X

דיני הכאה

1) אסור לאדם להכות את חברו[1], ואם הכהו אפילו הכאה קלה[2] – עובר בלא תעשה[3].

2) כל מי שהכה את חברו - הרי הוא מוחרם ועומד בחרם הקדמונים, ואין לצרפו למנין עשרה ולכל דבר שבקדושה, עד שיתירו בית דין החרם[4].

3) אפילו אם חברו התחיל עמו במריבה וחרפו בדברים – אסור להכותו[5].

4) ואפילו אם חברו הכהו תחילה והפסיק להכותו ונראה עליו שאין בדעתו להכותו שוב – אסור לו להכותו. אבל אם לא הפסיק להכותו – רשאי להכותו כדי להציל את עצמו, אם אי אפשר לו להציל עצמו בענין אחר[6]. ואם אפשר לו להציל עצמו בהכאה קטנה – לא יכהו הכאה גדולה[7].  

5) הרואה אחד מישראל מכה חברו ואינו יכול להצילו מידו אם לא שיכה את המכה – מצוה להכותו כדי להפריש מאיסור את המכה ולהציל את המוכה. אבל אם אפשר להצילו מידו בלא הכאה – אסור לו להכותו. ואפילו לדוחפו אסור אם אפשר להפרידו בנחת[8].

6) הנכנס לבית חברו שלא ברשות ואינו רוצה לצאת – מותר לחברו אפילו להכותו כדי להוציאו, אם אינו יכול להוציאו בענין אחר[9].

7) וכן אם חברו בא לגזול ממנו איזה חפץ או שכבר גזלו ממנו – רשאי להצילו מידו אפילו על ידי הכאה, אם אי אפשר בענין אחר[10].

8) מי שרגיל להכות את הבריות – מצוה למסרו למשטרה אפילו של גוים, כדי שלא יוסיף להכות עוד. אבל אם הכה את חברו באקראי – אסור אפילו למוכה למסרו למשטרה של גוים[11].  

9) אסור להכות את חברו אפילו הוא נותן לו רשות, כי אין לאדם רשות על גופו כלל[12].

10) כל המרים יד על חברו להכותו אף על פי שלא הכהו – נקרא רשע, שנאמר[13]: "ויאמר לרשע למה תכה רעך", "למה הכית" לא נאמר, אלא "למה תכה"[14].

11) אף שהותרה הכאת ילדים קטנים ע"י ההורים והמחנכים למטרת חינוך - יזהרו שלא יכו אלא לצורך, וכן יזהרו שלא יכו יותר מדי (אלא מכות קלות שאינן מזיקות[15]), כי בהכאתם שלא לצורך או יותר מדי - הם עוברים על לא תעשה של תורה[16]. ומלמד החובט בתלמידיו יותר מדאי - מעבירים אותו ממשרתו[17].