הלכות פסח

סימן תפט

כ ניסן התשעה |

הִלְכוֹת סְפִירַת הָעֹמֶר וְחַג הַשָּׁבוּעוֹת

תפט. סֵדֶר תְּפִלַּת לֵיל שֵׁנִי שֶׁל פֶּסַח וּסְפִירַת הָעֹמֶר[א], וּבוֹ ל' סְעִיפִים:

א מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה שֶׁיִּסְפֹּר[ב] כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל[ג] שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת יָמִים[ד] מִיּוֹם הֲבָאַת קָרְבַּן הָעֹמֶר[ה], שֶׁנֶּאֱמַר[ו] "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה", וְאוֹמֵר[ז] "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ וְגוֹ'", וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים[ח]: "תִּסְפָּר לָךְ", יָכוֹל בְּבֵית דִּין, כְּמוֹ בְּיוֹבֵל, שֶׁסּוֹפְרִין בְּבֵית דִּין[ט] "שֶׁבַע שַׁבְּתוֹת שָׁנִים", וּמְקַדְּשִׁין "שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים" לַיּוֹבֵל[י]? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם"[יא], כְּדֵי לְסָפְרָהּ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד[יב].

וְאֵין הַצִּבּוּר[יג] אוֹ שְׁלִיחַ צִבּוּר[יד] יְכוֹלִים לִסְפֹּר בְּעַד כֻּלָּם. אַף אִם אֶחָד מְצַוֶּה לַחֲבֵרוֹ שֶׁיִּסְפֹּר בִּשְׁבִילוֹ וַעֲשָׂאוֹ שָׁלִיחַ לְכָךְ – אֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ[טו] כְּשֶׁלֹּא שָׁמַע הַסְּפִירָה מִפִּי חֲבֵרוֹ.

אֲבָל אִם הוּא בְּעַצְמוֹ שָׁמַע הַסְּפִירָה מִפִּי חֲבֵרוֹ, אִם נִתְכַּוֵּן לָצֵאת יְדֵי חוֹבָתוֹ בִּשְׁמִיעָה זוֹ, וְגַם חֲבֵרוֹ הַמַּשְׁמִיעַ נִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיאוֹ[טז] - יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ מִן הַתּוֹרָה[יז], שֶׁהַשּׁוֹמֵעַ הוּא כְּאוֹמֵר[יח]. וְהוּא שֶׁשָּׁמַע מִפִּי הַמְּחֻיָּב בְּמִצְוָה זוֹ[יט].

וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה וְאוֹמְרִים[כ] שֶׁצָּרִיךְ שֶׁתְּהֵא סְפִירָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מַמָּשׁ, שֶׁכָּל אֶחָד יִסְפֹּר בְּעַצְמוֹ[כא]. וְיֵשׁ לָחֹשׁ לְדִבְרֵיהֶם לְכַתְּחִלָּה[כב], שֶׁלֹּא לִסְמֹךְ עַל שְׁמִיעַת הַסְּפִירָה מֵהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר.

אֲבָל הַבְּרָכָה יָכוֹל לִשְׁמֹעַ מֵהַשְּׁלִיחַ צִבּוּר לְכַתְּחִלָּה אַף אִם הוּא יוֹדֵעַ לְבָרֵךְ בְּעַצְמוֹ, שֶׁעֲשָׂרָה[כג] שֶׁעוֹשִׂין מִצְוָה בְּבַת אַחַת – יָכוֹל אֶחָד מֵהֶן לְבָרֵךְ בִּשְׁבִיל כֻּלָּם[כד], כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ח'[כה]. וְאַחַר שֶׁשָּׁמַע הַבְּרָכָה[כו] – יִסְפֹּר מִיָּד[כז].

ב נָשִׁים וַעֲבָדִים[כח] פְּטוּרִים מִמִּצְוָה זוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא[כט]. וּבְמִקְצָת מְדִינוֹת[ל] שָׂמוּ הַנָּשִׁים מִצְוָה זוֹ עֲלֵיהֶם חוֹבָה[לא]. וְאֵין חֲשַׁשׁ אִסּוּר[לב] בְּמַה שֶּׁהֵן מְבָרְכוֹת עָלֶיהָ אַף שֶׁהֵם פְּטוּרוֹת מִמֶּנָּה, עַיֵּן סִימָן י"[ז][לג].

וּמִצְוָה זוֹ נוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת[לד].

וְיֵשׁ אוֹמְרִים[לה] שֶׁבַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם וְאֵין מַקְרִיבִין הָעֹמֶר – אֵין מִצְוָה זוֹ נוֹהֶגֶת כְּלָל מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁתִּקְּנוּ "זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ"[לו]. וְכֵן עִקָּר[לז].

וּמִכָּל מָקוֹם, כָּל מַה שֶּׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים תִּקְּנוּ כְּעֵין שֶׁל תּוֹרָה[לח], וְאֵין חִלּוּק בֵּינֵיהֶם אֶלָּא בַּדְּבָרִים שֶׁיִּתְבָּאֵר[לט].

ג זְמַן הַקְרָבַת הָעֹמֶר[מ] הוּא בְּט"ז בְּנִיסָן, שֶׁנֶּאֱמַר[מא] "מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת יְנִיפֶנּוּ וְגוֹ'", וְקִבְּלוּ חֲכָמִים[מב] שֶׁזֶּה הוּא מִמָּחֳרַת יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח[מג].

וּמִיּוֹם זֶה עַצְמוֹ מַתְחִילִין לִסְפֹּר וְלֹא מִיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר[מד] "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר וְגוֹ'"[מה], הָא לָמַדְתָּ שֶׁזְּמַן הַסְּפִירָה הוּא בִּזְמַן רֵאשִׁית הַקְּצִירָה[מו], דְּהַיְנוּ בִּזְמַן קְצִירַת הָעֹמֶר[מז], וּקְצִירָתוֹ הוּא קֹדֶם הֲבָאָתוֹ[מח], וְלֹא אַחַר כָּךְ[מט].

וְאִי אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל הַסְּפִירָה בְּיוֹם הֲבָאָתוֹ מַמָּשׁ[נ] (וְאֵין הָעֹמֶר קָרֵב אֶלָּא בַּיּוֹם מַמָּשׁ[נא]), שֶׁנֶּאֱמַר[נב] "תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה", וְאֵין אַתָּה מוֹצֵא "תְּמִימֹת" אֶלָּא כְּשֶׁמַּתְחִיל לִסְפֹּר בָּעֶרֶב[נג], דְּהַיְנוּ שֶׁמַּתְחִיל הוּא לִסְפֹּר יוֹם הָרִאשׁוֹן בְּלֵיל ט"ז קֹדֶם אוֹר הַבֹּקֶר[נד]. וְהוּא הַדִּין סְפִירַת שְׁאָר הַיָּמִים שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא בַּלַּיְלָה[נה], שֶׁמִּן הַסְּתָם סְפִירַת כָּל הַיָּמִים הֵם שָׁוִין[נו].

וְכָל הַלַּיְלָה כָּשֵׁר לִסְפִירַת הָעֹמֶר[נז], שֶׁאִם שָׁכַח[נח] וְלֹא סָפַר בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה וְנִזְכַּר קֹדֶם שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר[נט] – חַיָּב לִסְפֹּר[ס]. אֲבָל לְכַתְּחִלָּה מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לִסְפֹּר בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה[סא] מִיָּד אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית[סב].

וְקֹדֶם שֶׁיִּסְפֹּר[סג] בַּלַּיְלָה[סד] צָרִיךְ לְבָרֵךְ, כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרְכִין עַל כָּל הַמִּצְוֹת, בֵּין שֶׁל תּוֹרָה[סה] בֵּין שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים[סו].

אֲבָל אִם שָׁכַח[סז] לִסְפֹּר בַּלַּיְלָה וְנִזְכַּר בַּיּוֹם – יִסְפֹּר בְּלֹא בְּרָכָה[סח], לְפִי שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים[סט] שֶׁאִם לֹא נִקְצַר הָעֹמֶר בַּלַּיְלָה קוֹצְרִין אוֹתוֹ בַּיּוֹם[ע], וּלְפִיכָךְ אִם שָׁכַח אוֹ הֵזִיד[עא] וְלֹא סָפַר בַּלַּיְלָה – חַיָּב לִסְפֹּר בַּיּוֹם וּלְבָרֵךְ[עב], וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה[עג], לְפִיכָךְ יִסְפֹּר בְּלֹא בְּרָכָה[עד], שֶׁסְּפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל[עה].

ד הַסְּפִירָה צָרִיךְ לְבָרֵךְ[עו] מְעֻמָּד[עז], שֶׁנֶּאֱמַר[עח] "בַּקָּמָה", וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים[עט]: אַל תִּקְרָא "בַּקָּמָה" אֶלָּא "בְּקוֹמָה[פ] תָּחֵל לִסְפֹּר"[פא].

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם מָנָה מְיֻשָּׁב – יָצָא, לְפִי שֶׁדְּרָשָׁה זוֹ אֵינָהּ אֶלָּא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא[פב].

ה מִן הַתּוֹרָה צָרִיךְ לִמְנוֹת הַיָּמִים וְגַם הַשָּׁבוּעוֹת[פג], שֶׁנֶּאֱמַר[פד] "תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם", כְּלוֹמַר עַד חֲמִשִּׁים[פה], וְאוֹמֵר[פו] "שִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת תִּסְפָּר לָךְ", כֵּיצַד יִסְפֹּר שְׁנֵיהֶם[פז]? כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְשִׁבְעָה יָמִים יֹאמַר: "הַיּוֹם שִׁבְעָה יָמִים שֶׁהֵם שָׁבוּעַ אֶחָד", וּכְשֶׁמַּגִּיעַ לְיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר יֹאמַר: "הַיּוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם שֶׁהֵם שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת", וְכֵן בִּשְׁאָר כָּל סוֹף שָׁבוּעַ וְשָׁבוּעַ. וְאִם לֹא עָשָׂה כֵן – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ מִן הַתּוֹרָה[פח].

ו אֲבָל בַּיָּמִים שֶׁבֵּין כָּל שָׁבוּעַ וְשָׁבוּעַ, דְּהַיְנוּ מִיּוֹם ח' עַד יוֹם י"ג וְעַד בִּכְלָל, וּמִיּוֹם ט"ו עַד יוֹם עֶשְׂרִים, וְכֵן הַיָּמִים שֶׁבֵּין שְׁאָר הַשָּׁבוּעוֹת – יֵשׁ אוֹמְרִים[פט] שֶׁאֵין צָרִיךְ לִמְנוֹת בָּהֶן הַשָּׁבוּעוֹת אֶלָּא הַיָּמִים בִּלְבַד, כְּגוֹן בְּיוֹם ח' יֹאמַר: "הַיּוֹם שְׁמוֹנָה יָמִים", וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר "שֶׁהֵם שָׁבוּעַ אֶחָד וְיוֹם אֶחָד".

וְיֵשׁ אוֹמְרִים[צ] לְהִפּוּךְ, בְּיוֹם ח' יֹאמַר: "הַיּוֹם שָׁבוּעַ אֶחָד וְיוֹם אֶחָד", וּבְיוֹם ט"ו יֹאמַר: "הַיּוֹם ב' שָׁבוּעוֹת וְיוֹם אֶחָד".

וְיֵשׁ אוֹמְרִים[צא] שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר בָּהֶם סְכוּם הַיָּמִים וְהַשָּׁבוּעוֹת, כְּגוֹן בְּיוֹם ח' יֹאמַר: "שְׁמוֹנָה יָמִים שֶׁהֵם שָׁבוּעַ אֶחָד וְיוֹם אֶחָד", וְכֵן בִּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים צָרִיךְ לוֹמַר סְכוּם כָּל הַיָּמִים וְהַשָּׁבוּעוֹת וּמִנְיַן הַיָּמִים הָעוֹדְפִים עַל הַשָּׁבוּעַ. וְכֵן נִתְפַּשֵּׁט הַמִּנְהָג בְּכָל תְּפוּצוֹת יִשְׂרָאֵל, וְאֵין לְשַׁנּוֹת.

וּמִכָּל מָקוֹם, אִם טָעָה וּמָנָה בְּאַחַת מִב' הַסְּפִירוֹת (הָרִאשׁוֹנוֹת[צב]) בַּיָּמִים שֶׁבְּאֶמְצַע הַשָּׁבוּעוֹת – אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִסְפֹּר בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁהַסְּפִירָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.

