לשיעורים נוספים: לחצו כאן

החומר הנלמד:

השלמה לסימן תקפא - שו"ת דברי נחמיה

א בר"ח אלול עלה משה רבינו ע"ה להר סיני לקבל לוחות האחרונות ועמד שם מ' יום ונתרצה הקב"ה לישראל על עון העגל וירד משה ביום כיפור והלוחות בידו ובישר לישראל שנתרצו לפני הקב"ה. ובו ביום נאמר לו למשה סלחתי כדברך. וקבעו הקב"ה יום סליחה ומחילה לדורות שנאמר כי ביום הזה יכפר וגו'. על כן כל אותן ארבעים יום מר"ח אלול עד יום כיפור המה ימי רצון. והוא זמן מוכן לתשובה על כל מה שחטא ופגם בכל השנה.

לפיכך מנהג קדמונים לתקוע בשופר בכל חודש אלול בבוקר אחר התפלה כדי לעורר ולהזהיר ישראל שיעשו תשובה כי קול השופר גורם להחריד האדם מפחד ה' והדר גאונו כמ"ש אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. וגם ע"י קול שופר מתערבב השטן ולא ישטין על ישראל כי נזכר ליום דינו לעתיד שיבולע לנצח וכתיב ביום ההוא יתקע בשופר גדול. וגם ע"י שתוקעין בכל החדש אין השטן יודע מתי ר"ה לקטרג ביום הדין. סמך למנהג זה דכתיב תקעו בחדש שופר דמשמע לתקוע חדש שלם. במקצת מקומות נוהגין לתקוע גם בערב אחר התפלה ובמדינות אלו אין נוהגין כן.

ב יש מקומות שנוהגין להתחיל לתקוע מיום א' דר"ח וכן בדין כי בו היתה תקנת חכמים הראשונים לתקוע כשעלה משה בהר בר"ח אלול העבירו שופר במחנה משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר עבודת כוכבים (כבראשונה שטעו בחשבון ועשו את העגל) והקב"ה נתעלה באותו שופר שנאמר עלה אלהים בתרועה. על כן התקינו חז"ל שיהיו תוקעים בו בכל שנה ושנה ואותו היום היה א' דר"ח. ומ"מ יש מקומות שנהגו להתחיל לתקוע מיום ב' דר"ח בלבד (וכן נוהגים במקומות אלו) ואין למחות לשנות המנהג כי יש מיישבים אותו אבל במקום חדש שאין שם עדיין מנהג ידוע יש לקבוע להתחיל ביום א' דר"ח.

בערב ר"ה אין תוקעין וכל בלילה שלפניו כדי להפסיק בין תקיעות דמנהגא לתקיעות דאורייתא גם כדי לערבב השטן שיסבור שכבר עבר ר"ה ע"כ אין לתקוע אפילו בביתו להתלמד (כי אם בחדר סגור).