X

דיני גזילה וגניבה, עושק והשגת גבול

1) אסור לגזול או לגנוב אפילו כל שהוא מדין תורה בין מישראל בין מנכרי, בין מגדול בין מקטן. ואם הוא דבר מועט כל כך שאין מקפידים עליו כלל, כגון ליטול קיסם מהחבילה לחצוץ בו שיניו - מותר[1].

2) אסור לגזול שום חפץ אפילו אם דעתו לשלם עליו[2]. ואפילו הגונב על דעת להחזיר אותו החפץ עצמו אלא שרוצה לצערו לזמן מה[3] – הרי זה עובר בלא תעשה. ואפילו אם אין כוונתו לצערו כלל אלא שגונב דרך שחוק – עובר בלא תעשה[4].

3) מי שנתחלפו לו כליו עם כלים של אדם אחר – הרי זה לא ישתמש בהם, וכשבא בעל החפץ צריך להחזירו לו, אפילו אם שלו נאבד[5].

4) מצות עשה על הגוזל להחזיר הגזלה אם היא בעינה, ואם נאבדה או נשתנתה – יחזיר דמיה כפי שהיתה שווה בשעת הגזלה[6]. ואם מתבייש להחזיר יכול להבליע לו הכסף בחשבון כשנושא ונותן עמו, או יתן לאיש אחר שיבליע לו בחשבון[7].

5) הממונים לגבות מס והם מקילים לקרוביהם ומטילים על אחרים – הרי הם גוזלים את הרבים. והגוזל את הרבים – תשובתו קשה, כי אינו יודע למי להחזיר[8].

6) המבריח מן המכס בין של ישראל בין של נכרי – עובר על לא תגזול, שהרי הסחורה שמגיע ממנה המכס משועבד לשלטון ליטול הימנה מכס, וכאילו היא ברשותו ממש, והמבריחה גוזל מהשילטון. ויש מתירים להבריח מכס משילטון נכרי. וירא שמים יחמיר לעצמו כסברא הראשונה[9].

7) אסור לקנות מהגנב החפץ שגנב, ועוון גדול הוא, שהרי מחזיק ידי עוברי עברה[10]. וכן אסור לו להנות מהדבר הגנוב[11].

8) בני אדם שחזקתם גזלנים וחזקת כל ממונם גזל, שאין להם מלאכה אחרת כלל – אסור להנות מהם כלל, ואפילו לקבל צדקה מהם אסור, כי סתם מעותיהם גזל[12].

9) אסור לעשוק את חבירו[13], שנאמר[14]: "לא תעשוק את רעך", איזהו עושק? זה הבא ממון חבירו לידו ברצון בעלים, כגון שיש לחבירו בידו הלואה או שכירות ואינו רוצה לשלם, או שמדחהו ב"לך ושוב", "לך ושוב"[15].

10) כל החומד ביתו או כליו של חבירו והפציר בו למכרם לו עד שהסכים למכרו לו – הרי זה עובר ב"לא תחמוד"[16]. ומשעה שנפתה בלבו וחשב איך יקנה חפץ זה – עבר ב"לא תתאוה"[17], כי אין תאוה אלא בלב. התאוה מביאה לידי חימוד, והחימוד מביא לידי גזל, והגזל מביא לידי שפיכות דמים[18].

11) המחזר אחר דבר לקנותו בין קרקע בין מטלטלין והמוכר והקונה כבר החליטו על המחיר הסופי, ובא אחר וקדמו וקנאו – נקרא רשע. אבל אם עדיין לא החליטו על המחיר הסופי אלא נושאים ונותנים בדבר – מותר לאחר לקנותו. ויש אומרים שבשכירות בתים מן הנכרים יש חרם דרבנו גרשום שלא להשיג גבול אפילו אם לא הושוו עדיין בפיסוק דמים[19].

12) מן הדין מותר לפתוח חנות בצד חנות חברו, וכן אומנות לצד אומנות חברו, ואינו כפוסק חיותו, מפני שיכול לומר מי שבא אצלך – יבוא, ומי שבא אצלי - יבא. ומותר לחנווני לחלק הטבות כדי שיבאו לקנות אצלו, מפני שיכול לומר תחלק גם אתה הטבות. וכן מותר לו להוזיל השער, מפני שגם חברו יכול לעשות כך. אך מידת חסידות שלא לירד בתוך אומנות חבירו, שנאמר[20]: "לא עשה לרעהו רעה", ופירשו חכמים[21]: זה שלא ירד לתוך אומנות חבירו[22].