הלכות פסח

סימן תצג

ב אייר התשעה |

תצג. דִּינִים הַנּוֹהֲגִים בִּימֵי הָעֹמֶר, וּבוֹ ט' סְעִיפִים:

א נוֹהֲגִין[א] שֶׁלֹּא לִשָּׂא אִשָּׁה וְשֶׁלֹּא לְהִסְתַּפֵּר[ב] בֵּין פֶּסַח לַעֲצֶרֶת[ג], שֶׁמִּתְאַבְּלִין עַל כ"ד אֲלָפִים מִתַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁמֵּתוּ בַּיָּמִים הַלָּלוּ[ד].

אֲבָל מֻתָּר לַעֲשׂוֹת שִׁדּוּכִין [אוֹ קִדּוּשִׁין] בְּלֹא נִשּׂוּאִין, שֶׁמָּא יַקְדִּימֶנּוּ אַחֵר. וּמֻתָּר גַּם כֵּן לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה לְאַחַר הַשִּׁדּוּכִין אוֹ לְאַחַר הַקִּדּוּשִׁין.

אֲבָל לֹא יַעֲשׂוּ רִקּוּדִין וּמְחוֹלוֹת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ רִקּוּדִין וּמְחוֹלוֹת שֶׁל רְשׁוּת. אֲבָל מֻתָּר לַעֲשׂוֹת סְעוּדַת הָרְשׁוּת, כְּגוֹן שִׂמְחַת מְרֵעוּת[ה], בְּלֹא רִקּוּדִין וּמְחוֹלוֹת וּשְׂמָחוֹת יְתֵרוֹת[ו].

ב מִי שֶׁקָּפַץ[ז] וְנָשָׂא בַּיָּמִים הַלָּלוּ – אֵין קוֹנְסִין אוֹתוֹ כְּלוּם, כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה מִצְוָה. אֲבָל מִי שֶׁהִסְתַּפֵּר בַּיָּמִים הַלָּלוּ – קוֹנְסִין אוֹתוֹ עַל שֶׁעָבַר עַל הַמִּנְהָג.

ג מִי שֶׁלֹּא קִיֵּם עֲדַיִן מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, אוֹ שֶׁאֵין לוֹ מִי שֶׁיְּשַׁמְּשֶׁנּוּ, כֵּיוָן שֶׁמֻּתָּר לוֹ לִשָּׂא אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים לַאֲבֵלוּת אָבִיו וְאִמּוֹ[ח] שֶׁחַיָּב לְהִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶם מִגְּזֵרַת חֲכָמִים[ט], כָּל שֶׁכֵּן שֶׁמֻּתָּר לוֹ לִשָּׂא בַּאֲבֵלוּת יָמִים הַלָּלוּ שֶׁאֵינָן אֶלָּא מִנְהָג בְּעָלְמָא. וּמִכָּל מָקוֹם, בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ נָהֲגוּ לְהַחְמִיר.

ד כְּשֶׁיֵּשׁ מִילָה בַּיָּמִים הַלָּלוּ – מֻתָּרִים בַּעֲלֵי הַבְּרִית, דְּהַיְנוּ הַמּוֹהֵל וְהַסַּנְדָּק וַאֲבִי הַבֵּן[י], בַּיּוֹם שֶׁלִּפְנֵי הַמִּילָה סָמוּךְ לָעֶרֶב קֹדֶם הֲלִיכָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִסְתַּפֵּר[יא].

ה ל"ג יָמִים[יב] יֵשׁ אוֹמְרִים[יג] שֶׁהֵם מַתְחִילִין מִיּוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל סְפִירַת הָעֹמֶר וּמְסַיְּמִין בְּל"ג בָּעֹמֶר[יד], שֶׁבְּאוֹתוֹ יוֹם מֵתוּ הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל הַכ"ד אֶלֶף. לְפִיכָךְ נוֹהֲגִין קְצָת לְהַרְבּוֹת[טו] בְּשִׂמְחָה בְּיוֹם זֶה[טז], וְאֵין אוֹמְרִים בּוֹ תַּחֲנוּן, לְפִי שֶׁבּוֹ בַּיּוֹם פָּסְקוּ לָמוּת.