וְאַף בַּיָּמִים שֶׁהֵם סוֹפֵי הַשָּׁבוּעוֹת, כְּגוֹן יוֹם ז' וְי"ד וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, אִם טָעָה וְלֹא מָנָה אֶלָּא הַיָּמִים בִּלְבַד וְלֹא הִזְכִּיר הַשָּׁבוּעוֹת כְּלָל – יֵשׁ אוֹמְרִים[צג] שֶׁאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִסְפֹּר בַּזְּמַן הַזֶּה, שֶׁהַסְּפִירָה אֵינָהּ אֶלָּא "זֵכֶר"[צד], וְכֵיוָן שֶׁסָּפַר הַיָּמִים – יָצָא.

אֲבָל אִם סָפַר שָׁבוּעוֹת בִּלְבַד, כְּגוֹן שֶׁאָמַר: "הַיּוֹם שָׁבוּעַ אֶחָד" אוֹ "שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת", וְלֹא הִזְכִּיר מִנְיַן הַיָּמִים – צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִסְפֹּר, לְפִי שֶׁעִקַּר הַסְּפִירָה הוּא מִנְיַן הַיָּמִים, שֶׁבְּמִנְיַן הַיָּמִים בִּלְבַד יְכוֹלִין לִסְפֹּר כָּל הַמ"ט יוֹם, אֲבָל בְּמִנְיַן הַשָּׁבוּעוֹת בִּלְבַד בְּלֹא הַזְכָּרַת שׁוּם מִנְיַן יָמִים – אִי אֶפְשָׁר לִסְפֹּר אֶלָּא הַיָּמִים שֶׁהֵם סוֹפֵי הַשָּׁבוּעוֹת.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים[צה] שֶׁאַף אִם מָנָה הַיָּמִים לְבַד[צו] צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִסְפֹּר, שֶׁכָּל מַה שֶּׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים תִּקְּנוּ כְּעֵין שֶׁל תּוֹרָה[צז]. וְיֵשׁ לָחֹשׁ לְדִבְרֵיהֶם לַחֲזֹר וְלִסְפֹּר בְּלֹא בְּרָכָה.

ז אִם סָפַר בְּאוֹתִיּוֹת א"ב שֶׁאָמַר: "הַיּוֹם יוֹם אָלֶ"ף", אוֹ "יוֹם ב'"[צח], אוֹ "ג' יָמִים" – יֵשׁ אוֹמְרִים[צט] שֶׁיָּצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים[ק] שֶׁלֹּא יָצָא. וְיֵשׁ לָחֹשׁ לְדִבְרֵיהֶם לַחֲזֹר וְלִסְפֹּר בְּלֹא בְּרָכָה.

אִם לֹא אָמַר "הַיּוֹם", אֶלָּא מָנָה סְתָם: כָּךְ וְכָךְ יָמִים לָעֹמֶר – לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ[קא], וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִסְפֹּר בִּבְרָכָה, דְּכֵיוָן שֶׁאָמַר: כָּךְ וְכָךְ יָמִים, הֲרֵי לֹא סָפַר אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה שֶׁהוּא עוֹמֵד בּוֹ, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה[קב]: "תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם", שֶׁתִּסְפֹּר הַיּוֹם עַצְמו, שֶׁיֹּאמַר: הַיּוֹם כָּךְ וְכָךְ[קג].

אֲבָל אִם אָמַר: הַיּוֹם כָּךְ וְכָךְ וְלֹא אָמַר "לָעֹמֶר" – יָצָא, שֶׁמֵּעִקַּר הַדִּין אֵין צָרִיךְ לוֹמַר כְּלָל "לָעֹמֶר"[קד], אֶלָּא שֶׁנָּהֲגוּ כָּךְ לְבָאֵר יָפֶה בַּסְּפִירָה לְאֵיזֶה דָּבָר סוֹפְרִים, וְאֵין זֶה מְעַכֵּב כְּלָל בְּדִיעֲבַד.

וְיֵשׁ נוֹהֲגִין לוֹמַר "בָּעֹמֶר"[קה]. וְאֵין לְשַׁבֵּשׁ שׁוּם נֻסַּח, כִּי שְׁנֵיהֶם נְכוֹנִים[קו].

(וְיֵשׁ נוֹהֲגִין מִטַּעַם הַיָּדוּעַ לָהֶם[קז] לוֹמַר "לָעֹמֶר" אַחַר מִנְיַן הַיָּמִים קֹדֶם מִנְיַן הַשָּׁבוּעוֹת[קח], כְּגוֹן "הַיּוֹם שְׁמוֹנָה יָמִים לָעֹמֶר שֶׁהֵם שָׁבוּעַ אֶחָד וְיוֹם אֶחָד"[קט]).

ח דֶּרֶךְ צַחוּת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ לוֹמַר יָמִים לְשׁוֹן רַבִּים מִשְּׁנַיִם וְעַד עֲשָׂרָה[קי], וְעַד בִּכְלָל[קיא], אֲבָל מֵאַחַד עָשָׂר וָאֵילָךְ יֹאמַר[קיב] יוֹם לְשׁוֹן יָחִיד[קיג].

וְטוֹב לוֹמַר מִנְיַן הַמּוּעָט קֹדֶם מִנְיַן הַמְרֻבֶּה, כְּגוֹן "אֶחָד וְעֶשְׂרִים" וְלֹא "עֶשְׂרִים וְאֶחָד"[קיד]. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ[קטו] שֶׁדֶּרֶךְ לִסְפֹּר מִנְיַן הַמּוּעָט קֹדֶם, אֲבָל בִּמְקוֹמוֹת שֶׁדֶּרֶךְ לִסְפֹּר מִנְיַן הַמְרֻבֶּה קֹדֶם – יָכוֹל לוֹמַר[קטז] גַּם בַּסְּפִירָה כְּמִנְהַג מְקוֹמוֹ[קיז].

ט "שָׁבוּעַ" הוּא לְשׁוֹן זָכָר, וְלָכֵן יֹאמַר "שָׁבוּעַ אֶחָד" וְלֹא "אַחַת", וּבַשָּׁבוּעַ הַשֵּׁנִי יֹאמַר "שְׁנֵי" וְלֹא "שְׁתֵּי", וּבַשָּׁבוּעַ הַשְּׁלִישִׁי יֹאמַר "שְׁלֹשָׁה" וְלֹא "שָׁלֹשׁ", וְכֵן בִּשְׁאָר הַשָּׁבוּעוֹת[קיח].

י מֻתָּר לִסְפֹּר בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁמֵּבִין, אֲבָל אִם אֵינוֹ מֵבִין הַלָּשׁוֹן שֶׁסּוֹפֵר בּוֹ, אֲפִלּוּ סָפַר בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, אִם אֵינוֹ מְבִינוֹ – לֹא יָצָא, דְּכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הַמִּנְיָן – אֵין זוֹ סְפִירָה כְּלָל.

יא אַחַר הַסְּפִירָה נוֹהֲגִין לוֹמַר: "יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כוּ'"[קיט], לְפִי שֶׁעַכְשָׁו אֵין אָנוּ סוֹפְרִין אֶלָּא "זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ"[קכ], וְאֵין בִּסְפִירָה זוֹ עֲשִׂיַּת מִצְוָה כְּלָל, שֶׁהַמִּצְוָה הוּא לִסְפֹּר לָעֹמֶר[קכא], וְעַכְשָׁו אֵין לָנוּ עֹמֶר לִסְפֹּר לוֹ, אֶלָּא שֶׁחֲכָמִים תִּקְּנוּ לִסְפֹּר "זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ"[קכב], לְפִיכָךְ מִתְפַּלְּלִין: "שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ"[קכג] וּנְקַיֵּם הַמִּצְוָה כְּתִקּוּנָהּ.

(וְיֵשׁ נוֹהֲגִין[קכד] מִטַּעַם הַיָּדוּעַ לָהֶם[קכה] לוֹמַר אַחַר כָּךְ: מִזְמוֹר[קכו] "אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ" וְ"אָנָּא בְּכֹחַ"[קכז] וְ"רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם").

יב יֵשׁ אוֹמְרִים[קכח] שֶׁמֻּתָּר לְבָרֵךְ וְלִסְפֹּר בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא סְפֵק לַיְלָה וּסְפֵק יוֹם[קכט] הֶעָבָר, וְאִם כֵּן הֵיאַךְ יֹאמַר: "הַיּוֹם שְׁנֵי יָמִים", שֶׁמָּא עֲדַיִן הוּא יוֹם רִאשׁוֹן? מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהַסְּפִירָה בַּזְּמַן הַזֶּה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים – סְפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים לְהָקֵל.

וְיֵשׁ חוֹלְקִין עַל זֶה וְאוֹמְרִים[קל] שֶׁלְּכַתְּחִלָּה אֵין לְהַכְנִיס עַצְמוֹ לִידֵי סָפֵק אֲפִלּוּ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים[קלא], וְאֵין לִסְפֹּר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים שֶׁהוּא לַיְלָה וַדַּאי. וְכֵן עוֹשִׂין הַמְדַקְדְּקִים. וְכֵן רָאוּי לְכָל אָדָם לַעֲשׂוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם, הַמִּנְהָג הֶהָמוֹן עַכְשָׁו כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה לִסְפֹּר בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת.

וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְדַקְדֵּק לִסְפֹּר בְּצֵאת הַכּוֹכָבִים וְהוּא מִתְפַּלֵּל עַרְבִית מִבְּעוֹד יוֹם עִם צִבּוּר הַמִּתְפַּלְּלִין עַרְבִית עִם סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה[קלב] וְסוֹפְרִים בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת - טוֹב שֶׁיִּסְפֹּר עִמָּהֶם בְּלֹא בְּרָכָה, וְיַחְשֹׁב בְּדַעְתּוֹ: אִם אֶשְׁכַּח לִסְפֹּר בַּלַּיְלָה – הֲרֵינִי סוֹמֵךְ עַל סְפִירָה זוֹ לָצֵאת בָּהּ יְדֵי חוֹבָתִי, וְאִם לֹא אֶשְׁכַּח בַּלַּיְלָה – הֲרֵי דַּעְתִּי עַכְשָׁו שֶׁלֹּא לָצֵאת בִּסְפִירָה זוֹ[קלג], שֶׁאַף לְהָאוֹמְרִים[קלד] שֶׁמִּצְוֹת אֵין צְרִיכוֹת כַּוָּנָה לָצֵאת בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ, מִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁמְּכַוֵּן בְּפֵרוּשׁ שֶׁלֹּא לָצֵאת בָּהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ – בְּוַדַּאי אֵינוֹ יוֹצֵא בְּעַל כָּרְחוֹ[קלה], וּלְפִיכָךְ כְּשֶׁיִּזְכֹּר בַּלַּיְלָה יִסְפֹּר בִּבְרָכָה.

אֲבָל אִם לֹא הִתְנָה בְּדַעְתּוֹ בְּפֵרוּשׁ שֶׁלֹּא לָצֵאת בִּסְפִירָה זוֹ כְּשֶׁיִּזְכֹּר בַּלַּיְלָה, אֶלָּא סָפַר סְתָם, אַף שֶׁלֹּא בֵּרַךְ עַכְשָׁו וְגַם לֹא עָנָה "אָמֵן" אַחַר בִּרְכַּת הַצִּבּוּר – לֹא יְבָרֵךְ כְּשֶׁיִּסְפֹּר בַּלַּיְלָה, שֶׁמָּא הָיָה כְּבָר לַיְלָה כְּשֶׁסָּפַר בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, וּכְבָר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ לְהָאוֹמְרִים שֶׁמִּצְוֹת אֵין צְרִיכוֹת כַּוָּנָה. וְאַף לְהָאוֹמְרִים שֶׁמִּצְוֹת צְרִיכוֹת כַּוָּנָה[קלו], מִכָּל מָקוֹם הַסְּפִירָה בַּזְּמַן הַזֶּה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים[קלז] וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּצְוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְדִבְרֵי הַכֹּל אֵין צְרִיכוֹת כַּוָּנָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תע"ה[קלח].

וַאֲפִלּוּ לֹא סָפַר עִמָּהֶם כְּלָל, אֶלָּא שֶׁשָּׁמַע הַסְּפִירָה[קלט] מִן אֶחָד מִן הַצִּבּוּר שֶׁסָּפְרוּ וְלֹא נִתְכַּוֵּן כְּלָל לְהוֹצִיאוֹ, וְגַם הוּא לֹא נִתְכַּוֵּן לָצֵאת בִּשְׁמִיעָה זוֹ, אֶלָּא שָׁמַע לְפִי תֻּמּוֹ – לֹא יְבָרֵךְ כְּשֶׁיִּסְפֹּר בַּלַּיְלָה[קמ], שֶׁהַשּׁוֹמֵעַ כְּעוֹנֶה[קמא]. וַאֲפִלּוּ אִם הָיָה מְחַשֵּׁב: אֵין אֲנִי מִתְכַּוֵּן לָצֵאת בִּסְפִירָה זוֹ – אֵין זֶה כְּלוּם לְהָאוֹמְרִים שֶׁמִּצְוֹת אֵין צְרִיכוֹת כַּוָּנָה כְּלָל, אֶלָּא אִם כֵּן מְחַשֵּׁב: אֲנִי מִתְכַּוֵּן שֶׁלֹּא לָצֵאת בָּהּ[קמב].

