X

דיני נזקי ממון

(מלוקטים משוע"ר הל' נזקי ממון)

1. א. אסור להזיק ממון חבירו אפילו על דעת לשלם.
2. ב. וכן אסור לגרום נזק לממון חבירו, בין במעשה בין בדבור, כגון ראובן שמכר סחורה לחבירו ובא שמעון ואמר לקונה שסחורה זו אינה שווה כל כך (ואין האמת איתו) – אסור. וכל הגורם נזק לחבירו אפילו בענין שפטור מדיני אדם – חייב בדיני שמים.
3. ג. ואפילו להציל עצמו בגרם נזק חבירו – אסור, כגון אמת המים שנכנסה לחצירו – אסור להוציאה בענין שתגיע לחצר חבירו, שכיון שמוטל הנזק עליו - אינו רשאי לסלקו מעליו ולהטיל על חבירו. אבל קודם שהגיע הנזק לחצירו – מותר לו לסתום בפניו אף אם על ידי זה יבוא הנזק על חבירו.
4. ד. אסור לגרום נזק לחבירו או לבני רשות הרבים, אפילו כשמשתמש בתוך שלו איזה תשמיש הצריך לו וממנו נמשך נזק לשכנו הקרוב אל ביתו או לרשות הרבים, כגון עשן שיוצא מביתו לבית שכנו או לרשות הרבים, או מים היוצאים מביתו ונכנסים לבית שכנו או לרשות הרבים, או כל נזק אחר. ואם שכנו נתן לו רשות - מותר. ושבעת טובי העיר (או השלטון המקומי) יכולים למחול עבור בני רשות הרבים.
5. ה. אם ממון חבירו מזיק ממון שלו ואינו יכול להציל ממונו אלא בנזק ממון חבירו – מותר לו להציל ממונו בנזק ממון חבירו, ואינו חייב לשלם על נזקו בדיני אדם. ומכל מקום חייב לעשות את כל המאמצים למעט בנזק חבירו בכל מה שאפשר, כדי לצאת ידי שמים.
6. ו. הרואה נזק שמגיע לממון חבירו או לביתו - מצות עשה לטרוח בגופו בכל כוחו ולהציל ממון חבירו מהפסד. אבל אינו חייב להוציא ממון על זה, אלא אם כן ידוע לו בבירור שחבירו ישלם לו מעצמו.
7. ז. ואם הוא עסוק בעבודתו בענין שעל ידי התעסקות בהצלת ממון חבירו יגיע לו איזה הפסד או מניעת ריוח בעבודתו – אינו חייב להציל ממון חבירו מהפסד, אף אם ההפסד הנגרם לחבירו הוא פי מאה מההפסד שיגרם לו אם יתעסק בהצלת ממון חבירו. ואעפ"כ יש לו לאדם להכנס לפנים משורת הדין ולהציל ממון חבירו גם אם יגיע לו איזה הפסד מכך (אלא אם כן יגיע לו מכך הפסד ניכר, שאז שלו קודם), כיון שאם ידקדק על שלו כל הזמן - פורק ממנו עול גמילות חסדים, וסופו שיצטרך לבריות.
8. ח. אסור לאדם להזיק לחבירו בעין הרע, ולפיכך אסור לאדם להסתכל בחבירו בענין שיש לחוש שיזיקנו בעין הרע.
9. ט. ואפילו שלא מצד עין הרע, אסור להסתכל בעסקיו ומעשיו של חבירו כשעושה בביתו וברשותו, כי שמא אינו חפץ שידעו ממעשיו ומעיסוקיו.
10. י. לפיכך, שנים שדרים בחצר אחת צריכים לעשות מחיצה ביניהם, ואם אין באפשרותם צריכים להזהר בכל מה שאפשר שלא להסתכל זה בתשמישיו של זה בחצר.
11. יא. וכן אסור לעמוד בחלון ביתו לראות הנעשה בחצר חבירו. ואסור לפתוח פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון, כדי שלא יראה אחד מעשיו של חבירו. ואפילו שניהם מסכימים אסור, כי אין זו מידת צניעות.
12. יב. אמרו חכמים (בבא בתרא ס, א): "וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו" (במדבר כד, ב) – ראה שאין פתחי אהליהם מכוונים זה כנגד זה, אמר ראוים הללו שתשרה עליהם שכינה.