וְאַף שֶׁמֵּתוּ מִקְצָת מֵהֶם[יז] בְּיוֹם זֶה, מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי לְעִנְיַן אֲבֵלוּת יוֹם הָאַחֲרוֹן אָנוּ אוֹמְרִים: "מִקְצָת הַיּוֹם כְּכֻלּוֹ"[יח], כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן שצ"ה[יט], לְפִיכָךְ כְּשֶׁנּוֹהֵג אֲבֵלוּת שָׁעָה אַחַת אוֹ פָּחוֹת[כ] בְּיוֹם ל"ג, דְּהַיְנוּ שֶׁמּוֹנֵעַ[כא] מִלְּהִסְתַּפֵּר[כב] עַד לְאַחַר שֶׁהֵאִיר הַיּוֹם[כג] בְּל"ג – דַּי בְּכָךְ, וּמֻתָּר לוֹ לְהִסְתַּפֵּר בְּל"ג לְאַחַר שֶׁעָבְרוּ מַשֶּׁהוּ מֵהַיּוֹם וְלִשָּׂא בּוֹ אִשָּׁה[כד], וְכֵן מִל"ג וָאֵילָךְ.

וְאִם חָל ל"ג בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת – נוֹהֲגִין לְהִסְתַּפֵּר בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת[כה].

וּמִכָּל מָקוֹם, אֲפִלּוּ בְּל"ג עַצְמוֹ יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהִסְתַּפֵּר קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם, לְפִי שֶׁאֵין אוֹמְרִים אֶלָּא "מִקְצָת הַיּוֹם כְּכֻלּוֹ", אֲבָל לַיְלָה[כו] אֲפִלּוּ כֻּלָּהּ – אֵינָהּ כְּכָל הַיּוֹם, וְלֹא פָּסְקָה אֲבֵלוּת עַד לְמָחָר בַּיּוֹם[כז]. וְלָכֵן אוֹמְרִים תַּחֲנוּן בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁל עֶרֶב ל"ג[כח].

וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לוֹמַר תַּחֲנוּן בְּמִנְחָה שֶׁל עֶרֶב ל"ג[כט], לְפִי שֶׁסּוֹמְכִין שֶׁבִּתְחִלַּת לֵיל ל"ג פָּסְקוּ הָאֲבֵלוּת[ל], וְלָכֵן אֵין אוֹמְרִים תַּחֲנוּן בְּמִנְחָה שֶׁלְּפָנָיו, כְּמוֹ שֶׁאֵין אוֹמְרִים בְּמִנְחָה שֶׁלִּפְנֵי שְׁאָר הַיָּמִים שֶׁאֵין אוֹמְרִים בָּהֶם תַּחֲנוּן[לא] שֶׁלֵּילָם כְּיוֹמָם.

וּלְפִי מִנְהָגָם מֻתָּרִים גַּם כֵּן לְהִסְתַּפֵּר וְלִשָּׂא בְּלֵיל ל"ג (שֶׁלְּפִי דִּבְרֵיהֶם אֵין נוֹהֲגִין אֲבֵלוּת אֶלָּא ל"ב יוֹם[לב]).

ו וְיֵשׁ אוֹמְרִים[לג] שֶׁל"ג יָמִים אֵלּוּ מַתְחִילִין מִיּוֹם ב' לְחֹדֶשׁ אִיָּר וּמְסַיְּמִין בְּעֶרֶב שָׁבוּעוֹת. וְאַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְהִסְתַּפֵּר וְלִשָּׂא בְּל"ג בָּעֹמֶר[לד], מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁאֵין הֶתֵּר אֶלָּא לְאַחַר שֶׁעָבַר מִקְצָת הַיּוֹם שֶׁהוּא כְּכֻלּוֹ[לה], לָכֵן עוֹלֶה הַל"ג בָּעֹמֶר גַּם כֵּן לְחֶשְׁבּוֹן הַל"ג יָמִים שֶׁנּוֹהֲגִין בָּהֶם אֲבֵלוּת.

