הלכות פסח

סימן תצב

ב אייר התשעה |

תצב. תַּעֲנִית שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי אַחַר הַמּוֹעֲדִים, וּבוֹ ה' סְעִיפִים:

א נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לְהִתְעַנּוֹת שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי אַחַר הַפֶּסַח וְכֵן אַחַר חַג הַסֻּכּוֹת[א], לְפִי שֶׁחוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא מִתּוֹךְ מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחַת הַמּוֹעֵד בָּאוּ לִידֵי עֲבֵרָה[ב], לָכֵן מִתְעַנִּין לִתְשׁוּבָה וּלְכַפָּרָה, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּאִיּוֹב[ג] שֶׁלְּאַחַר שֶׁהִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וְשִׂמְחַת בָּנָיו הֶעֱלָה עוֹלוֹת מִסְפַּר כֻּלָּם, "כִּי אָמַר אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וְגוֹ'".

אֲבָל לְאַחַר שָׁבוּעוֹת אֵין נוֹהֲגִין לְהִתְעַנּוֹת, דְּכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא ב' יָמִים[ד] – אֵין לָחֹשׁ שֶׁמָּא חָטְאוּ בּוֹ.

וְדִין אֲמִירַת הַסְּלִיחוֹת וַ"עֲנֵנוּ" בֵּין "גּוֹאֵל" לְ"רוֹפֵא" וּקְרִיאַת "וַיְחַל" – יִתְבָּאֵר בְּסִימָן תקס"ו[ה].

ב נוֹהֲגִין לְהַמְתִּין לְהִתְעַנּוֹת אַחַר הַפֶּסַח עַד שֶׁיֵּצֵא כָּל חֹדֶשׁ נִיסָן, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תכ"ט[ו]. וְאַחַר הַסֻּכּוֹת מַמְתִּינִין עַד שֶׁיֵּצֵא כָּל חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי, לְפִי שֶׁהוּא מְרֻבֶּה בְּמוֹעֲדוֹת. וְאַף שֶׁנּוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ שֶׁמֻּתָּר לְהִתְעַנּוֹת בְּתִשְׁרֵי אַחַר אִסְרוּ חַג, מִכָּל מָקוֹם אֵין רוֹצִין לִקְבֹּעַ בּוֹ לְכַתְּחִלָּה תַּעֲנִית קָבוּעַ, כֵּיוָן שֶׁאֶפְשָׁר לְהַמְתִּין לְהִתְעַנּוֹת אַחַר כָּךְ.

ג וְנוֹהֲגִין לְבָרֵךְ כָּל מִי שֶׁיִּתְעַנֶּה בה"ב אַחַר קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּשַׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי בה"ב. וּמִי שֶׁעָנָה "אָמֵן" עַל זֶה – אֵין צָרִיךְ לְקַבֵּל עוֹד הַתַּעֲנִית בְּמִנְחָה שֶׁלִּפְנֵי יְמֵי הַתַּעֲנִית. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם אַחַר כָּךְ נִמְלַךְ שֶׁלֹּא לְהִתְעַנּוֹת – אֵינוֹ מְחֻיָּב לְהִתְעַנּוֹת מֵחֲמַת עֲנִיַּת אָמֵן. וְאַף שֶׁאָז הָיְתָה דַּעְתּוֹ לְהִתְעַנּוֹת עַל יְדֵי "אָמֵן" זֶה – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם אִם לֹא קִבֵּל עָלָיו הַתַּעֲנִית בְּפֵרוּשׁ בְּפִיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקס"ג[ז].

ד וְנוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ בה"ב בְּשַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ נִיסָן אוֹ תִּשְׁרֵי, לְפִי שֶׁבְּאוֹתוֹ שַׁבָּת מְבָרְכִין הַחֹדֶשׁ אַחַר קְרִיאַת הַתּוֹרָה, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין מְבָרְכִין בה"ב בְּשַׁבָּת שֶׁהוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ אִיָּר אוֹ חֶשְׁוָן, אֶלָּא מַמְתִּינִים לְבָרֵךְ בְּשַׁבָּת הַבָּא, וְאַחַר אוֹתוֹ שַׁבָּת מַתְחִילִין לְהִתְעַנּוֹת בה"ב.

אֲבָל אִם יֵשׁ מִילָה אוֹ חֲתֻנָּה בְּאוֹתוֹ שַׁבָּת שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ בּוֹ בה"ב – מְבָרְכִין בּוֹ בה"ב, אֶלָּא שֶׁנּוֹהֲגִין לְבָרֵךְ בְּמִנְחָה אַחַר קְרִיאַת הַתּוֹרָה[ח].

ה אִם אֵרַע בְּרִית מִילָה אוֹ שְׁאָר סְעוּדַת מִצְוָה בְּתַעֲנִית בה"ב – מִצְוָה לֶאֱכֹל, וְאֵין צָרִיךְ הַתָּרָה כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תקס"ח[ט].

 

 

[א] וראה התוועדויות תשמ"ח ח"ג ע' 258 (הטעם שרוב בנ"י אין מתענים תעניות אלו כיום).

[ב] עברה כל שהיא. וראה לקמן סי' תקכט בסופו: "חייבים בית דין להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו מסבבין ומחפשין בגנות ופרדסים ועל הנהרות, שלא יתקבצו שם אנשים ונשים לאכול ולשתות ויבואו לידי עבירה. וכן יזהירו זה לכל העם שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה, ולא ימשכו ביין, שמא יבואו לידי עבירה, אלא כולם יהיו קדושים".

[ג] איוב א, ה.

[ד] נקט ב' ימים, כיון שמדבר על מנהג "מדינות אלו". וכל שכן בארץ ישראל שאינו אלא יום אחד.

[ה] סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ב.

[ו] סעיף ט שכיון ש"יצא רוב החדש בקדושה, לפיכך נוהגין לעשות כולו קודש כעין יום טוב", ולכן "אין מתענין בכל חודש ניסן אפילו תענית יחיד, ואין צריך לומר שאין גוזרין תענית על הציבור בכל החדש".

[ז] סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה מ"א שם סק"א.

[ח] לפני הקדיש – ראה לעיל סי' רצב ס"ד שאין אומרים קדיש אחר קריאת במנחה של שבת, אלא קדיש לפני תפלת לחש בלבד. אך מנהג חב"ד להסמיך הקדיש לקריאת התורה, ואין מפסיקין כלל בין קריאת התורה לקדיש.

[ט] סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה רמ"א שם ס"ב. וראה לעיל סי' תע ס"ח.




הוסף תגובה