דהא סוגיא בענין סוכה ע"ג סוכה כוותיה. וכן פסק הר"ז הלוי ז"ל כרבא דבתראה הוא ואפילו לאביי דאקשי עליה הא קבליה לטעמא מדאשכחן לאביי דאמר רבי ורבי אושעיא וכו' כולהו סבירא להו סוכה דירת קבע בעינן. ומינה שמעינן דטעמא דרבנן משום דבעינן דירת עראי. אף על גב דחשו לה לקושיא דאביי כדאמר כולהו כרבא לא אמרי משום קושיא דאביי מ"מ כיון דאביי גופיה קבליה לטעמא דרבא כדאמר הלכך דרבא עדיף ועליה סמכינן ע"כ. ולאו ראיה היא כמו שפירש ר"י לקמן (דף ז ב) דהא דחשיב לרבי יהודה לא משום דאסקינן לעיל טעמא דרבנן דפסלי משום דבעינן דירת עראי דהא אביי דהכא הוא דאקשיה ליה לרבא לעיל דאית ליה ההוא טעמא אבל מ"מ אמת הוא דלמעלה מעשרים אמה לא קיימא בלא קבע. ואמרינן נמי בפרק הישן (דף כא ב) רבי יהודה לטעמיה דאמר סוכה דירת קבע בעינן ודייקא מהא דמכשר למעלה מעשרים. וכן פסק הרי"ץ גיאות ז"ל כרבא וכן ה"ר ישעיה דטרנ"י. אבל בעל העיטור פסק כרבה ולא נראו לי דבריו:
[דף ג ע"א] אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב הונא הלכה צריכה שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו והיינו ז' טפחים על ז' טפחים דגברא באמתא יתיב ושולחנו טפח כדאיתא בירושלמי (פרק הישן הלכה ח) כמה כדי שולחן טפח. א"ל רבי אבא דאמר לך מני ב"ש היא. בסדר רב עמרם פסק בשש מקומות הלכה כב"ש והך דהכא שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו חדא מינייהו ואף על גב דאמר בפרק קמא דברכות (דף יא א) אמר רב יוסף עשה כב"ש לא עשה ולא כלום ומייתי ראיה מעובדא דרבי יוחנן בן החורני שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ההיא בסוכה גדולה איירי ופליגא בתרתי כדמסיק בשמעתין. בגדולה הלכה כב"ה דלא גזרינן שמא ימשך אחר שולחנו אבל בקטנה הלכה כב"ש כדפסיק הכא וכן משמע הלשון צריכה שתהא מחזקת ומיירי שהוא ושולחנו בתוך הסוכה ולא שייך הכא טעמא שמא ימשך אלא בשיעור הכשר סוכה קא מיפלגי אבל בסוכה גדולה והוא יושב על פתח הסוכה רחוק מן הדפנות ושולחנו בתוך הבית איכא למיחש שמא ישכח ישיבת הסוכה וימשך אחר שולחנו. ובהא הלכתא כבית הלל וכן כתב רי"ץ גיאות ז"ל והר"ז הלוי ז"ל ובעל העיטור. אבל הרב אלפסי סבר דחד טעמא לתרוייהו ובשניהם פסק כב"ש וכ"כ ה"ר ישעיה דטרנ"י ואין דבריו נראים דלישנא שתהא מחזקת לא משמע הכי. ועוד מדקתני בברייתא רבי אומר כל סוכה שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות פסולה וחכמים אומרים אפילו אינה מחזקת אלא כדי ראשו ורובו (ושולחנו) כשירה דמשמע דומיא דארבע אמות שגם שולחנו בתוך הסוכה ואפ"ה פסל ת"ק דאידך ברייתא אלמא לאו משום שמא ימשך:

סימן ב
ב היתה גבוה מעשרים ובא למעטה. מיעטה בכרים וכסתות לא הוי מיעוט. [דף ד ע"א] ואף על גב דבטלינהו בטלה דעתו אצל כל אדם. תבן ובטלו הוי מיעוט וכ"ש בעפר ובטלו. תבן סתם ועפר ועתיד לפנותו כ"ע לא הוי ביטול. תבן ואין עתיד לפנותו או עפר סתם פלוגתא דרבי יוסי ורבנן לרבנן לא בטיל לרבי יוסי בטל. והלכה כרבנן. כל ביטול דשמעתין פרש"י לז' הימים. ור"ח ורבינו אבי העזרי פירשו עד עולם ונראה כפירוש רש"י דביטול דהכא כל זמן מצות סוכה דומיא דמיעוט דכותל וחריץ שבין ב' חצירות דפרק חלון (דף עז ב) דלא בעי ביטול אלא באותה שבת דקאמר התם דדבר שאינו ניטל בשבת ממעט אבל דבר הניטל אינו ממעט:

סימן ג
ג היתה גבוה מעשרים אמה והוצין יורדין לתוך עשרים אם צלתן מרובה מחמתן כשירה ואף על פי שמקצת הסכך הויא מלמעלה הא אמרינן בפ"ק דעירובין (דף ג ב) חלל סוכה תנן חלל מבוי תנן והכי פירושו הוצין יורדין לתוך כ' כלומר שמגיעות עד חלל כ' כשירה ואם לאו פסולה דכמאן דליתנהו דמי נמצא שאין הסכך מגיע עד חלל כ'. היתה גבוה למעלה מי' והוצין יורדין לתוך י' סבר אביי למימר אם חמתה מרובה מצלתה כשירה דכמאן דליתנהו דמי ואיכא חללה י'. א"ל רבא האי דירה סרוחה היא ואין אדם דר בדירה סרוחה. היתה גבוה מכ' אמה ובנה בה איצטבא כנגד דופן האמצעי על פני כולה ויש בה הכשר סוכה כשירה פרש"י כשירה כל הסוכה אפילו מן האיצטבא והלאה דמונין (מנין) חללה מראש האיצטבא למעלה ונמצא דופן האמצעי כולה כשירה ודפנות הצדדין ברוחב האיצטבא הוכשרו בה והרי כאן סוכה קטנה כשירה ואמר לקמן (דף יט א) פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה ומפרשינן ליה אם יש הכשר סוכה ביחד ועוד יש בסוכה משם והלאה פסל דהיינו סכך העשוי מפסולת גורן ויקב ויוצא מהכשר סוכה שאין לו הכשר דפנות נידון כסוכה וכל הסוכה כמו שהיא גדולה כשירה. והקשה ה"ר ישעיה דהא דאמרינן לקמן (שם) פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה היינו היכא דאית ליה הכשר דפנות אלא דלא מוכחא מילתא כולי האי מש"ה נידון כסוכה אבל הכא דמן האיצטבא והלאה גבוהה יותר מכ' אמה מהיכי תיתי לה הכשר אילו סוכה המסוככת חציה בסכך כשר וחציה בסכך פסול אף על פי שיש שיעור הכשר בסכך הכשר היושב תחת סכך פסול מי יצא ידי חובתו ה"נ הכא דכל למעלה מכ' סכך פסול וכשפודין של ברזל דמי. ופירש הוא דאינה כשירה אלא על האיצטבא ועוד לא דמי לפסל דהתם הדופן הקצר נמשך כנגד האורך כדאמר שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח אבל הכא היכא אשכחן שיהא נמשך ונימא חפירה כמאן דמליא דמי. ונ"ל לקיים פירוש רש"י דהא דאמרינן לקמן גבי פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה ומשכה חד דופן בהדיה מדקרי ליה פסל היוצא מן הסוכה על כרחין שאר שתי הדפנות לא שייכי להאי יוצא דאי שייכי ליה הרי יש ב' מחיצות שלימות ואחת קצרה כדין הכשר סוכה ובכלל הסוכה הוא אלא כדפרשינן לקמן דאחר שעשה מחיצה השלישית ארוכה באורך סוכתו אף על פי שהיה לו די בז' טפחים גלי בדעתיה מה שאינו בין ב' המחיצות אינו בכלל סוכתו ואין לפסל היוצא אלא מחיצה אחת אפילו הכי נידון כסוכה ועוד הא אמרינן לקמן לחד פירוש אם רובה צלתה מרובה מחמתה ומיעוטה חמתה מרובה מצלתה מותר לאכול בה אף באותו מיעוט אף על פי שאינה מסוכך כהילכתה ומה שהקשה מסוכה שחציה סכך פסול לא דמי דסכך למעלה מכ' לא מיקרי סכך פסול כדפירש ר"ת כיון דמין כשר הוא ואינו נפסל אלא מחמת גובהה הלכך כיון דמקצתו כשירה אידך נידון כפסל היוצא מן הסוכה:
בנה בה איצטבא מן הצד אם אין משפת האיצטבא ולכותל ד' אמות כשירה ואם לאו פסולה (וזו היא צורתה) /במקור מופיע שרטוט/ כשאין ד' אמות משפת האיצטבא עד הכותל השני כשירה דאמרינן דופן עקומה* פירש רש"י רואין סכך עליון המחובר לדופן הרחוק כאילו מן הדופן עצמו ועקום עד כנגד האיצטבא ומכאן מודדין את גובהה משפת האיצטבא ולמעלה ואף על פי שמתחתיו נמשך כלפי חוץ הואיל וראשו אינו כלה ע"כ זהו גובה חללו והרי נתמעט חלל מתחתיו ע"כ. ולא הכשיר רש"י כל הסוכה שהרי אין לה סכך כיון דרואין את הסכך כאילו הוא כותל עקום:

סימן ד
ד בנה איצטבא באמצע אם יש משפת איצטבא ולכותל ארבע אמות לכל צד פסולה פחות מכאן כשירה דאמרינן דופן עקומה לכל צד. כתב רי"ץ גיאות ובלבד שלא תהא איצטבא גבוה מי' טפחים דרשות אחרת היא. ולא ידענא טעמא מאי נ"מ דרשות אחרת היא כיון דאמר דופן עקומה מכל צד הרי איצטבא מוקפת מחיצות ומובדלת משאר הסוכה ודמיא לסוכה העומדת בראש הגג דרשות אחרת היא לגבי חצר ובעל העיטור הכשירה גם כן אפילו גבוה י':

סימן ה
ה היתה פחותה מי' וחקק בה להשלימה לעשרה אם יש משפת חקק ולכותל ג' טפחים פסולה. [דף ד ע"ב] ואם לאו כשירה היתה גבוה מכ' אמה ובנה בה עמוד גבוה עשרה ובו הכשר סוכה סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתא אמר ליה רבא בעינן מחיצות הניכרות וליכא. כתב רי"ץ גיאות ז"ל אף על פי שעומד העמוד בתוך ד' אמות של דפנות פסולה דכיון שחלק רשות אחרת לעצמה לא מתכשר אלא במחיצות ואזיל לטעמיה שכתב דאין האיצטבא גבוה עשרה ולפי מה שכתבתי מיירי הכא שמופלג העמוד מן המחיצות ארבע אמות*:

סימן ו
ו ת"ר נעץ ארבע קונדיסין על הגג וסכך על גבן. רבי יעקב מכשיר. וחכמים פוסלין. אמר רב הונא מחלוקת על שפת הגג. דרבי יעקב סבר אמרינן גוד אסיק מחיצתא. ורבנן סברי לא אמרינן גוד אסיק מחיצתא. אבל באמצע הגג דברי הכל פסולה. ור"נ אמר באמצע הגג מחלוקת ופלוגתייהו ברואין כדאיתא באידך ברייתא דרבי יעקב מכשיר במחיצה טפח. איבעיא להו באמצע הגג מחלוקת אבל על שפת הגג דברי הכל כשרה. או דלמא בין בזו ובין בזו מחלוקת תיקו וכיון דסלקא בתיקו עבדינן לחומרא כרבנן דפסלי בזו ובזו ואליבא דר"נ ולכך השמיטה הרב אלפס ז"ל. אבל רי"ץ גיאות ז"ל כתב דרב שרירא גאון לא גריס לאיבעיא להו אלא הכי גרסי' ור"נ אמר באמצע הגג מחלוקת אבל על שפת הגג דברי הכל כשירה ופסקינן כר"נ. וכן כתב (הרמב"ן) [הרמב"ם] ז"ל נעץ ד' קונדסין על ד' זויות הגג וסיכך על גבן הואיל והסכך על שפת הגג כשירה ורואין את המחיצות התחתונות כאילו עולות למעלה על שפת הסיכוך ובכל הספרים שלנו ישנה הבעיא הלכך לא סמכינן אגירסת רב שרירא להקל וכן פסקו רבינו ישעיה וה"ר אבי"ה ז"ל. דבין באמצע ובין על שפת הגג פסולה:
[דף ו ע"ב] ושאין לה שלשה דפנות. ת"ר שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח ור"ש אומר שלשה כהלכתן ורביעית אפילו טפח. וקי"ל כרבנן ואותו טפח היכן מעמידו [דף ז ע"א] א"ר סימון אריב"ל עושה טפח שוחק ומעמידו בפחות משלשה סמוך לדופן. אמר רב יהודה סוכה העשויה כמבוי כשירה פי' דופן מכאן ודופן מכאן והיא מפולשת כמבוי המפולש ואותו טפח מעמידו לכל רוח שירצה א"ר סימון אריב"ל עושה פס ד' ומשהו ומעמידו בפחות מג' סמוך לדופן מ"ש התם דסגי לה בטפח שוחק ומ"ש הכא בסוכה העשויה כמבוי דבעי' פס ד' ומשהו התם דאיכא ב' דפנות דעריבן סגי להו בטפח שוחק הכא דליכא ב' דפנות דעריבן אי איכא פס ד' ומשהו אין ואי לא לא. ואמר רבא ואינה ניתרת אלא בצורת הפתח אהיכא דעריבן מחיצות קאי ופרש"י (אהיכא דעריבן מחיצות קאי) שחולק הטפח לשנים ומעמיד חצי טפח אצל הכותל הדרומי והחצי טפח האחר מעמידו כנגד סוף כותל מערבי ונותן קנה על שני חצי הטפחים ונמצא כל דופן שלישי סתום בצורת הפתח ואף על גב דלענין שבת וכלאים סגי בקנה כל דהו מכאן וקנה כל דהו מכאן גבי סוכה הלכתא גמירי לה דבעי' טפח בדופן שלישי כדאיתא בברייתא לעיל ורבא גמר מרבותיו שאותו הטפח צריך לעשות ממנו צורת הפתח. איכא דאמרי אמר רבא וניתרת נמי בצורת הפתח אם ירצה יעשה טפח שוחק כמו ששנוי בברייתא ואם ירצה יעשה קנה כל דהו מכאן וקנה כל דהו מכאן וקנה על גביהן לאורך כל דופן שלישי והברייתא הזכירה טפח כ"ש צורת הפתח דחשיב מחיצה לענין שבת וכלאים. ואיכא דאמרי אמר רבא וצריכה נמי צורת הפתח עם הטפח השנוי בברייתא ויעמיד קנה בסוף הכותל וישים קנה עליו ועל הטפח. פי' הרי"ף אם היתה סוכה בב' דפנות להך לישנא דאמרת אינה ניתרת אלא בצורת הפתח לא איכפת לן בטפח שוחק בין ישנו בין אינו. ולהך לישנא דאמרת וניתרת נמי בצורת הפתח ניתרת באחת מהן או בצורת הפתח או בטפח שוחק ולהך לישנא דאמרת וצריכה נמי צורת הפתח אינה ניתרת אלא בשתיהם בצורת הפתח ובטפח שוחק והלכתא צריכה צורת הפתח וטפח שוחק דאמר רב אשי אשכחנא לרב כהנא דעביד לה טפח שוחק באמצע וקא עביד נמי צורת הפתח מן הצד א"ל לא סבר לה מר להא דרבא דאמר וניתרת נמי בצורת הפתח אמר ליה כאידך לישנא סבירא לי וצריכה נמי צורת הפתח מה שכתב האלפסי להך לישנא דאמרת אינה ניתרת אלא בצורת הפתח לא איכפת לן לטפח שוחק בין ישנו בין אינו יש לומר בין ישנו במקום אחד בין אינו במקום אחד אלא חלוק לשנים לעשות ממנו צורת הפתח אבל לא מצית למימר דלית ליה כלל וסגי בצורת הפתח קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן כמו בשבת וכלאים דא"כ למה הוזכר טפח בברייתא. וסוכה העשויה כמבוי הוה מסתברא למימר כיון שצריך בדופן השלישי פס ד' ומשהו ויש בו הכשר סוכה כשאתה מעמידה בפחות משלשה סמוך לדופן אין צריך צורת הפתח ויש שפסקו כך וי"א מדקאמר הגמרא מ"ש התם דסגי ליה בטפח שוחק ומ"ש הכא וכו' ומשני גמרא התם דאיכא שתי דפנות דעריבן סגי בטפח שוחק וכו' אלמא יתרון התיקון במחיצות גרועות דלא עריבן משוי אותן למחיצות טובות להתיר בתיקון גרוע ושקולין הם לענין צורת הפתח וסברא הראשונה יותר חזקה ובריאה אלא שהרב אלפסי ז"ל אית ליה סברא אחרונה כמו שאפרש וצריכין אנו לילך אחריו *וכן כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ד מהלכות סוכה ה"ג):

סימן ז
ז שתים כהלכתן ושלישית וכו'. אמר רבה וכן לשבת מיגו דהוי דופן לענין סוכה הוי נמי מחיצה לענין שבת. הרב אלפסי השמיט מימרא זו דרבה וכתב ב' מימרות אחרות דרבה והיינו טעמא משום דפסק דבעי נמי צורת הפתח ומילתא דפשיטא היא כיון דאיכא שלשה מחיצות מעלייתא דאמרינן מגו ואם איתא דסוכה העשויה כמבוי לא בעיא צורת הפתח לא היה לו להשמיט מימרא זו:

סימן ח
ח תניא דופן סוכה כדופן שבת. ירושלמי יש דברים כשרים בסוכה ופסולין במבוי פסולין בסוכה וכשרין במבוי דוקרנין כשרים בסוכה ופסולין במבוי ותני' כן הביא ד' דוקרנין וסיכך על גבן במבוי פסול בסוכה כשירה שתי דפנות כשירות בסוכה ופסולות במבוי. ותני כן שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח ובמבוי עד שיהא מגופף מאבע רוחותיו. רחב מעשר אמה בסוכה כשרה במבוי פסול. חמתה מרובה מצלתה בסוכה פסולה ובמבוי כשר. תניא דופן סוכה כדופן שבת ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו ג"ט. יתירה שבת על הסוכה שהסוכה ניתרת בטפח ובשבת אינה ניתרת אלא בעומד מרובה על הפרוץ פי' אם הי' בהיקף פתחים שאין בהן צורת הפתח מצטרפין עם הפרוץ לבטל העומד מה שאין כן בסוכה דהא סגי ליה בב' כהלכתן וכו' ואפילו יש בב' הדפנות פתחים הרבה ואין להן צורת הפתח [כן פירש"י] והרמב"ם ז"ל כתב (שם הל' י"ב) ובלבד שלא יהא שם פתח יותר על עשר אבל אם היה שם פתח יותר על עשר אף על פי שיש לו צורת הפתח צריך שלא יהא פרוץ מרובה על העומד. וכן כתוב בספר המצות*. ודברי תימה הן דהא תנן ואם יש לו צורת הפתח אין צריך למעט ואין הלכה כרב דאמר אתנייה צריך למעט ואין חילוק בצורת הפתח בין עשר ליותר מעשר:

סימן ט
ט [דף ז ע"ב] אמר רבה סיכך על מבוי שיש לו לחי מצד אחד כשרה. פירוש מבוי מפולש ויש לו לחי מצד אחד ומצד השני אין בו תיקון כשרה הסוכה בשבת אבל לא בחול. ואליבא דרב יהודה דאמר פ"ק דעירובין (דף יב ב) מבוי שאינו ראוי לשיתוף פי' שהוא מפולש הכשירו בלחי הזורק לתוכו חייב. הכשירו בקורה הזורק לתוכו פטור. דקסבר לחי משום מחיצה וקורה משום היכר ואף על גב דבשבת דעלמא אסור לטלטל במבוי כיון שהוא פרוץ ברוח רביעי. משום מצות סוכה התירו לטלטל כמו שהתירו גבי פסי ביראות. ואף על גב דקאמר התם רבה אמר אחד זה ואחד זה משום היכר. רבא גרסינן התם שהיה תלמידו של (רב יהודה) [רבה]. אמר רבא סיכך על גבי פסי ביראות כשרה בשבת דסוכה. דמגו דהוי דופן לשבת הוי נמי דופן לסוכה. ואף על גב דלא התירו אלא לעולי רגלים ולעולי רגלים נמי לא התירו אלא לבהמתם אבל אדם מטפס ועולה ומטפס ויורד. משום מצות סוכה התירו אף לטלטל בשבת דסוכה. וכן כתב רי"ץ גיאות ז"ל שמותר לטלטל בה מידי דהוה אשתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח. וראבי"ה ז"ל כתב ואפי' לא נתקן להתיר ביראות כגון שאין בור כיון דאם היה שם בור היה נידון משום מחיצה ושרי ובחצר אם עשה כיוצא בו רפיא בידי אם היתה כשירה. ואית מרבותינו שנסתפקו בדברים הללו ע"כ. וצריכא דאי אשמועינן מבוי שיש לו לחי דאית ביה שתי דפנות מעלייתא אבל פסי ביראות דליכא שתי דפנות מעלייתא אימא לא צריכא. ואי אשמועינן פסי ביראות דאיכא שם ד' מחיצות אבל מבוי שיש לו לחי דליכא שם ד' מחיצות אימא לא צריכא:

סימן י
י ושחמתה מרובה מצלתה. ת"ר מחמת סכך ולא מחמת דפנות. רבי יאשיה אומר אף מחמת דפנות. אמר אביי רבי יאשיה ורבי ורבי יהודה ור"ש ורבן גמליאל ובית שמאי ור"א אחרים כולהו סבירא להו סוכה דירת קבע בעינן. רבי יאשיה הא דאמרן. רבי הא דתניא רבי אומר כל סוכה שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות פסולה. רבי יהודה דתניא סוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה ורבי יהודה מכשיר. ר"ש דתנן שתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח ר' שמעון אומר שלשה כהלכתן ורביעית אפילו טפח. רבן גמליאל דתניא העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה רבן גמליאל פוסל ורבי עקיבא מכשיר. ב"ש דתנן מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין ובית הלל מכשירין ר"א דתנן העושה סוכתו כמין צריף ושסמכה על הכותל רבי אליעזר פוסל מפני שאין לה גג וחכמים מכשירין. אחרים דתניא אחרים אומרים סוכה העשויה כשובך פסולה לפי שאין לה זויות אף על גב דקי"ל דכל כי האי גוונא שיטה היא ולית הלכתא כחד מינייהו. הכא איכא תרתי מינייהו דהלכתא נינהו. ההיא דהעושה סוכתו כמין צריף דקי"ל דמתני' יחידאה היא (לקמן דף יט ב) וברייתא איפכא תניא ר"א מכשיר וחכמים פוסלין. ולאו משום דסברי רבנן דסוכה דירת קבע בעינן אלא היינו טעמא דפוסלים רבנן דשיפועי אהלים לאו כאהלים דמו. ואידך מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית דקיימא לן הלכתא כב"ש. וטעמא דב"ש לא שום דבעינן דירת קבע אלא טעמא דידהו גזירה שמא ימשוך אחר שולחנו ולמעלה (סס"א) כתבתי דאין הלכה כב"ש בהא:

סימן יא
יא [דף ח ע"ב] אמר ר' לוי משום רבי מאיר שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו הפנימית אינה סוכה וחייבת במזוזה. החיצונה סוכה ופטורה מן המזוזה. ותיהוי חיצונה בית שער לפנימית ותחייב במזוזה. משום דלא קביעי:

סימן יב
יב ת"ר סוכת נכרים נשים בהמה כותים סוכה מ"מ כשרה ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה אמר רב חסדא והוא שעשאה לצל להתלונן תחתיה מחורב וממטר. אבל לצניעותא בעלמא אין שם סוכה עליה. ורבינו תם פי' שעשאה לצל ולא מעובה להגן מן המטר וכן סוכת רקב"ש רועין קייצין בורגנין שומרי פירות כשרה. ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה. א"ר חסדא מאי כהלכתה והוא שעשאה לצל:

סימן יג
יג [דף ט ע"א] מתני' סוכה ישנה בית שמאי פוסלין וב"ה מכשירין איזהו ישנה כל שעשאה קודם לחג שלשים יום אבל אם עשאה לשם חג אפילו מתחלת השנה כשרה. ירושלמי (הלכה ב) תני צריך לחדש בה דבר. וכמה חבריא אמרו טפח רבי יוסי אומר כל שהוא. מ"ד כל שהוא ובלבד שתהא על פני כולה*. כתב בעל העיטור ש"מ חידוש בגופה בעינן. ודלא כבעל הלכות שכתב מיכנשא ומימך בסתרקי הוי חדוש דהא ליכא סוכה דלא יכול לחדושי בה האי חדוש:
גמ' מאי טעמא דב"ש אמר קרא [שבעת ימים לה'] (חג הסוכות תעשה לך) עשה סוכה לשם חג. וב"ה ההוא מיבעי ליה לכדרב ששת דאמר משום ר"ע מנין לעצי סוכה שאסורים כל שבעה ת"ל חג הסוכות שבעת ימים לה'. ותניא ר"י בן בתירא אומר מנין שכשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה ת"ל חג הסוכות לה' מה חגיגה לה' אף סוכה לה' וקשה דמשמע הכא דעצי סוכה אסירי מדאורייתא ודרשה גמורה היא מדפריך וב"ש נמי מיבעי ליה להכי ובפרק כירה (דף מה א) משמע דלא אסירי אלא מדרבנן דמייתי ראיה התם דר"ש אית ליה גבי נר מתוך שהוקצה למצותו הוקצה לאיסורו מהא דתניא אין נוטלין עצים מן הסוכה ביום טוב ור"ש מתיר ושוין בסוכת חג בחג שהיא אסורה. ובפרק המביא כדי יין (דף ל ב) מייתי האי דרשה דהכא ואפילו הכי משמע בסוף שמעתא דהתם דלא אסירי אלא מטעם מוקצה. וקאמר עצי סוכה דחיילא קדושתא עלייהו אתקצאי לשבעה וי"ל דהא דאסירי מדאורייתא היינו בעודה קיימת והא דמשמע התם דלא אסירי אלא מדרבנן היינו אחר שנפלה ובטלה מצותה. ורבינו תם תירץ דעצים של הכשר סוכה חלה קדושה עלייהו ואסירי מדאורייתא אבל היותר מכדי הכשר סוכה לא מיתסרי אלא מדרבנן והאי דאסירי עצי סוכה היינו דוקא הסכך אבל עצי הדפנות משרי שרי דכל מאי דדרשינן מחג הסוכות היינו דוקא בסכך כדלקמן (דף יב א) גבי פסולת גורן ויקב. ודלא כהרמב"ם ז"ל (פ"ו מהל' סוכה הלכה ט"ו) שכתב עצי סוכה אסורים כל (שבעת) [שמונת] ימי החג בין עצי דפנות בין עצי סכך ואין ניאותין מהן לדבר אחר כל ימי החג:

סימן יד
יד [דף ט ע"ב] מתני' העושה סוכה תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית:
גמ' אמר רבא לא שנו אלא באילן שצלתו מרובה מחמתו אבל חמתו מרובה מצלתו כשרה. ואמאי והא קא מצרף סכך פסול בהדי סכך כשר. אמר רב פפא כשחבטן. פרש"י השפיל ענפיו למטה על הסכך והרי הן מעורבים עם סכך כשר ואין נראין בעין וסכך כשר רבה עליו ומבטלו דמדאורייתא כל מילי ברובא בטל [א"ה מאי למימרא] מהיכי תיתי למפסל ומשום שני סככין ליכא דהא חד סככא הוא ולא משום מחובר איכא דהא בטיל ליה ברובא [מהו דתימא נגזור היכא דחבטן אטו היכא דלא חבטן קמ"ל דלא גזרינן] ומיירי שאין הסוכה צלתה מרובה מחמתה אלא מחמת אילן הפסול שמשלימו דאי צלתה מרובה מחמתה בלא אילן לא מיפסלא מחמת צירוף סכך פסול כיון דכי שקלת ליה לפסול אכתי צלתה מרובה וכן משמע לשון צירוף להשלים השיעור כמו שני סדינין מצטרפין (לקמן דף יד א) והכי אמרינן לעיל (דף ד א) היתה גבוהה מעשרים והוצין יורדין לתוך עשרים אם צלתה מרובה מחמתה כשירה ועוד מכשרינן לקמן (דף טו א) המקרה בשפודין או בארוכות המטה כשיש ריוח ביניהם כמותן ואף על גב דלא שייך בהו ביטול ברוב כיון דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ולא מיערבא ולא מיפסלא משום דמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר כיון דכי שקלת ליה סגי בכשר אבל רבינו אבי העזרי כתב בשם ריב"א אם לא חבטן אפי' חמתו של האילן מרובה מצל האילן והסוכה צלתה מרובה מחמתה פסולה שהרי הצל הוא מן האילן ולא מן הסוכה שאם ניטל סכך הסוכה אכתי איכא מצל האילן ל"ש קדים האילן לסוכה ולא שנא קדמה הסוכה לאילן כיון שמונחין (על) ענפי האילן כנגד סכך הכשר ומיהו אם הוא כך שענפי האילן אינן מצילין כנגד הסכך אלא כנגד האויר שבין סכך הכשר כשרה. ובצלתה מרובה מחמתה אין צל האילן פוסל הואיל ואינן מכוונין ויש בכשר כשיעור אם ניטל הפסול והפסול חמתו מרובה ע"כ וההיא דהוצין לא מקרי סכך פסול דגובהה גורם כמו שפירש ר"ת:

סימן טו
טו מתני' סוכה על גבי סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה ורבי יהודה אומר אם אין דיורים בעליונה אף התחתונה כשרה:
[דף י ע"א] גמ' כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא אם אין התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות של העליונה התחתונה כשרה ואף רבנן מודו בהא דכמאן דליתא דמיא אלא דפליגי ביכולה לקבל על ידי הדחק רבנן סברי כיון דיכולים לישב על התחתונה ע"י הדחק ולאכול בעליונה מקרי העליונה סוכה ומיפסלא התחתונה משום סוכה שתחת סוכה ורבי יהודה סבר כיון שאינו יכול לאכול בעליונה אלא על ידי הדחק לא מקרי סוכה ליפסל התחתונה. ור"י לטעמיה דבעינן דירת קבע ורבנן נמי לטעמייהו וזהו מה שכתב הרב אלפסי למעלה (סימן א) סוגיא דשמעתין דסוכה תחת סוכה מוכח כרבא דמפרש טעמא דמתני' משום דירת עראי דבמתני' דהכא פליגי נמי בהכי. וכמה יהא בין סוכה לסוכה ותיפסל התחתונה אמר רב הונא טפח שכן מצינו באהל הטומאה טפח רב חסדא ורבה בר רב הונא דאמרי תרוייהו ד' טפחים שלא מצינו מקום חשוב בפחות מארבעה ושמואל אמר עשרה כהכשרה כך פסולה מה הכשרה בעשרה אף פסולה בעשרה. כתב בעל העיטור מסתברא דהלכה כרב חסדא ורבה בר רב הונא דרבים נינהו ועוד מדאיפלגי ר"נ ורבה בר רב הונא בנויי סוכה המופלג ממנה ד' דר"נ מכשיר [ור"ח] ורבה בר רב הונא פוסלים משמע דלא מכשיר ר"נ אלא בנויי סוכה דכיון דלנוי יהבינהו התם לא בטלי הסכך מלמעלה מהן אבל בסוכה על גבי סוכה סבר רב נחמן דבהפלגת ד' מיפסלא כרב חסדא ורבה בר רב הונא הלכך הא דתנן סוכה על גבי סוכה העליונה כשרה והתחתונה פסולה אף על פי שאינה ראויה לדירה שאין בה עשרה פסולה וליתא לדשמואל ומיהו בעינן שתהא ראויה לקבל כרים וכסתות של עליונה ע"י הדחק אבל אינה יכולה לקבל דירה סרוחה היא ע"כ. וכן פסק הרב אבי"ה והר"ז הלוי ז"ל מהך פלוגתא דלקמן ואינו נראה לי כלל ראיה מהך דלקמן דודאי יש לדקדק ממנו דסכך פסול שתחת סכך כשר פוסל את סכך הכשר בהפלגת ד' היינו דומיא דנויי סוכה שהן פסולין לסכך ולא פסלי לר"נ בהפלגת ארבעה משום דלנוי עשאן ובטלן לגבי הסכך אבל סכך פסול דעלמא פוסל את העליון בהפלגת ארבעה אבל סוכה שתחת סוכה לפסול את התחתונה משום סכך העליון לא דמי לההיא כלל ונראה לי לפסוק כשמואל דסוגיא דהש"ס כוותיה דקאמר אלא שאינה ראויה לדירה היכי דמי דלא גבוה עשרה מכלל דת"ק סבר אף על פי שאינה ראויה לדירה פסולה ופריך לשמואל מת"ק ומשני עלה במערבא מאי אין דיורין בעליונה דקאמר ר"י ופליגי עליה רבנן כשאין התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה אבל אם אין העליונה גבוה י' בהא מודו רבנן דתחתונה כשרה ופריך הש"ס מכלל דת"ק סבר דאם אינה יכולה לקבל פסולה דמ"ש אינה יכולה לקבל מלא גבוה עשרה תרוייהו לא חזו לדירה ולא מקרי עליונה סוכה לפסול את התחתונה ומוקי פלוגתייהו ביכולה לקבל ע"י הדחק אבל לא גבוה עשרה מודה ת"ק דהתחתונה כשרה והיינו כטעמיה דשמואל וכהכשרה כך פסולה דכשעליונה כשרה וראויה לדירה אז שם סוכה עלה לפסול את התחתונה ואם לאו כשרה וטעמא דמסתבר הוא והלכתא כוותיה והש"ס דפריך לשמואל משום דמצי לשנויי מתניתין אליביה אבל אליבא דשאר אמוראי לא מצי לשנויי מתני' והכי אורחיה דהש"ס דלא מקשי אלא מאי דמצי לשנויי ודוחק גדול הוא מה שכתב בעל העיטור דאם אינה יכולה לקבל כרים וכסתות מקרי דירה סרוחה ופסול כשאינה גבוה עשרה והדבר ידוע דאין לך דירה סרוחה מזו דשייף ועייל אגחוניה וכן מצאתי כתוב בשם הרי"ץ גיאות ז"ל שפסק כשמואל והביא ראיה מהא דפסקינן לקמן גבי כילה כשמואל דאמר מותר לישן בכילה בסוכה אף על פי שיש לה גג והוא שאינה גבוהה עשרה אלמא בפחות מעשרה לא חשיב אהל אף על פי שיש לו גג והשתא לשוויה אהל בעינן עשרה למיפסל סוכה לכ"ש דבעינן עשרה ויש דוחין ראיה זו דדלמא בכילה דלא קביע בעי עשרה אבל סוכה בתוך סוכה דקביע אפי' בבציר מעשרה מיפסיל כדאמר לקמן בשמעתין בקנופות דקביעי ויש להן גג דאפילו בבציר מעשרה אהל הוי ופסולה. וכן כתב הרמב"ן +הרמב"ם+ וז"ל בד"א שתחתונה פסולה כשהיה גובה העליונה עשרה טפחים וגג התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות אפילו ע"י הדחק:

סימן טז
טז מתני' פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר או שפירס על גבי הקנוף פסולה אבל פורס הוא ע"ג נקליטי המטה. כתוב בתשובת הגאונים הא דקתני במתני' פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר פסולה היינו היכא דחמתה מרובה מצלתה בלא סדין. אבל אם צלתה מרובה מחמתה כשירה ואין סדין פוסלתה והיינו כמו שפירשתי לעיל (סימן יד) דאין מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר היכא דבלא סכך פסול צלתה מרובה וכענין זה פירש ר"ת מפני החמה שמייבשת את הסכך ומתוך זה נעשה חמתה מרובה וכן תחתיה מפני הנשר שאלמלא הסדין היה נושר ונעשית חמתה מרובה והסדין מנעו מליפול וכיון שהסדין גורם שעל ידו צלתה מרובה מחמתה פסולה. לפרש"י ז"ל קשה למה תיפסל אם פירס טליתו להגן עליו מפני החמה או מפני הקיסמין דמאי שנא מלנאותה ועוד מצינו דלקמן בפרק הישן (דף כז ב) ברבי יהודה בר' אילעאי כשהגיע חמה למרגלותיו עמד ופירס עליה סדין וק"ל לפי' הגאונים מ"ש לנאותה דכשרה אפילו לנאותה פסולה אם חמתה מרובה ואם צלתה מרובה אפי' (מן) [מפני] הנשר נמי כשרה ולפירוש ר"ת ניחא* דמוקי לה כשצלתה מרובה:
גמ' אמר רב חסדא ל"ש אלא מפני הנשר** אבל לנאותה כשרה:

סימן יז
יז ת"ר סיככה כהלכתה ועיטרה בקרמין ובסדינין המצויירין ותלה בה אגוזים שקדים אפרסקים ורמונים פרכילי ענבים ועטרות שבלים יינות ושמנים וסלתות אסור להסתפק מהן [דף י ע"ב] עד מוצאי יום טוב האחרון של חג *ואם התנה עליהם הכל לפי תנאו והוא דאמר איני בודל מהם כל בין השמשות דלא חיילא קדושה עלייהו כלל**. תנא נויי סוכה אין ממעטין בסוכה לא להכשירה אם גבוה יותר מעשרים ולא לפוסלה אם אינה גבוה כי אם עשרה ולא דמי להוצין יורדין לתוך עשרה (לעיל דף ד א) דכיון דלנוי עשוין לא מיקרי דירה סרוחה אמר רב ששת ומן הצד ממעטין מנימין עבדיה דרב אשי אטמישא כתונתיה במיא שטחיה אמטללתא א"ל שקלה דלא לימרו קא מסכך בדבר המקבל טומאה והא קא חזי דרטיבא לכשיבשה קאמינא:

סימן יח
יח איתמר נויי סוכה המופלגין ממנה ד' רב נחמן אמר כשרה רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי פסולה וקי"ל דיחיד ורבים הלכה כרבים ורי"ץ גיאות כתב דלא מסתבר אלא כרב נחמן דקאי כשמואל והכי פסק רב ישראל כהן ולא דמיא להא דשמואל כדפירשתי לעיל. ויש לומר דדוקא בנויי סוכה הוא דמכשיר הפלגת ד' כיון דלנוי עבידי גבי סוכה בטילי. אבל סכך פסול דלא עביד לנוי אפי' סמוך לסכך הכשר פסולה דהא דאמרינן גבי סדין לנאותה כשרה מיירי שאין מופלג ארבעה אליביה דרב חסדא ורבה בר רב הונא ואפילו הכי מפני נשר פסולה:

סימן יט
יט על גבי קינוף פסולה וכו' פירוש קנופים הן ד' וכשהוא פורס על גביהן נעשה כסוכה בתוך סוכה לפיכך פסולה ונקליטין שנים וכשהוא פורס על גביהן את הסדין אין נעשה כאהל לפי שאין לה גג לפיכך כשרה ירושלמי (הלכה ג) שכן הוא עושה חלול באצילי ידיו פירוש כשם שאם הגביה אדם שתי זרועותיו כשהוא ישן תחת הסדין ונעשה סדין עליו כאהל אין בכך כלום כך אלו נקליטין שבאמצע המטה כמו זרועותיו הם חשובים ואין בכך כלום:

סימן כ
כ א"ר יהודה אמר שמואל מותר לישן בכילה בסוכה אף על פי שיש לה גג והוא שאינה גבוה י' מיתיבי הישן בכילה בסוכה לא יצא ידי חובתו הב"ע כשגבוה עשרה ת"ש הישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו הא תרגמה שמואל במטה גבוה עשרה [דף יא ע"א] לישנא אחרינא אמרי לה אמר רב הונא אמר שמואל מותר לישן בכילת חתנים בסוכה לפי שאין לה גג ואף על פי שגבוה עשרה. לכאורה נראה דהני תרי לישני לא פליגי אהדדי לישנא קמא אשמעינן שריותא כשאינה גבוהה י' אף על פי שיש לה גג ולישנא בתרא אשמעינן שריותא כשאין לה גג ואפילו גבוה י' ותרוייהו בעינן לאיסורא וכן דעת הרב אלפסי ז"ל. ורי"ץ גיאות ז"ל כתב כולהו רבותינו פסקי כלישנא בתרא והכין פסקו כילה שיש לה גג אפילו אינו גבוה עשרה פסולה ואין לה גג אפילו גבוה עשרה מותרת ואי אפשר לומר כן דהא שמואל תרגמה להא דהישן תחת המטה במטה עשרה וכן פירש רבינו יצחק דהני תרי לישני לא פליגי אהדדי:

סימן כא
כא מתני' הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום וסיכך ע"ג פסולה ואם היה סיכוך הרבה מהם או שקצצן כשירה. זה הכלל כל דבר שהוא מקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ אין מסככין בו. כל דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ מסככין בו. אם היה סיכוך הרבה מהן אוקימנא (לעיל דף ט ב) כשחבטן דאי לאו הכי היה מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר ופסולה:
גמ' או שקצצן כשירה וצריך לנענע כדי שיהא מעשה לשם סוכה ולא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן:

סימן כב
כב וכן לענין ציצית היכא דתלאן וקשרן ואח"כ פסק ראשי חוטין שלהן פסולין ולא אמרינן קציצתן זו היא עשייתן דתניא תלאן ואח"כ פסק ראשי חוטין שלהן פסולין:

סימן כג
כג זה הכלל כל דבר המקבל טומאה כו'. מה"מ [דף יב ע"א] אמר רבי יוחנן דאמר קרא חג הסוכות תעשה לך וגו' באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר. רב חסדא אמר מהכא צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סוכות ככתוב. היינו הדס היינו עץ עבות אמר רב חסדא הדס שוטה לסוכה עץ עבות ללולב. והלכתא אין מסככין אלא בדבר הגדל מן הארץ אבל לא בעורות דגידולי קרקע מיקרו אבל לא מיקרו גידולו מן הארץ כמו פסולת גורן ויקב:

סימן כד
כד מתני' חבילי קש וחבילי קנים וחבילי זרדים אין מסככין בהן ואם התירן כשירות וכולן כשירות לדפנות:
גמ' אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מפני מה אמרו חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים אין מסככין בהן לא מפני שהן פסולין לסיכוך אלא לפעמים שאדם בא מן השדה וחבילתו על כתיפו ומעלה ומניחה על גבי סוכתו ליבשה ונמלך עליה לסיכוך והתורה אמרה תעשה לשם סוכה תעשה ולא מן העשוי*. ירושלמי (הל' ו) אין חבילה פחותה מכ"ה קנים דלא שייכא גזירת אוצר אלא בחבילות שאדם רגיל להביא מן השדה ולא דמי להא דאמר בגמ' (לקמן יג א) אגד בחד לא שמיה אגד אגד בשלשה שמיה אגד דהיינו באפקותא דדיקלא ודוקרני דקני שיש בו קנים הרבה והוי כמו חבילה. [דף יב ע"ב] אמר רב יהודה אמר רב סככה בחיצין זכרים כשירה בחיצין נקבות פסולה ואף על גב דעשוי למלאות בית קיבול הוא. אמר רבה בר רב הונא אמר רב סיככה באניצי פשתן פסולה בהוצני פשתן כשירה פירוש בהוצני פשתן כיתנא דלא דייק ולא נפיץ דעדיין הוא עץ. ירושלמי (הל' ד) סיככה בחבלים אית תנא תנויי כשירה ואית תנא תני פסולה. מ"ד פסולה בחבלים של פשתן ומ"ד כשירה בחבלים של סיב והרמב"ן +והרמב"ם+ ז"ל כתב מסככין בחבלים של סיב ושל חלף וכיוצא בהן שהרי צורתן עומדת ואינן (כלין) [כלים]:

סימן כה
כה אמר רב יהודה הני שוצי ושוצרי מסככין בהן. מין עשב הן ועליהם רחבים וגידולן ביער. אביי אמר בשוצי מסככין בשוצרי אין מסככין מאי טעמא [דף יג ע"א] כיון דסני ריחייהו שביק להו ונפיק. אמר ר' חנן בר רבא הני היזמי והיגי מסככין בהן אביי אמר בהיזמי מסככין בהיגי אין מסככין דכיון דנתרי טרפייהו שביק להו ונפיק. בכל הני לכתחילה לא משום גזרה דלמא שביק להו ונפיק אבל יצא ידי חובתו אם סיכך בהן וכ"כ הרמב"ם ז"ל (פ"ה מהל' סוכה ה"ב). אמר רב גידל אמר רב האי אפקותא דדיקלא מסככין ביה אף ע"ג דאגידי אגד בידי שמים לא שמיה אגד ואף על גב דהדר אגיד להו מלמעלה אגד דחד לא שמיה אגד כיון שהוא למטה אחד ואף על פי שמתפצל לכמה קנים חד מיקרו ולא שמיה אגד. אמר רב חסדא אגד דחד לא שמיה אגד ג' שמיה אגד שנים מחלוקת רבי יוסי ורבנן רבי יוסי בעי ג' ורבנן בעו שנים והלכה כרבנן דתרין הוי אגד וכל דבר כמו אפקותא ודוקרי דקני דכשאגדן ואחר עמו הוה חבילה בחבילה של כ"ה קנים כההיא דירושלמי:
[דף יג ע"ב] דרש מרימר הני איסורייתא דסורא מסככין בהן ואף על גב דאגידן למנינא בעלמא הוא דאגדן אמר ר' אבא אמר שמואל הני צריפי דאורביני כיון שהתיר ראשי מעדנים שלה כשירה והא אגיד מתתאי א"ר פפא דשרי להו. רב הונא בריה דרב יהושע אמר אפילו תימא דלא שרי להו כל אגד שאינו עשוי לטלטלו בו לא שמיה אגד:

סימן כו
כו אמר רבי אבא אמר שמואל ירקות שאמרו חכמים אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח פוסלין בסוכה משום אויר מאי טעמא כיון דלכי יבשי מפרכי ונפלי כמאן דליתנהו דמי וחשיבי כאויר ופוסלים בג' ואי לא מפרכי פוסלים באמצע בד' טפחים מן הצד בד' אמות כדין סכך פסול דאוכלין נינהו ומקבלים טומאה:

סימן כז
כז תניא סוכי תאנים ובהם תאנים פרכילין ובהם ענבים קשין ובהם שיבולין מכבדות ובהם תמרים אם פסולת מרובה על האוכלים כשרים ואם אוכלים מרובין על הפסולת פסולין ואם קצרן מתחילה לסכך אין להם ידות דלא ניחא ליה בהו ואין מביאין טומאה לאוכל ומסייעין לבטל את האוכל ואם מתחילה קצץ לאכילה ונמלך עליהם לסיכוך אין המחשבה מוציא את הידות מידי טומאה וחשיבי כאוכל. וצריך שיהא בפסולת לבטל את האוכל והבית יד הסמוך לאוכל עד שיעשה בהו מעשה כגון שדשן בגורן:

סימן כח
כח [דף יד ע"א] מתני' מסככין בנסרים דברי ר"י ור"מ אוסר. נתן עליה נסר שהוא רחב ד' טפחים כשירה ובלבד שלא ישן תחתיו:
גמ' אמר רב מחלוקת בנסרים שיש בהן ארבעה דרבי מאיר אית ליה גזירת תקרה ור"י לית ליה גזירת תקרה אבל אין בהן ד' דברי הכל כשירה ושמואל אמר בנסרים שאין בהן ארבעה מחלוקת אבל יש בהן ארבעה ד"ה פסולים ופריך אין בהן ארבעה ואפילו פחות מג' קנים בעלמא נינהו אמר רב פפא ה"ק יש בהן ארבעה דברי הכל פסולה פחות משלשה ד"ה כשירה כי פליגי מג' ועד ארבעה מ"ס כיון דליכא שיעור מקום לא גזרינן ומ"ס כיון דנפקו להו מתורת לבוד גזרינן:
[דף יד ע"ב] איתמר הפכן על צידן להני נסרים שיש בהן ארבעה רב הונא אמר פסולה רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי כשירה. איקלע רב נחמן לסורא על לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרו לו הפכן על צידן מהו אמר להן פסולה נעשין כשפודין של מתכת וכן הלכתא ואליבא דרב לא מיתוקמא הך פלוגתא דאמוראי אלא אליבא דרבי מאיר וברחבין ארבעה וקי"ל בפרק מי שהוציאוהו (דף מו ב) דרבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה אבל אליבא דשמואל מיתוקמא שפיר לכ"ע ומתוך כך נראה דהלכתא כשמואל ואף על גב דקי"ל הלכתא כרב באיסורי ועוד לקמן בפרק לולב הגזול (דף לו ב) דקאמר רבי יהודה סוכה אינה נוהגת אלא בארבעה מינין שבלולב ופריך (שם לז א) מהא ברייתא דתניא כוותיה דשמואל סיככה בנסרים של ארז ולא מייתי בהך דתניא כוותיה דרב ש"מ דהך דשמואל עיקר. וכן פסק הרב אלפסי והביא ראיה מהא דרב פפא דס"ל כוותיה ואינה ראיה כל כך לפי שדרך אמוראי בתראי לפרש דברי הראשונים ואף על גב דלא סבירא להו כוותיהו וכן פסק ר"ח והרמב"ם ז"ל (פ"ה מהל' סוכה ה"ז) והר"ז הלוי וה"ר ישעיה דטראני דהלכה כשמואל והראב"ד ז"ל פסק כר' מאיר בגזירותיו וכרב והכל עולה לסגנון אחד:

סימן כט
כט [דף טו ע"א] מתני' תקרה שאין עליה מעזיבה רבי יהודה אומר משום בית שמאי מפקפק ונוטל אחת מבינתים ובית הלל אומרים מפקפק או נוטל אחת מבינתים רבי מאיר אומר נוטל אחת מבינתיים ואינו צריך לפקפק. וטעמייהו דבית הלל משום תעשה ולא מן העשוי הלכך אי מפקפק עביד ליה מעשה ואי נוטל אחת מבינתיים עביד ליה מעשה וכן הלכתא*. והקשה הר"ז הלוי ז"ל על הרב אלפסי על שכתב טעמייהו דב"ה משום תעשה ולא מן העשוי דהאי טעם הוי אליבא דרב ואנן קי"ל כשמואל ולשמואל פליגי בביטול תקרה משום דסתם תקרה מקורה בנסרים שיש בהן ארבעה. והרמב"ן ז"ל תירץ דהרב אלפסי כתב כשמואל דטעמא דביטול תקרה היינו משום תעשה ולא מן העשוי דכל זמן שלא ביטל התקרה הרי הוא כאילו דר בבית ויש כאן משום תעשה ולא מן העשוי אלא דבגזירת תקרה ליכא לאוקמי פלוגתייהו דכיון דמהדר לבטלה הרי הוא בקי בתעשה ולא מן העשוי וליכא למיגזר שמא יאכל תחת תקרת הבית אלא פליגי מה יש לו לעשות ותתבטל התקרה ואין בה משום תעשה ולא מן העשוי הלכך הבא לסכך מתחילה בנסרים שאין בהן ארבעה ואפי' הן משופין כשרים בנסרים שיש בהן ארבעה לא יסכך אפילו הפכן על צידן אבל בית שהוא מקורה ואין בה מעזיבה מפקפק את כולו שמסיר את המסמרים שהיו קבועים בהן ואפילו הן רחבים ארבע או נוטל אחת מבינתיים בין כל אחת נוטל אחת ומניח פסל במקומו. והרמב"ם ז"ל כתב (פ"ה מהל' סוכה ה"ח) בלבד שלא יהא בכל נסר אחד ד' טפחים ודבריו תמוהים:
מתני' המקרה סוכתו בשפודים באסכלאות או בארוכות המטה אם יש ריוח ביניהם כמותם כשירה:
גמ' לימא תיהוי תיובתא דרב הונא בריה דרב יהושע דאיתמר פרוץ כעומד רב פפא אמר מותר רב הונא בריה דרב יהושע אמר אסור. אמר לך רב הונא בריה דרב יהושע מאי כמותן בנכנס ויוצא [דף טו ע"ב] והא אפשר לצמצם א"ר אמי במעדיף רבא אמר אם היו נתונין שתי נותנן ערב אם היו נתונים ערב נותנן שתי הכי גירסת רש"י. והרב אלפסי ז"ל לא הביא כל זה אלא המשנה כצורתה דהא איפסיק הלכתא בפ"ק דעירובין (דף טו ב) כרב פפא דפרוץ כעומד מותר וסגי בריוח כמותו בצמצום וזהו לגירסת רש"י דגריס והא אפשר לצמצם ופריך לרב הונא ואליבא דידיה משני ר' אמי ורבא. ולא צריכא לשנויי דידהו אליבא דהלכתא וקשה להך גירסא דפריך סתמא דגמרא דלא כהלכתא הלכך נראה כגירסת ר"ח ור"ת דגרסי והא אי אפשר לצמצם. ופריך לתרוייהו דכשנותן ביניהם סכך כשר כמותו אי אפשר לאדם לצמצם שיהא לגמרי כמותו לפי שאין דרך אדם לצמצם בכך למלא את כל החלל ונשאר מעט אויר נמצא לרב פפא דמפרש מתניתין כמותו בצמצום הפסול מרובה ולרב הונא דמפרש מתניתין ביוצא ונכנס הרי הוא עתה מצומצם ומשני הני אמוראי אליבא דתרוייהו הלכך אליבא דהלכתא נמי צריך לפרש מתניתין במעדיף או בשתי וערב:
[דף טז ע"א] אמר רמי בר טביומי סיככה בבלאי הכלים פסולה מאי בלאי הכלים אמר אביי מטלניות שאין בהן שלשה על שלשה דלא חזיין לא לעניים ולא לעשירים תניא כוותיה מחצלת של שיפה ושל גמי שיריה אף על פי שנפחתו מכשיעור אין מסככין בהן:

סימן ל
ל מתני' החוטט בגדיש לעשות לו סוכה אינה סוכה:
גמ' אמר רב הונא לא שנו אלא שאין שם חלל טפח במשך שבעה אבל יש שם חלל טפח במשך שבעה הרי זו סוכה. דכיון שהניח מתחילה חלל טפח לצל הרי הוא חשוב אהל ושם סכך עליו וכשחוטט ממטה למעלה עד שמגביה את החלל עשרה אין זו עשייתה שאינו מתקן אלא הדפנות ובדפנות לא אמרינן תעשה ולא מן העשוי והרי היא כשרה כסוכה פחותה מעשרה וחקק בה להשלימה לעשרה. ואף על פי שמתחלה לא נעשה לשם סוכה הא מכשירין ב"ה בסוכה ישנה. ומצי למימר דרב הונא לטעמיה דאמר לעיל (דף י א) גבי אויר שבין סוכה לסוכה טפח אבל נראה דאפילו למ"ד ד' הכא מודה דהא לשמואל דאמר התם י' הכא לא שייך למימר י' דאין כאן חוטט לעשות סוכה שהרי מתחילה עשה שיעור סוכה לצל. וכתב רבינו אבי העזרי בשם רבותיו שם הגדיש גדול ולא הניח חלל טפח אלא במשך ז' ושוב חטט בו הרבה ועשה סוכה גדולה אינה כשירה כולה על ידי משך ז' ולא דיינינן ליה כפסל היוצא מן הסוכה דהא לא מימשכא חד דופן בהדיה ואם חטט ד' אמות משני צדדין יותר על החלל אף החלל פסול דסכך פסול מן הצד פוסל בד' אמות. והא דאמר רב הונא במשך ז' לאו לאכשורי אף במקום שלא הניח מאחר שהניח כדי הכשר סוכה אלא נקט שיעור סוכה דבבציר מהכי לא מהני אף במקום שמניח:

סימן לא
לא מתני' המשלשל דפנות מלמעלה למטה אם גבוהות מן הארץ ג' טפחים פסולה מלמטה למעלה אם גבוהות מן הארץ י' טפחים כשירה. רבי יוסי אומר כשם שמלמטה למעלה י' טפחים כך מלמעלה למטה י' טפחים הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה. ה"ג ורב נטרונאי והרמב"ן ז"ל וה"ר ישעיה ז"ל פסקו כרבנן. ורב עמרם ור"ח ורבינו אבי העזרי פסקו כרבי יוסי דנמוקו עמו אף על גב דאין הלכה כרבי יוסי אלא מחבירו ולא מחביריו הא תניא לקמן (דף טז ב) כוותיה ומחצלת שבעה ומשהו מתרת בסוכה משום דופן והיינו לפי הספרים דגרסינן ומאי קמ"ל דמשלשלין דפנות מלמעלה למטה וכן בעל העיטור פסק כרבי יוסי מההיא ברייתא ופירש קמ"ל דמשלשלין מלמעלה למטה אפילו לכתחילה כרבי יוסי דאי ממתניתין הוה אמינא דוקא בדיעבד אבל לכתחילה לא וזו הגירסא היא ברוב הספרים אבל לגירסת רש"י אין ראיה משם דרש"י גריס כי תניא ההיא בסוכה גדולה ותו לא פירוש בסוכה גבוהה הרבה שאין יכול לומר בה שני לבודין הלכך בעי מחצלת ז' ומשהו ומעמידה בפחות מג' סמוך לקרקע ואתיא כרבנן. ורי"ץ גיאות ז"ל פסק כרבנן דקי"ל (לעיל דף ז א) דופן סוכה כדופן שבת וקי"ל בשבת דאין מחיצה תלויה מתרת אלא במים קל הוא שהקילו חכמים במים וכן דעת ה"ר אלפסי ז"ל מדלא פסק כרבי יוסי אלמא סבר דהלכה כרבים וכן הלכתא:
[דף טז ע"ב] גמ' אמר רב חסדא מחצלת ד' ומשהו מתרת בסוכה משום דופן היכי עביד מוקי לה בי מיצעי בפחות מג' למטה ובפחות מג' למעלה דכל פחות מג' כלבוד דמיא. א"ר אסי פס ד' ומשהו מתיר בסוכה משום דופן ומוקי ליה בפחות מג' סמוך לדופן מאי קמ"ל הא קא משמע לן דמשך סוכה ז' טפחים:

סימן לב
לב [דף יז ע"א] מתני' בית שנפחת וסיכך על גביו אם יש מן הכותל ולסיכוך ד' אמות פסולה פחות מד' אמות כשירה דחשבי' ליה לתקרת הבית כאילו היא מן הדופן ועקומה למעלה ואין לפרש רואין את הדופן כאילו הוא עקום ומגיע עד הסכך הכשר ומוציא את הפסול חוץ לסוכה דא"כ גבי אויר נמי נימא הכי. וכן חצר שמוקפת אכסדרה וסיכך על גביו אם יש מן הסיכוך ולכותל ארבע אמות פסולה פחות מד' אמות כשירה סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו אם יש תחתיו ד' אמות פסולה:
גמ' אמר רבא אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי משמיה דרב אויר פוסל בג' סכך פסול פוסל בד' ואמינא להו אנא וכו' [דף יז ע"ב] בסורא מתנו הכי בנהרדעא מתנו הכי אמר רב יהודה אמר שמואל סכך פסול באמצע בד' מן הצד בד' אמות ורב אמר בין באמצע בין מן הצד בד' אמות כתב בעל העיטור איכא פלוגתא ביני רבוותא הרב אלפסי ז"ל פסק כשמואל דהא רבנן דבי רב כוותיה סבירא להו. ובעל הלכות פסק כרב כלישנא בתראה. וירושלמי (הלכה י') מסייע ליה דתני ר' חייא אויר פוסל בג' סכך פסול אינו פוסל אלא בד' אמות ומסתברא כוותיה דהא רבנן לאו סייעתיה היא דהא אי לישנא בתרא איתא קמא ליתא דתרי לישני נינהו והלכך מספקא לן אי כסורא אי כנהרדעא פלוגתא דרב ושמואל והלכתא כרב דבין באמצע ובין מן הצד בד' אמות ומשמע דכי היכי דבהרחיק את הסיכוך מן הדפנות בפסול אויר ליכא פלוגתא בין באמצע בין מן הצד בסכך פסול נמי ליכא פלוגתא ומיהו פלוגתא דרבוותא היא ולחומרא. והרמב"ן ז"ל כתב ואני אכריע כדברי הרב אלפסי דלרב דאמר בין באמצע בין מן הצד בד"א א"כ טעמא לאו משום דופן עקומה הוא דהא אפילו באמצע דליכא למימר דופן עקומה הוי נמי שיעורא בד' אמות וכדאמר בגמרא בלישנא קמא בר מינה דההיא דרב ושמואל דאמרי תרוייהו משום דופן עקומה נגעו בה הלכך כיון דלכולהו לישני מ"ד באמצע נמי בד' אמות לא נגעו בה משום דופן עקומה הלכך ע"כ הלכתא כמ"ד באמצע בד' ומן הצד בד"א משום דופן עקומה דסוגיא דכולה הגמרא דאמרינן דופן עקומה כדאמר בריש מכילתין מאי קמ"ל דאמר דופן עקומה תנינא וכו' ואמרי' נמי לעיל (דף ו ב) כי גמירי הלכתא לגוד וללבוד ולדופן עקומה וכן פסקו הרמב"ן /הרמב"ם/ ז"ל (פ"ה מה"ס) וה"ר ישעיה ז"ל דבאמצע פוסל בד' וה"מ בסוכה גדולה אבל בסוכה קטנה בין באמצע בין מן הצד ג' טפחים:

סימן לג
לג [דף יח ע"א] אמר אביי אויר שלשה בסוכה גדולה ומיעט בין בקנים בין בשפודים הוי מיעוט בסוכה קטנה בקנים הוי מיעוט בשפודים לא הוי מיעוט והנ"מ מן הצד אבל באמצע פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר יש לבוד באמצע וחד אמר אין לבוד באמצע והלכתא יש לבוד באמצע דקי"ל (פסחים דף עד ב חולין דף צג ב) דכל היכא דפליגי רב אחא ורבינא רב אחא לחומרא ורבינא לקולא והלכתא כרבינא לקולא והא דאויר פוסל בג' וסכך פסול פוסל בארבעה היינו כשמתחיל מדופן האמצעי ומהלך על פני כל הסוכה עד הפתח דהשתא חוצץ האויר או הפסול בין הכשר לכשר ולא נשאר לכל צד כי אם שתי דפנות אבל אם מתחיל מן הדופן שבצד זה ומהלך לדופן שכנגדו אם נשאר מן הכשר לצד דופן האמצעי כדי הכשר סוכה כשרה דהא אית לה ג' דפנות וצד שמעבר אצל הפתח פסול אם יש אויר מפסיק ואם סכך פסול מפסיק ונשאר אצל הפתח הכשר סוכה ופחות מד' עד הדופן האמצעי הכל כשר. החיצון ע"י דופן עקומה ואף על פי שאני רואה את הסכך כאילו הוא עקום להכשיר החיצונה מ"מ לא נפסל הפנימי בשביל זה ואם האויר והפסול אין מהלכין על פני כל הסוכה אלא באמצע הסוכה יש אויר ג' על ג' או סכך פסול ד' על ד' אם יש ממנו עד דופן האמצעי כדי הכשר סוכה הכל כשר בין מה שבצדדין בין מה שבצד הפתח ואפילו מה שכנגד האויר או כנגד הפסול דהואיל שהכל מחובר לשיעור הכשר הרי זה כפסל היוצא מן הסוכה דנדון כסוכה ונראה דאפילו אין בו כדי הכשר סוכה ממנו עד הדופן האמצעי מצטרפין זה עם זה לשיעור הכשר סוכה ואין האויר והפסול פוסלין מאחר שהכשר סוכה מתחבר יחד עם הצדדין ואמרינן בשמעתין דסכך פסול פחות מד' ואויר פחות מג' לא מצטרפין לפסול בסוכה גדולה כיון דלא שוו שיעורייהו להדדי. ואם יש סכך פסול שני טפחים וסכך פסול שני טפחים ואויר פחות משלשה מפסיק יש להסתפק אם שני הפסולין מצטרפין לפסול את הסוכה מי אמרי' כיון דאויר מפסיק ביניהם לא מצטרפין או דלמא כיון דאין באויר ג' מצטרפין ומיהו אם אין בפסולין ד' ואויר פחות מג' מפסיק אין האויר משלימו לד' שנאמר שיהא חשוב כסתום מחמת לבוד דלא אמרינן לבוד להחמיר:

סימן לד
לד אתמר סיכך ע"ג אכסדרה שיש לה פצימין פי' הניח הסכך על האכסדרה והסכך מהלך על פני כל החצר לפרש"י גג האכסדרה רחב ד' אמות דליכא למימר דופן עקומה ולפר"י אין הסכך מהלך על פני כל החצר אלא יש לסוכה שתי דפנות ובשלישית סיכך על גבי אכסדרה ודבריו כתבתי במסכת עירובין. אם יש לאכסדרה פצימין והן עומדין כמין חלונות וביניהם פחות משלשה טפחים ד"ה כשרה דאמרינן לבוד אין לה פצימין אביי אמר כשרה דאמרינן פי תקרה יורד וסותם ורבא אמר פסולה לא אמרינן פי תקרה יורד וסותם משום דפי תקרה זה נעשה להיות מחיצה לחלל שבפנים ולא לאויר שחוצה להם אבל אם יש להם פצימין אף על גב דלגואי עבידין אמרינן לבוד דפחות מג' כסתום דמי ומחיצה מעלייתא היא:
[דף יט ע"א] רב אשי אשכחיה לרב כהנא דקא מסכך על גבי אכסדרה שאין לה פצימין א"ל לא סבר לה מר להא דרבא דאמר יש לה פצימין כשרה אין לה פצימין פסולה אחוי ליה נראה מבחוץ ושוה מבפנים (כזה) ואתמר נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי וקשה מה ענין מבוי לסוכה במבוי איכא ג' מחיצות ולא בעינן לחי אלא להיכרא בעלמא הלכך סגי בנראה מבחוץ ושוה מבפנים דבהיכרא כל דהו סגי אבל בסוכה דופן שלישי צריך להיות ליושבי בסוכה כמו שתי הדפנות וכי תימא דאמרינן מיגו דמהני לשבת מהני נמי לסוכה לאו מילתא היא דלא אמרינן מיגו מדרבנן לדאורייתא. ועוד וכי לא עשה סוכה זו אלא לשבת של ימי הסוכה וי"ל דמיירי כשעשה צורת הפתח לדופן השלישית ורב כהנא דהכא לטעמיה דאמר לעיל (דף ז א) וצריכא נמי צורת הפתח וכיון דהוה ליה צורת הפתח מדאורייתא סגי לה בהכי דבכ"מ צורת הפתח חשיב כמחיצה ולא בעי טפח שוחק אלא מדרבנן הלכך מהני ליה נראה מבחוץ מיגו דמהני לענין שבת מהני הכא כל שבעת ימי הסוכה א"נ הא דאמר רבא דלא מהני פי תקרה כיון דמחיצות לגואי עבידין ולא לבראי היינו מדרבנן בעלמא הלכך לענין טפח שוחק מהני נראה מבחוץ:

סימן לה
לה תנא פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה מאי פסל היוצא מן הסוכה אמר עולא קנים היוצאים לאחורי סוכה ואית בהו הכשר סוכה ושלשה דפנות וצלתה מרובה מחמתה וקמ"ל אף על גב דלגואי עבידי לבראי לא עבידי כשרה. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו הכא בקנים היוצאים לפנים מן הסוכה עסקינן ומשכא חד דופן בהדייהו מהו דתימא הא לחודיה קיימא והא לחודיה קיימא קמ"ל. ומיירי בשעשה שתי מחיצות של הצדדין ארוכות אף על פי שהיה לו דיי בז' טפחים באחת מהן זה מוכיח שרוצה לעשות כל הסוכה בדפנות ארוכות ודופן האחת הנמשכת עם הפסל לאו מן הסוכה הוא אלא בפני עצמו קאי ונמצא שאין לו אלא דופן אחת ואפ"ה נידון כסוכה. רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן הכא בסוכה שרובה צלתה מרובה מחמתה ומיעוטה חמתה מרובה מצלתה פי' ברוב הסוכה הצל רבה על החמה שני משהויין ובמיעוט החמה רבה על הצל משהו וכשתצטרף יחד הצל והחמה של כל הסוכה תהיה צלתה מרובה מחמתה משהו. ומאי יוצא יוצא מהכשר סוכה ור' אושעיא אמר לא נצרכה אלא לסכך פסול פחות משלשה בסוכה קטנה ומאי יוצא יוצא מתורת סוכה מתקיף לה רב הושעיא ולא יהא אלא אויר ואויר פחות מג' בסוכה קטנה מי פסיל אמר רבה זה מצטרף וישנים תחתיו וזה מצטרף ואין ישנים תחתיו פרש"י אויר פחות מג' מצטרף להשלים שיעור סוכה אבל אין ישנים תחתיו ואשמעינן תנא דסכך פסול נידון כסוכה לומר דמצטרף וישנים תחתיו וכן משמע בירושל' בפ"ג דברכות (הלכה א) דגרסינן התם אנן חמיי רבנן קיימין בסוכה וילפינן מטיט הנרוק כדתנינן התם הרחיק את הסיכוך מן הדפנות ג' טפחים פסולה פחות מיכן כשירה מהו לישן תחתיו השיב ר' יצחק בר אליעזר הרי טיט הנרוק שמצטרף למקוה ואין מטבילין בו אף הכא משלים לסוכה ואין ישנים תחתיו ולא תיקשי לך היאך יוכל אדם ליזהר בסוכה מליאה נקבים שלא יישן תחת הנקבים דהכא מיירי כשאויר מהלך בכל אורך הסוכה ומימרא דכל הני אמוראי הלכתא נינהו:

סימן לו
לו מסקנא דמילתא סכך פסול בסוכה גדולה באמצע ארבעה טפחים פסולה פחות מכאן כשירה וישנים תחתיו. מן הצד בארבע אמות פסולה פחות מכאן כשרה ואין ישנים תחתיו כל זמן שיש בו ד' טפחים סכך פסול בסוכה קטנה בין מן הצד בין באמצע בשלשה טפחים פסולה פחות מכאן כשרה וישנים תחתיו ואויר בין בסוכה גדולה בין בסוכה קטנה בין מן הצד בין באמצע בג' טפחים פסולה פחות מכאן כשרה ואין ישנים תחתיו ובלבד כשאויר מהלך בכל אורך הסוכה:

סימן לז
לז [דף יט ע"ב] מתני' העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל ר' אליעזר פסול לפי שאין לה גג וחכמים מכשירין:
גמ' תנא מודה ר' אליעזר שאם הגביה מן הקרקע טפח או אם הרחיק מן הכותל טפח שהיא כשרה פי' ר"י הגביה שעשה בנין זקוף בגובה טפח והושיב עליו ראשו של שיפוע של מטה והרחיק מן הכותל טפח שעשה סמוך לכותל סכך רחב טפח וסמך עליו ראשו של שיפוע העליון אבל מתוך פרש"י משמע דאותו טפח שהגביה או שהרחיק אפי' הוא אויר חשבינן ליה כסתום מטעם לבוד וכן משמע בירושלמי (הלכה א') דגרסינן התם מודה ר' אליעזר לחכמים שאם היתה נתונה על ארבעה אבנים או שאם היתה גבוה מן הארץ טפח שהיא כשרה. אביי אשכחיה לרב יוסף דגני בכילת חתנים בסוכה אמר ליה כמאן כר' אליעזר שבקת רבנן ועבדת כר' אליעזר א"ל בברייתא איפכא תניא ר' אליעזר מכשיר וחכמים פוסלין א"ל שבקת מתני' ועבדת כברייתא א"ל מתני' יחידאה היא דתניא העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל ר' נתן אומר ר' אליעזר פוסל מפני שאין לה גג וחכמים מכשירין. ומיירי בכה"ג דלאחר שנמשך בגובה עשרה יש במשך הסוכה ז' על ז' טפחים ואפשר דאף תחת השיפוע שאינה גבוהה עשרה כשרה מידי דהוה אפסל היוצא מן הסוכה וכיוצא בזה מצינו בפ"ז דאהלות כל שיפועי אוהלים כאהלים אהל ששיפועו יורד וכלה עד כאצבע טומאה באהל הכלים שתחת השיפוע טמאים. טומאה תחת השיפוע הכלים שתחת האהל טמאים טומאה באהל היינו מקום שיש לו לרבע טפח אלמא חזינן כשיש בשיפוע לרבע בו טפח על טפח חשיב כולו אהל ואפי' במקום שאין בו טפח על טפח. כתב רב אלפס והלכתא כרב יוסף וש"מ שהעושה סוכתו כמין צריף פסולה בלשון ישמעאל קורין אותו מזוזיקט"א או שסמכו לכותל כגון שהעמיד את הקורות בארץ רחוק מן הכותל והטה אותה וסמכה לכותל ונמצא שהסוכה אין לה גג שהיא פסולה ואם הגביה את הסוכה מן הקרקע טפח או שהרחיקה מן הכותל טפח כשרה שהרי יש לה גג טפח וש"מ שמותר לישן בסוכה בכילה שאין לה גג אף על גב דגבוהה עשרה ואם יש לה גג אסור לישן בה בסוכה דכיון דיש לה גג הוי ליה כסוכה בתוך סוכה והוא דגבוה עשרה:
מתני' מחצלת הקנים ומחצלת הקש גדולה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה עשאה לסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה ר"א אומר אחת גדולה ואחת קטנה עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה עשאה לסיכוך מסככין בה ואינה מקבלת טומאה [דף כ ע"א] ואסקא רב פפא דבקטנה כ"ע לא פליגי דסתמא לשכיבה קאי כ"פ בגדולה ת"ק סבר סתם גדולה לסיכוך ורבי אליעזר סבר סתם גדולה נמי לשכיבה והלכה כת"ק:
גמ' ת"ר מחצלת של שיפה ושל גמי גדולה מסככין בה קטנה אין מסככין בה של קנים ושל חוליות גדולה מסככין בה ארוגה אין מסככין בה ר' ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו זו וזו מסככין בה וכן היה ר' דוסא אומר כדבריו. הרב אלפסי ז"ל לא הביא הך סיפא משום דס"ל דהלכה כר' יוסי ור' דוסא וכן מוכחא סתמא דמתני' דלא מפלגא במחצלת קנים אלא בין גדולה לקטנה. [דף כ ע"ב] תניא אמר רבי חנינא כשירדתי לגולה מצאתי זקן אחד ואמר לי מסככין בבודיא וכשבאתי אצל אחי אבא הודה לדבריו אמר רב חסדא והוא דלית ליה גדנפא. אמר עולא הני בודייתא דמחוזא אלמלא קיר שלהן מסככין בהן תניא נמי הכי מסככין בבודיא ואם יש לה קיר אין מסככין בה ואף על גב דקא שקיל ליה לגדנפא לא מסככין בה מידי דהוי אבלאות של כלים שאין מסככין בהן. כתב ה"ר ישעיה מטראני אלו המחצלאות שמוכרים התגרים וסתמא לאו לשכיבה עבידי שהן ממלאין אותן צמר וגם עושין מהן מחיצות הלכך לאו בתר עשייתם אזלינן שהאומן אינו עושה אותן אלא למכרן למי שצריך להן כל אחד ואחד לפי צורכו וא"כ אין לילך אלא אחר קנייתה שאם קנאו אדם לשכיבה מקבלת טומאה. ואם קנאו לצורך דבר אחר אינה מקבלת טומאה וא"כ אדם יכול לקנות מחצלת חדשה לשם סוכה ולסכך בה אף על גב דחזיא לשכיבה בתר מחשבתו אזלינן וכיון דקנאה לצורך סוכה וסיכך בה אינה מקבלת טומאה. ולא מיסתבר לי אלא בתר מנהג אנשי המקום אזלינן כדקאמר לא נחלקו ר' דוסא וחכמים על מחצלת אושא שהן טמאות הלכך במקום שנהגו לשכב עליהן אפילו אמר לאומן לתקנו לו לסיכוך אין מסככין בה דמי יודע שאמר לאומן לתקנו לו לסיכוך ואתו כולי עלמא לסכוכי בהו:
הדרן עלך סוכה