וְעַל פִּי דִּבְרֵיהֶם[לו] יֵשׁ נוֹהֲגִין[לז] לְהִסְתַּפֵּר וְלִשָּׂא בְּכָל שְׁלֹשָׁה יְמֵי הַגְבָּלָה[לח], אֶלָּא שֶׁהֵם אֵין מִסְתַּפְּרִין וְנוֹשְׂאִין בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אִיָּר אֶלָּא עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ בִּלְבַד וְלֹא עַד בִּכְלָל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נוֹהֲגִין אֲבֵלוּת ל"ג יָמִים, שֶׁהֵן מַתְחִילִין בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אִיָּר וּמְסַיְּמִין בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל הַהַגְבָּלָה. וּמִקְצָת אוֹתוֹ יוֹם הָאַחֲרוֹן הוּא כְּכֻלּוֹ, וְלָכֵן מִסְתַּפְּרִין וְנוֹשְׂאִין מִשֶּׁהֵאִיר יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל הַגְבָּלָה וָאֵילָךְ.

ז אִם יֵשׁ לוֹ סָפֵק בְּמִנְהַג הַמָּקוֹם – אֵינוֹ יָכוֹל לִתְפֹּס קֻלֵּי הַמִּנְהָגִים, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּנְהַג הֶתֵּר עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ אִיָּר כַּסְּבָרָא הָאַחֲרוֹנָה, וְגַם יִנְהַג הֶתֵּר מִל"ג בָּעֹמֶר וָאֵילָךְ עַד עֶרֶב עֲצֶרֶת כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, כֵּיוָן שֶׁב' קֻלּוֹת אֵלּוּ סוֹתְרוֹת זוֹ אֶת זוֹ.

אֲבָל יָכוֹל לִתְפֹּס חֻמְרֵי הַמִּנְהָגִים, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּנְהַג אִסּוּר מִפֶּסַח וְעַד עֶרֶב שָׁבוּעוֹת אוֹ עַד יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל הַגְבָּלָה חוּץ מִל"ג בָּעֹמֶר[לט]. וְאַף שֶׁנּוֹהֵג ב' חֻמְרוֹת שֶׁסּוֹתְרוֹת זוֹ אֶת זוֹ – אֵינוֹ כִּכְסִיל הַהוֹלֵךְ בַּחֹשֶׁךְ[מ], כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה כֵּן מֵחֲמַת הַסָּפֵק שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אֵיזֶה מִנְהָג הוּא עִקָּר.

וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כֵּן, אֶלָּא יָכוֹל לִתְפֹּס אֵיזֶה מִנְהָג שֶׁיִּרְצֶה, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא מִנְהַג מָקוֹם הַזֶּה אֵינוֹ כֵּן, כֵּיוָן שֶׁאֲבֵלוּת אֵינָהּ אֶלָּא מִנְהָג בְּעָלְמָא – אֵין לְהַחְמִיר בִּסְפֵקָא.