וְכָל זֶה הוּא בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, אֲבָל קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת – אֵין מִנְהָג כְּלָל לִסְפֹּר.

אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת שֶׁמַּקְדִּימִין לִגְמֹר תְּפִלַּת עַרְבִית בְּצִבּוּר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת[קמג] – אֵין הַצִּבּוּר סוֹפְרִין כְּלָל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אֶלָּא כָּל אֶחָד סוֹפֵר בְּבֵיתוֹ כְּשֶׁיַּגִּיעַ הַזְּמַן.

וְאִם טָעוּ בַּיּוֹם הַמְעֻנָּן וּבֵרְכוּ וְסָפְרוּ, וְאַחַר כָּךְ נִתְפַּזְּרוּ הֶעָבִים וְנוֹדַע שֶׁהָיָה קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת – צְרִיכִין לַחֲזֹר וְלִסְפֹּר.

אֲבָל לֹא יְבָרֵךְ שֵׁנִית אִם כְּשֶׁסָּפְרוּ הָיָה מִפְּלַג הַמִּנְחָה וָאֵילָךְ, שֶׁהֲרֵי מִנְהַג הָעוֹלָם לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית מִפְּלַג הַמִּנְחָה וָאֵילָךְ[קמד], לְפִי שֶׁסּוֹמְכִין עַל הָאוֹמְרִים[קמה] שֶׁמִּפְּלַג הַמִּנְחָה וָאֵילָךְ כְּשֵׁם שֶׁהוּא כְּלַיְלָה לְעִנְיַן תְּפִלַּת עַרְבִית לְרַבִּי יְהוּדָה[קמו] כָּךְ הוּא כְּלַיְלָה לְעִנְיַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית, וְאִם כֵּן הוּא הַדִּין שֶׁהוּא כְּלַיְלָה לְעִנְיַן סְפִירַת הָעֹמֶר לְרַבִּי יְהוּדָה לְפִי דִּבְרֵיהֶם.

וּמִכָּל מָקוֹם, צְרִיכִים לַחֲזֹר וְלִסְפֹּר כְּשֶׁיַּגִּיעַ הַזְּמַן, לְפִי שֶׁהָעִקָּר כְּהָאוֹמְרִים[קמז] שֶׁמִּפְּלַג הַמִּנְחָה אֵינוֹ חָשׁוּב כְּלַיְלָה אֲפִלּוּ לְרַבִּי יְהוּדָה אֶלָּא לְעִנְיַן תְּפִלָּה בִּלְבַד, אֲבָל לֹא לְעִנְיַן שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁמִּצְוָתָם בַּלַּיְלָה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רל"ה[קמח].

יג אֲבָל הַמְדַקְדְּקִים לִסְפֹּר בְּצֵאת הַכּוֹכָבִים[קמט] שֶׁטָּעוּ בַּיּוֹם הַמְעֻנָּן וְסָפְרוּ בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת – אֵין צְרִיכִ[ים] לַחֲזֹר וְלִסְפֹּר כְּלָל בְּצֵאת הַכּוֹכָבִים מֵעִקַּר הַדִּין אֲפִלּוּ בְּלֹא בְּרָכָה, לְפִי שֶׁכְּבָר יָצְא[וּ] יְדֵי חוֹבָ[תָן] לְגַמְרֵי מֵעִקַּר הַדִּין בְּמַה שֶּׁסָּפְרוּ בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁהוּא סְפֵק לַיְלָה, וּסְפֵק דִּבְרֵי סוֹפְרִים לְהָקֵל[קנ].

(וּמִכָּל מָקוֹם, כְּדֵי לָחֹשׁ לְדִבְרֵי הָאוֹמְרִים[קנא] שֶׁסְּפִירָה בַּזְּמַן הַזֶּה מִן הַתּוֹרָה – טוֹב לָהֶם שֶׁיַּחְזְרוּ לִסְפֹּר בְּצֵאת הַכּוֹכָבִים בְּלֹא בְּרָכָה).

יד מִי שֶׁשּׁוֹאֵל אוֹתוֹ חֲבֵרוֹ בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת[קנב] כַּמָּה יְמֵי הַסְּפִירָה בְּלַיְלָה זֶה – יֹאמַר לוֹ: אֶתְמוֹל הָיָה כָּךְ וְכָךְ, שֶׁאִם יֹאמַר לוֹ: הַיּוֹם כָּךְ וְכָךְ – לֹא יוּכַל הוּא עַצְמוֹ לַחֲזֹר וְלִמְנוֹת בִּבְרָכָה, לְפִי שֶׁכְּבָר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּמַה שֶּׁאָמַר לַחֲבֵרוֹ: הַיּוֹם כָּךְ וְכָךְ, לְפִי דִּבְרֵי הָאוֹמְרִים[קנג] שֶׁאֵין צָרִיךְ כַּוָּנָה לָצֵאת. אַף שֶׁלֹּא אָמַר "לָעֹמֶר" – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם[קנד].

אֲבָל הַשּׁוֹאֵל יָכוֹל לִסְפֹּר בִּבְרָכָה אַף שֶׁשָּׁמַע כְּבָר הַסִּפּוּר מֵהַמֵּשִׁיב, מִכָּל מָקוֹם בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁמַע הָיָה בְּדַעְתּוֹ לַחֲזֹר וְלִסְפֹּר, שֶׁהֲרֵי בִּשְׁבִיל כָּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ, וְנִמְצָא שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ בְּפֵרוּשׁ שֶׁלֹּא לָצֵאת בִּשְׁמִיעָה זוֹ[קנה].

אֲבָל הַמֵּשִׁיב לֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ בְּפֵרוּשׁ בִּשְׁעַת הַתְּשׁוּבָה שֶׁרוֹצֶה לַחֲזֹר וְלִסְפֹּר שֵׁנִית אַחַר כָּךְ אַף שֶׁבֶּאֱמֶת כֵּן הוּא[קנו], מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁלֹּא הָיָה בְּדַעְתּוֹ בְּפֵרוּשׁ – יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ לְהָאוֹמְרִים שֶׁאֵין צְרִיכוֹת כַּוָּנָה.

אֲבָל אִם לֹא אָמַר לוֹ: הַיּוֹם כָּךְ וְכָךְ, אֶלָּא הֵשִׁיב לוֹ סְתָם: כָּךְ וְכָךְ לָעֹמֶר – לֹא יָצָא בָּזֶה לְדִבְרֵי הַכֹּל[קנז], וְיַחְזֹר וְיִסְפֹּר בִּבְרָכָה.

וּמִכָּל מָקוֹם, יוֹתֵר טוֹב לוֹמַר: אֶתְמוֹל הָיָה כָּךְ וְכָךְ.

טו וְכָל זֶה כְּשֶׁשּׁוֹאֲלוֹ בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, אֲבָל קֹדֶם לָכֵן אַף אִם אָמַר לוֹ: הַיּוֹם כָּךְ וְכָךְ לָעֹמֶר – חוֹזֵר וְסוֹפֵר בִּבְרָכָה, כֵּיוָן שֶׁהָעִקָּר כְּהָאוֹמְרִים שֶׁאַף מִפְּלַג הַמִּנְחָה וָאֵילָךְ אֵינוֹ חָשׁוּב כְּלַיְלָה אֶלָּא לְעִנְיַן תְּפִלָּה בִּלְבַד[קנח], וְגַם לְהָאוֹמְרִים שֶׁהוּא כְּלַיְלָה – הֲרֵי יֵשׁ אוֹמְרִים[קנט] שֶׁאַף מִצְוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים צְרִיכוֹת כַּוָּנָה לָצֵאת בָּהֶן[קס].

(וּמִכָּל מָקוֹם, לְכַתְּחִלָּה טוֹב לִזָּהֵר מִפְּלַג הַמִּנְחָה וָאֵילָךְ שֶׁלֹּא יֹאמַר: הַיּוֹם כָּךְ וְכָךְ[קסא]).

טז מֻתָּר לִסְפֹּר קֹדֶם תְּפִלַּת עַרְבִית אֲפִלּוּ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת שֶׁמּוֹסִיפִין מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ, שֶׁמִּכָּל מָקוֹם לַיְלָה הוּא וְאֵינוֹ נֶחְשָׁב לְיוֹם הֶעָבָר[קסב] אֶלָּא לְיוֹם הַמָּחֳרָת[קסג].

וּמִכָּל מָקוֹם, רָאוּי לְהַקְדִּים תְּפִלַּת עַרְבִית לַסְּפִירָה[קסד], שֶׁתְּפִלַּת עַרְבִית הִיא תְּדִירָה[קסה] וְהַסְּפִירָה אֵינָהּ תְּדִירָה[קסו], וְתָדִיר קוֹדֵם לְשֶׁאֵינוֹ תָּדִיר[קסז].

יז וְאִם דַּרְכּוֹ לְהִתְפַּלֵּל עַרְבִית מִבְּעוֹד יוֹם וְלִקְרוֹת עַל מִטָּתוֹ[קסח] כָּל הַג' פָּרָשִׁיּוֹת[קסט], אַף שֶׁמֻּתָּר לוֹ לֶאֱכֹל קֹדֶם קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה[קע] כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רל"ה[קעא], מִכָּל מָקוֹם בִּימֵי הַסְּפִירָה לֹא יַתְחִיל לֶאֱכֹל אֲפִלּוּ סְעוּדָה קְטַנָּה חֲצִי שָׁעָה קֹדֶם זְמַן סְפִירָה, דְּהַיְנוּ חֲצִי שָׁעָה קֹדֶם בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת[קעב], גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִמְשֹׁךְ בִּסְעוּדָתוֹ וְיִמָּנַע מִסְּפִירַת הָעֹמֶר. אֶלָּא אִם כֵּן הוּא מָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִין שֶׁהַשַּׁמָּשׁ קוֹרֵא לִסְפֹּר סְפִירָה כְּשֶׁמַּגִּיעַ זְמַנָּהּ, שֶׁאָז אֵין לָחֹשׁ שֶׁמָּא יִמְשֹׁךְ בִּסְעוּדָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רל"ב[קעג].

(וַאֲפִלּוּ בִּמְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כֵּן[קעד], אִם עָבַר וְהִתְחִיל בִּסְעוּדָה בְּתוֹךְ חֲצִי שָׁעָה סָמוּךְ לִזְמַן הַסְּפִירָה – אֵין צָרִיךְ לְהַפְסִיק בְּאֶמְצַע סְעוּדָתוֹ[קעה]).

אֲבָל אִם הִתְחִיל הַסְּעוּדָה[קעו] לְאַחַר שֶׁהִגִּיעַ זְמַן הַסְּפִירָה – צָרִיךְ לְהַפְסִיק וְלִסְפֹּר בְּאֶמְצַע סְעוּדָתוֹ לְהָאוֹמְרִים שֶׁסְּפִירָה בַּזְּמַן הַזֶּה הִיא מִן הַתּוֹרָה[קעז], כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רל"ה[קעח]. וְאַף שֶׁהָעִקָּר כְּהָאוֹמְרִים שֶׁסְּפִירָה בַּזְּמַן הַזֶּה הִיא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים[קעט], מִכָּל מָקוֹם בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ טֹרַח כְּלָל, דְּהַיְנוּ לְהַפְסִיק מְעַט וְלִסְפֹּר – יֵשׁ לָחֹשׁ לַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה[קפ].

יח אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה יוֹם הוּא בַּסְּפִירָה וּפָתַח וּבֵרַךְ עַל דַּעַת שֶׁיִּסְפֹּר כְּמוֹ שֶׁיִּשְׁמַע מֵחֲבֵרוֹ, וְאַחַר הַבְּרָכָה שָׁתַק וְשָׁמַע מֵחֲבֵרוֹ וְסָפַר כָּמוֹהוּ – יָצָא יְדֵי חוֹבַת הַבְּרָכָה, וְאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ שֵׁנִית קֹדֶם סְפִירָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁבִּשְׁעַת בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה לֹא הָיָה יוֹדֵעַ עַל אֵיזֶה יוֹם הוּא מְבָרֵךְ.