אֲבָל אִם יָדוּעַ לוֹ מִנְהַג הַמָּקוֹם – אֵין לוֹ לְשַׁנּוֹת מִן מִנְהַג הַמָּקוֹם לְהָקֵל בַּיָּמִים שֶׁאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם מַחֲמִירִין, אוֹ לְהַחֲמִיר בַּיָּמִים שֶׁהֵן מְקִלִּין, אִם אֵינוֹ עוֹשֶׂה כֵּן מֵחֲמַת חֻמְרָא בְּעָלְמָא שֶׁמַּחֲמִיר עַל עַצְמוֹ לָחֹשׁ לְדִבְרֵי הַמַּחֲמִירִין בְּיָמִים אֵלּוּ, אֶלָּא הוּא מִתְרָאֶה[מא] שֶׁעוֹשֶׂה כֵּן לְפִי שֶׁכֵּן רָאוּי לַעֲשׂוֹת לְכָל אָדָם, מִפְּנֵי שֶׁהָעִקָּר הוּא כְּהַמַּחֲמִירִין, שֶׁאָז נִרְאֶה הַדָּבָר כִּשְׁתֵּי תּוֹרוֹת[מב], שֶׁהוּא מַחֲמִיר וְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם מְקִלִּין, אוֹ לְהֵפֶךְ, וְיֵשׁ בָּזֶה אִסּוּר "לֹא תִתְגֹּדְדוּ"[מג], כְּלוֹמַר: לֹא תַּעֲשׂוּ אֲגֻדּוֹת אֲגֻדּוֹת[מד]. אֲפִלּוּ אִם הוּא בְּעִנְיָן שֶׁאֵין לָחֹשׁ לְמַחֲלֹקֶת, כְּגוֹן שֶׁאֵין הוּא יְחִידִי בָּעִיר אֶלָּא הַרְבֵּה מֵאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם נוֹהֲגִין כָּךְ וְהַרְבֵּה מֵהֶן נוֹהֲגִין כָּךְ, וְאֵין מַקְפִּידִין זֶה עַל זֶה כְּלָל[מה].

ח אַף לְהַנּוֹהֲגִין אִסּוּר גַּם עַד רֹאשׁ חֹדֶשׁ אִיָּר, מִכָּל מָקוֹם אִם חָל בְּשַׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ כָּאן תּוֹסֶפֶת שִׂמְחָה, שַׁבָּת וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ – יֵשׁ לְהַתִּיר לְהִסְתַּפֵּר בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת[מו], וְגַם לִשָּׂא אִשָּׁה בּוֹ בַּיּוֹם, כֵּיוָן שֶׁעִקַּר סְעוּדַת הַנִּשּׂוּאִין[מז] יִהְיֶה בְּשַׁבָּת וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ.

ט נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה[מח] אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים[מט] כָּל יְמֵי הַסְּפִירָה מִשְּׁקִיעַת הַחַמָּה עַד לְאַחַר סְפִירַת הָעֹמֶר, וְרֶמֶז לָזֶה, שֶׁנֶּאֱמַר[נ] "שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת"[נא], מִלְּשׁוֹן שְׁבוּת[נב], שֶׁבִּזְמַן הַסְּפִירָה, דְּהַיְנוּ מִשְּׁקִיעַת הַחַמָּה[נג] וָאֵילָךְ, יֵשׁ לִשְׁבֹּת מִמְּלָאכָה עַד לְאַחַר שֶׁיִּסְפֹּר.

(וְאוֹתָן הַנָּשִׁים שֶׁאֵינָן סוֹפְרוֹת[נד] - אֶפְשָׁר שֶׁיֵּשׁ [לָהֶן לִשְׁבֹּת] מִמְּלָאכָה כָּל הַלַּיְלָה[נה])[נו].

 

 

[א] ראה גם ס"ג שאין זה אלא מנהג.

[ב] וכן אין מברכים שהחיינו בימי ספירת העומר, מלבד שבתות ול"ג בעומר (ספר המנהגים - חב"ד ע' 43. התוועדויות תשמ"ט ח"ג ע' 134).

[ג] והיינו בל"ג ימים (שבתוך מ"ט ימים) שבין פסח לשבועות, וכדלקמן סעי' ה-ו.

[ד] יבמות סב, ב.

[ה] סעודה שעושין רעים ואהובים זה עם זה, ולא הוי שמחה כל כך (רש"י מו"ק כב, ב).

[ו] נראה שכל דבר שהוא מעבר לשמחה רגילה הוי שמחה יתרה. ובכלל זה שמיעת שירי שמחה בכלי נגינה.

[ז] הזדרז.

[ח] ראה רמ"א יו"ד סימן שצב ס"ב.

[ט] ראה מו"ק כב, ב. רמב"ם הל' אבל פ"ו ה"א: "מדברי סופרים שיהיה האבל נוהג במקצת דברי אבילות כל שלשים יום. ומנין סמכו חכמים לשלשים יום? שנאמר ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים, מכלל שהאבל מצטער כל שלשים יום".

[י] ראה גם לעיל סימן תע ס"ח.

[יא] משום שיום המילה עצמו נחשב להם ליו"ט, לכן מותר להסתפר לפני כן.

[יב] ל"ג ימים שנוהגין בהם אבלות בין פסח לעצרת, שיש בזה כמה דעות, כדלקמן. וצע"ק לשונו, שהרי לא הזכיר לפני כן שנוהגים רק בל"ג ימים.

[יג] המנהיג סימן קו, בשם הרז"ה, שמצא בספר ישן מספרד. טור ושו"ע ס"ב.

[יד] מה שלא כתב "ל"ג לעומר" (כנוסח הספירה שלנו), יש לומר שזהו הביטוי שנשאר לפי הנוסח שנוהגים לומר "בעומר", וכך היה מקובל לספור בעבר, וכך נשאר הביטוי גם כיום לפי נוסח הספירה שלנו.

[טו] כלומר, להרבות קצת.

[טז] על שפסקה המגפה ולא התפשטה בתלמידים אחרים. ויש טעם נוסף לשמחה ביום זה, כמובא בפע"ח שער ספה"ע פ"ז ובמשנת חסידים מס' אייר פ"ו מ"ו, שהוא יום ההילולא של רשב"י. וראה גם אג"ק לאדה"ז ע' קיז: "לעשות יום משתה ושמחה בח"י אייר ... יומא דהלולא דרשב"י".

[יז] האחרונים.

[יח] כיון שנהג אבילות שעה אחת כאילו נהג כל היום כולו, ומותר לגלח בשאר היום (רמב"ם הל' אבל פ"ז ה"ב).

[יט] סעיף א.

[כ] כי "שעה אחת" לאו דוקא, אלא הכוונה זמן קצר. וראה לשונו לקמן "משהו מהיום".

[כא] שנמנע.

[כב] משמע לאו דוקא מחמת אבלות, אלא מכל סיבה שהיא.

[כג] היינו עלות השחר.

[כד] שאין הפרש בין תספורת לנישואין.

[כה] כלומר, כבוד השבת הוא לא רק בזה שהוא מסתפר לכבוד השבת, אלא גם בכך שלא יסתפר במוצאי שבת, כי המסתפר במוצאי שבת הרי זו פגיעה בכבוד השבת, שאם הוא זקוק להסתפר היה לו להסתפר לכבוד שבת. ומכאן אולי מקור המנהג שלא להסתפר במוצאי שבתות בכלל.

[כו] ליל ל"ג.

[כז] ולא בלילה, ולכן צריך לנהוג אבלות במקצת היום בבקר.

[כח] כי בליל ל"ג אבלות עדיין נוהגת.

[כט] וכן כתב רבנו בסידורו (לפני ובא לציון).

[ל] דהיינו שביום ל"ג לא מתו כלל.

[לא] ראה בסידור רבנו שם.

[לב] ולא שיש לנהוג אבילות במקצת תחילת ליל ל"ג וזה נחשב כיום שלם.

[לג] מהרי"ל שם (ע' קנז), בשם מהר"ז שטיין. ב"י ד"ה ויש נוהגים. רמ"א ס"ג.

[לד] כדלעיל ס"ה, שכ"ה המנהג שהתקבל. או יש לומר שגם לפי דעה זו מותר להסתפר ולישא ביום ל"ג בעומר אף שלא פסקו למות באותו יום, מפני שאין יום ל"ג זה אלא לסימנא בעלמא, שלא מתו אלא ל"ג ימים, כי ביום שאין אומרים תחנון לא מתו, וא"כ כשתסיר ז' ימי פסח, ואח"כ ו' שבתות עד העצרת, וב' ימי ר"ח אייר, ויום א' של ר"ח סיון, הרי ט"ז יום שלא מתו בהם, ולא נשארו אלא ל"ג ימים שמתו בהם (לבוש), ולסימן זה מסתפרין ונושאין ביום ל"ג בעומר.