יט אֲבָל לְכַתְּחִלָּה אֵין לַעֲשׂוֹת כֵּן, וְלֹא יְבָרֵךְ עַד שֶׁיּוֹדֵעַ אֵיזֶה יוֹם הוּא מֵהַסְּפִירָה, כְּדֵי שֶׁיֵּדַע עַל מַה הוּא מְבָרֵךְ.

כ אִם בֵּרַךְ עַל דַּעַת לִסְפֹּר "אַרְבָּעָה יָמִים לָעֹמֶר", שֶׁהוּא סָבוּר שֶׁהַיּוֹם יוֹם רְבִיעִי, וּלְאַחַר שֶׁגָּמַר הַבְּרָכָה נִזְכַּר שֶׁהַיּוֹם יוֹם חֲמִישִׁי – אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ, אֶלָּא סוֹפֵר מִיָּד "חֲמִשָּׁה" עַל סְמַךְ הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ כְּבָר. אַף עַל פִּי שֶׁהַבְּרָכָה הָיְתָה עַל דַּעַת יוֹם רְבִיעִי – אֵין בְּכָךְ כְּלוּם, לְפִי שֶׁדְּבָרִים שֶׁבַּלֵּב אֵינָן דְּבָרִים לְעִנְיָן זֶה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר"ט[קפא].

כא אִם הָיָה עוֹמֵד בְּיוֹם רְבִיעִי וּבֵרַךְ עַל דַּעַת לִסְפֹּר "אַרְבָּעָה" וְטָעָה בְּדִבּוּרוֹ וְסָפַר "חֲמִשָּׁה" – צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִסְפֹּר "אַרְבָּעָה", כֵּיוָן שֶׁיָּצָא שֶׁקֶר מִפִּיו, שֶׁהַיּוֹם יוֹם רְבִיעִי הוּא וְהוּא סָפַר "חֲמִשָּׁה" בְּפִיו. אַף שֶׁהָיָה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ "אַרְבָּעָה" – אֵין זֶה כְּלוּם, שֶׁמִּצְוַת הַסְּפִירָה הִיא בַּפֶּה[קפב].

וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ קֹדֶם שֶׁחוֹזֵר לִסְפֹּר "אַרְבָּעָה"[קפג] (אֲפִלּוּ אִם טָעָה בִּתְחִלָּה בְּדַעְתּוֹ, שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁהוּא יוֹם חֲמִישִׁי וּבֵרַךְ עַל דַּעַת לִסְפֹּר "חֲמִשָּׁה", וּלְאַחַר שֶׁסָּפַר נִזְכַּר שֶׁהַיּוֹם יוֹם רְבִיעִי – אַף עַל פִּי כֵן אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ[קפד]), לְפִי שֶׁיּוֹצֵא בַּבְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ כְּבָר אִם לֹא הִפְסִיק בֵּינְתַיִם בִּדְבָרִים אֲחֵרִים. אֲבָל הַסְּפִירָה הָרִאשׁוֹנָה[קפה] אֵינָהּ חֲשׁוּבָה הֶפְסֵק, כֵּיוָן שֶׁנִּתְעַסֵּק בְּדָבָר שֶׁבֵּרַךְ עָלָיו אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלָה בְּיָדוֹ כַּהֹגֶן.

כב (וּכְשֶׁחוֹזֵר לִסְפֹּר "אַרְבָּעָה" – צָרִיךְ לוֹמַר: "הַיּוֹם אַרְבָּעָה כוּ'"[קפו]. וְאִם חוֹזֵר לִסְפֹּר בְּתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר לַסְּפִירָה הָרִאשׁוֹנָה – אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלוֹמַר "הַיּוֹם", אֶלָּא יֹאמַר מִיָּד: "אַרְבָּעָה יָמִים לָעֹמֶר"[קפז]).

כג יֵשׁ אוֹמְרִים[קפח] שֶׁאִם שָׁכַח לִסְפֹּר בְּלַיְלָה אַחַת – אֵין צָרִיךְ לִסְפֹּר כְּלָל בִּשְׁאָר כָּל הַלֵּילוֹת, לְפִי שֶׁכְּבָר הִפְסִיד מִמִּצְוַת סְפִירַת הָעֹמֶר לְגַמְרֵי כְּשֶׁחִסֵּר מִמֶּנּוּ יוֹם אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר[קפט] "תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה".

וְיֵשׁ חוֹלְקִין וְאוֹמְרִים[קצ] שֶׁצָּרִיךְ לִסְפֹּר בִּשְׁאָר כָּל הַלֵּילוֹת[קצא], לְפִי שֶׁכָּל לַיְלָה הִיא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְאֵינָן תְּלוּיוֹת זוֹ בָּזוֹ.

כד וּלְעִנְיַן הֲלָכָה, נוֹהֲגִין לִסְפֹּר בִּשְׁאָר לֵילוֹת בְּלֹא בְּרָכָה, בֵּין שֶׁשָּׁכַח בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן[קצב] בֵּין שֶׁשָּׁכַח בְּאֶחָד מִשְּׁאָר כָּל הַלֵּילוֹת[קצג], לְפִי שֶׁסְּפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁלֹּא נִזְכַּר כָּל הַלַּיְלָה וְכָל יוֹם הַמָּחֳרָת, אֲבָל אִם נִזְכַּר לְמָחָר בַּיּוֹם וְסָפַר בְּלֹא בְּרָכָה כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה[קצד] - יִסְפֹּר בִּשְׁאָר כָּל הַלֵּילוֹת בִּבְרָכָה, שֶׁהֲרֵי אַף לְפִי הַסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה[קצה] לֹא הִפְסִיד מִצְוַת הַסְּפִירָה בְּחֶסְרוֹן לַיְלָה אֶחָד, כֵּיוָן שֶׁסָּפַר לְמָחָר בַּיּוֹם, וַהֲרֵי הֵן נִקְרָאוֹת "תְּמִימֹת", שֶׁסּוֹפֵר כָּל הַמ"ט יוֹם.

וְאַף שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים[קצו] שֶׁהַסְּפִירָה אֵינָהּ אֶלָּא בַּלַּיְלָה, שֶׁאַף אִם שָׁכַח לִסְפֹּר בַּלַּיְלָה אֵין צָרִיךְ לִסְפֹּר בַּיּוֹם, וְאִם כֵּן אַף אִם סָפַר בַּיּוֹם אֵין סְפִירָה זוֹ שָׁוָה כְּלוּם לְהַשְׁלִים מִסְפַּר הַמ"ט יוֹם, מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי יֵשׁ אוֹמְרִים[קצז] שֶׁאַף אִם לֹא סָפַר כְּלָל יוֹם אֶחָד אוֹ אֲפִלּוּ יָמִים הַרְבֵּה סוֹפֵר בִּשְׁאָר הַלֵּילוֹת בִּבְרָכָה[קצח].

כה וְכָל זֶה כְּשֶׁבָּרִי לוֹ שֶׁלֹּא סָפַר בְּלַיְלָה אֶחָד, אֲבָל אִם הוּא מְסֻפָּק בַּדָּבָר[קצט], אַף שֶׁלֹּא סָפַר לְמָחָר בַּיּוֹם[ר] – יִסְפֹּר בִּשְׁאָר לֵילוֹת בִּבְרָכָה, דְּכֵיוָן שֶׁיֵּשׁ לְהִסְתַּפֵּק שֶׁמָּא סָפַר בַּלַּיְלָה[רא], וְיֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק גַּם כֵּן שֶׁמָּא כְּהָאוֹמְרִים שֶׁכָּל לַיְלָה וְלַיְלָה הִיא מִצְוָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְאֵינָן תְּלוּיוֹת זֶה בָּזֶה, נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ כָּאן סְפֵק סְפֵקָא לְהַחֲמִיר לְהַצְרִיךְ בְּרָכָה וּסְפִירָה בִּשְׁאָר הַלֵּילוֹת.

וְכֵן בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּתְבָּאֵר[רב] שֶׁצָּרִיךְ לַחֲזֹר וְלִסְפֹּר בְּלֹא בְּרָכָה מֵחֲמַת הַסָּפֵק שֶׁיֵּשׁ בַּסְּפִירָה הָרִאשׁוֹנָה, אִם לֹא חָזַר וְסָפַר – יִסְפֹּר בִּשְׁאָר הַלֵּילוֹת בִּבְרָכָה[רג].

כו בִּמְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹהֲגִין לְקַדֵּשׁ[רד] וּלְהַבְדִּיל[רה] בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עַל הַיַּיִן – סוֹפְרִים הָעֹמֶר בְּלֵיל שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב אַחַר הַקִּדּוּשׁ, לְפִי שֶׁכָּל מַה שֶּׁנּוּכַל לְהַקְדִּים קְדֻשַּׁת הַיּוֹם יֵשׁ לָנוּ לְהַקְדִּים[רו]. וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב סוֹפְרִים קֹדֶם הַהַבְדָּלָה, לְפִי שֶׁכָּל מַה שֶּׁנּוּכַל לְאַחַר הַהַבְדָּלָה – יֵשׁ לָנוּ לְאַחֲרָהּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא קְדֻשַּׁת הַיּוֹם נִרְאֵית עָלֵינוּ כְּמַשּׂאוֹי.

וּבֵין בִּמְקוֹמוֹת שֶׁמַּבְדִּילִין בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת קֹדֶם "וְיִתֶּן לְךָ" מִיָּד אַחַר קַדִּישׁ "תִּתְקַבֵּל" [וּבֵין בִּמְקוֹמוֹת שֶׁאוֹמְרִים "וְיִתֶּן לְךָ" קֹדֶם הַהַבְדָּלָה[רז] - סוֹפְרִים מִיָּד אַחַר קַדִּישׁ "תִּתְקַבֵּל"[רח]], לְפִי שֶׁיֵּשׁ לָנוּ לְהַקְדִּים הַסְּפִירָה בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר[רט], וּמִיָּד שֶׁנִּסְתַּלְּקָה הַתְּפִלָּה בְּקַדִּישׁ שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ[רי] – חָל עָלֵינוּ מִצְוַת סְפִירָה[ריא].

כז וּכְשֶׁחָל יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת שֶׁאוֹמְרִים קִדּוּשׁ וְהַבְדָּלָה עַל כּוֹס אֶחָד[ריב] – אִי אֶפְשָׁר לִסְפֹּר אַחַר הַקִּדּוּשׁ וְקֹדֶם הַהַבְדָּלָה כְּמוֹ בִּשְׁאָר לֵיל יוֹם טוֹב וּמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת, שֶׁהֲרֵי אָסוּר לְהַפְסִיק בֵּינֵיהֶם כְּלָל, אֲזַי סוֹפְרִים קֹדֶם הַקִּדּוּשׁ וְהַהַבְדָּלָה[ריג] וְלֹא אַחַר כָּךְ, לְפִי שֶׁכָּל מַה שֶּׁנּוּכַל לְאַחֵר הַהַבְדָּלָה יֵשׁ לָנוּ לְאַחֲרָהּ.

(אֲבָל יוֹם שֵׁנִי שֶׁל פֶּסַח שֶׁחָל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת – אֵין מְקַדְּשִׁין וְאֵין מַבְדִּילִין כְּלָל בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן תפ"ז[ריד]).

כח בְּכָל יוֹם טוֹב כְּשֶׁחָל יוֹם רִאשׁוֹן בְּשַׁבָּת נוֹהֲגִין לוֹמַר בְּלֵיל שֵׁנִי הַ"מַּעֲרָבִית"[רטו] הַשַּׁיָּכִים לְלֵיל רִאשׁוֹן[רטז], שֶׁבְּלֵיל שַׁבָּת אֵין אוֹמְרִים "מַעֲרָבִית" מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ער"ה[ריז], חוּץ מִיּוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, שֶׁנּוֹהֲגִין לוֹמַר בְּלֵיל שֵׁנִי הַ"מַּעֲרָבִית" הַשַּׁיָּכִים לְלֵיל שֵׁנִי[ריח], מִשּׁוּם בִּכּוּר לַסְּפִירָה[ריט], שֶׁהֻזְכַּר בּוֹ סֵדֶר קְצִירַת הָעֹמֶר שֶׁהָיָה נִקְצַר בְּלַיְלָה זֶה[רכ].

כט אָסוּר לֶאֱכֹל חָדָשׁ אַף בַּזְּמַן הַזֶּה, בֵּין לֶחֶם בֵּין קָלִי בֵּין כַּרְמֶל[רכא], עַד תְּחִלַּת לֵיל י"ז בְּנִיסָן, שֶׁנֶּאֱמַר[רכב] "וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְגוֹ'", עַד וְעַד בִּכְלָל. אֶלָּא שֶׁבִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, מִשֶּׁקָּרַב הָעֹמֶר בְּיוֹם ט"ז – הֻתַּר הֶחָדָשׁ מִיָּד, שֶׁנֶּאֱמַר[רכג] "עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם", אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁאֵין לָנוּ קָרְבָּן – הֲרֵי עֶצֶם הַיּוֹם מַתִּיר, דְּהַיְנוּ לְאַחַר שֶׁעָבַר כָּל עֶצֶם הַיּוֹם.

וּבַגּוֹלָה כְּשֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִים יוֹם שֶׁנִּקְבַּע בּוֹ הַחֹדֶשׁ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – הָיוּ אֲסוּרִין לֶאֱכֹל חָדָשׁ גַּם כָּל יוֹם י"ז עַד תְּחִלַּת לֵיל י"ח, לְפִי שֶׁהוּא סָפֵק שֶׁל תּוֹרָה[רכד], שֶׁהֶחָדָשׁ אָסוּר גַּם בְּחוּץ לָאָרֶץ מִן הַתּוֹרָה[רכה], שֶׁנֶּאֱמַר[רכו] "בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם". וְגַם עַכְשָׁו שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים יוֹם קְבִיעוּת הַחֹדֶשׁ – אֵין לְשַׁנּוֹת מִנְהַג אֲבוֹתֵינוּ, מִטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר[רכז].

ל וְעַכְשָׁו אֵין הָעוֹלָם נִזְהָרִין כְּלָל בְּאִסּוּר חָדָשׁ[רכח].

וְיֵשׁ שֶׁלִּמְּדוּ עֲלֵיהֶם זְכוּת[רכט] בִּמְקוֹמוֹת שֶׁרֹב הַתְּבוּאָה נִזְרַעַת קֹדֶם הַפֶּסַח, אוֹ בִּמְקוֹמוֹת שֶׁמְּבִיאִין לָהֶם תְּבוּאָה מִמְּקוֹמוֹת שֶׁרֹב הַתְּבוּאָה נִזְרַעַת קֹדֶם הַפֶּסַח, שֶׁאֵין בָּהּ אִסּוּר חָדָשׁ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן רצ"ג[רל] עַיֵּן שָׁם.

וְהַמַּחְמִירִים עַל עַצְמָם בַּמְּקוֹמוֹת הָהֵם וְנִזְהָר מִסְּתָם תְּבוּאָה שֶׁאֵינָהּ יְדוּעָה לוֹ שֶׁהִיא יֶשָׁנָהּ – אֵין צָרִיךְ לִזָּהֵר מִפְּלִיטַת הַכֵּלִים שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בָּהֶם מִמִּין שֶׁרוֹצֶה לְבַשֵּׁל עַכְשָׁו יָשָׁן, לְפִי שֶׁמִּין בְּמִינוֹ אֵין צָרִיךְ שִׁשִּׁים אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים[רלא], וְאֵין לְהַחְמִיר כָּל כָּךְ בִּסְתָם תְּבוּאָה שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא חֻמְרָא בְּעָלְמָא.

וְגַם בִּמְקוֹמוֹת שֶׁרֹב הַתְּבוּאָה נִזְרַעַת אַחַר הַפֶּסַח, כְּגוֹן בִּמְדִינוֹת פּוֹלִין שֶׁרֹב הַשִּׁבֹּלֶת שׁוּעָל וְהַשְּׂעוֹרִים שֶׁעוֹשִׂין מֵהֶם הַשֵּׁכָר נִזְרָעִין אַחַר הַפֶּסַח, וְגַם אֵין מְבִיאִין לְשָׁם תְּבוּאָה כְּלָל מִמְּדִינוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁזּוֹרְעִין בָּהֶם קֹדֶם הַפֶּסַח - אַף עַל פִּי כֵן אֵין רֹב הָעוֹלָם נוֹהֲגִין שָׁם אִסּוּר חָדָשׁ.

וְיֵשׁ שֶׁלִּמְּדוּ עֲלֵיהֶם זְכוּת[רלב] לְפִי שֶׁשָּׁם הוּא שְׁעַת הַדְּחָק, שֶׁעִקַּר שְׁתִיָּתָם הוּא הַשֵּׁכָר, לְפִיכָךְ הֵם סוֹמְכִים עַל מִקְצָת הָרִאשׁוֹנִים[רלג] הַסּוֹבְרִים שֶׁחָדָשׁ בְּחוּץ לָאָרֶץ אֵינָהּ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁגָּזְרוּ מִשּׁוּם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלֹא גָּזְרוּ אֶלָּא בַּמְּקוֹמוֹת הַסְּמוּכִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּגוֹן מִצְרַיִם וְעַמּוֹן וּמוֹאָב וּבָבֶל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן של"א[רלד].

וְיֵשׁ שֶׁלִּמְּדוּ עֲלֵיהֶם זְכוּת אַחֵר[רלה] שֶׁסּוֹבְרִים שֶׁחָדָשׁ אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִּתְבוּאָה שֶׁהוּא שֶׁל יִשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת קְצִירָה, אֲבָל לֹא בְּשֶׁל נָכְרִים. וּלְפִי זֶה צָרִיךְ לְהַזְהִיר לְיִשְׂרְאֵלִים הַדָּרִים בַּכְּפָרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם תְּבוּאָה זְרוּעָה אַחַר הַפֶּסַח בְּשָׂדֶה שֶׁל הַשַּׂר שֶׁיִּנְהֲגוּ בָּהּ אִסּוּר חָדָשׁ.

אֲבָל כָּל בַּעַל נֶפֶשׁ לֹא יִסְמֹךְ עַל הַמַּתִּירִים הַלָּלוּ וְיַחֲמִיר לְעַצְמוֹ בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹ[רלו] כְּהַסְכָּמַת רֹב הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים[רלז] שֶׁהֶחָדָשׁ נוֹהֵג מִן הַתּוֹרָה אַף בְּחוּץ לָאָרֶץ[רלח] וּבְכָל מָקוֹם אַף בְּשֶׁל נָכְרִים[רלט], כִּי כֵן עִקָּר[רמ].

עַיֵּן בְּיוֹרֶה דֵּעָה סִימָן רצ"ג[רמא] שֶׁהַנִּזְהָר מֵחָדָשׁ יֵשׁ לוֹ לִזָּהֵר גַּם מִיֵּין-שָׂרָף וּמִמֵּי דְּבַשׁ שֶׁהֶעֱמִידוּהוּ בְּשִׁמְרֵי שֵׁכָר[רמב], עַיֵּן שָׁם כָּל פְּרָטֵי דִּין הֶחָדָשׁ.

 

 

[א] עיקר הסימן מדבר בהלכות ספירת העומר, אך כיון שהספירה היא מיד אחר תפלת ערבית, לכן כתב תחילה (וכן הוא בשו"ע הב"י) "סדר תפלת ליל שני של פסח", אף שהסעיף היחיד המדבר על כך הוא סעיף כח.

[ב] מצות הספירה היא בפה (לקמן סכ"א), אבל צריך להבין הספירה (לקמן ס"י).

[ג] ולא בית דין, כדלקמן בפנים.

[ד][ד] שבעה שבועות של ימים, ולא כביובל שהמצוה היא לספור שבע שבתות שנים. ואפשר שכוונת רבנו גם לרמז שהמצוה היא לספור גם שבועות וגם ימים, וכדלקמן ס"ה.

[ה] בט"ז בניסן, כדלקמן ס"ג.

[ו] ויקרא כג, טו.

[ז] דברים טז, ט.

[ח] ספרי פיסקא קלו.

[ט]  כיון שכתוב "וספרת לך" בלשון יחיד (ראה תוס' מנחות סה, ב ד"ה וספרתם). ואם כן אף כאן שכתוב "תספר לך" בלשון יחיד אולי הכוונה לבית דין. 

[י] ראה ויקרא כה, ח-י. ואם כן אולי אף כאן בית דין מקדשים את היום החמישים לעשותו חג השבועות.

[יא] בלשון רבים.

[יב] כדי שתהא חובת ספירה על כל אחד. ולהעיר שהלשון בברייתא שם: "שתהא ספירה לכל אחד ואחד". וצ"ע למה שינה מלשון הגמרא. ואפשר שזהו בגלל הדעה דלקמן שניתן לצאת י"ח ספירה מדין "שומע כעונה", ולכן נקט כאן בלשון פחות מחייבת "כדי לסופרה". ועצ"ע.

[יג] כיון שאין זה חובת צבור (כקריאת התורה) אלא חובת יחיד.

[יד] כמו שמצינו ששליח צבור מוציא העם שבשדות או כל מי שהוא אנוס בתפילת מוסף של ראש השנה (לקמן סי' תקצא ס"ב). או אפילו ידי חובת קדושה וברכו של השנה, לכל מי שהוא אנוס, שהשליח צבור מוציאו ידי חובתו אף שלא שמע כאילו שמע, שהוא כעונה ממש (תניא קו"א קרוב לסופו).

[טו] כי זו מצוה שבגופו ואינו יכול לצאת ע"י שליח.

[טז] כדי לחשוש לדעה שמצות צריכות כוונה, ראה לעיל סי' ס ס"ה. אבל למאן דאמר מצות אין צריכות כוונה, יוצא אף כששניהם לא התכוונו, כדלקמן סי"ב.

[יז] וכל שכן מדרבנן בזמן הזה (שהספירה מדרבנן, כדלקמן ס"ב).

[יח] והרי זה כאילו הוא עצמו ספר. הלשון הרגיל הוא (סוכה לח, ב) "שומע כעונה", אך כאן שינה רבנו הלשון, כדי להדגיש שהשמיעה שלו נחשבת כאילו הוא עצמו אמר וספר. [וראה עד"ז שוע"ר סי' ח סי"א: "שומע כמדבר". ובשוע"ר יו"ד סי' א סקנ"ב: "שומע כעונה והרי זה כמוציא מפיו". ובהל' ת"ת פ"ב סי"ב: "שומע כעונה בפיו". ולהעיר מלשון רבנו בסי' קד ס"ה: "ויהיה כעונה בפיו ששומע כעונה בכל מקום, ואעפ"כ אין בזה משום הפסק תפלה, כיון שאינו מוציא בפיו". ואכ"מ].

[יט] דהיינו מאיש ישראל, ולא מאשה ועבד או קטן. והנה הפרי חדש ס"ח כתב שצריך שיהיה האיש חייב בספירה כמוהו, משא"כ אם הוא חייב רק מספק, כגון שהפסיד ספירה של יום אחד (כדלקמן סכ"ג), אינו יכול להוציא את חברו החייב ודאי. ואפשר שגם זו כוונת רבנו בדבריו.

וכשהוא חייב בספירה כמוהו, לכאורה יכול להוציאו גם כשהוא עצמו כבר ספר, והוא מדין ערבות, שכל ישראל ערבים זה בזה, וכדלעיל סי' קצז ס"ו. אלא שאז אם חברו יכול לספור בעצמו, אין לחברו הערב לספור בשבילו לכתחילה, כדלעיל סי' ערב קו"א סק"ב.

[כ] לבוש ס"א. ח"י סק"ד.

[כא] שזה שהתורה כתבה "וספרתם לכם", זהו לומר שכל אחד חייב לספור בעצמו ממש, ואינו יכול לצאת י"ח מדין שומע כעונה.

[כב] משמע שבדיעבד אם שמע יצא י"ח, שהעיקר כדעה הראשונה (דברי נחמיה סי"ב. וראה גם לקמן סי"ב).

[כג] נראה שעשרה לאו דוקא (וכדלקמן), ומה שרבנו נקט כאן "עשרה" זהו מפני שהספירה בדרך כלל היא בצבור (בעשרה).

[כד] ויש בזה מעלה משום "ברוב עם הדרת מלך", כדלקמן בהערה הבאה.

[כה] סי"א: "אם כמה אנשים מתעטפים כל אחד בטליתו בבת אחת .. אם רצו האחד מברך והאחרים שומעין ועונין אמן ויוצאין בזה, דשומע כמדבר".

והנה בסימן ריג ס"ו מחלק רבנו בין שני סוגי מצוות:

  1. "אם כל אחד עושה מצוה בפני עצמו אף שכולן מצוה אחת, כגון שכל אחד מתעטף בציצית או לובש תפילין .. אם רצו אחד מברך לכולם כדי לקיים ברב עם הדרת מלך, ואם רצו כל אחד מברך לעצמו כדי להרבות בברכות .. ואף שהשומע כעונה, מכל מקום המברך הוא עיקר, שהוא נעשה שליח לכולם להוציאם ידי חובתן, וכולם מקיימים מצות הברכה על ידו, וכאלו כולם מברכים ברכה אחת היוצא מפי המברך, שפיו כפיהם, וראוי יותר שיקיים כל אחד ואחד בעצמו מצות הברכה משיקיימנה ע"י שליח".
  2. "כשכולם מקיימים המצוה ביחד, כגון שמיעת קול שופר או מגילה – מצוה שאחד מברך לכולם [משום "ברוב עם", ואין מעלה כל כך ברבוי הברכות] .. וכן אם יושבים בסוכה אחת .. אע"פ שאין חיוב בדבר, שאין לחייב אדם שיקיים המצוה המוטלת עליו ע"י שליח כשיכול לקיימה בעצמו, וכן בקידוש והבדלה וכל כיוצא בהן".