[לה] כדלעיל ס"ה.

[לו] של"ג ימים לא מסתיימים ביום ל"ג בעומר עצמו, אלא הם ל"ג ימים שאנו נוהגים אבלות במשך ל"ג ימים שבין פסח לעצרת, לזכר שלא מתו אלא בתוך ל"ג ימים שלא אמרו בהם תחנון.

[לז] מ"א שם.

[לח] ג' סיון ואילך (ראה לקמן סי' תצד ס"כ). וראה ספר המנהגים – חב"ד ע' 44 שלא היתה רוח אדמו"ר הרש"ב נוחה מזה שהסתפרו בשלשת ימי ההגבלה (קודם ערב חג השבועות).

[לט] והאריז"ל לא היה מסתפר כלל מפסח עד ערב שבועות גם לא בל"ג בעומר (ראה שער הכוונות ענין ספירת העומר דרוש י"ב). וכ"ה מנהג חב"ד.

[מ] קהלת ב, יד. עירובין ו, ב (מי שתופס כחומרי בית הלל וכחומרי בית שמאי).

[מא] ראה לעיל סימן תסח סי"ג-ד.

[מב] ראה גם לעיל סימן קסא ס"ח.

[מג] דברים יד, א.

[מד] יבמות יד, א.

[מה] שאיסור "לא תתגודדו" אינו תלוי תלוי באם הדבר מביא מחלוקת או לא.

[מו] שזהו דין כללי בערב שבת להסתפר לכבוד שבת, מלבד בימי הספירה, וכשחל ר"ח בשבת, הרי שוב ניתן להסתפר בערב שבת זו מפני כבוד השבת. אלא שלפי הקביעות שלנו רק א' אייר יחול בשבת, ואם כן ל' ניסן שהוא א' דר"ח יחול בערב שבת, ואזי אנו נכנסים לאזהרת ר"י החסיד שלא להסתפר בר"ח אפילו כשחל בערב שבת, וכמובא לעיל סי' רס סוס"א: "ונוהגין בקצת מקומות שלא להסתפר בראש חודש אפילו חל בערב שבת, מפני חשש סכנה, כי כן הזהיר רבינו יהודה החסיד".

[מז] דהיינו אף אם מתחילים הסעודה סמוך לשקיעה.

[מח] בפשטות הכוונה למלאכה שאסורה בחול המועד בלבד.

[מט] ואף שהנשים פטורות מהספירה כדלעיל סי' תפט ס"ב, צריך לומר שמנהג אי עשיית מלאכה אינה תלויה בחיוב הספירה אלא בזמן הספירה, וזמן הספירה הוא גם לנשים.

[נ] ויקרא כג, טו.

[נא] ולא "שבעה שבועות".

[נב] שביתה ממלאכה.

[נג] ראה לעיל סי' תפט סי"ב שאז מתחיל זמנה.

[נד] כדלעיל סימן תפט ס"ב.

[נה] כיון שזמן הספירה הוא כל הלילה. רבנו הכניס הוספה זו בסגוריים, כי יתכן שאותן הנשים שאינן סופרות נגררות בזה אחרי בעליהן או אחרי רוב הצבור שספרו. ועכ"פ מידי ספק לא יצא, ואם כן זהו עוד סיבה למה יש לנשים לספור ספירת העומר.

[נו] נוהגין לומר פרקי אבות, פרק אחד בכל שבת שבין פסח לעצרת במנחה, ואומרים לפניו משנת "כל ישראל" ואחריו משנת "רבי חנניא בן עקשיא". ויש נוהגין כך כל שבתות הקיץ (סידור רבנו).




הוסף תגובה