ולכאורה ספירת העומר דומה לסוג הראשון, שכן כל אחד סופר בעצמו, ולכן: א) ציין רבנו לסי' ח, ולא לסי' ריג. ב) כתב "יכול" ולא "מצוה".

[כו] וענה אמן, שהשומע כעונה ועונה אמן כמוציא ברכה מפיו (לעיל סי' רא ס"ה). אבל למעשה אין עניית "אמן" מעכבת בדיעבד (כדלעיל סי' ריג ס"ד).

[כז] ולא יפסיק ביניהם, לא בשהיה ולא בדבור.

[כח] כנענים.

[כט] ומצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות.

[ל] מה שכתב רק "מקצת מדינות" (אף שבמג"א (סוסק"א) לא כתב הגבלה זאת אלא כתב בסתם), יש לומר שהוא בגלל ההגבלה המבוארת בזהר (ח"ב קפג, א) בענין ספירת הנשים ד"בגין דאיהו רזא דדכורא, נשים פטורות מחושבנא דא". וכן מובא בזהר ח"ג צז, ב (ברע"מ): "ובגין דאלין יומין יומין דעלמא דדכורא, לא אתמסר חושבנא אלא לגברי בלחודייהו" (שלחן המלך).

[לא] כלומר חייבו עצמן לקיים מצוה זו, ולא שיש בכוחן להיות מצוות ועומדות על מצוות שהן פטורות מהן (ובזה מיושבת לכאורה שאלת המנחת חינוך מצוה שו). וראה לקמן סימן תצג סוף ס"ט לענין אי עשיית מלאכה בלילה לנשים שאינן סופרות.

וראה גם לעיל סי' יז ס"ג שמצוות שהן "חובת הגוף, כמו שופר ולולב" – "הנשים נוהגות להחמיר על עצמן".

[לב] משום ברכה לבטלה (שוע"ר סי' רצו בסופו).

[לג] ס"ג: "ויכולין לומר וצונו .. אע"פ שהן אינן מצווין, מפני שהאנשים מצווים על כך, וגם הן כשמקיימין מצות שהם פטורים מהם, אע"פ שאין להם שכר גדול כמצווה ועושה, מכל מקום קצת שכר יש להם, לכן יכולות הן לברך על כל מצות שהן פטורין מהם, אם עושין המצות כתיקונן בענין שהאנשים יכולים לברך עליהם".

[לד] רמב"ם שם. ראבי"ה סימן תקכו (ע' 176).

[לה] תוס' מנחות סו, א ד"ה זכר. רא"ש פסחים פ"י סימן מ בסופו. ר"ן שם (כח, א) דבור הא' בשם רוב המפרשים.

[לו] כדעת אמימר במנחות סו, א. וראה גם לקמן סי"א: "אחר הספירה נוהגין לומר יהי רצון שיבנה בית המקדש כו', לפי שעכשיו אין אנו סופרין אלא זכר למקדש, ואין בספירה זו עשיית מצוה כלל, שהמצוה הוא לספור לעומר, ועכשיו אין לנו עומר לספור לו, אלא שחכמים תקנו לספור זכר למקדש, לפיכך מתפללין שיבנה בית המקדש ונקיים המצוה כתקונה".

[לז] כלומר, וכן הלכה.

[לח] ראה פסחים קטז, ב. וראה גם לקמן ס"ו.

[לט] לקמן סעיף ו (אם מנה בימים שבין שבוע לשבוע, רק שבועות לבד או ימים לבד, כגון שביום ח' אמר רק היום שמונה ימים, או שאמר רק היום שבוע אחד ויום אחד – אין צריך לחזור ולספור בזמן הזה שהספירה מדברי סופרים). סעיף יב (שמנהג המון העם לספור בבין השמשות בברכה, כי ספק דברי סופרים להקל). סעיף יג (מי שמדקדק לספור בלילה וטעה וספר בבין השמשות – אין צריך לחזור ולספור בלילה, כי ספק דברי סופרים להקל).

[מ] כאמור לעיל סעיף א שזמן הספירה הוא בזמן הקרבת העומר.

[מא] ויקרא כג, יא.

[מב] ברייתא מנחות סה, ב.

[מג] ומה שכתוב "השבת" הכוונה ליום טוב, כי גם יום טוב נקרא שבת, כמו שכתוב (ויקרא כג, לט) "וביום הראשון שבתון" (רש"י מנחות שם).

[מד] דברים טז, ט.

[מה] אך מהפסוק "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם" לבד לא היה ניתן ללמוד כן, כי היה ניתן לפרשו: משיגיע ממחרת השבת דהוא יום הביאכם, הוכשרה ספירה משעה שתרצה, אם בו ביום אם מחר (ע"פ ברייתא שם סו, א ורש"י שם).

[מו] שזהו הפירוש "מהחל חרמש בקמה".

[מז] שהפסוק "מהחל חרמש בקמה" מדבר שם על קצירת העומר (הנזכרת בפרשת אמור).

[מח] שכן הוא בהכרח, שהקצירה היא לפני ההבאה, וממילא גם הספירה צריכה להיות אז, ואם כן ברור שהכוונה שיספור ביום הבאתו ולא ביום שלאחריו. או יש לפרש שכוונתו שהקצירה אינה סמוך להבאתו אלא "קודם הבאתו", והיינו בלילה שלפני הבאת העומר, ואם כן יש להתחיל לספור בלילה שהוא זמן הקצירה.

[מט] נראה שהתיבות "ולא אחר כך" מוסבות על "בזמן קצירת העומר" (כן פירש לי חכם אחד, וכן מסתבר, כי אם לא כן מה משמיענו), דהיינו שזמן הספירה הוא בזמן קצירת העומר, ולא ביום שלאחריו. ולפי הפירוש השני דלעיל: זמן ספירת העומר הוא בלילה דוקא, "ולא אחר כך" ביום הבאתו. וראה הערה הבאה.

[נ] שלכאורה היה ניתן לומר שכיון שכתוב "מיום הביאכם", יש להתחיל לספור ביום הבאתו ממש (ולא בלילה שלפניו), והפסוק "מהחל חרמש בקמה תחל לספור" מלמדנו רק שהקצירה והספירה היא באותו יום (ולא ביום שלאחריו).

[נא] ולא בלילה (מיד לאחר הקצירה), ולומדים כן (ברייתא שם) ממה שכתוב "מיום הביאכם", שזהו ביום ממש, ואם כן לכאורה היה ניתן לומר שתחילת הספירה היא ביום דוקא.

[נב] ויקרא כג, טו.

[נג] שאם מתחיל לספור ביום, הרי יחסר הלילה של היום הראשון ממ"ט ימי הספירה.

[נד] שעד אז נקרא לילה. ואין צריך לספור בתחילת הלילה בשביל "תמימות" כמו שכתב הלבוש, כי העיקר הוא שיספרו בלילה ואז הוא יהיה נחשב כחלק מימי הספירה, ולשם כך די שיספרו אפילו בסוף הלילה.

[נה] אף שבהם לא שייך הטעם של "תמימות".

[נו] וכיון שביום הראשון חייב לספור בלילה אף שאר ימים כן, שמיום הראשון למדים על שאר הימים.

[נז] שכן "כל הלילה כשר לקצירת העומר" (משנה מגילה כ, ב). ואף שכבר כתב לפני כן שיכול לספור בלילה עד אור הבקר, זהו רק לענין "תמימות", שגם אם ספר קודם אור הבקר נחשב ל"תמימות", ולא צריך לשם כך לספור בתחילת הלילה, אבל כאן מוסיף שגם מצד הספירה עצמה ניתן לספור כל הלילה.

[נח] וכן אם לא ספר במזיד. ומה שלא כתב כן במפורש, יש לומר שנקט המצוי יותר. וגם משום שלא שייך לכתוב "או הזיד" על דבר שאינו עבירה ממש.

[נט] ובהגהת הצ"צ בסידורו (סדר ספירת העומר) משמע שבלילה גופא יש עדיפות לספור קודם חצות לילה.

[ס] כי עדיין זמנה הוא.

[סא] שזהו תחילת זמנה, וזריזים מקדימים למצות (ראה לבוש סי' רלה ס"א לענין ק"ש של ערבית. וראה גם לעיל סי' תלא קו"א סק"א שבבדיקת חמץ חייבו את כולם להיות זריזים מקדימים למצות, משא"כ בשאר מצות שקבוע להם זמן [דהיינו שבהן לא חייבו, אלא רק אמרו שלכתחילה מצוה מן המובחר להקדים]. וראה לקמן סי"ב שיש אומרים שמצות הספירה מתחילה בבין השמשות.

[סב] אמנם מן הדין מותר לספור קודם תפלת ערבית, שהרי לילה הוא ואינו נחשב ליום העבר אלא ליום המחרת, ומכל מקום ראוי להקדים תפלת ערבית לספירה, שתפלת ערבית היא תדירה והספירה אינה תדירה, ותדיר קודם לשאינו תדיר (לקמן סט"ז). וסופרים מיד אחר קדיש "תתקבל", לפי שיש לנו להקדים הספירה בכל מה שאפשר, ומיד שנסתלקה התפלה בקדיש שלאחריה – חל עלינו מצות ספירה (לקמן סכ"ו. וצריך לומר שהכוונה למצות ספירה למעשה, ולא על חלות המצוה בכללה, שזו חלה מיד בתחילת הלילה כאמור לעיל. ולכן יש לומר שהמתפלל ערבית מאוחר בלילה, יש לו לספור ספירת העומר מיד בצאת הכוכבים ולא ימתין לתפלת ערבית).

וראה פסקי הסידור (ספירת העומר): "בליל שני של פסח מתחילין לספור ספירת העומר תיכף אחר תפלת ערבית. אך יש מי שאומר שהבא בסוד ה' יש לספור אחר שגמר כל הסדר בחוץ לארץ, והמקדים לברך ולספור מיד אחר התפלה – מוקדם לברכה". וראה לקמן סעיף יז.

[סג] כדי שתהא הברכה עובר לעשייתה.

[סד] משא"כ ביום אינו מברך.

[סה] למאן דאמר שהספירה מן התורה, כדלעיל ס"ב.

[סו] אף למאן דאמר שהספירה מדרבנן, וכן עיקר (לעיל ס"ב). ומברכים "אשר קדשנו במצותיו וצונו", והיכן ציונו? שנאמר "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל", ולפיכך כשאנו שומעים לדברי חכמים אנו מקיימים מצות ה' שצונו לשמוע אליהם, וזהו טעם כל הברכות שמברכין על מצות של דבריהם (לעיל סי' קנח סט"ז).

[סז] וכן אם הזיד, כדלקמן.

[סח] וכן כתב בפסקי הסידור: "ואם שכח ולא ספר בלילה – סופר ביום בלא ברכה כנודע".

[סט] משנה מנחות עא, א. רמב"ם הל' תמידין ז, ז. תוס' מנחות סו, א בשם בה"ג [הל' עצרת ל, ד].

[ע] דלא כמשנה במגילה כ, ב שקצירת העומר היא רק בלילה.

[עא] כתב "הזיד", מפני שלכתחילה גם לדעה זו יש לספור בלילה דוקא, שכן לכתחילה זמן הקצירה היא בלילה.

[עב] בה"ג שם. לפי סברא זו "לא הפסיד מצות הספירה בחסרון לילה אחד, כיון שספר למחר ביום, והרי הן נקראות תמימות, שסופר כל המ"ט יום" (לקמן סכ"ד. ודלא כמ"ש הדברי נחמיה שלדעה זו "תמימות" לא מעכבת).

[עג] וסוברים שרק הלילה כשר לקצירת העומר (משנה מגילה כ, ב. תוס' מגילה שם ומנחות שם בשם ר"ת דהעיקר כסתמא דמגילה). ולכן אם לא ספר בלילה אין צריך לספור ביום, שאף אם יספור ביום – אין ספירה זו שוה כלום להשלים מספר המ"ט יום (לקמן שם). כלומר אם לא ספר בלילה חסר ב"תמימות", וכדלעיל.

[עד] אבל שאר הלילות מכאן ולהבא יספור בברכה, שכן לפי הסברא הראשונה לא הפסיד מצות הספירה בחסרון לילה אחד, כיון שספר למחר ביום, ואף שלפי הדעה השניה אם שכח לספור בלילה אין ספירה זו שוה כלום להשלים מספר המ"ט יום, מכל מקום הרי יש אומרים שאף אם לא ספר כלל יום אחד סופר בשאר הלילות בברכה (לקמן שם), ונמצא שיש כאן ספק ספיקא להחמיר, להצריך ברכה וספירה בשאר הלילות (לקמן סכ"ה).

[עה] מחמת חשש ברכה לבטלה (תניא אגה"ת פי"א).

[עו] כלומר, הן הברכה והן הספירה צריכות להיות מעומד. וראה לעיל סימן ח ס"ג שכל ברכות המצות צריכות להיות מעומד, חוץ מברכת הפרשת חלה וברכת השחיטה, עיין שם.

[עז] ולא יסמוך על שום דבר בענין שאם ינטל אותו דבר שסמך עליו היה נופל, שאין זו עמידה אלא סמיכה (לקמן סי' תקפה ס"א).

[עח] דברים טז, ט.

[עט] מדרש תנאים לדברים שם.

[פ] בעמידה.

[פא] נראה שרומז שהדרש הוא, שהן התחלת הספירה שזו הברכה, והן הספירה עצמה, צריכות להיות מעומד.

וראה לעיל סי' ח ס"ד: "העטיפה בציצית אמרו חז"ל שצריכה להיות דוקא מעומד, ומצאו להם סמך ורמז מן התורה, נאמר כאן בציצית והיה לכם, ונאמר בעומר וספרתם לכם, מה לכם האמור בעומר צריך להיות מעומד .. אף כאן מעומד".

וכן בסי' תקפה ס"א: "צריך לתקוע מעומד, שנאמר יום תרועה יהיה לכם, ולהלן הוא אומר וספרתם לכם, מה לכם האמור שם מעומד .. אף כאן מעומד".

[פב] ואין חיובו אלא מדברי סופרים. וראה גם לקמן שם: "ומכל מקום אם עבר ותקע אפילו מיושב יצא, ואין צריך לחזור ולתקוע מעומד, לפי שעמידה זו אינה אלא מדברי סופרים".

[פג] מנחות סו, א.

[פד] ויקרא כג, טז. חגיגה יז, ב.

[פה] ולא עד בכלל, דהיינו 49 יום.

[פו] דברים טז, ט. חגיגה שם.

[פז] גם ימים וגם שבועות.

[פח] ובזמן הזה שהוא מדרבנן - ראה לקמן ס"ו.

[פט] ראבי"ה שם בשם "בתשובות מצאתי".

[צ] ראבי"ה שם, בשם "יש מרבותי".

[צא] שו"ת הרא"ש כלל כד סימן יג. טור ושו"ע ס"א.

[צב] שמנה כאחת מב' הדעות הראשונות דלעיל.

[צג] כנסת הגדולה הגהות ב"י. מ"א שם.

[צד] כדלעיל ס"ב.

[צה] שו"ת הר"ש הלוי או"ח סימן ה. פר"ח שם.

[צו] בסופי שבוע.

[צז] כדלעיל ס"ב.

[צח] לכאורה מובן מזה שאם אמר "היום יום שני", ולא "היום שני ימים", יצא י"ח לדברי הכל.

[צט] שו"ת הר"ש הלוי שם. כנסת הגדולה שם.

[ק] פר"ח שם.

[קא] וראה גם לקמן סוף סי"ד.

[קב] ויקרא כג, טז.

[קג] ולא די בספירת כללות הימים.

[קד] כי מובן מאליו שהספירה היא לעומר, שהרי זו מהות המצוה, וכלשון נוסח הברכה "על ספירת העומר".

[קה] רמ"א ס"א. ט"ז סק"ג. מ"א שם.

[קו] כי "לעומר" פירושו: ליום הקרבת העומר (ח"י). ו"בעומר" פירושו: במנין ימי העומר (ט"ז). ובסידור רבנו הנוסח: "לעומר".

[קז] ראה שער הכוונות ענין ספירת העומר.

[קח] כדי להסמיך תיבת "לעומר" למנין הימים, ואולי משום שעל פי קבלה "העומר" קשור עם "היום" – ראה שער הכוונות שם. ועצ"ע. וראה סידור יעב"ץ שכן נכון גם על פי הדקדוק. אך בסידור רבנו תיבת "לעומר" היא אחר מנין השבועות.

[קט] צ"ע שלא נקט דוגמא מוקדמת יותר: היום שבעה ימים לעומר שהם שבוע אחד.

[קי] ולכן גם בספירה יאמר כן.

[קיא] עשרה ימים.

[קיב] בספירה.

[קיג] כי כן דרך צחות לשון הקדש.

[קיד] שכן מובא ברוב הפעמים בלשון המקרא.

[קטו] בשפת האידיש.

[קטז] דייק לכתוב "יכול לומר", ולא "טוב לומר" כדלעיל, משום שבלשון הקדש דרך כלל המנין המועט קודם. וממילא הענין נשאר שקול. ולמעשה מקובל לספור בכל המקומות מנין המועט תחילה ואח"כ המרובה.

[קיז] אף אם סופר בלשון הקודש.

[קיח] ארבעה, חמשה, ששה, שבעה.

[קיט] ובסידור רבנו הנוסח הוא: "הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו אמן סלה".

[קכ] כדלעיל ס"ב.

[קכא] להקרבת העומר.

[קכב] כדלעיל ס"ב.

[קכג] ונקריב את העומר.

[קכד] פרי עץ חיים. סידור האריז"ל. וכ"ה בסידור רבנו.

[קכה] על פי קבלה.

[קכו] תהלים סז.

[קכז] וראה בסידור רבנו שבשעת הספירה: "יכוין לספירה של אותו הלילה, ולתיבה אחת של אנא בכח, ותיבה אחת של מזמור אלקים יחננו, ואות אחת מפסוק ישמחו".

[קכח] סברא הא' בתוס' מנחות סו, א רד"ה זכר. סמ"ג מ"ע ר (רכ, ב) בשם הרשב"א. רא"ש פ"י סימן מ. טור.

[קכט] כדלעיל סימן רסא ס"א.

[קל] מסקנת התוס' שם. ר"ן פסחים (כח, א) דבור הא'. ב"י ד"ה ומ"ש וזמן. ט"ז סק"ה. וראה גם לעיל סימן רנב קו"א סוף סקי"ד.

[קלא] ראה גם לעיל סי' י סוסט"ז: "ולא אמרו ספק דבריהם להקל, אלא כשכבר נעשה הספק איסור, אבל אסור לעשות ספק איסור דרבנן לכתחלה". וראה גם בסי' רנב קו"א סקי"ד גבי הטעם שצריך למשמש כיסי בגדיו בערב שבת, משום "שאין עושין ספק דברי סופרים לכתחילה".

[קלב] סמוך לשקיעה.

[קלג] כלומר, צריך שתהיה דעתו שלא לצאת, ולא די במה שלא תהיה בדעתו לצאת, וכדלקמן.

[קלד] כדלעיל סימן ס ס"ה.

[קלה] שגם למאן דאמר מצוות אין צריכות כוונה, היינו כשזה לא בניגוד דעת האדם, אבל אם זה בניגוד דעת האדם, אינו יוצא י"ח גם לדבריהם. וראה לעיל סי' תעה סכ"ח שב"מצות התלויות באכילה, כגון פסח מצה ומרור וכיוצא בהן, כיון שיש בהן הנאה לגוף, אף שלא נתכוין לצאת באכילה זו יצא ידי חובתו, שהרי על כרחו נהנה הגוף מאכילה, והרי זו נקראת אכילה, ונמצא שקיים מצות האכילה, ולפיכך אפילו לא רצה לאכול מצה וכפאוהו נכרים או לסטים לאוכלה – יצא ידי חובתו באכילה זו, כיון שבעל כרחו נהנה ממנה גופו".

[קלו] כדלעיל סי' ס שם.

[קלז] כדלעיל ס"ב.

[קלח] סכ"ט. אמנם שם מביא בהמשך: "ויש חולקין על זה ואומרים שגם המצות מדברי סופרים צריכות כונה, לפי שכל מה שתקנו חכמים תקנו כעין של תורה", אך מסיים: "וטוב לחוש לדבריהם". ומזה משמע שהעיקר להלכה שלא צריך כוונה. וראה גם סי' ריג ס"ד בסוגריים.

[קלט] בבין השמשות.

[קמ] וראה גם לעיל סימן ריג שם.

[קמא] אף שלא נתכוין להיות כעונה.

וראה לעיל סי' ו ס"ט שלענין ברכות השחר צריך כוונה לצאת (כפי שהקשה התהלה לדוד שם), אך הדבר מובן ע"פ המבואר בסי' נט ס"ד שברכות השחר ושאר ברכות השבח תקנו לאמרם בפיו דוקא, עיין שם.

[קמב] כדלעיל, וראה גם לקמן סי"ד. לעיל סימן רצו סי"ז.

[קמג] כדלעיל סי' רסז ס"ב כדי להוסיף מחול על הקודש.

[קמד] ראה ח"י סקי"ג.

[קמה] ר"ת ור"י בתוס' ברכות ב, א ד"ה מאימתי.

[קמו] ברכות כו, א.

[קמז] רא"ש שם פ"א סימן א. טור ושו"ע סימן רלה ס"א.

[קמח] סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו. וראה שם שו"ע ס"א: "אם הצבור מקדימים לקרות ק"ש מבעוד יום, יקרא עמהם קריאת שמע וברכותיה ויתפלל עמהם, וכשיגיע זמן, קורא קריאת שמע בלא ברכות". וראה גם לעיל סימן רסז ס"ב שהמתפלל ערבית של שבת מבעוד יום, צריך ליזהר לקרוא קריאת שמע בלילה.

[קמט] כדלעיל סי"ב.

[קנ] כדלעיל ריש סי"ב.

[קנא] לעיל ס"ב.

[קנב] וכל שכן בלילה, אבל לא קודם בין השמשות, כדלקמן סט"ו.

[קנג] לעיל סי"ב.

[קנד] כי אמירת "לעומר" אינה מעכבת, כדלעיל ס"ז.

[קנה] והרי זה כמבואר לעיל סי"ב שאם יש כוונה מפורשת שלא לצאת, אינו יוצא. ועד"ז יש לומר מה שנוהגים כיום שהש"צ סופר תחילה בקול רם ואח"כ הצבור, שהצבור לא יוצאים בשמיעה מהחזן, כיון שכל מטרת השמיעה היא לדעת איזו ספירה הם צריכים לספור, והרי זו ככונה מפורשת שלא לצאת בשמיעה מהש"צ.

[קנו] כלומר, אף שכוונתו האמיתית היא לספור בעצמו, אך כיון ש"בשעת התשובה" לא היתה בדעתו בפירוש שהוא מתכוין שלא לצאת באמירה זו, הרי שהוא יצא באמירת ספירה זו י"ח. ולפי זה מובן שאם "בשעת התשובה" היתה דעתו בפירוש שלא לצאת בספירה זו, אזי אינו יוצא.

[קנז] כי בלי אמירת "היום" אין משמעות לספירה, כדלעיל ס"ז.

[קנח] כדלעיל סוף סי"ב.

[קנט] פר"ח ס"ד ד"ה ולכן. וראה גם לעיל סימן תעה סכ"ט.

[קס] ואם כן יש כאן ספק ספיקא להחמיר לברך ולספור כדלקמן סכ"ו.

[קסא] לחוש לדעת האומרים שמפלג המנחה הוי לילה לכל דבר (דברי נחמיה).

[קסב] שהתוספת מחול על הקדש אינה מחשיבה את הלילה ליום השבת עצמו – ראה שוע"ר סי' רסז ס"ג.

[קסג] אלא שיש בו קדושת שבת לענין איסור עשיית מלאכה, כדלעיל סי' רסא ס"ד. וראה גם סי' תצא ס"ג.

[קסד] ראה גם לעיל ס"ג: "לכתחלה מצוה מן המובחר לספור בתחלת הלילה מיד אחר תפלת ערבית". וראה לקמן סוף סכ"ו: "ומיד שנסתלקה התפלה בקדיש שלאחריה – חל עלינו מצות ספירה".

[קסה] כל לילה.

[קסו] אלא ארבעים ותשעה יום בשנה.

[קסז] משנה הוריות יב, ב. לעיל סימן כה ס"ב.

[קסח] כדי לצאת י"ח קריאת שמע בלילה. וראה גם שוע"ר סי' רסז קו"א סק"א.

[קסט] וכן כתב לעיל סי' תפא ס"ב. אך בסי' רסז שם "לקרות ב' פרשיות". והיא דעת המג"א בסי' רלה סק"ב שדי בב' פרשיות, כיון שהזכיר יציאת מצרים בבית הכנסת. וראה לעיל סי' נח סוס"א שזכירת יציאת מצרים בקריאת שמע היא מדברי סופרים כשכבר הזכיר בנפרד. ולפי זה נקט כאן ג' פרשיות כדי לצאת גם י"ח זכירת יציאת מצרים מדרבנן. או שסובר כאן שגם זכירת יציאת מצרים צריכה להיות בלילה ממש ולא מבעוד יום.

[קע] כיון שאין חשש שישכח לקרוא קריאת שמע על מטתו.

[קעא] סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו. וראה ט"ז שם סק"ג. מ"א שם סוף סק"ב וסק"ה. לעיל סימן רסז בקו"א.

[קעב] כדלעיל ריש סי"ב.

[קעג] סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה מ"א שם סק"ח: "נהגו לאכול אחר זמן מנחה קטנה .. דהשמש מזכיר וקורא לבית הכנסת".

[קעד] שהשמש קורא.

[קעה] משמע שכ"ה גם לפי דעת האומרים שספירה מן התורה, וזה דלא כמו שכתב לעיל בסי' ע ס"ה שלקריאת שמע שמן התורה צריך להפסיק אם עבר והתחיל בתוך חצי שעה לפני עלות השחר. וראה לעיל סימן תלא קו"א סוף סק"א (במוסגר) "דתוך חצי שעה נקרא התחיל בהיתר". אך לא משמע כן מלשון רבנו כאן שכתב "אם עבר והתחיל".

[קעו] כאן לא כתב "אם עבר והתחיל", כיון שאף חצי שעה סמוך לזמן הספירה כבר נקרא "עבר".

[קעז] כדלעיל ס"ב.

[קעח] ראה שו"ע שם ס"ב: "ואם התחיל לאכול אחר שהגיע זמנה – מפסיק וקורא קריאת שמע בלא ברכותיה", ובמ"א שם סק"ה: "כיון דקריאת שמע דאורייתא היא". ומדברי רבנו משמע שלומד שם שרק אם התחיל לאכול לאחר שהגיע זמן ק"ש צריך להפסיק, ולא אם התחיל בתוך חצי שעה (וכמו שכתב לעיל בסי' תלא בקו"א שם: "דבסי' רלה ס"ב משמע דתוך חצי שעה נקרא התחיל בהיתר"). וזה דלא כמו שכתב בסי' ע ס"ה שגם אם התחיל בתוך חצי שעה צריך להפסיק, וכדלעיל.

[קעט] כדלעיל ס"ב, ובדברים שמדרבנן אין צריך להפסיק אם התחיל לאכול, כמבואר ברמ"א סי' רלה ס"ב.

[קפ] שספירה מן התורה.

[קפא] סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"א (בכוס של מים, וסבור שהוא יין, ופתח על דעת לומר בורא פרי הגפן, ונזכר שהוא של מים וסיים שהכל, יצא). וראה גם לעיל סי' רסח ס"ד: "שאין הברכה נפסדת בשביל כוונה אחרת, כמו שנתבאר בסי' ר"ט".

[קפב] אלא שצריך להבין מה שהוא סופר, כדלעיל סעיף י.

[קפג] אף אם עבר זמן של יותר מ"כדי דבור" (משמעות סכ"ב), שהוא כדי שאילת שלום תלמיד לרב, שהן ג' תיבות אלו: שלום עליך רבי (לעיל סי' רו ס"ג).  

[קפד] מ"א שם (כשנזכר תוך כדי דיבור. ולפי האמור לעיל ס"כ, שהכוונה אינה פוסלת הברכה, סגי במה שלא הפסיק בדברים אחרים). וראה דברי נחמיה שם.

[קפה] שאמר "חמשה".

[קפו] כי זו ספירה חדשה.

[קפז] כי אז תיבת "היום" שאמר בתחילה נמשכת אל "ארבעה ימים" שאומר מיד כשמתקן עצמו.

[קפח] טור בשם בה"ג הל' מנחות (קלז, ג).

[קפט] ויקרא כג, טו.

[קצ] הרי"ץ גיאת ח"ב (ע' קט) בשם רב האי גאון. תוס' מנחות סו, א סוד"ה זכר. רא"ש פסחים פ"י סימן מא, וטור בשם רבנו יונה.

[קצא] בברכה.

[קצב] שאז היה ניתן לומר לכאורה כיון שבכלל לא התחיל לברך, יש לו לברך לפחות בלילה השני. או לאידך כיון שלא התחיל כלל הספירה, אין טעם שימשיך לספור אף בלא ברכה.

[קצג] שאז היה ניתן לומר לכאורה שכיון שהתחיל לספור כהוגן, יש לו להמשיך לברך אף כשהחסיר יום אחד.

[קצד] סעיף ג.

[קצה] בסכ"ג, שכשהחסיר אין צריך לספור בשאר הלילות, סבירא ליה לעיל ס"ג שכשלא ספר בלילה יספור ביום.

[קצו] דעה הב' דלעיל ס"ג.

[קצז] דעה הב' דלעיל סכ"ג.

[קצח] ואם כן יש כאן ספק ספיקא להחמיר ולהצריך ברכה, כדלקמן סכ"ה.

[קצט] אם ספר בלילה.

[ר] בודאות.

[רא] אבל ודאי לא ספר בלילה, אלא שהספק שלו אם ספר ביום, נראה שאינו יכול לחזור ולספור בברכה, כי אז יש כאן ג' ספיקות לקולא: שמא לא ספר כלל, ושמא אי אפשר להשלים בספירת היום, כדלעיל ס"ג, ושמא החסרת יום אחד מעכבת לגמרי.

[רב] סעי' ו, ז, יב, יג, יד, כא.

[רג] כי שמא יצא י"ח בספירה הראשונה, ואף אם לא, שמא הלכה כדעה שאין חסרון יום אחד מעכב.

[רד] כדלעיל סימן רסט ס"ב.

[רה] כדלעיל סימן רצה ס"ד.

[רו] וראה גם לעיל סימן ער ס"ב.

[רז] לאחר קדיש תתקבל.

[רח] כ"ה בדפוס זיטאמיר. ובדפו"ר יש רק ובין כו' הא', ובלוח התיקון שם תוקן: וכן.

[רט] כדלעיל ס"ג.

[רי] שקדיש "תתקבל" הוא גמר וסילוק התפלה.

[ריא] כלומר, חל עלינו באופן מעשי, אבל חלות החיוב ישנה מיד עם צאת הכוכבים כדלעיל סט"ז.

[ריב] כדלעיל סי' תעג ס"ו.

[ריג] כדי שלא תהא עלינו שבת כמשאוי, כדלעיל סכ"ו.

[ריד] סעיף ז: "אף במקומות שנוהגין לקדש שם בכל ליל יום טוב ושבת כדי להוציא את מי שאין לו יין בביתו לקדש עליו, מכל מקום בליל פסח אין צריך לזה, שאין עני בישראל שאין לו ארבע כוסות בלילה זה".

[רטו] פיוטים שאומרים בלילות יו"ט בתפלת ערבית. ובסידור רבנו לא הובאו כלל פיוטים אלו.

[רטז] כדלקמן סימן תרמב ס"ב.

[ריז] סעיף ג: "אסור לומר פיוטים בבית הכנסת בלילי יום טוב שחל להיות בשבת, לפי שכל אחד קורא מספרו", ויש חשש שמא יטה הנר.

[ריח] ולא לליל ראשון.

[ריט] כלומר, עדיפות וקדימה לספירה.

[רכ] כדלעיל ס"ג.

[רכא] ויקרא כג, יד (ראה פרש"י שם, שכרמל הן קליות, וקלי הוא הקמח העשוי מכרמל, הנזכרים לעיל סימן תסב ס"ב).

[רכב] ויקרא כג, יד.

[רכג] ויקרא שם.

[רכד] וראה שו"ת צמח צדק יו"ד סימן שנב אות ד.

[רכה] ערלה פ"ג מ"ט. רבי אליעזר קידושין לז, רע"א במשנה. גמרא לפירוש רש"י במנחות שם, שכן גם דעת אבוה דרבינא. רי"ף קידושין (טו, א). רמב"ם שם. סמ"ג ל"ת סימן קמב. סמ"ק סימן ריז. שו"ת הרא"ש שם. טור ושו"ע ס"י וביו"ד שם ס"א. ש"ך שם בנקה"כ. וראה לקמן סוף ס"ל. לעיל סימן שח סוף ס"ט.

[רכו] ויקרא שם. מנחות פד, א.

[רכז] ראה לקמן סימן תצ ס"א. סימן תרמט סכ"א.

[רכח] ב"ח סוף הסימן וביו"ד סימן רצג. ט"ז שם ס"ק ד. באר הגולה יו"ד שם. מ"א בסוף הסימן.

[רכט] סמ"ג ל"ת סימן קמב-ד, בשם רבנו יצחק ברבנו שמואל. הגהות מיימוניות שם אות ג. שו"ת הרא"ש כלל ב ס"א. מרדכי קידושין רמז תקא. תרומת הדשן סימן קצא. טור ורמ"א יו"ד סימן רצג ס"א.

[רל] ראה רמ"א שם. ומה שאינו אסור משום דבר שיש לו מתירין, ראה לקמן סימן תקיג קו"א סק"ה.

[רלא] כדלעיל סימן תמב סי"ג.

[רלב] אור זרוע ח"א סימן שכח. ט"ז יו"ד שם סק"ד. מ"א סקי"ז ד"ה ונראה לי.

[רלג] תשובת רבנו ברוך, הובאה בשו"ת מהר"ם (לבוב) סימן קצט, ובשו"ת הרא"ש כלל ב סימן א. אור זרוע שם. הובא בתרומת הדשן סימן קצא. ליקוטי מהרי"ל (ע' תרטז).

[רלד] סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה טור ושו"ע שם ס"א (לענין תרומות ומעשרות).

[רלה] ב"ח סוף הסימן, וביו"ד שם ריש הסימן. שו"ת הב"ח החדשות סימן מח-מט.  ט"ז יו"ד שם (להקל בשל נכרים). באר הגולה שם. ובב"ח יו"ד שם, בשם הגהות מהרש"ל לטור, בשם תשובת מעיל צדק, בשם הריב"א, ומשמעות בה"ג (להתיר עכ"פ בשל נכרי בחו"ל). וכן מסיק בשו"ת כנסת יחזקאל סימן מא ד"ה ואני הקטן אענה, ובשו"ת שב יעקב סימן סא. וראה שו"ת צמח צדק סימן ריח (לח, ד), בשם מהרי"ל בשם רבנו, צד נוסף ליישב מנהג העולם. ליקוט הדעות בזה ראה שו"ת צמח צדק יו"ד סימן שנב (נז, ג-ד).

[רלו] ב"ח יו"ד שם סוף הסימן (שהמחמיר לא יחמיר אלא לעצמו). מ"א סוף הסימן (שבעל נפש יחמיר). וראה גם שו"ת רבנו סוס"י ו (שנהוג עלמא להחמיר בשל ישראל, ולצורך זיתים של אכילת מצה ואפיקומן יש להקל), וסוס"י ז (שבדורות שלפנינו נהגו כדעת המקילין ובדורות הללו רבו כמו רבו הנוהגים להחמיר), וסימן כ (להתיר יי"ש מטעם תערובת). שו"ת צמח צדק סימן שנא (מנהג מדינות אלו לאסור חדש של ישראל ולהתיר חדש של נכרי). שיחות קודש אחרון של פסח תש"מ (שבפועל מקילין בזמנינו).

[רלז] טור ושו"ע כאן ס"י וביו"ד שם ס"א. ש"ך שם בנקה"כ. כנסת יחזקאל סימן מא ד"ה וע"פ הדברים.

[רלח] כדלעיל סכ"ט.

[רלט] תוס' קידושין לז, רע"א. ראבי"ה סימן תקכז. שו"ת הרא"ש שם. טור ושו"ע יו"ד שם ס"ב. ט"ז שם סק"ב. ש"ך שם סק"ו.

[רמ] ראה שו"ת אדה"ז סימן ו בסופו, שהביא דעת כנסת יחזקאל סימן מא (ד"ה ואני הקטן אענה, ואילך) לאסור בשל ישראל, ומסיק שהעיקר כדעת המ"א להקל בחו"ל, במצות של מצוה. וראה שו"ת צמח צדק יו"ד סימן שנב (נז, ד).

[רמא] ראה ט"ז שם סק"א. ש"ך שם סק"ו.

[רמב] ראה לעיל סימן תמב ס"ט (גבי חמץ). חידושי צמח צדק משניות (ז, ד). שו"ת רבנו סימן כ. 


תגובות

      #
      ברוך וילהלם13/04/2015
      מדהים

      עברתי עתה על חלק.
      פשוט מדהים
      זה ממש מאיר את הלימוד בתורת רבינו הזקן
      והלואי יתן לך הקבה כוחות ובריאות להמשיך בפרוייקט זה

      (שלח תגובה)


הוסף תגובה